הרי בשמים/א/מג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ א מג

סימן מג

לק' באלעחוב

בעזהש"י יום א' כ"ח מרחשוון תרל"ח לפ"ק סערעט.

ישאו הרים שלום לכבוד מח' יד"נ הרב הגדול חריף ושנון זית רענן ירא ושלום. כש"מ יוסף פנחס סג"ל לנדא נ"י.

מכתבו הגיעני בעש"ק העבר ולאשר נפשו בשאלתו כי עד מהרה אריץ דברי תשובתי אליו יען נחוץ לו לדעת הלכה למעשה חשתי ולא התמהמתי לתת לו מענה ואנקוט ידי בקצרה.

נידן עובדא דאתא לקמי' באחד שתבע מחבירו בטענת ברי שחייב לו בעד סחורה שלקח ממנו כמה פעמים בהקפה כפי הרשום בפנקסו והלה טוען על איזה דברים טענת ברי שלא קיבל ועל מקצת טוען שכמדומה בעיניו שהוסיף בפנקסו ומקצת החוב מודה שחייב לו וע"ז כ' מעלתו בזה"ל הנה הדין מפורש בש"ך סי' ע"ב ס"ק קכ"ח ובסי' ע"ה ס"ק נ"ג דהיכי דטענו ק"ן ומודה בנ' וכפר בנ' וטוען בנ' א"י אע"ג דעל הנ' שאומר א"י הו"ל משואיל"מ מ"מ בנ' שכפר בברי נשבע ש"ד ומיפטר דלא כהסמ"ע עכ"ל. וכונתו היא בודאי לדברי הסמ"ע בסי' ע"ב ס"ק צ"א גבי ראובן משכן משכון ביד שמעון והלך שמעון ומשכנו ללוי ונאנס מיד לוי ותובע ראובן משכונו מיד שמעון ואומר סלע הי' שוה ולא הלוה לו עליו אלא ב' דינרים ושאל ממנו ב' דינרים ושמעון אומר שלא היה שוה אלא ג' דינרים וא"ח לו אלא דינר נמצא שמעון מודה מקצת וצריך לישבע שלא הי' שוה אלא ג' דינרים גם צריך לישבע שא"ב ושנאנס וזה א"א לו לישבע כיון שלא נאנס בידו כו' הלכך הו"ל משואיל"מ וע"ז כ' הסמ"ע שם ומשלם כל תביעתו דהיינו ב' דינרים ואעפ"י ששבועת מודה במקצת יכול לישבע דהא הי' מתחלה בידו וראה מה שהי' שוה ובשביל שא"י לישבע שא"ב ושלא פשע אין סברא שיהא משלם יותר משוי' מ"מ כיון דג' שבועות הללו באין כא' ע"י טענתו בענין זה וא"י לישבע כלום דיינינין לי' כאלו א"י לישבע גם לשבועת מודה במקצת דהיינו שלא הי' שוה יותר מג' דינרים וצריך לשלם לו ב' דינרים עכ"ד וחישב מעלתו שדברי הסמ"ע האלה המה לנגד דברי הש"ך הנ"ל ובמח"כ שגה בזה כי בנידן הש"ך בתבען ק"ן ומודה בנ' וכפר בנ' ונ' אומר א"י בזה גם הסמ"ע יודה דעל הנ' שכפר יוכל לישבע שבועת מודה במקצת ויפטר כיון דהם דברים נפרדים בשלמ' התם כל הג' שבועות הם על החפץ הממושכן הלז ואפי' אם ישבע שבועת מודה במקצת הא לא מיפטר משבועה שא"ב ואם נשבע שנאנסה הא פטור גם מהדינר שהודה א"כ כחדא דיינינין לי' וכיון שא"י לישבע שא"ב ושלא פשע מחויב לשלם הכל משא"כ בתובעו ק"ן כו' הא הנ' שכופר אין תלויים כלל בהנ' שאומר עליהם א"י ומה לנו שא"י לישבע על הנ' של א"י כיון שיכול לישבע על הנ' של כפירה שטוען ברי בודאי נשבע ש"ד ומיפטר והיא גמרא ערוכה ב"מ צ"ח ע"א על המשנה דשאלה חצי יום ושכרה חצי יום כו' דמוקי כשיש עסק שבועה ביניהם ולרמב"ח דאמר ד' שומרים צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת משכחת לה רישא בג' סיפא בד' רישא בג' דא"ל ג' פרות נתתי לך פלגא דיומא בשאלה ופלגי' דיומ' בשכירות א"נ חד יומא בשאלה וחד יומא בשכירות ומתו ג' כולהי בעידן שאלה וא"ל שואל חדא לא הי' דברים מעולם וחדא אין בעידן שאילה מתה ואידך לא ידענא אי בעידן שאילה מתה ואי בעידן שכירות מתה דמתוך שאיל"מ כו' הרי דאע"ג דעל הפרה שטוען א"י הוי משואיל"מ מ"מ משתבע על של כפירה שבועת השומרין:

ומה שהביא מעלתו בשם שו"ת שו"מ ח"ב סי' ק"צ שבאה עובדא כזו לפניו בצירוף ב"ד ודעתו נוטה דל"ה משואיל"מ כיון דלקיחת הסחורה הי' בזמנים מחולפים וע"כ כ"א הוי הלואה בפ"ע ול"ש בזה מב"מ דמה בזה שהודה שלוה בפ"א הא ע"ז לא נחלקו הנה דבר זה מבהיל עין רואה ותמה תמה יקרא הקורא בו ושגגה יצאה מלפני יוסף השליט ש"ב הגאון זצ"ל לומר דבר שאין לו שחר ומבואר היפוך זה בסי' פ"ח סל"א תבעו מנה הלויתך בניסן ומנה בתשרי והודה לו בא' מהם חשיב שפיר ממין הטענה אעפ"י שלא הלוהו כא' ויפה אמר רו"מ שכן מוכח ג"כ מהדין של הר"ן המובא בסי' פ"ז בסמ"ע סק"ב ובש"ך ס"ק י"ג גבי נ' דחבלה ונ' דהלואה דאף דהם ב' ענינים נפרדים ומשתמ' לא באותה שעה שחבל בו הלוה לו עכ"ז חשיב מב"מ וע' באס"ז ב"מ ג' ע"א בדינא דר"ח קמייתא שכ' נמצא שאין חיוב שבועה בהא דר"ח קמיית' אלא בדטעין מלוה ללוה דאוזפי' בשני פעמים חמשים חמשים והלה אומר לא לויתי כלל והעדים מעידים שהמה ראו שהלוה לו חמשים כו' ע"ש אלמא דמטעם העדאת עדים מחויב שבועה אף שהם בזמנים מחולפים והעדאת עדים הא ילפינן מפיו ואי נימא דבהודאת עצמו לא חשיב הודאה בזמנים מחולפים א"כ בודאי גם בהעדאת עדים ל"ה בכה"ג מחויב שבועה. והכי מבואר מדברי הפוסקים הב"ח והט"ז והש"ך בח"מ סי' ל' ס"ג ראובן תבע משמעון אלף ות"ק זהובים ומביא ה' עדים כו' אם העידו כ"א מהם בעדות מיוחדת כגון שאמר הראשון בא' בניסן בשנה הראשונה והב' אומר בזמן אחר וכן כולם משלם ת"ש וישבע ש"ד על מאה כו' והקשה אמאי לא ישבע על הכל מכח דר"ח ע"ש והא התם הי' בזמנים מחולפים ולא הי' נשבע בהודאת פיו וממיל' ל"מ ג"כ בהעדאת עדים וע"כ דבכל ענין חשיב מודה במקצת ומוכרח נמי הכי מהא דכ' הראשונים ז"ל בפ"ק דב"מ בהא שהקשו דכל מודה במקצת יהא נאמן במיגו דא"ב הוי אמר הילך למאי דקיי"ל הילך פטור ותי' דשמא אין מזומן בידו ליתן מיד ואי נימא דבזמנים מחולפים ל"ה מב"מ א"כ יש לו מיגו דא"ב הוי אמר חייב אני לך מקצת רק מזמן אחר דאז לא יהי' לו דין מב"מ ועכצ"ל דגם בכה"ג מיקרי מודה במקצת ויש להכריח כן ממקומות רבות אין מספר אמנם הדבר פשוט בתכלית הפשיטות וא"צ לראי' כלל וגדולה מזו מצינו בש"ע סי' פ"ח סי"ט מנה לי בידך הלואה להד"ם ולא לויתי ממך אבל חמשים דינרים יש לך בידי פקדון וכיוצא ה"ז מודה במקצת וישבע שבועת התורה וה"ה שאלה ושכירות וכן בתבעו חוב של אביו והודה לו בחוב של עצמו פסקינן שם סעי' כ' דהוי מב"מ הוי מפורש יוצא דגם בענינים וזמנים מחולפים חשיב מודה במקצת. ומה שמסתפק ושואל באם הנתבע מביא המעות לב"ד אם יוכל להשביע את המלוה היסת אם חשיב לאחר פירעון דמבואר בסי' ע"א דיכול להשביעו היסת לאחר הפרעון. הנה הדבר מבואר באו"ת סי' פ"ז שכ' וז"ל ודע כי בבואי לק' פראג ראיתי מורים אפי' בש"ד יכול להפך על התובע היסת ושאלתי לזקנים ומומחים שבדור מה ראו על ככה לפסוק היפוך בש"ד והשיבו לי שכך קבלה בידם ואפשר כי בזמנינו אין נשבע עד שמניח מעות התביעה ביד ב"ד מושלש עד אחר שבועה וא"כ מיחשב זה כפרעון הואיל והוא ביד ב"ד כאותה שאמרו חולש מעותיו ללשכה וא"כ ה"ז יכול אח"כ לתבעו השבע לי היסת שלא פרעתיך שלא כדין עכ"ד וכ"ה בנתה"מ שם וע' בשו"ת גבעת פנחס מההפלאה ז"ל ובשו"ת בית אפרים חח"מ סי' ז':

ולאשר אין ביהמ"ד בלי חידוש אכתוב מה שנתחדש לי מדי שוטטי רעיוני בסוגי' הש"ס ב"מ ר"פ המפקיד שילם ולא רצה לישבע שהרי אמרו ש"ח נשבע ויוצא נמצא הגנב משלם תשלומי דו"ה למי משלם למי שהפקדון אצלו וקשה לפי"מ דאי' לקמן בשמעתין שואל שאמר הריני משלם לא מקני ל' כפילא במאי הו"ל למיפטר נפשי' במתה מחמת מלאכה מתה מחמת מלאכה לא שכיח והקשה בשיטה מקובצת דהא אי בעי פטר נפשי' בלהד"ם או החזרתי ותי' דלא מקני לי' הכפל אלא בדאית לי' למפטר בטענת שומרים וכונתו מבוארת דבשלמא בטענת שומרים נגנבה ונאנסה הא לא ידע המפקיד אולי כדבריו כן הוא וא"כ אם משלם לו ואינו נשבע שפיר מקני לי' בגלל זה הכפל אבל בטענת להד"ם או החזרתי הרי המפקיד יודע האמת שמשקר א"כ אף שמשלם לו אינו מקנה לו מחמת זה הכפל דע"כ משלם לו שאינו יכול לישבע ע"ז ולפי"ז קשי' לי לרמב"ח דס"ל ד' שומרים צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת ופרכינן לדידי' בב"מ ה' ע"א הא האי פרה דהודאה הו"ל הילך ומשני דא"ל ג' פרות מסרתי לך ומתו כולהי בפשיעה וא"ל איהו חדא להד"ם וחדא מתה באונס וחדא מתה בפשיעה דבעינא שלומי לך דלאו הילך הוא וביאר הפנ"י בחי' שם דלהכי מוכרח לאוקמי באופן שטבעו בברי שמתו כולהי בפשיעה דאל"ה ל"ה חייב שבועה לרמב"ח משום דעל פרה זו שמודה שמתה בפשיעה הוי משיב אבידה דא"ב הי' טוען גם עלי' נאנסה דנאנסה ודאי ל"ה העזה כיון דאין חבירו מכיר בשקרו כפי' ריב"א ב"ק ק"ז וע"כ מוקי כשטוען בברי שמתו כולהי בפשיעה ולכך הוי ככל מודה במקצת דל"ה משיב אבידה דא"א מעיז לכפור הכל ע"ש ולפי"ז קשה האיך יפרנס רמב"ח המשנה הנ"ל למי משלם למי שהפקדון אצלו הא אליבי' לא משכחת שבועת שומרין רק כשטוען המפקיד ברי שמתו כולהי בפשיעה א"כ לא מקני לי' כפילא כמו בשואל דלא מקני לי' כפילא משום טענת להד"ם כנ"ל ול"ד אמר אלא אפי' בשילם כמ"ש באס"ז שם בשם הר"ח] דאף דיכול למיפטר נפשי' בלהד"ם או החזרתי כיון דהמפקיד יודע בברי שמשקר לא מקני לי' עי"ז הכפל ועכצ"ל הכי דאל"ה יקשה קושי' האס"ז הנ"ל הא יכול למיפטר נפשי' בלהד"ם וא"כ ה"נ לרמב"ח דבכל השומרין לא משכחת שבועה רק בטוען המפקיד ברי וא"כ לא משכחת כלל לדידי' דמקני לי' כפילא:

אמנם נלפענ"ד לתרץ עפי"ד הש"ס שבועות מ"ה ע"ב אר"נ אמר שמואל ל"ש אלא ששכרו בעדים אבל שכרו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לו לא שכרתיך מעולם יכול לומר לו שכרתיך ונתתי לך שכרך כו' אמר רמב"ח כמה מעליא הא שמעתא א"ל רבא מאי מעליותא א"כ שבועת שומרין דחייב רחמנא היכי משכחת לה מתוך שיכול לומר לו לא הי' דברים מעולם יכול לומר לו נאנסו דאפקיד לי' בעדים כו' דאפקיד לי' בשטרא. ולכאורה קשה מש"ס ב"ב ד"ע ע"ב שטר כיס היוצא על היתומים דייני גולה אמרי נשבע וגובה כולו ודייני א"י אמרי נשבע וגובה מחצה כו' רבא אמר הלכתא נשבע וגובה מחצה אמר מר זוטרא הלכתא כדייני גולה א"ל רבינא למר זוטרא הא אמר רבא נשבע וגובה מחצה א"ל אנן דדייני גולה איפכא מתנינין לה וא"כ לפי המסקנא ס"ל לדייני גולה נשבע וגובה מחצה דהמפקיד אצל חבירו בשטר מהימן לומר החזרתי במיגו דנאנסו וא"כ הא דייני גולה הם שמואל וקרנא וא"כ כיון דבעל המימרא דל"ש אלא ששכרו בעדים כו' הוא שמואל וא"כ תקשי לדידי' פירכת רבא ש"ש דחייב רחמנא היכי משכחת לה מתוך שיכול לומר להד"ם יכול לומר נאנסו ולדידי' הא ליכא לשנויי דאפקיד לי' בשטר כיון דס"ל דגם באפקיד בשטר נאמן לומר החזרתי במיגו דנאנסו והרשב"ם בב"ב שם מקשי דרבא אדרבא אהדדי דהתם קא' רבא הלכתא נשבע וגובה מחצה וא"כ היכי משני על פירכת רבא דפריך ש"ש דחייב רחמנא המ"ל דאפקיד בשטרא הרי לדידי' גופי' ל"מ הפקיד בשטר. והנלפענ"ד דהנה לכאורה אינו מובן אמאי פריך רבא פירכא זו רק לאחר דקא' רמב"ח כמה מעליא הא שמעתא ואמאי לא פריך מיד על הא דקא' שמואל ל"ש אלא ששכרו בעדים כו'. ונראה דהנה באמת הקשו הראשונים ז"ל מאי קושיא היא זו דילמא הא דקא' בששכרו שלא בעדים מיגו דלהד"ם אף דהוי מיגו דהעזה הוא משום דגם בטענה של עכשיו שטוען נתתי לך שכרך הוא מעיז נגדו וממעיז למעיז אמרינן מיגו משא"כ בשומרין הא טענת נאנסו ל"ה העזה דאין חבירו מכיר בשקרו ל"א מיגו דלהד"ם משום דהוי מיגו דהעזה ע' תוס' ב"ק ק"ז ע"א ד"ה עירוב פרשיות ובר"ן בשבועות שם. אולם לדברי הפנ"י הנ"ל נכון מאד דהא לרמב"ח ע"כ שבועת שומרין דכתבה רחמנא היא בשטוענו המפקיד בברי שמתו כולהי בפשיעה דאל"ה לא הוי מודה במקצת כנ"ל א"כ גם בטענת נאנסו הוי העזה והוי גם בשומרים מיגו ממעיז למעיז ושפיר פריך ש"ש דכ"ר לרמב"ח היכי משכחת לה ולכך המתין רבא למיפרך פירכא זו עד אחר ששמע לרמב"ח דאמר כמה מעליא הא שמעתא ופריך לדידי' הא לא משכחת ש"ש כיון דלדידי' ע"כ מיירי בטוענו ברי א"כ הוי גם זה מיגו ממעיז למעיז א"כ שפיר דמיא לשכרו שלא בעדים דאמרינן מיגו דלהד"ם ולפי"ז ממילא ל"ק קושייתינו הנ"ל דהא שמואל גופי' דהוא מדייני גולה ס"ל דנשבע וגובה מחצה א"כ ל"מ לדידי' דאפקיד לי' בשטרא וקשה לדידי' פירכת רבא ולהאמור זה ליתא דשמואל הא ל"ק דכיון דאיהו לא ס"ל דבשומרין בעי' הודאה במקצת א"כ לא מיירי בטוענו ברי והוי מיגו משאינו מעיז למעיז דל"א ואזדא ממילא קושי' הרשב"ם הנ"ל דל"ק דרבא אדרבא כנ"ל כיון דלרבא גופי' ל"ק קושיא זו רק לרמב"ח. ולכך קיי"ל באמת דשבועת שומרין הוא אפי' בלא אפקיד לי' בשטר כיון דאנן לא קיי"ל כרמב"ח דשומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת וסבירא לן כמ"ד עירוב פרשיות כתיב כאן א"כ ל"ק לדידן פירכת רבא ולא אצטריך לשנויא דאפקיד לי' בשטר ולפי"ז כיון דלרמב"ח ע"כ לא משכחת ש"ש רק באפקיד לי' בשטר או בעדים וא"כ ל"ק אליבא דרמב"ח קושי' השיטה מקובצת הנ"ל דהא שואל יכול למיפטר נפשי' בלהד"ם כיון דלדידי' ע"כ ש"ש דכ"ר הוא באפקיד לי' בעדים או בשטר א"כ ליכא מיגו דלהד"ם וממילא לדידי' א"צ לתי' השיטה מקובצת הנ"ל ושפיר י"ל לדידי' אפי' ביכול למיפטור נעשי' בטענה שהמפקיד יודע בברי שמשקר ג"כ מקנה לי' הכפל וא"ש גם לדידי' הא דקתני למי משלם למי שהפקדון אצלו ולא קשה קושייתינו הנ"ל. וגדולה מזו כ' בשיטה מקובצת שם בשם הירושלמי והקדמונים דאפי' בהוצרך לשלם עפ"י עדים שהעידו שפשע ג"כ מקני לי' כפילא ונהי דהש"ך בסי' רצ"ה דחה זה מהלכה מ"מ נוכל לומר עכ"פ לרמב"ח דבתובעו בטענת ברי ג"כ מקני לי' כפילא ולדידן הא פסק הש"ך בסי' ע"ב ס"ק קט"ו דאדרבא בטוענו טענת ברי ליכא ש"ש משום חזקה דא"א מעיז וזה אינו סתירה לד' הפנ"י הנ"ל דהש"ך לא כ"כ אלא למאי דקיי"ל דכי הוא זה קאי דוקא אמלוה ולא אפקדון ולכך אינו חייב בכופר הכל רק בטוען המפקיד שמא דל"ד למלוה דליכא העזה משא"כ בטוען ברי ואיכא העזה דמיא למלוה ואמרינן דפטור מש"ד בכופ"ה משום חזקה דא"א מעיז והתינח לדידן משא"כ לרמב"ח דא"ח בש"ש רק במודה במקצת א"כ לא גרע ממלוה דבטוענו ברי ומב"מ חייב ש"ד ה"ה בשומרין ודו"ק:

והנה באס"ז שם ר"פ המפקיד הקשה ל"ל דהבעלים מקני לי' הכפל לשומר הרי לר"ש דס"ל גורם לממון כממון דמי יהי' השומר חשיב בעלים ותי' דלא דמי שמירה לקבלת אחריות כיון דבשמירה איכא אנפי דלא מיחייב עלה ע"ש ונשאלתי מדברי הש"ס ב"ק ע"א ע"ב שוה"נ איסורי הנאה נינהו לאו דמארי' קטבח אמר רבא הב"ע כגון שמסרו לשומר והזיק בבית שומר והועד בבית שומר ונגמר דינו בבית שומר ור"מ ס"ל כר' יעקב וס"ל כר"ש ס"ל כר' יעקב דאמר אף משנגמר דינו החזירו שומר לבעלים מוחזר וס"ל כר"ש דאמר דבר הגורם לממון כממון דמי הרי דאמרינן הכא דהשומר הוי בעלים שחייב לו תשלומי דו"ה. ונלפענ"ד לתרץ דהתם שפיר כתב האס"ז דמשום חיוב אחריות דשומר לא נוכל לומר שיהי' הוא הבעלים ולא המפקיד שהוא בעלים גמורים דומיא דמצינו בתוס' יבמות ל"ו ע"ב דאע"ג דקנין פירות כקנין הגוף דמי מ"מ לא אלים לבטל לגמרי קנין הגוף ע"ש וע' תוס' ב"ב נ' ע"א דמדמי שם חיוב אחריות לקנין פירות ע"ש וא"כ ה"נ לא אלים גל"מ דשומר שהוא חיוב אחריות דדמי' לק"פ לבטל קנין הגוף של הבעלים הגמורים משא"כ בש"ס ב"ק הנ"ל הרי כיון דשור הנסקל איסור הנאה הוא הא נפקע הקה"נ של הבעלים הגמורים מיני' ורק אצל השומר מיחשב עדיין ממון מטעם גל"מ ע"כ אמרינן שפיר דמיחשב השומר הבעלים וצדקו דברי האס"ז הנ"ל דהיכי דאיכא בעלים לא מיחשב השומר בעלים מפאת חיוב האחריות כיון דאיכא אנפי דלא מיחייב עלה לא אלים חיוב אחריות דידי' למיחשב כבעלים דומיא דכתבו התוס' ב"ב כ"ז ע"א ד"ה לא לענין ק"פ כקה"ג דמי דדוקא היכי שקנוי לו הקרקע לזמן קבוע אבל בקונה אילן א' אם יתייבש האילן אין לו בקרקע כלום וכן ל"א דכקה"ג דמי אלא היכי שקנוי לו הקרקע לכל דבר להשטח בה פירי ולמיזרע בה סילקא וירקא אבל גבי אילן אין לו אלא יניקה לבדה ע"ש וחילוק זה הוא ג"כ לענין חיוב אחריות דאם מקבל עליו כל אחריות דעלמא אז אפשר דאלים חיוב אחריות זה לשיהי' נקרא הוא הבעלים משא"כ בשומר דאיכא אנפי דלא מיחייב לא אלים חיוב אחריות דידי' למיחשבי' כבעלים היכי דלא נפקע עדיין הבעלים הראשונים ממנו:

עוד אמרתי בישוב הקושיא הנ"ל דהנה לכאורה יל"ד על לשון הגמ' בב"ק שם דקא' הב"ע כגון שמכרו לשומר והזיק בבית שומר והועד בבית שומר ונג"ד בבית שומר ל"ל להאריך כ"כ היל"ל כגון שהזיק ונג"ד בבית שומר ולפענ"ד דהא באמת קיי"ל דאינו נעשה שור הנסקל אלא עד שיגמור דינו בפני בעלים ואפי' לר' יעקב דס"ל גומרין דינו של שור שלא בפניו היינו שלא בפני השור כדא' לעיל מ"ה ע"א אלא שור בר טענתא הוא אבל מודה דבעי' הועד בפני בעלים של שור כדכתיב והועד בבעליו וכדא' בב"ק כ"ד א"כ נוכל לומר דשומר כיון דאיכא אנפי דלא מיחייב עלה הוי ספק אי מיקרי בעלים או לא ולכך אינו שייך הכפל לשומר מספק אם לא שהבעלים הקנו לו. אבל התם בב"ק שפיר קא' דהגנב מיחייב עכ"פ ברו"ה כשהועד בבית שומר ולא היו הבעלים הגמורים בשעת העדאה דממ"נ אי הוי השומר בעלים א"כ שפיר משלם לו דו"ה דלגבי דידי' שויא ממון מטעם גל"מ דאם החזירו לבעליו מוחזר ואי לא הוי השומר בעלים א"כ לא נעשה שור הנסקל דאינו נעשה שוה"נ עד שיעידו בו בפני בעלים וכיון שהועד בבית שומר לא הי' בפני בעלים וא"כ לאו איסורי הנאה הוא ושפיר משלם תשלומי דו"ה לבעלים ונכון הוא ע"ד החידוד:

והנה באס"ז הנ"ל הביא הקושי' הנ"ל דליחשבי' לשומר בעלים מטעם גל"מ ול"ל שהבעלים יקנו לו את הכפל בשם הראב"ד וי"ל דאיהו לשיטת' אזיל שהובא בש"ך סי' שפ"ו ס"ק שכ' שדעתו נוטה לקבוע מסמורות כר"ש דדבר הגל"מ כממון דמי וכיון דקבע הלכתא כר"ש לכך קשיא לי' הא אבל לפמ"ש הש"ך שם דרוב הפוסקים הסכימו דהלכה דרבנן ושכן עיקר א"כ ל"ק קושיא הנ"ל דנוכל לומר דבאמת לר"ש מיחשב השומר בעלים בלא"ה וא"צ לומר דהבעלים מקני לי' כפילא. ושעפי"ז נלפענ"ד ליישב מה דקשיא לכאורה לפי"מ דא' רבא גופי' שם בב"מ ל"ד ע"א לל"ב דנעשה כאומר לשתגנוב ותרצה ותשלימני פרתי קנוי' לך סמוך לגניבתה וא"כ כאן ל"ש זה דהא קיי"ל משנגמר דינו מכרו אינו מכור וא"כ איך ישלם הכפל דו"ה להשומר והראה לי חכם א' שכבר הובא קושיא זו בשו"ת שו"מ. ולדברינו הנ"ל יהי' נכון דעד כאן לא אצטריך להא דנעשה כאומר כו' אלא לדידן דקי"ל כרבנן משא"כ לפי"מ דמוקי התם דר"מ ס"ל כר"ש דדבר הגל"מ כממון דמי א"כ לא אצטריך נעשה כאומר כו' דבלא"ה מיחשב בעלים מטעם גל"מ כממון דמי. אך הא קשיא לי דהאיך מייתי הש"ס בב"ק שם ראי' דמשום גל"מ הוי השומר בעלים מדמחייב ר"ש בגונב קדשים שחייב באחריותן הרי לפמ"ש התוס' בפסחים ו' ע"א ד"ה התם דמצי מסלק לי' וז"ל הקשה ר"י דבפא"נ אמרי' דהמקבל צ"ב מן הנכרים הולדות פטורין מן הבכורה אע"ג דמצי מסלק לי' לנכרי בזוזי כו' ותי' ר"י דשא"ה שמתחלה היתה הבהמה של נכרי וכיון דאי בעי זוזי ולא משכח שקיל בהמה לא נפקא מרשותי' אבל כשהבהמה של ישראל ומצי מסלק לי' לנכרי בזוזי לא נכנסה לרשותו עכ"ל ולפי"ז מאי ראי' מקדשים שחייב באחריות לכאן דילמא שא"ה כיון דמתחלה היתה הבהמה של הבעלים רק שהקדישה בזה שפיר אמרינן כיון דחייבין עדיין באחריות לא נפקא מרשותי' משום דאית לי' עדיין בה זכות גל"מ אבל בשומר שלא היתה שלו מעולם ורק ע"י גל"מ נחשיב לי' כבעלים אפשר לענין זה ל"מ הזכות דגל"מ וצע"כ ואין פנאי לעיין:

ומה שתמה רו"מ ע"ד רש"י ז"ל בקידושין ח' ע"א אר"י מנא אמינא לה דתניא עגל זה לפדיון בני טלית זה לפדיון בני ל"א כלום עגל זה בחמש סלעים לפדיון בני טלית זה בחמש סלעים לפדיון בני בנו פדוי ה"ד אילימא דלא שוי כל כמיני' אלא לאו אף על גב דשוי וכיון דלא קייצי לא כו' ופירש"י לא כלום אפי' נתנו לכהן ותמה מעלתו ע"ז דפשיטא דאם לא יהיב לכהן אינו מועיל הפדיון ומה בעי רש"י בזה. ונלפענ"ד ליישב עפימ"ש הברכ"י ביו"ד סי' ש"ה בשם הבני יעקב דאם פודה את בנו ונתחייב לתת לכהן ה' סלעים ונתן לכהן משכון עליהם אין בנו פדוי דמשכון אינו פרעון אלא הבטחה בעלמא ובפדיון נתינה אלימתא בעינן אבל אם נתן לכהן משכון שיגבה ממנו ה' סלעים בלי שום שומא או שעשה שומא לכלי ואמר לו שיפרע ממנו בכה"ג בנו פדוי ע"ש ולפי"ז לכאורה יש להקשות דמאי מיית' ר"י סייעתא מההוא ברייתא דצריך שומא דילמא לעולם היכי שנתן לו גוף החפץ במתנה א"צ שומא מקודם ואם נישום אח"כ ושוה ה' סלעים מהני אבל הבריית' דילמא מיירי ברישא דאמר עגל זה לפדיון בני טלית זה לפדיון בני היינו שיהי' למשכון אצל הכהן ל"א כלום כד' הבנ"י הנ"ל דבפדיון ל"מ משכון דנתינה אלימתא בעינן אבל אם אמר מגל זה בחמש סלעים לפדיון בני היינו בלי שום שומא רק שנותן לו גוף העגל או שנישום וא"ל לכהן שיפרע ממנו הה' סלעים בנו פדוי ולכך פירש"י ס"ל אפי' נתנו לכהן ר"ל דמסתימת לשון הברייתא משמע דבעגל זה לפדיון בני ל"א כלום אפי' מזנו במתנה לכהן ולא במשכון ואפ"ה אין בנו פדוי וע"כ כיון דלא קייצי לא. עוי"ל עפמ"ש ברי"ט אלגזי ה' בכורות פ"ח להקשות ע"ד הרש"ל שכ' דאם אין כהן בעיר יכול לזכות הפדיון ע"י אחר ובנו פדוי והקשה עפי"ד הע"י שכ' בסוגי' שם דמייתי ר"י סייעתא מברייתא דעגל זה לפדיון בני כו' וכ' התוס' דלל"ק דפליגי בא"ל בחמשין ושוו נ' מייתי ראי' דהא הכא אע"ג דשוה ה' סלעים כל שלא שמוהו בתחלה אין בנו פדוי והקשה דהא עיקר הפדיון תלוי ביד הנותן א"כ כיון שהנותן יודע ששוה ה' סלעים וזיכה אותם לכהן מה לנו בידיעת הכהן כיון שעיקר המצוה היא הנתינה וכבר נתן לו ה' סלעים ותי' וז"ל כיון שהכהן הוא אדון בכור זה אם אין לו ידיעה בשיווי הדמים אין ב"פ וצריך דעת כמו שצריכה האשה לידע שיעור קידושי' ע"כ. וא"כ לפי"ז מאי מהני זכיית הה' סלעים ע"י אחר כיון שבודאי ירצה הכהן שיהי' בנו פדוי ע"י הה' סלעים דמהיכי תיתי לומר שלא יתרצה שיקיים זה מצות פה"ב והתינח היכי שנותן ה"ס משא"כ בשו"כ שעדיין לא נישם אם שוה ה' סלעים מנא ידעינן שיתרצה הכהן דילמא לא ירצה לקבלו בעד ה' סלעים אבל כשכבר שמאוהו בה' סלעים אמרינן דמסתמא יתרצה הכהן לקבלו ג"כ בה"ס וא"כ מאי ראי' מייתי מהאי ברייתא דילמא מיירי כשמזכה לכהן ע"י אחר ואמר עגל זה לפדיון בני בכה"ג ל"מ דדילמא לא יתרצה הכהן לקבלו בחמשה סלעים כיון דבעינן דעת כהן כנ"ל אבל כשאמר עגל זה בה"ס לפדיון בני היינו שכבר נישם בכה"ג מהני אפי' בזיכוי ע"י אחר כנ"ל ולעולם אם נותנו לכהן גופי' ומקבלו בה"ס בכ"ע מהני ולכך פירש"י ל"א כלום אפי' נתנו לכהן היינו דמסתמא הברייתא מיירי בכ"ע אפי' נתנו לכהן גופי' ולא דוקא כשמזכה לו ע"י אחר וא"כ איכא שפיר סייעתא לר"י:

יותר אין הזמן מסכים להאריך והי' בזה שלום מאד"ה ידידו דור"ש באהבה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף