הרי בשמים/א/כ
|
< הקודם · הבא > |
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה מדף הדפוס המקורי | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
בעזהש"י יום ג' ך' כסליו תרמ"א לפ"ק סטריא.
- למאן דלא קחזינא. ברוכי קא מברכינא כבוד הרב החריף המופלג בתורה יראת ד' אוצרו. כש"מ יוסף סג"ל רוטנבערג נ"י אבד"ק סוואליווע יצ"ו במדינת אוגרין. יטה ד' אליו כנהר שלום:
מכתבו הגיעני והנני להשיבו על אתר בדבר שאלתו בזה"ל זה עשרים שנה אשר אנשי קהל סוואליווע שכרו מקום מן האדון הגראף והעמידו עליו ביהכנ"ס וזה שנים רבות שלא שלמו השכירות ולקח מהם בסיקוועסט את הבהכנ"ס ואעפי"כ התפללו בו עד שאירע להם מקרה רע ר"ל שנפלה העזרת נשים ונעשה הכל חרבה וא"א עוד להתפלל בו והקהל החליטו בדעתם שלא לפדות עוד הביהכנ"ס לאשר איננו שוה כל החוב שהם חייבים ולא חזי תו לביהכנ"ס וכעת רוצה האדון לעשות ליציטאציע על הביהכנ"ס אם רשאי אדם מישראל ללוקחו ולעשות בו כל צרכיו עכ"ל שאלתו:
הנה גמרא שלימה שנינו במגילה כ"ו ע"א דהא דתנן שם במשנה דבני העיר שמכרו ביהכנ"ס לוקחין בעד הדמים תיבה כו' והדמים בקדושתייהו קיימי ל"ש אלא שלא מכרו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר אבל מכרו זט"ה במא"ה אפי' למישתא בי' שיכרא שפיר דמי. והנה עדת סוואליווע הלא עיר קטנה היא ואנשים בה מעט ד' ירחיב את גבולה בודאי אין לו דין ביהכנ"ס של כרכים דקי"ל התם דבהכנ"ס של כרכים כיון דמעלמא אתי לא מצי מזבני ליה ויותר מזה מבואר בתשו' מ"ב סי' ל"ג ובתשו' פנ"י חא"ח ס"ז דבזה"ז אף דכרכים יכולין למכור עפ"י ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר דשאני טובי העיר שבזמננו מזמן הש"ס עי"ש וכן כתב הב"י בשם מרדכי ישן ובמג"א סי' קנ"ג ס"ק ל"ז עי"ש דהמג"א פוסק דעכ"פ כשבנאוהו משלהם בודאי יכולין למכרו ובפרט עיר מצער בודאי אין עליה דין כרך כמ"ש בשו"ת פנ"י שם וע' בר"ן שכ' להדיא כרך פי' עיר גדולה שבגדולות וכ"מ ברמב"ן בחי' שם עי"ש וביותר מ"ש רש"י ז"ל ביומא י"ב ריש ע"א וז"ל דכרכים שהוא מקום שוקים ומתקבצים שם ממקומות הרבה והוא עשויה לכל הבא להתפלל ואין לה בעלים מיוחדים דכפרים כל בעליו ניכרים והרי הוא כבית השותפים עכ"ל א"כ י"ל דבזמננו שמוכרים המקומות של בהכנ"ס וניכרים הבעלים של המקומות הוי אפי' של כרכים דינו כשל כפרים שבזמן הש"ס ונוכל להטעים הדבר עפ"י דברי התוס' ביומא דף נ' ע"ב גבי פרו של כ"ג מיבעיא ליה אחיו הכהנים בקביעותא מתכפרים או דילמא בקופיא מתכפרים כ' התוס' שם בד"ה אחיו הכהנים וז"ל הכא משמע אי מקופיא מתכפרים אז עושה תמורה אע"ג דאיכא טובא דמכפרי בה מקופיא לא חשיב קרבן שותפים ועושה תמורה ותימה דאמרי' בזבחים בפ"ק הניח בהמה לשני בניו ומת קריבה ואין ממירים בה משום דאין שותפים עושים תמורה אע"ג דמסיק התם דיורש לא מכפר אלא מקופיא י"ל התם דליכא אלא יורשין דמכפרי בזה מקופיא חשיב קרבן שותפים אבל הכא דאיכא כה"ג דמכפר ביה מקיבעא לא חשיבא כפרה דידהו כלום וכמאן דליתא דמי ולא חשיב קרבן שותפים וממיר בה עכ"ל ודומה לזה מצינו בתוס' סוטה כ"ג ע"א ד"ה כל הנשואות לכהנים כי' שהקשו שם כיון דיש להבעל חלק במנחתה משום דמה שקנתה אשה קנה בעלה א"כ הו"ל מנחת שותפות ואין מנחה קריבה בשותפות ותירצו כיון דעיקר כפרה משום דידה ל"ה מנחת שותפות עי"ש ולפ"ז י"ל דה"ה בנ"ד כיון דעיקר בהכנ"ס שייך לבני העיר שקנו המקומות ורק לאחרים מעלמא יש ג"כ זכות לבוא <<< כאן חסר הרבה טקסט >>> דיעלה הרבה יותר מכדי דמיהן ויהי' הפסד להקהל דכשיבנו בה"כ חדשה תהי' ההוצאה מועטת מכאשר יפדוה כעת בכה"ג בודאי אין חייבין לפדותה גם אי הי' בהכ"נ של כרכין וגם הא הטעם של הפוסקים דבשאר ארצות שבח"ל ל"א ע"ת עשויות משום דעתידין ב"כ ובמ"ד שבח"ל שיוקבעו בא"י ובנידן שאלתינו הא הקרקע הוא בשכירות מעכו"ם וזה בודאי לא יוקבע בא"י עיי' בתשו' כנ"י סי' ט'. ויש לצרף גם מ"ש בתוספת רי"ד בחי' מגילה שם דהא דאמר רבא שם ל"ש אלא שלא מכרו זט"ה ובלא מא"ה כו' זה קאי אמילתא דרשב"נ דקא' אבל של כרכים לא מצי מזבני לי' וקא' רבא שאם מכרוהו זט"ה במא"ה מכור הוא ויצא מקדושתו ע"ש וא"כ לשיט' זו גם בה"כ של כרכים נמכר לעולם עפ"י זט"ה במא"ה וכ"מ מדברי רש"י שם שנוטה לפירוש זה וכ"מ מדברי התוס' ב"ב דכ"ג סע"א ד"ה אחולי אחלי גבי' עייש"ה ולכאורה נראה לפענ"ד ראי' לשי' זו ממשנה נדרים מ"ח ע"א דקתני מותרים בשל עולי בבל ואסורים בדבר של אותה העיר ואיזהו דבר של אותה העיר כגון הרחבה והמרחץ ובה"כ ופי' הר"ן מפני שאין לאנשי עוד אחרת חלק בהן שהן יכולין למכרו זט"ה במא"ה והו"ל כשותפין שהן אוסרין זע"ז ולכאורה קשה היכי קתני מילתא דפסיקא דאסורין בבה"כ האיכא בהכ"נ של כרכין שא"י למוכרו זט"ה וא"כ יהי' מותרין וגם הו"ל למיחשב של כרכין ברישא להיתרא עם של עולי בבל א"ו דגם של כרכין נמכר עפ"י זט"ה במא"ה ונהי דמסקנת הפוסקי' להלכה הוא דבה"כ של כרכים א"י למכור זט"ה במא"ה מ"מ יש לצרף דיעה זו דנימא דעכ"פ היכי שכבר נחרב יהי' רשאין למוכרה. עוד יש לצדד בנ"ד דיהי' רשאין למוכרה אפי' יהי' של כרכין כיון דכבר נתמשכן וצריך להוציא מעות הרבה לפדותה והרי כ' התוס' במגילה כ"ו ע"א ד"ה כיון הטעם דשל כרכין אין רשאין למוכרה כיון שרבים מעלמא נותנים לסייע בבניינה א"י למוכרה בלי דעתם. אמנם בכה"ג אמדינן דעתייהו דבודאי ניחא להו וזכין לאדם שלא בפניו דהא המ"ב כ' בתשו' סברא זו בחזי בי' תיוהא רק שהמג"א בסי' קנ"ג סק"ז מפקפק עלי' דאיך אפשר למכור של אחרים שלא מדעתן הרי אסור לגזול ע"מ לשלם יפה ממנו ע"ש וכ"ז ניחא היכי שהם רוצים למכור לכתחלה משא"כ בנ"ד שהשר כבר לקחה בסיקוועסט בודאי אין מחויבין לשלם יתר מכדי דמיהן כדי לפדותה דאמדינן דעתייהו דאחרים דניחא להו יותר להחליטה ולבנות חדשה בסך פחות מזה דזכות הוא וזכין לאדם שלא בפניו. אמנם לטעם הראשון שהובא בתוס' שם כיון דרבים מתפללים בו חמירא קדושתי' וכ"כ הפמ"ג במש"ז סי' קנ"ג סק"ו א"כ ל"ש סברא הנ"ל דלאו מטעם שמא אינם מרוצים במכירה קאתינן עלה. אולם נראה דטעם זה דחמירא קדושתי' ל"ש רק היכי שהבה"כ עומד בבניינו שמתפללין בו עדיין אבל כשכבר חרוב ל"ש לומר דחמירא קדושתי' ואע"ג דמצינו גבי ס"ת שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שא"מ מקדושה חמורה לקדושה קלה היי"ד בס"ת ותפילין שיש בהן קדושת הגוף דמתקדשי בכתיבה משא"כ בהכ"נ הא אינה מתקדשת אלא בתפילה כדאי' בש"ע סי' קנ"ג ס"ח ע"ש א"כ כשכבר חרוב דא"א להתפלל ל"ש לומר דחמירא קדושתי' וזה ברור בסברא:
וכל הפלפול הנ"ל לא צריכין רק אי הי' ביה"כ של כרכין משא"כ בנידן שאלתינו דלכל הדיעות ל"ה רק בה"כ של כפרים פשיטא דנמכר עפ"ז זט"ה במא"ה ואע"ג דאין הקהל מקבלים עתה מעות בעד הבה"כ וליכא דבר שתחול הקדושה עליו דהא לדעת הר"ן שהבאתי למעלה הקדושה חלה מקודם על המעות ואח"כ מפקיעין הקדושה מהדמים מ"מ הא לא גרע ממתנה דקיי"ל בסי' קנ"ג סי"א דמותר משום דאי לאו דהו"ל הנאה מיני' ל"ה יהבי לי' הדר הו"ל כמכר אע"ג שהנאה זו כבר חלפה והי' חול הה"נ מתחלל על ההנאה של שכירות המקום מהשנים שעברו. ולבר מן כל דין הלא המקום הי' להם בשכירות וא"כ אפי' לפי"מ שהוב' בתוס' ערכין כ"א ע"א ד"ה ה"ק כו' בשם התוספת' דהקדישה שוכר מקודשת מ"מ אינו חל ההקדש רק כל ימי משך השכירות ואח"כ פקעה בכדי כמבואר שם וע' נדרים ל' (אם לא שנימא דזה הוי כעין מ"ש הר"ן בנדרים דמ"ז ריש ע"א וז"ל ומקבל בטסק' לאו היינו שכירות אלא הקרקע הוא של מחזיק לעולם ומורישו לבניו אלא שנותן דבר ידוע בכל שנה לבעלים הראשונים וכל כה"ג קנין הגוף מיקרי ולא שיעבוד בלבד כו' ע"ש ולפי"ז י"ל דאם הקהל היו מחזיקין המקום מהבהכנ"ס מהשר על אופן זה אפשר דבכה"ג כיון דקה"ג מיקרי מהני ההקדש ובכ"ז עדיין צ"ע אי מועיל בכה"ג ההקדש של המחזיק דהר"ן לא כ' שם רק דהמשכיר א"י להקדיש בכה"ג] וא"כ לית דין צריך בושש דרשאי להו להקהל להחליט הבהכ"נ ביד השר והלוקח רשאי לשמש בו כרצונו מטעמי דאמרן. א"ד הדור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |