הרי בשמים/א/לז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ א לז

סימן לז

בעזהש"י יום ב' י"ד לירח תמוז תרל"ח לפ"ק סטריא:

ישפות ד' שלום וכ"ט לכבוד הרב החריף ובקי זך הרעיון חכם ושלם כש"ת מוה' אליהו גאטיסמאן נ"י ראבד"ק דאלינא יצ"ו:

מכתבו עם שאלתו שאלת חכם חצי תשובה הגיעני במוצש"ק העבר ואם אמנם סבוני גם סבבוני טרדות המונים בענינים שונים בכל זאת פניתי להשיב לו מפני כבודו יען מכותלי מכתבו ניכר לי כי ידו הדה לתורה ולתעודה:

בדבר אשר קרה שמה מקרה בלתי טהור במשרתת בתולה שהיתה אצל בעה"ב ד' שבועות והרגישה הבעה"ב שהמשרתת הרה לזנונים וגירשה אותה מביתה. והודיעה להב"ד להתחקות על שרשי החקירה אודות התועבה הזאת וכאשר נתפרסם הדבר בשערי העיר בא לפני הב"ד איש א' ע"ה ובור והתודה שממנו נתעברה כי בעת בואה שמה היתה בביתו ערך שמונה עשרה ירחים שהיא קרובתה של אשתו ומפתי היתה אוכלת. וזה כחמשה חדשים אשר פתה אותה ובעלה כמה פעמים וברור לו שנתעברה ממני ועתה רוצה הבועל הזה לגרש את אשתו בכדי לקחת אותה לו לאשה בחפוב"ק וגם אשתו באה לב"ד ואמרה שרצונה לקבל ג"פ מבעלה למען תהי' לו הזונה הלזו לאשה. וגם הזונה באה לפני ב"ד ואמרה כי לאיש הנ"ל היא הרה ולא ידעה איש זולתו עכת"ש:

הנה מקור דין זה נובע מדברי הש"ס כתובות די"ג סע"ב ההיא ארוס וארוסתו דאתו לקמי' דרב יוסף היא אמרה מיני' והוא אמר אין מינאי אר"י למאי ניחוש לה חדא דקא מודה ועוד הא אר"י א"ש הלכה כר"ג ומוכיחים התוס' שם וביתר ביאור בחי' הריטב"א שם מדקא' חדא דקא מודה משמע דהיכי דהיא מודה שממנו נתעברה ל"א מדאפקרה נפשה לגבי זה אפקרה נפשה נמי לגבי אחר דאלת"ה מאי נ"מ דקמודה הא אכתי נוכל לומר מדאפקרה נפשה לגבי ארוס אפקרה נפשה נמי לגבי אחרים א"ו דכיון דקא מודה בתרי' דידי' שדינן לי' וא"כ הכא בנ"ד ששניהם מודים אמרינן דודאי מיני' נתעברה וליכא חשש דמעוברת חבירו ואפי' אי נימא דשאני דין מהתם כיון דמיירי בארוס וארוסתו לכך הסברא נותנת דבתר הארוס שדינן משא"כ באיש זר עכ"ז הא כ' התוס' שם הטעם דכיון שבא עלי' ביאות הרבה ורגיל אצלה תמיד הוי כהא דאמרינן בעלמא רוב בעילות אחרי הבעל וא"כ בנ"ד שהיתה בביתו ובא עלי' ביאות הרבה כמו שנזכר במכתב כ"ת שפיר דומה לארוס ובלא"ה נוכל לומר דהא ביבמות ס"ט ע"ב אמרינן בכהן שבא על בת ישראל וילדה תאכל בתרומה ואיכא תרי לישני התם בגמ' לל"ק דוקא בדלא דיימא מעלמא ולל"ב אע"ג דדיימא מעלמא תאכל בתרומה אליבא דרבא והתוס' בע"ז ד"ז ע"א כ' בשם ר"ת דבכל איכא דאמרי בש"ס בשל תורה הלך אחר המחמיר ובדרבנן לקולא עי"ש וה"נ אף דעובדא דארוס וארוסתו דאיכא חשש אי' סוטה דאוריי' הו"ל למיזל לחומרא מ"מ גבי נ"ד לענין חשש אי' דמעוברת חבירו שהוא דרבנן אזלינן לקולא ואמרי' שממנו הוא ובאמת פסק כן הב"ש בסי' י"ג סק"ו וס"ק כ"ג דאם שניהם מודים לא חיישינן שמא זינתה עם אחר וליכא אי' דמעוברת חבירו רק בסי' ד' סכ"ו ובסי' קנ"ו מובא ד' הרמב"ם ז"ל דאפי' אם מודה שנבעלה לו חיישינן שמא כשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר. והב"ש הביא בשם המ"מ שהקשה דהרמב"ם ז"ל פסק בפ"ח מה' תרומות דכהן שבא על ב"י וילדה תאכל בתרומה ול"ח שמא זינתה עם אחר ג"כ ומביא בשם הב"ש שתי' דדוקא בחשש אי' דאוריי' חייש הרמב"ם שמא זינתה עם אחר כגון לענין יבום אבל בה' תרומות איירי בתרומה דרבנן לא חייש עיי"ש וע' בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' י"ט עכ"פ בנ"ד לענין אי' דמעוברת חבירו שהוא דרבנן לכ"ע ל"ח שמא זינתה עם אחר ומכ"ש בנ"ד שהי' עמה שמונה עשרה חדשים בבית א' בודאי שייך לומר דשדינן בתרי' אפי' דיימא גם מאחר דהוי רוב ומצוי וכההוא דאמרי' ב"ב כ"ד לענין רוב וקרוב דברוב ומצוי ליכא למ"ד דעדיף מקרוב וה"נ כיון שהי' בבית א' משך זמן ארוך הוי מצוי כמו שמצינו בסנהדרין פ"ח ע"א גבי הגונב את בנו פטור דא"ק כי ימצא פרט למצוי ופריך אלא מעתה כי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעל ה"נ כי ימצא פרט למצוי כגון של בית פלוני דשכיחן גבייהו ופירש"י שהי' דרין בבית א' אנשים ונשים והי' מצויין תמיד עם נשי חבריהן עיי"ש הרי דקרי לי' מצוי. וע' בסוטה דמ"ה לענין ע"ע דאם נמצא ההרוג סמיך לעיר שרובה עכו"ם אין מודדין דכתיב כי ימצא פרט למצוי עיי"ש. ובזה נלפענ"ד לפרש פלוגתא דאביי ורבא ביבמות ס"ט שם דקא' רבא בלא דיימא מעלמא בתרא דארוס שדינן לי' ומייתי לי' מהא דקתני כהן שבא על ב"י וילדה תאכל בתרומה וע"כ בלא דיימא מעלמא דבדיימא מעלמא אמאי תאכל וברי לי' אביי דמתני' מיירי כגון שהי' שניהם חבושין בבית האסורין. ונ"ל לבאר טעם פלוגתתן דהא באמת בחולין י"א ע"ב אמרי' על הא דקא' ודילמא כגון שהי' אביו ואמו חבושין בבה"א אפ"ה אין אפטרופס לעריות אמנם נראה דסברת אביי הוא דכיון דהי' שניהם ביחד בבה"א הוי רוב ומצוי ולעולם היכי דליכא כ"א הרוב לחודי' כגון בארוס שבא עלי' כמה פעמים לא אזלינן בתרי' וזה הוי מצוי כשהי' שניהם בבית א' כנ"ל משא"כ רבא לשיטתי' דבש"ס ב"ב הנ"ל אמרי' הדר בי' רבא מההוא וס"ל דאין חילוק בין רוב ומצוי לרוב לחודי' א"כ ליכא לשנויי כגון שהי' אביו ואמו חבושין בבה"א דאכתי ליכא למידן אלא מטעם רוב דמצוי אינו מעלה לסייע להרוב לדידי' ובארוס הא איכא ג"כ רוב כד' התוס' הנ"ל בכתובות ובשיטה זו אזיל ג"כ הש"ס בחולין הנ"ל והבן. ועיין בב"ש סי' קנ"ו סק"א וסי' קנ"ז סק"א:

וכשאני לעצמי אומר בישוב ד' הרמב"ם הנ"ל דהנה בחגיגה י"ד סע"ב שאלו את בן זומא בתולה שעיברה מהו לכ"ג מי חיישינן לדשמואל דאמר שמואל יכול אני לבעול כמה בעילות בלא דם כו' והקשו התוס' דמשמע אי שכיחא דשמואל מהימנא והלא לר"י לא מפיה אנו חיין והתם משמע דקמיבעיא אליבא דכ"ע ותי' דכיון שאף היא בכלל האיסור כדכתיב והוא אשה בבתוליה יקח קרי' בי' יקוח נאמנת והיינו דמתוך שהיא נאמנת לגבי עצמה דאדם נאמן ע"ע יותר מק' עדים נאמנת נמי לגבי אחרים והיינו ע"כ כסברת התוס' בשם הר"א ממיץ בסוף נדרים דזונה אינה מוזהרת להנשא לכהן ע"ש וכסברא זו כ' הרמב"ן בר"פ האשה בתרא על קושי' התוס' דנילף מוספרה לה לעצמה דע"א נאמן באיסורין אף באתחזק איסורא ותי' משום דנאמנת לגבי עצמה דאינה חשודה לקלקל א"ע נאמנת נמי לגבי הבעל וכ"כ הפנ"י בריש גיטין ביתר ביאור וסעד לסברא זו נראה מש"ס בכורות ל"ו ע"א א"ר נאמן הכהן לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו מ"ט כל מילתא דעבידא לגלויי לא משקרי בה אנשי אר"א אף אנן נמי תנינא נאמן הכהן לומר הראיתי בכור זה ובע"מ הוא מ"ט לאו משום דאמרינן כ"מ דעבידא לגלויי כו' התם הוא דקדשים בחוץ לא אכיל כו' ולכאורה קשה אי נימא מילתא דעבידא לאגלויי ג"כ משקרי אנשי א"כ היכי נאמן הכהן הלא כיון דידעינן שהוא בכור הא אתחזק איסורא ואין עא"נ באתחזק איסורא ע' בר"ש פ"ב דנגעים אע"כ כיון דלא מקלקל נפשי' לאכול קדשים בחוץ לכך מהימן אפי' נגד חזקת איסור [וע' בירושלמי ביומא ר"פ אמר להם הממונה גבי הא דפריך שם איך נאמן הרואה לומר ברקאי הא אין עא"נ ומשני מדעל"ג הוא וכן נאמן ע"א לומר שחשיכה מ"ש ונולד בשבת שמלין על פיו ע"ש בתיו"ט) יתיישב שפיר ד' הרמב"ם הנ"ל דבשלמא לגבי עצמה שהיא תאכל בתרומה ע"י העובר אמרינן חזקה שאינה מקלקלת נפשה ולכך נאמנת בהא שאומרת שהעובר הוא מהכהן משא"כ התם לענין שתועיל נאמנות שלה לענין שתפטור את אשתו מן היבום זה ל"א ולא מיבעיא אם היא לא נשאת לו רק לענין שתפטור מחליצה אשה אחרת שיש לו הא לא מספקינן רק על האשה האחרת בודאי אינה נאמנת אלא אפי' היא עצמה ניסת לו מ"מ השתא כשהיא מעוברת הא אין אנו דנין עלי' דעדיין לא מת א"כ ל"ש לאוקמי' אחזקה וכן הולד פסק הרמב"ם דהוא ס' ממזר משום דחזקת האם ל"מ לגבי הבת כשאין אנו דנין על האם ע' תוס' קידושין ס"ו ע"א וע' בהפלאה כתובות כ"ו ע"ב בתד"ה אנן אחתינין דהכל תלוי אם אנו דנין על האם ג"כ אז מהני חזקתה לגבי הבת ולא כשאין אנו דנין על האם ע"ש. ולפי"ז נראה נמי בנ"ד לענין חשש מעוברת חבירו כיון שגם עלי' חל האיסור כדמצינו בכתובות ס' ע"ב לענין מינקת בגמלה את בנה דאמרה ההיא סבתא בדידי הוי עובדא ואסר לי ר"נ משמע דהאיסור גם עלי' וא"כ בזה אפי' לר"י נאמנת להנשא לו כשהיא מעוברת כסברת התוס' הנ"ל:

ועוד יש לצדד להתיר בנ"ד דליכא איסור מעוברת חבירו אף דאיכא חשש שמא אפקרה נפשה לגבי אחרים משום דהא הרמב"ם ז"ל כ' דטעמא דדחסא הוא עיקר והא כ' הנוב"י במהדו"ק חאה"ע סי' כ"ג דהיכי שהוא מסופק שמא הוא בנו חייס עליו ומביא ראי' מיבמות מ"ב (ובקושייתו שם כבר קדמו הרמב"ן שם ע"ש) וה"נ כיון דהבועל בא עלי' כמה פעמים אף דמספקינן שמא גם אחר בא עלי' עכ"פ ליכא איסור דמעוברת חבירו כיון דעכ"פ מסופק הוא שמא הוא בנו וראי' לד' הנוב"י כנלפענ"ד מש"ס כתובות י"ג ע"א דפריך התם לרב אסי דאמר מאי מדברת נבעלה ל"ל למיתני תרתי בבא דמדברת ומעוברת ומשני חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה ופריך למ"ד לדברי המכשיר בה פוסל בבתה מא"ל כו' וקשה לישני לעולם ס"ל כמ"ד לדברי המכשיר בה פוסל בבתה ואפ"ה אצטריך למיתני בבא דמעוברת דכשאמרה מאיש פלוני וכהן הוא נאמנת להנשא לו אפי' עכשיו כשהיא מעוברת ולא שייך איסור דמעוברת חבירו דמרישא לא הוי ידעינן זאת דהו"א דרק היכי דרוב כשרין אצלה מכשיר ר"ג כמו שהוא באמת לחד מ"ד בגמ' התם משא"כ לענין איסור מעוברת חבירו הא רוב פסולין אצלה דממי שהיא מעוברת אפי' מכשר אסורה לינשא לו דעכ"פ הויא מעוברת חבירו ואשמעינן שפיר דנאמנת לינשא לו אף עכשיו שהיא מעוברת וס"ל לר"א כמ"ד דר"ג מכשיר אפי' ברוב פסולין אעכצ"ל דכיון דע"כ מיירי שמודה הוא ג"כ דאי מכחישה הו"ל ברי וברי וא"נ אפי' לד"ג כמ"ש הראשונים לקמן בעובדא דארוס וארוסתו וא"כ כיון דעכ"פ נבעלה גם לו שוב ל"ש לאשמעינן בהא דנאמנת דאף שלא תהי' נאמנת וניחוש שמא נבעלה גם מאחר עכ"פ גם על ספק בנו נמי חייס ול"ש חששא דדחסא ואפי' לפי הטעם דסתם מעוברת למניקה קיימא ושמא יעכר חלבה ולא ימסמס לה בביעי וחלב ליכא חשש בנ"ד שמא יתברר לו אחר הלידה לפי חשבון זמן ביאתו עלי' דהעובר אינו ממנה ואפקרה נפשה לגבי אחרים קודם שבא עלי' ושמא יעכר חלבה ולא ימסמס לה בביעי וחלב ז"א דכיון דהוא מודה לפנינו כעת שממנו היא הרה א"כ הוא חייב במזונות הולד כמבואר בסוס"י ע"א ועי' בשו"ת שב יעקב ח"ב סי' ג' ובתה"ד בפסקיו סי' ל"ז א"כ ע"כ יתחייב למסמס לו בביעי וחלב ומבואר היתר זה בשו"ת עבוה"ג סי' א' ע"ש ושמטעם זה נראה בהא דקא' בש"ס כתובות הנ"ל חדא דקא מודה ולכאורה קשה דהא אין אדם מע"ר דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה וכמה פוסקים ס"ל דאפי' באיסור דרבנן ג"כ אמרינן אין אדם מע"ר ע' תשו' פמ"א ח"ב סי' ק"ה ולהאמור י"ל דכיון דע"י הודאתו מתחייב א"ע במזונות הולד אמרינן הודאת בע"ד כק' עדים דמי שכן מפורש יוצא מדברי הר"ן בכתובות פ' המדיר גבי מאכילתו שאינו מעושר דפריך ה"ד אי דלא ידע מנא ידע כו' והקשה הראב"ד לוקמה במודה ותי' משום דאין אדם מע"ר ודחה הר"ן ז"ל דכיון דקמפסדת ממון בהודאה אמרינן הודאת בע"ד כק' עדים דמי ע"ש והה"נ:

אמנם בעובדא דידן א"צ לכל זה דרגלים לדבר שנתעברה הימנו כיון שהיתה בביתו שמונה עשרה חדשים והיתה מיוחדת לו וע' בדברי הרא"ש בתשו' כלל פ"ב סי' א' שכ' וז"ל ובנדון זה שהיתה האשה משרתת בביתו ומיוחדת נראה דאפי' לאביי בתרי' דידי' שדינין לה וכ"כ ר"ש בפ"ק דכתובות כו' ע"ש ואפי' לד' הנ"י שהובא באה"ע סי' קנ"ו דאפי' במיוחדת חיישינן שמא זינתה עם אחר נראה דהיינו דוקא לענין איסור יבמה לשוק דאוריית' ולא לענין מעוברת חבירו דרבנן:

והנה הא ליכא למימר דניחוש בנ"ד שאומר כן כדי לישא אותה שמא עיניו נתן בה דבשלמא בארוס וארוסתו ל"ש חשש זה דאם הי' יודע דלאו מיני' הוא א"כ זינתה תחתיו ומאוסה היא בעיניו כדאית' בסי' קי"ד סס"א בהג"ה משא"כ בנ"ד איכא לכאורה חשש זה אמנם יפה כת' בזה בנוב"י מהדו"ת חאה"ע סי' ק"ז בהגהת בנו הג' ז"ל דבשלמא בשבוי' או בעד המעיד לאשה שמת בעלה וכדומה שנאסרה עליו לעולם חיישינן שמא עיניו נתן בה משא"כ במעוברת לענין שנאמין לו שממנו היא הרה אין זה איסור עולם דלאחר כ"ד חודש בלא"ה תהי' מותרת לו ל"א שמא משקר בשביל כ"ד חודש ע"ש דוגמא לזה מצינו בסוטה ז' ע"א גבי מוסרין לו שני ת"ח שמא יבא עלי' בדרך רי"א בעלה נאמן עלי' מק"ו ומה נדה שהיא בכרת בעלה נאמן עלי' סוטה שהיא בלאו לא כ"ש א"ל לא אם אמרת בנדה שכן יש לה היתר תאמר בסוטה שאין לה היתר ע"ש וע' בתוס' קידושין כ"א ע"א ד"ה שלא ילחצנה במלחמה כו' ויש מיישבים פי' הקונטרס ולק"מ מה שהקשה איך נתפייס יצרו דאיכא למימר דבטל הימנו יצה"ר כיון שיש לו פת בסלו שסופה להיות מותרת לו לאחר כל המעשים ע"כ ומ"ש כ"ת בחשש הב' וז"ל כפי המבואר ביש"ש ביבמות על המשנה דהנטען על השפחה לא יכנוס וז"ל ונ"ב היכי דנחשד עם פנוי' שהגיעה לעונת וסת נדה אסור לכונסה דיש כאן חשש איסור כרת וגרע מנטען על השפחה שאין שם אלא איסור לאו עכ"ל:

הנה לא ידענא מאי חששא איכא בזה דהא כל הטעם בנטען על השפחה היינו שנחשד שטוענים עליו דברי לעז דא' שם כ"ד ע"ב דאסור לישאנה משום הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים וגו' ופירש"י דאתו לאחזוקי לקלא קמא ויאמרו אמת הי' הקול הראשון וזה הוא היכי שבאמת לא בא עלי' משא"כ בנ"ד הלא מילא בפיו לאמר שבא עלי' כמה פעמים מאי הסר ממך עקשות פה איכא וכ"כ להדי' סברא זו המהרי"ק בשורש קכ"ט ע"ש. ואדרבא הא מבואר בתוס' שם דבנטען על הפנוי' מצוה לכונסה משום ולו תהי' לאשה ואף דבש"ע אה"ע סי' קע"ז ס"ה בהג"ה מבואר דהסברא הראשונה עיקר דבנטען אסור לכונסה מ"מ הא כ' שם דזהו דוקא בקול בעלמ' אבל אם ודאי בא עלי' מצוה לכונסה ע"ש אפס בנ"ד כיון שהבועל יש לו אשה הא אסורה עליו משום חדרגמ"ה א"כ ליכא מ"ע דולו תהי' לאשה דל"ה ראוי' לקיימה ואף דהוא רוצה לגרש את אשתו ולאחר הגירושין תהי' ראוי' לו מ"מ כיון דהשת' אינה ראוי' לו אין אני קורא בו ולו תהי' לאשה כמבואר בירושלמי פ"ג דכתובות הי' נשוי את אחותה כבר נפטר מתה כבר נפטרה. ואף דיש לחלק דהתם לא היתה ראוי' לו מצד איסור אחות אשה שהיא ח"כ ואפי' בדיעבד לא תפסו קידושין משא"כ הכא דאינו רק מצד חדר"ג ובדיעבד הא היו תופסין הקידושין מ"מ הא מבואר בתוס' כתובות ל' ע"א ד"ה א"ב דאפי' אי בדיעבד אם נשא נשוי מ"מ כיון דלכתחלה אינה ראוי' לו ל"ה ראוי' לקיימה ע"ש וה"נ הא השת' אינה ראוי' לו ול"ה ראוי' לקיימה ואטו נימא דמחויב לגרש את אשתו כדי שיקיים מצות ולו תהי' לאשה הרי מבואר בתוס' חולין פ"ד ע"א ד"ה וליפרקינהו לענין כיסוי דאינו מחויב לפדות את הקדשים כדי שיתחייב בכיסוי ע"ש בריטב"א ביתר ביאור. איברא דיש לעיין מש"ס חולין קל"ה ע"א גבי ראשית הגז דאי לאו קרא דפוטר קדשים מראשית הגז הו"א ליפרוק וליתיב לי' ואמאי ל"א כיון דהשת' הא לא רמיא עליו המ"ע דראשית הגז דאסור בגיזה ואטו מחויב להכניס א"ע במצות ראשית הגז. אולם י"ל דהתם הא מוקי לה בקדשי בדה"ב דאינו אסור בגיזה רק מדרבנן א"כ כיון דמדאוריית' מחויב בגתת י"ל דמחויב להכניס א"ע משא"כ גבי כיסוי הא מה"ת הקדש פטור מכיסוי אינו מחויב להכניס א"ע בחיוב. ובנ"ד י"ל כיון דהרבה פוסקים סברי דחרם הוי דאוריית' הוי ג"כ מעוכב מחמת דאוריית' ואינו מחויב להביא א"ע לידי חיוב מ"ע דולו תהי' לאשה וצע"ק מדברי הרמב"ם פ"ד מע"ז גבי עיה"נ שפוסק דבקדשי בדה"ב פודין ואח"כ שורפין. ואמאי הרי כיון דמדאוריית' אינו מחויב לשורפן עתה משום שללה ולא שלל שמים אמאי יתחייב להביא א"ע לידי מ"ע דתקבוץ ושרפת וע' מקו"ח בפתיחה לה' פסח ואכמ"ל] וכיון דתיכף לאחר שבעלה לא רמיא עליו המ"ע דולו תהי' לאשה שוב אפי' אחר שגירש את אשתו אין מצוה עליו לכונסה וע' ברא"ש ס"פ ואלו מגלחין שחולק שם על הר"מ ז"ל במ"ש מי שמת אביו ואמו והי' קטן באותה שעה וקודם שעברו ל' יום נעשה בן י"ג שנה ויום א' דחייב להתאבל משעה שהגדיל דאין דיחוי אצל מצות וכת' ע"ז הרא"ש דכיון דבשעת חיוב האבילות הי' דחוי נפטר אח"כ נמי ואע"ג דאין דיחוי אצל מצות היינו משום דהאדם לא נדחה לעשותה אבל אם הי' האדם דחוי בשעת חיוב המצוה נדחית ממנו לעולם ע"ש ונראה דבנ"ד אפ' הר"מ ז"ל יודה דבשלמא התם בקטן כיון דסופו ליגדל וזמן ממיל' קאתי כדא' בפסחים צ' ע"ב שמשא ממיל' ערבא והוי כהא דא' דכל שבידו ל"ה דיחוי כדאשכחן בתוס' קידושין ס"ד לענין הא דנאמן האב לומר בני זה בן י"ג שנים ויום א' דכיון דסופו ליגדל עשאוהו כמו שבידו ע"ש ומבואר בתוס' זבחים נ"ט דכל היכי שהיא בידו ל"ה רק כמחוסר זמן וע"כ שפיר פסק הר"מ ז"ל דמחיוב להתאבל משעה שהגדיל משא"כ בנ"ד הלא אינו בידו לגרשה כיון דבזה"ז שיש חדרגמ"ה שלא לגרש בע"כ דילמ' לא תרצה אשתו לקבל גט וע' בתוס' ע"ז מ"ז ע"א לענין ע"ז של עכו"ם דלא הוי בידו לבטלה כיון דע"י עכו"ם צריך לבטלה ונידון דידן דומה להא דא' בבכורות מ"ו גבי גיורת שיצא פדחת ולדה בהיותה עכו"ם ואח"כ נתגיירה אפ"ה אין נותנין לה ימי טומאה וימי טהרה ואינה מביאה קרבן לידה וע"כ משום שבשעה שהתחיל החיוב לא היתה בת חיובא וכיון דנדחית תו לא הדרה חזיא ומבואר בקידושין ס"ב דגר ל"ה בידו כיון דצריך שלשה משפט כתי' בי' וה"נ כיון דלאחר הבעילה שהתחיל חיוב מ"ע דולו תהי' לאשה לא חזיא לי' מפאת שהי' לו אשה שוב אף לאחר שגירשה אינה מוטלת עליו עוד המצוה דל"ה בידו לגרשה כנ"ל:

והנה לענין החשש שהיא חשודה על איסור נדות במה שזינתה עמו בנדותה והלא משמשתו נדה היא בכלל עוברת ע"ד והוא איבעיא בש"ס סוטה כ"ה ע"א אי רשאי לקיימה ונהי דאיפסק בש"ע סי' קט"ו ס"ד שאין כופין אותה להוציא עכ"פ הא מבואר שם שמצוה היא שיוציאנה ומכ"ש שאין לישא אותה לכתחלה הנה העיר בזה בהפלאה שם סק"י וכ' דאם מקבלת עלי' מן הוא והלאה לשמור נדות מועיל תשובתה לדור עמה וגם נראה כיון דבעיני העולם לא חמיר איסור נדות פנויות כמו נדה הנשואה לבעלה אף שבאמת אין חילוק בזה כי גם הבא על נדה פנוי' חייב כרת כמבואר ביו"ד סי' קפ"ג מ"מ כיון שבעיני ההמון לא חמיר כ"כ הוי בכלל הדברים דלא משמע להו לאינשי איסורא דקיי"ל דלא מיקרי חשוד בשביל זה וגם בלא"ה לית עלה דין חשוד על הנדות דמעיקר' שהי' בזנות יצרה תוקפה משום מים גנובים ימתקו כמ"ש א"ז החוו"ד בסי' קפ"ה שהובא במכתב כ"ת:

ומ"ש רו"מ דאיכא חשש בזה עפי"מ דקיי"ל באה"ע סי' קמ"ג סט"ו דאם גירשה ע"מ שלא תנשא לפלוני ה"ז לא תנשא לו שמא יאמרו נשותיהן נתנו במתנה זה לזה וכ' ברמ"א שם ואפי' לא התנה עמה בפי' אלא שניכר שגירשה משום זה אסורה לינשא וכ' דכיון שעכשיו שיש חר"ג על הבעל שלא לישא ב' נשים שוה בכמה דברים להאשה גם בנ"ד איכא חששא שלא יאמרו בעליהן נתנו במנתנה זל"ז שהבעל השליש חפצים לבטחון שאחר הגרושין יקח את הזונה:

לפענ"ד אין הדמיון עולה יפה דנהי דמצינו חששא זו לגבי האשה שהיא קנינו של הבעל ושייך עלי' חששא הלזו משא"כ הבעל אינו דבר הנקנה והוא קונה והגירושין תלויין בו ולא בה ואיך שייך לומר שהיא מקבלת הגט כדי להקנות בעלה במתנה להזונה:

אמנם אחר כל הדברים האמורין למעלה אינו כדאי לצדד היתרים בזה יען שניכרין הדברים שהבועל ערום יערים יען לבו הזונה נפתה על הנערה על כן יאמר כי צדקה היא ממנו למען יוכל לקחתה לבצע מזימות לבו המתועב ואף אם אמת נכון הדבר כי בשלו הרעה הזאת ראוי לאוסרה עליו לסגור דלת בפני עושה עולה המנוול הלזה. והעולה על רוח עועים הנסוכה בקרבו היו לא תהי' למען לא תהיינה בנות ישראל הפקר ח"ו ומצוה עליו לשבר מלתעות הרשעים להפר עצתם ולקלקל מחשבתם לבל יעשו המזימתה. אם לא כי בעיניו יראה ולבבו יבין שיוכל להסתבב מזה מכשולות ותיפוק מיני' חורבא אם לא ישאו זא"ז בחפוב"ק אזי יוכל להתירם מכל הני טעמי דאמרן ומוטב שיאכלו בשר תמותות כו' כבש"ס קידושין כ"ב ע"א. אך יראו הב"ד בצירוף טובי העדה לקנסם כראוי להם ולהודיע להם חומר האיסור למען ידעו כי יש אלקים שופטים בארץ וגם בענין זהירות איסור נדות על להבא תקבל האשה ע"ע בשבועה להיות נזהרת ביתר שאת ויתר עז כדין חשוד לא"ד בסי' קי"ט ואף שמדינא א"צ כנ"ל בכל זה כל מאי דאית לן לחקורי טפי עדיף ובזה הנני או"ש לו ידידו דור"ש באהבה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף