הרי בשמים/א/כו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ א כו

סימן כו

בעזהש"י יום ב' ראה תרל"ט לפ"ק סטריא.

הנני מטה כנהר שלום לכבוד הרב החריף ובקי חכם וסופר אשכול הכופר ערוגת הבושם כש"מ אברהם שלום מארקוס נ"י אבד"ק וועלדזיטש סמוך לדאלינא יצ"ו.

מכתבו מגילה עפה הגיענו יום אתמול ונעתרתי לבקשתו להשיב לו חיש מהר בלי התמהמה בדבר שאלתו בענין אשר אנשי עירו עם אנשי ישוב א' סמוך ונראה אליו הוא כפר מיזען מחזיקים זה שנים רבות שו"ב ביחד והי' אצלם שו"ב שנשלח להם מיד הרב הצדיק מזידיטשוב זצללה"ה ושניהם הטו שכם א' לסבול עול החזקת השו"ב עפ"י כ' שעשו ביניהם ואחרי עבור חמשה שנים החלו אנשי מיזען לעורר מדנים על השו"ב ולא רצו לאכול מזבחו והביאו להם השו"ב מק' דאלינ' ואנשי וועלדזיטש צעקו מרה על אשר יבגדו בברית שבאו יחד להחזיק השו"ב כאחד והשו"ב הביא אז מכתב מש"ב הרב הגאון המובהק מלבוב זצ"ל שאין אנשי מיזען רשאין להפרד מוועלדזיטש והם לא אבו שמוע באמרם שדעתם הי' רק על שו"ב יר"ש מרבים ואחרי ראותם כי לא כן הוא מי זה יוכל להכריחם לאכול משחיטתו. וזה שלש שנים שכ"ת נתמנה לרב אב"ד בוועלדזיטש הביא להם שו"ב אחר ירא ושלם ובן תורה אשר הוטב גם בעיני אנשי מיזען ונתן להשו"ב הישן שכר חזקתו שבעה מאות ריי"כ ומכר לו את כל כחו וזכותו ומאז בא השו"ב הזה לגבולכם ותקע אהלו בוועלדזיטש יקחוהו אנשי מיזוגן לזבוח להם את זבחיהם באין מכלים דבר וכעת נתחדש שבאים שוחטי דאלינ' לישוב מיזען לשחוט ומגרעים פרנסתו ובאו אנשי וועלדזיטש בטענתם למה זה יתירו אגודת הקשר אשר כרתו בריתם עלי זובח הלז להיות מוצא מחיתו משני המקומות כא' ועתה מדוע ישברו מטה לחמו והשו"ב צועק ככרוכיא על השו"ב דדאלינ' שמשיגים גבולו ואדעת' דהכי קנה החזקה של השו"ב הראשון שיהי' לו הזביחה משניהם עכת"ש:

הנה לענין אי יש למחות בידי השו"ב דדאלינ' לבל ישיגו גבולם של השו"ב הלז לפפענ"ד הדבר פשוט דאיכא בזה משום יורד לאומנתו של חבירו כמו במלמד שכ' התוס' בקידושין נ"ט ע"א שאסור למלמד להשכיר עצמו לבעה"ב שיש לו מלמד אחר בביתו כל זמן שהמלמד בביתו שמאחר שהוא שכור שם ילך המלמד במקום אחר להשתכר אם לא שיאמר הבעה"ב דאין רצונו לעכב המלמד שלו. וכן הדין בשו"ב שבא לשחוט במקום שיש שם שו"ב קבוע מכבר איכא ג"כ איסור דפסקי' לחיותי'. ואף דמבואר בהג"ה ביו"ד סוס"י רמ"ה ברב היושב בעיר ולומד לרבים יכול חכם אחר לבא וללמוד ג"כ שם אפי' מקפח קצת פרנסת הראשון כגון שהקהל קבלו הראשון עליהם לרב ונוטל פרס מהם ע"ז אפ"ה יכול הב' לבא לדור שם ולהחזיק רבנות בכל דבר כמו הראשון אם הוא גדול וראוי לכך ע"ש וההוא טעמ' שהובא בש"ך שם דל"ש איסור השגת גבול במה שמקפח פרנסתו בענין הפרס לפי שעל קיבול פרס זה אנו בושים ובטורח למצוא היתר לרובן והאיך נחזיק אותו כולי האי להחשיבו פרנסה ומחי' לבלתי ישיג אחר בהם ע"ש וא"כ גם במלמד שייך טעם זה דשייך בי' ג"כ מה אני בחנם כו' ע' בכורות כ"ט ע"א ובתוס' שם אמנם מבואר בתשו' חת"ס חיו"ד סי' ר"ל דאין דברים אלו נאמרים אלא בימיהם שלא קבלו הרב כפועל אלא כל ת"ח הנהיג בני עירו שהי' דר שם וממיל' הי' לו פרס קצוב מחופות וקידושין וכדומה אע"ג שד"ת הוא שת"ח בני עירו עושין לו מלאכתו מ"מ כיון שלא שכרוהו כפועל אלא שבחא דאתי' ממיל' א"כ אם יבא לשם אחר וינהיג גם הוא רבנות מי ימחה בידו אבל בזה"ז שמקבלים רב ועוקר דירתו ממקומו וקוצבים לו שכירתו כפועל ובתוך אותה הקצבה הוא שאר ההכנסות פשוט שהבא בגבולו לא טוב עשה בעמיו וה"ז כגוזל ממש ע"ש וא"כ ה"ה במלמד שקבלו הבעה"ב מתחלה ללמוד עם בנו בשכר מפני שמצא חן בעיניו והמלמד סמך דעתו ע"ז ואליו הוא נושא את נפשו אסור למלמד אחר להשכיר עצמו להבעה"ב הזה ומכ"ש בשו"ב דל"ש בי' איסור' דמה אני בחנם כו' היכי שנתקבל בעיר אסור לשו"ב אחר לירד לאומנתו ולגרע מחיתו והוי עני המהפך בחררה כו'. והנה לכאורה אפשר לומר לפי שי' ר"ת בתוס' קידושין הנ"ל דדין דעני המהפך בחררה ל"ש אלא דוקא כשרוצה העני להרויח בשכירות או כשרוצה לקנות דבר א' וחבירו מקדים לקנותו ומש"ה נקרא רשע כי למה מחזר על זאת שטרח בה חבירו ילך וישתכר במק"א אבל בדבר הפקר ליכא איסור כי אם לא יזכה בזאת לא ימצא אחרת ע"ש ולפי"ז נוכל לומר דה"ה בשו"ב בזמנינו שלא חיש מהר יקרה לשו"ב מקום שממנו ימצא טרף לביתו וכמה שו"ב שהמה יראי ה' מרבים ואומנים מופלאים ובקיאים בדינים נשארו באפס מקום מטעמים וסיבות שונות שלא ניתנו לכתוב וא"כ י"ל בשו"ב אשר אלקי' אינה לידו מקום פרנסה מהזביחה הוי כדבר הפקר דל"ש בי' עני המהפך בחררה ושרי אפי' להשיג גבול חבירו דאם לא יזכה בזה מי יודע אם ריוח יעמוד לו ממקום אחר. אמנם באמת ז"א דהכי כ' התוס' בקידושין הנ"ל וביתר ביאור בב"ב כ"א ע"ב בהא שהקשו על הא דמרחיקין מצודת הדג כו' לפר"ת דבדבר הפקר ל"ש דין עני המהפך בחררה ואפי' רשע לא מיקרי ותי' דאומנתו בכך שאני הרי דהיכי דהוא אומנתו ויורד לאומנתו אפי' בדבר הפקר שייך דין עני המהפך בחררה ועוד הרי הך דינא דעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלו דנקר' רשע אבל גזלן ל"ה הוא דוקא כשמהדר אחריו לקנותו ועדיין לא זכה בו אבל היכי שכבר זכה בו הוי גזל גמור ואפי' בהפקר אף לפי שי' ר"ת. ובפרט לפי"מ שמבואר בפסקי מהרא"י בסי' קכ"ח שממנו מקור הדין של הרמ"א בסי' רמ"ה הנ"ל וז"ל ול"ד למי שהחזיק במצוה כמה שנים דמשמע מל' מהר"ם במרדכי פחז"ה דאית לי' בה חזקה שלא יוכל אחר לדחותו דשא"ה דרגילין לקנות חזקה כה"ג מן הצבור ולידור צדקות והקדישות על ככה להניח להם וליורשיהם לחזקה אבל כתר תורה שררותה דידה הרי היא מונחת ומופקרת לכל מי שרוצה לזכות בה עכ"ל והנה באמת כ' המג"א סי' נ"ג בשם המהרשד"ם דבחכם הממונה להרביץ תורה או לדין אין בנו יורש חזקתו ובשם עשרה מאמרות כ' דכל המינויין שהם כתר תורה אין בניהם קודמין רק מהלל הנשיא ואילך נהגו שבניהם קודמין עכ"ל ובאמת קיי"ל דבכל המינויים הבנים יורשים חזקת אבותם ע' כתובות ק"ג ע"ב וא"כ גם הפסקי מהרא"י יודה דמי שמוחזק באיזה מינוי אין כח ביד אחר ליטלו ממנו והמשיג גבולו נקר' גזלן. ובפרט השו"ב הלז שקנה מהשו"ב הראשון החזקה אדעתא דהכי קנאה וכבר הוחזק לשחוט בשני המקומות לית דין צריך בושש שהשו"ב דק' דאלינ' אינם רשאין לשחוט בשם לגרוע מחייתו שוב ראיתי באשל אברהם בא"ח סי' נ"ג שהביא בפירוש לענין שו"ב שהחזיק במלאכתו שהבן יורש חזקתו ע"ש ולפענ"ד דבר פשוט הוא שבכל חזקות במינויים ושררות וכדומה האבות מורישים לבניהם והוא מבואר בש"ס כתובות הנ"ל. ובכנה"ג א"ח סי' נ"ג הביא חבילות פוסקים קדמונים שהעלו כן. בפרט ברב או שו"ב שנוטל פרס מהקהל דהי' לו לאביו חזקה לענין ממון בודאי יורש הבן חזקה זו וקצת ראי' נראה ג"כ מהא דתנן בגיטין דף ל' המלוה מעות את הכהן ואת הלוי להיות מפריש עליהן מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין מתו צריך ליטול רשות מן היורשים ופריך בגמ' ואע"ג דלא מטי לידי' ומשני במכירי כהונה ולוי' הרי מוכח מזה דמכירי כהונה ולוי' שיש להם חזקה שנוטלין תרומ"ע מאיש א' אע"ג דלא אתו לידייהו כמאן דמטי לידייהו דמי ובעה"ב יצא ידי נתינה וחזקתם מועיל ליורשים דידהו מדקתני מתו צריך ליטול רשות מן היורשים וסגי בנטילת רשות בלבד ומהני גם לגביהו אע"ג דלא אתו לידייהו וע"כ דחזקת האב שהי' ממכירי כהונה מוריש לבנו והוי גם לגבי' כמאן דמטי לידי' וע' ב"ב קכ"ג דעד כאן לא מוקי התם בדאשתחיט בחיי אבוהון רק לענין בכור דאינו נוטל פי שנים בראוי אבל לגבי שאר יורשין ל"ב שתשחט הפרה בחיי אבוהון אלא הבנים יורשים הזכות של אבותם שהי' ממכירי כהונה ע"ש וע' במרדכי ב"ק ס"פ החובל שכ' דשייך ירושה אם א' יש לו זכות שאין שום אדם רשאי לבנות דבר בביהכ"נ זולתו ומביא שם בשם הספרי דדרשינן למען יאריך ימים על מלאכתו הוא ובניו בקרב ישראל ע"כ הרי דכל מינויין ושררות מוריש אדם חזקת זכותו לבנו וע' בתשו' הרשב"א ר"א סוס"י ש' שלכל מינייו הבן קודם לכל אדם אעפ"י שיש אחר טוב ממנו ע"ש ובתשו' מהרשד"ם חח"מ סי' שנ"ד. וע' ב"ב מ"ו ע"ב דמוקי הא דאריסין אין להן חזקה באריסי בתי אבות ופרשב"ם שהיו רגילין אבותיהן להיות אריפין בשדה זו ולא היו יכולין להחליפן באריסין אחרים וע' בטוח"מ סי' קמ"ט שביאר כן להדי' הרי דשייך חזקה בענין כזה וא"כ הא היכי שבנו אחריו יורש חזקתו גם הפסקי מהרא"י מודה דאסור לאחר להשיג גבולו ולירד לאומנתו [וצ"ע במרדכי סוף מגילה שכת' וז"ל לענין יין הבדלה כל מי שיתן יתר לצדקה הרי הוא זוכה ול"ש ירושה במצות עכ"ל וצ"ל דשם ליכ' זכיית ממון ולכך ל"ש ירושה] והרי בדין של המלמד שהובא בתוס' קידושין הנ"ל אפי' כבר כלה זמנו אסור למלמד אחר להשכיר עצמו אצל הבעה"ב דאי בת"ז בלא"ה אין הבעה"ב יכול לדחות מכ"ש בשו"ב שקבלו בני העיר שמסתמ' הוא על כל ימי חייו ע' תשו' חת"ס א"ח סי' ר"ה ר"י. ק"ו שאין רשאי לשו"ב אחר להשיג גבולו:

ולענין הדין שמובא בא"א הנ"ל בשוחט שהחזיק במלאכתו ומת והניח בנים קטנים והחזיק אחר בה וכשהגדילו תובעים חזקת אביהם אי טענתם טענה א"ד כיון דאדחי אדחי. הנה נשאלתי בכי"ב זה שנים רבות מקהלה א' לענין רב שנדחה מחזקתו מחמת שבשעת מיתת אביו לא הי' ראוי עדיין ונתקבל אחר ושימש ברבנות כמה שנים ואח"כ נעשה הראשון ראוי לאותה אצטלא ותבע חזקתו הראשונה מכח ירושת אביו. ובהשקפה הראשונה אמרתי להוכיח דין זה מש"ס מכות י"ג ע"א במשנה גבי רוצח שגלה וחזר לעירו במיתת כ"ג חוזר לשררה שהי' בה דברי ר"מ רי"א לא הי' חוזר לשררה שהי' בה ובגמ' שם מביא בריית' מאי וכן בגולה כדתני' ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו לארץ אחוזתו הוא שב ואינו שב למה שהחזיקו אבותיו דברי ר"י רמ"א אף הוא שב למה שהחזיקו אבותיו גמר שיבה שיבה מהתם פי' מע"ע]. והקשה הריטב"א ז"ל בחידושיו למה במתניתין נקט פלוגתייהו דר"מ ור"י בשררה שהוחזק הוא עצמו ובמתנית' נקטוה בשהוחזק אבותיו ותי' דמתניתין אשמעינן כחו דר"י דאפי' למה שהוחזק הוא עצמו אינו חוזר וניח' לי' למינקט כחו דר"י דהלכת' כוותי' ואלו בבריית' בעי לאשמעינן לר"מ שהוא חוזר אפי' למה שהוחזקו אבותיו אעפ"י שלא הוחזק הוא עצמו ע"ש ולכאורה קשה מאי אשמעינן בבריית' אליב' דר"מ כיון דידעינן ממתניתין שהוא ראוי וחוזר לשררתו ממיל' אם הוחזקו אבותיו יורש מטעם ירושה אעכצ"ל דאשמעינן דאפי' אם נתמנה אחר במקומו ולא הי' ראוי אז ל"א כיון דאדחי אדחי ורבות' גדולה היא דבהא דהוא חוזר למה שהוחזק הוא עצמו אין חידוש כ"כ אם חוזר לחזקתו אפי' באפסקי' אחר אבל למה שהוחזקו אבותיו כיון דאינו אלא מטעם ירושה הו"א דהיכי דאפסקי' אחר בשעת מיתת אביו מפאת שלא הי' ראוי לירש איפסק ירושתו ושוב אינו חוזר לחזקת אבותיו ואשמעינן דאפ"ה חוזר ול"א כיון דאדחי בשעת מיתת אביו אדחי וא"כ לפי"ז ממיל' נשמע דאפי' היכי דאפסקי' אחר חוזר לחזקת ירושתו ואף דלא קיי"ל כר"מ שם היינו רק בשפיכת דמים או שנמכר ונעשה עבד לאחרים שהם דברים מאוסים וחמורים מאד אבל בשאר עבירות דעלמ' קיי"ל כוותי' ולא פליג ר"י כלל כמבואר להדי' בריטב"א שם. וא"כ מכ"ש אי נדחה מחמת קטנות דזמן ממיל' קאתי בודאי ל"א כיון דאדחי אדחי ומצאתי במרדכי ב"ב פ' חז"ה אות תקל"ג שהעיר ג"כ בזה בכעין נידן שלנו ע"ש. עוד הי' נלפענ"ד להביא ראי' לזה מדברי התוס' ברכות ד' ע"א וז"ל לכך מפר"ת כדאי' בדה"י אחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו זהו סנהדרין וכה"א ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי ופי' ר"ת דכרתי ופלתי היינו סנהדרין שכורתין דבריהן לאמיתן ופלתי שמופלאין בהוראה כמו מופלא שבב"ד וא"ת היכי פשיט יהוידע בן בניהו מבניהו בן יהוידע וי"ל דמסתמ' ממלא מקום אביו הי' וכי היכי דאביו הי' מסנהדרין גם הוא הי' מהם עכ"ל. ולכאורה קשה דילמ' לא מילא מקום אביו משום שלא הי' ראוי עדיין והפסיקו אחר וקרא משמע הכי דכתי' ואחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו והיינו אחרי מיתת אחיתופל ולא אחרי מיתת אביו ודילמ' נתמנה אחר במקום אביו בינתים לפי שלא הי' ראוי אז עדיין וא"כ גם אח"כ לא יוכל לירש התמנות של אביו אע"כ דגם היכי דאפסקי' אחר ג"כ יכול לבא אח"כ בטענת ירושה. אמנם ראיתי בתוס' סנהדרין ט"ז ע"ב דחקו שם לפרש דתרי בניהו הי' ולא תי' כתירוצם כאן וכ' המהרש"א שם דחזרו מזה וא"כ אין להביא ראי' מדבריהם דברכות. ומבואר באמת בא"א הנ"ל להיפוך בשוחט שהחזיק במלאכתו ומת והניח בנים קטנים והחזיק אחר בה וכשהגדילו תובעים חזקת אביהם אין טענתם טענה וראי' מת"כ פ' צו והכהן המשיח תחתיו מבניו שבנו קודם לכל אדם יכול אעפ"י שאין ממלא מקום אבותיו ת"ל ואשר ימלא את ידו בזמן שממלא מקומו אין ואם לאו יבא אחר וישמש ול"א ישמש תחתיו עד שיהא בנו ראוי משמע להדי' כיון דאדחי אדחי עכ"ל א"כ. ה"ה בכל התמנות הדין הכי דהיכי דאפסקי' אחר אבד חזקתו דומה לזה מצינו בר"ן נדרים כ"ח ע"ב וד"ל ע"א גבי הא דאמר בר פדא שם על המשנה דהרי נטיעות אלו קרבן עד שיקצצו כו' פדאן חוזרות וקדושות פדאן חוזרות וקדושות וקא' ר' יוחנן ל"ש אלא שפדאן הוא אבל פדאן אחר אין חוזרות וקדושות וכ' הר"ן שם בשם הרשב"א ז"ל דאפי' חזר מקדיש זה וקנאן מן הפודה אינן חוזרות וקדושות כיון דאפסקי' אחר ע"ש הרי דאף דאי לא הי' פדאן האחר לא הי' לקדושה הלזו הפסק ופודאן וחוזרות וקדושות מ"מ כיון דאחר אפסקי' נפסקה הקדושה אפי' אם בא אח"כ ליד המקדיש וה"ה לענין ירושה י"ל אף דאי לא הי' אפסקי' אחר הא ירושה אין לה הפסק והאבות מורישין לבניהן לעולם מ"מ כיון דאפסקי' אחר אף שאח"כ נסתלק האחר לא חזרה הירושה להבן כנ"ל ודוק ושעפי"ז אמר לבאר דברי רש"י ז"ל בר"ה ד"ב ע"ב מת באדר ועמד אחר תחתיו בניסן מונין ראשון לראשון ושני' לשני פשיט' לא צריכא דאימנו עלי' מאדר ומלך בן מלך הוא מהו דתימ' נימנו עלי' תרתי שנין קמ"ל ופירש"י וז"ל דאי משום דאימנו עלי' לא אצטריך לאשמעינן דשמעינין לה מריש' אבל השת' דאיכא תרתי אימא נימנו לי' מקמיית' קמ"ל וטעמו של דבר לפי שהמלכות ירושה היא דכתי' למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו עכ"ל והנה כבר תמהו המפורשים ע"ד רש"י ז"ל בזה דקא' וטעמו של דבר אחר מלת קמ"ל דמשמע שנותן טעם למה ל"מ מה דאימנו ע' מאדר אדרבא זהו טעם לסתור ומהרש"א ז"ל נדחק בזה כמבואר למעיין דלדבריו אכתי תקשי למה ל"מ באמת מטעם ירושה. ולפענד"נ דהנה לפי מאי דמוקי הש"ס כגון שהוא מלך בן מלך צריך להבין למה לא קא' ועמד בנו תחתיו בניסן אע"כ דאותו שמת לא הי' אביו ועכצ"ל דאביו הי' מלך לפני זה שמת ולפי שלא הי' ראוי אז נתמנה אחר תחתיו ולא בנו דבנו לא מיקרי אחר כדאי' בערכין כ"ה ע"ב א"כ איפסק ירושתו וכיון דאדחי אדחי כנ"ל וז"ש רש"י וטעמו של דבר לפי שהמלכות ירושה היא היינו אם ראוי לירש בשעת מיתת אביו כדכתי' למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו היינו כשהוא קם מיד אחר מיתת אביו ולא היכי דאפסקי' אחר והיא כונה נכונה בדברי רש"י ז"ל ובספר א' שנדפס מחדש מרב גדול ז"ל הביא להעמיס הפשט בגמ' דר"ה עפי"ד הא"א הנ"ל וציין ג"כ לעיין בריטב"א מכות וסיים ולזה העירני קצת חכם א' ותמה אני עליו שלא הזכרים בשמי להדי' שאנכי כתבתי לו כל זה עוד בשנת תרכ"ח:

וזה מקרוב נשאלתי מישוב א' שהי' להם שו"ב ובאה איזו עלילה עליו שבגללה נלקח לבית האסורין ולקחו להם בני הישוב שו"ב אחר ונתנו לו הפרס אך בתנאי שכאשר יצא השו"ב הראשון חפשי ישוב לעבודתו ולא יהי' לו עליהם שום טו"מ ואחר עבור איזה חדשים נתברר בנימוסיהם שהשו"ב חף מפשע ולא עון לו ויצא חפשי והושב על כנו ונתנו לו הפרס כמקדם אך השני נשאר שם בישוב ההיא ועסק במלאכת השו"ב בלי פרס והי' לו להראשון למסייע לעת מצוא בעניני שו"ב. ואח"כ נפטר השו"ב הראשון והניח בן שראוי לאותה אצטלא להיות שו"ב ובא בטענת חזקת ירושת אביו והשו"ב השני שהי' למסייע טוען שינתן לו החזקה יען שכבר שימש במלאכת שו"ב בישוב ההוא וגם אח"כ עסק הרבה בעניני שו"ב בישוב הלז ועניתי ואמרתי דיש לדון בזה ולומר שאין להבן טענת ירושה בזה מכח דברי הש"ס יומא י"ג ע"א גבי פלוגת' דר"מ ור"י באירע בו פסול בכ"ג ומינו אחר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו שני כל מצות כהונה גדולה עליו דברי ר"מ ור' יוסי אומר ראשון חוזר לעבודתו שני אינו ראוי לא לכ"ג ולא לכה"ד כו' אמר רב יהוד' אמר רב הלכה כר"י ומודה ר"י שאם מת ראשון שחוזר לעבודתו פשיט' מהו דתימ' הו"ל צרה מחיים קמ"ל וקשה מ"פ פשיט' דילמ' אשמעינן שאפי' אם מת ראשון והניח בן שממלא מקומו ג"כ שני חוזר לעבודתו א"ו דגם בכה"ג פשיט' שהשני חוזר לעבודתו ואין להבן טענת ירושה וא"כ ה"ה לשאר מנויים וחזקות אין להבן טענת ירושה בכה"ג כמ"ש התוס' שם דנ"מ גם בזה"ז לפרנס הממונה על הצבור ע"ש אמנם לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה בזה ובאמת יש לחלק בין הנושאים וגם י"ל להיפוך דלהכי פריך פשיט' ולא קא' דאשמעינן בכה"ג דיש להכ"ג הראשון בן משום דפשיט' לי' להש"ס דכשיש להכ"ג הראשון בן שממלא מקומו בא הוא ומשמש תחתיו. אמנם בכה"ג שלא הי' ראוי הבן בשעת מיתת אביו ונתקבל אחר בכה"ג בודאי אמרינן כיון דאדחי אדחי וע' בש"ס הוריות י"א ע"ב אמר מר ואין מושחין מלך בן מלך מנ"ל אראב"י דכתי' למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו ירושה הוא לכם ופרש"י וז"ל משמע ירושה היא להם כאדם שמוריש ירושה לבניו עכ"ל ומ"מ בשעת מחלוקת קא' התם בש"ס דבן מלך טעון משיחה ולא כל דבעי מלכא מורית מלכותא לבני' ויליף לה מקרא שם ע"ש וכן בבן כ"ג קא' שם דבעי משיחה וכל דלא משח לי' לאו כ"ג הוא ונראה מזה דנהי דירושה היא אבל כיון דאם אירע שמינו אחר שהבן לא הי' ראוי בשעת מיתת אביו הא אבדה לה זכותו של הבן ולכך ל"ה ירושה גמורה ובעי בן מלך בשעת מחלוקת משיחה ובן כ"ג טעון לעולם משיחה ושעפי"ז נלפענ"ד ליישב קושי' המרש"א ז"ל ביומא ע"ב ע"ב שמובא ברש"י שם לכהן תחת אביו מלמד שהבן קודם לכל אדם. יכול אעפ"י שאין ממלא את מקומו ת"ל ואשר ימלא והקשה המהרש"א דהא בגמ' שם וכ"ה ברש"י שם בשם הת"כ יכול יהא בנו של משיח מלחמה משמש תחתיו כדרך שבנו של כ"ג משמש תחתיו ת"ל שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבא אל אהל מועד מי שראוי לבא אל אהל מועד וא"כ מהאי קרא גופי' יכול ללמוד דבנו של כ"ג הבא לאה"מ קודם לכל אדם ולפי"ד ניחא דלכך מביא ההיא קרא כדי ללמד דרק אשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו אבל אם אינו ממלא מקומו בשעת מיתת אביו שוב אף שנעשה אח"כ ראוי אבד זכות ירושתו וכמ"ש הא"א הנ"ל ומהאי קרא דשבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו הו"א דתמיד הוא קודם לכל אדם לכך מביא קרא דלכהן תחת אביו דכתי' גבי' ואשר ימלא וגו' ודוק והנה ברמב"ם פ"א מה' מלכים ה' ז' מבואר אם הי' הבן קטן משמרין לו המלוכה עד שיגדיל וסיים שם ולא המלכות בלבד אלא כל השררות ומינויים. אולם אכתי אין ראי' מזה משום שכ' המג"א הבאתיו למעלה בשם הרשד"ם דבכל מינויין של כתר תורה אין בניהם קודמין רק מהלל הנשיא ואילך נהגו שבניהם קודמין וא"כ נוכל לומר דלא הי' המנהג רק באם ממלא מקום אביו מיד ולא כשנעשה אח"כ ראוי. ואף שמבואר בח"מ סוס"י קמ"ט בהג"ה דאם מחמת אונס נתנה לאחר כשעבר האונס חוזר לחזקתו ע' בב"י א"ח סי' קנ"ג היינו בדבר שהוא נוגע רק לו לבדו ואינו נוגע לאחרים כגון בגלילה וכיוצא משום איבה אבל ברב או שו"ב שהדבר נוגע להקהלה היכי שהשני נתקבל בהיתר שוב ביד הקהל לומר בו אנו חפצים ולא בהבן. וגדולה מזו מצינו בתוס' נזיר מ"ז ע"א ר"פ כ"ג ונזיר שכ' דמשכחת משוח ומרובה בגדים בדור א' כגון שכ"ג גלה ומינו אחר תחתיו בריבוי בגדים כגון שנגנז השמן כבר ושימש כמה שנים שאף אם הראשון שב אינו חוזר לעבודתו שהרי זה שימש תחתיו כמה שנים ע"כ הרי דהיכ' דשימש כמה שנים אין הראשון חוזר לעבודתו ומכ"ש דהיכי שהרב או השו"ב שימש בכהונתו כמה שנים שאין כח ביד הבן שנעשה עכשיו ראוי לדחותו מהתמנותו והוא ק"ו מנידן התוס' הנ"ל דהתם אפי' כ"ג גופי' שהי' כבר כ"ג אינו חוזר לעבודתו ומכ"ש שאין למנות הבן לכתחלה וע' שעה"מ פ"א מעבויה"כ ה' ג'. וכ"נ מתשו' הרדב"ז ח"א סי' שפ"ז שכ' לענין מי שה' לו חזקת הדלקת נרות בשבת בביהכנ"ס ואח"כ מטה ידו וא"י להדליק כ' שלא איבד חזקתו ונותנין אותה לאחר ע"מ שכשיהי' לו או לזרעו יכולת להדליק יוחזר לו חזקתו ע"ש וקשה דלמה צריכין להתנות עם האחר ע"ז הרי ממיל' אם יהי' לו יכולת אח"כ יתבע חזקתו בדין א"ו דהיכי דאפסקי' אחר לא יוכל לתבוע אח"כ חזקתו הראשונה:

הנה עד כה דברנו מענין היכי דאפסקי' אחר לחזקת ירושת המינוי אמרינן כיון דאדחי אדחי ורו"מ רצה לדון מדברי הא"א הנ"ל לנידן שלנו דכיון דאדחי ההתקשרות שעשו ביניהם אנשי וועלדזיטש ומיזען כשסלקו השו"ב הראשון הותר הקשר ביניהם ושוב אינם משועבדים להחזיק שו"ב זה. הנה אין דמיון זל"ז כלל וכמו שהרגיש מעלתו בעצמו דהתם כיון דנפסקה ירושתו ולא הי' ראוי בשעת מיתת אביו לירש אותו שוב ל"ש לומר שתהי' הירושה חוזרת וניעורה אח"כ כשנעשה ראוי משא"כ בנ"ד מאין הרגלים לומר שבשעה שנדחה השו"ב הראשון נתבטלה השותפות ביניהם מאן יימר לן שבצדק גרשוהו מהסתפח בנחלת כהונת הזבח ואדרבא הביא מכתב מש"ב הגאון מלבוב ז"ל שבחזקת כשרותו עומד וגם הם לא הגידו שהוא פסול מן הדין להיות שו"ב רק שאמרו שאין רצונם בו שנראה להם שאינו יר"ש כ"כ. והלא מבואר בשו"ת הרשב"א הובא בב"י א"ח סוס"י נ"ג לענין חזן שאין מסלקין אותו מאומנותו אא"כ נמצא בו פסול ויש ראיות לדבר ויליף לה מהא דתנן בגיטין נ"ט מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום ואוקימ' בגמ' משום חשדא ע"ש וטעם זה איכא ג"כ בשו"ב וע' בשו"ת רש"ל סי' ך' לענין חזן או שו"ב דהיכי שמן הדין אין טעם לפוסלו רק שהקהל אין רוצים בו מפני שמחמירים על עצמם נהי שיוכלו להעבירו מלהיות אצלם חזן או שו"ב אבל עכ"פ צריכין לשלם לו כל שכרו עד כלות זמנו שמינו אותו עליהם ע"ש והדין נותן שמחויבים עכ"פ לשלם שכרו כפועל בטל כדקיי"ל בח"מ סי' של"ג דאם ב"ה חוזר והוא לפועלים דבר האבד צריך לשלם שכרם כפועל בטל ואם נשכרו בפחות צריך לשלם להם הפחת ע"ש וא"כ כיון שקבלת שו"ב בקהלה הוא לעולם כנ"ל א"כ נהי שיכולין להחמיר ע"ע לבלתי אכול מזבחו אפי' שלא מן הדין אבל עכ"פ שכרו שהי' לו הכנסה מהזביחה כל שבוע הם צריכין לשלם לו וא"כ עדיין לא אבד חזקתו לענין ממון וכיון שהשו"ב הב' קנה אצלו החזקה בתוקפה עומדת ואין רשאין אנשי מיזען להפרד משותפותם עם קהלת וועלזיטש ולשחוט אצל שו"ב אחר אחרי שכבר נהי' לקהל ועדה א' עפ"י הכתב שעשו ביניהם וחלילה להשו"ב דק' דאלינא לגרוע מחייתו ולקפח פרנסתו בפרט שהוא קנין כספו שנתן מעות בעד החזקה ואף דמבואר בש"ע א"ח סי' קנ"ג סי"ב מי שיש לו תנאי עם הקהל שלא יוכל לבנות ביהכנ"ס כ"א הוא וזרעו א"י למכור לאחר היינו התם דליכא רק חזקת מצוה בלבד אבל לא היכא דאיכא דררא דממונא. וגם בחזקת מצוה לענין חתן בראשית הביא המג"א בסי' קל"ו פלוגתא בזה ע"ש הנלפענ"ד כתבתי. דברי הדו"ש באהבה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף