הרי בשמים/א/ט
|
< הקודם · הבא > |
להרב הנ"ל בענין הנ"ל:
מכתבו הגיעני כו' הנה מ"ש להסיר דחיית המ"ל בפ"א ממו"מ שדחה קושי' הר"י אלפנדרי מד' התוס' בזבחים כ"ו די"ל דהתוס' קושטא דמילתא נקטי וכ' רו"מ דהא התוס' בזבחים ע"ט שם כ' דהגזירה היא דילמא יבא להכשיר אף אם יהי' בפסול כדי לבטל הכשר ולא כרש"י שכ' דילמא אתא לאכשורי בעיני' דהא לאוקימתא דר"פ עכצ"ל כן וא"כ האיך תי' התוס' משום דגוזרין גזירה במקדש דע"כ דנכשיר אפי' היכי דיצא חלק גדול מן הבהמה שיהי' רוב נגד הכשר והא בכאן בא לעולם ע"י תערובת ואף שיהי' רוב מן הפסול לא יתבטל הכשר וא"כ ליכא גזירה א"ו יהי' מוכח כדברי מהר"י אלפנדרי דזה לא מיקרי בא לעולם ע"י תערובת עכ"ד. הנה לפענ"ד דחיי' זו חוזרת ונראה דשפיר גזרינן אטו אם יהי' חלק גדול מדם הפסול דאז יהי' אסור לזרקו על המזבח מפני שאסור להעלות דם פסול על המזבח בשלמא אם הפסול הוא המועט או אפי' הם מע"מ שרי לזרוק לשום מים עם הכשר כיון דיש בילה משא"כ כשיהי' חלק גדול מדם הפסול ומדם כשר רק מעט שפיר יהי' אסור לזורקו מפני שאסור להעלותו על המזבח ועוד האי הכרח שכ' התוס' שם דצריך לפרש דגזרינן אטו רוב ולא אטו בעיני' מאוקימתא דר"פ דמוקי דפליגי אם דם התמצית מצוי לרבות על דם הנפש אינו מוכרח כ"כ דהנה הקשו התוס' שם היכי גזרינן אטו אם יהי' רוב הרי אכתי אין דם מבטל דם ולהאמור י"ל גם קושיא זו] וכ' בש"מ על מס' זבחים הנקרא מזבח כפרה לתרץ דלר"י איכא נמי ל"פ הכי דכיון דדם התמצית מצוי לרבות על דם הנפש איכא למיגזר אטו דם התמצית בעיני' דמיחלף בי' כיון שהוא מרובה אבל אם לא הי' מצוי ליכא למיגזר כלל דהא לא מיחלף בי' ומה"ט אפי' במיעוט איכא למגזר דגזרינן מיעוט אטו רוב ורובו אטו בעיני' וכולה חדא גזירה היא ומאן דל"ל דר"י א"צ לגזור אלא אטו רוב עכ"ל א"כ מפורש יוצא מדבריו דשפיר גזרינן מיעוט אטו רוב וברוב אינו אסור משום דהמיעוט הכשר מתבטל דהא לר"י אין דם מבטל דם רק משום דרוב מיחלף בבעיני' וא"כ ה"נ בדם יוצא אף שבא לעולם ע"י תערובת איכא למיגזר אטו רוב וברוב לא יהי' אסור משום דהכשר מתבטל רק משום דאתי למיחלף בדם יוצא בעין וכולה חדא גזירה הוא וא"ש ד' המלמ"ל הנ"ל וממיל' אזדא גם קושיא שני' שהביא כ"ת במכתבו כמובן והנה ע"ד הקושיא בתוס' פסחים צ"ח ע"א שכ' דמשכחת דיחוי מעיקרו בקדוה"ג כגון שקיבל הדם מצואר הבהמה לתוך כלי שיש בו מים והקשיתי הא הוי חציצה וכ' מעלתו שכבר העיר בזה תוספי הרא"ש הובא בשעה"מ ה' ק"פ. הנה ע"ד התוס' באמת י"ל דל"ק עפי"ד הש"ס יומא נ"ח ע"א בהא דבעי רמב"ח מר"ח הניח סיב בתוך המזרק וקיבל בו את הדם מהו מבשא"מ חוצץ א"ד כיון דמחלחל לא חייץ א"ל תנינא זולף והולך עד שמגיע לספוג ודחי שאני מייא דקלישי ופירש"י ויוצאות מכל עבריו ונכנסות בינו לבין הכלי אבל דם עב הוא ע"ש ולפי"ז י"ל דה"נ כיון דהמים קלישי והדם עב אין מיא דקלישי חוצצין מפני הדם שהוא עב ליכנס בשולי הכלי ולכך ל"ה חציצה. והעירני לזה ידידי הרב מו"ה בנציון לנדא ני' מו"ץ דפה. אמנם במשנה דף ע"ח בנתערב בדם פסולין דקתני אם לא נמלך ונתן כשר שפיר קשה דהוי חציצה דהא ע"כ מיירי שנתקבל הדם כשר מצואר הבהמה לתוך הכלי שיש בו דם פסולין דאל"ה הא נדחה וכמ"ש בתשו' הקודמת וא"כ הוי חציצה ואי דמב"מ אינו חוצץ ז"א דהא סתמא קתני נתערב בדם פסולין ומיירי בכ"ע אפי' בשאינו מינו [ע' בב"י סי' צ"ח בשם האגור דשור ואיל ועז ג' מינים הם] וא"כ הא מבשא"מ חוצץ. [ועי' בתוס' סוכה ל"ז ע"א דבמידי דלאו אורחי' גם במב"מ חוצץ אולם נראה דלפי"מ דקיי"ל בר"ה י"ג ע"ב דבלח בלח יש בילה וא"כ כיון דיש בילה נבלל הכל ונעשה כגוף א' ע' במ"ל סוף ה' מעשר וע"כ ל"ה חציצה אך אכתי קשה להנך מ"ד דס"ל בזבחים פ"א דלר"א אין בילה דם בדם ע"ש א"כ קשה הרי הא דקתני אם לא נמלך ונתן כשר קאי על פלוגתת ר"א ורבנן וכיון דע"כ מיירי בנתקבל הדם מעיקרו לתוך דם פסולין ע"כ ר"א פליג בכה"ג ומכשיר ושפיר קשה הא הוי חציצה וע"כ נראה מזה ראי' לד' הרמב"ם פ"ב מפסוהמ"ק ה' כ"ג שמבואר בדברים דהא דאם לא נמלך ונתן כשר אינו רק בנתערב בדם התמצית ולא בנתערב בדם פסולין ע"ש וכ"נ באמת מהמשנה בדף ע"ט ע"ב דברישא בנתערב בדם במ"מ לא קא' אם לא נמלך ונתן כשר רק בסיפ' גבי דם חטאת שנתערבה בדם עולה ובזה ל"ק דנימא דפסול מטעם דיחוי כמו שכתוב בתשו' הקודמת ויהי' מזה סתירה למ"ש א"ז הגאון ז"ל ביו"ד סימן ק"א שהבין דהא דאם לא נמלך ונתן כשר קאי גם כן בנתערב בדם פסולין ולכך הקשה מברייתא דפסחים פ"ח דחמשה שנתערבו עורות פסחיהן כו' ע"ש ולדברינו אזדא קושייתו כמובן. [ולכאורה צל"ע לפ"ז דא"כ מ"פ בש"ס לרב זביד לערבינהו ולתנינהו דילמא לא עריב להו משום דחלוקין בדיניהם לענין לא נמלך אולם לק"מ דלאוקימתא דרב זביד באמת ליכא חילוק בין דם התמצית לדם פסולין ורק הרמב"ם פסק לחלק ביניהם למאי דאיתותב ר"ז ומסקינן כאוקימתא דר"פ אמנם לכאורה אכתי תקשי לפי"ד אמאי בדם התמצית אם לא נמלך ונתן כשר הא נדחה כיון דלכתחלה ישפך לאמה וליכא לאוקמי בדיחוי מעיקרו כיון דלאוקימתא דר"פ דפליגי אי דם התמצית מצוי לרבות על דם הנפש ע"כ פליגי בדם התמצית של אותה בהמה וא"כ הדם הקילוח יורד לכלי קודם שירד הדם התמצית שהוא שותת אחר מיתת הבהמה. אמנם באמת בדם התמצית ל"ק כלל קושיא דדיחוי דהא דקא' רבא השתא דאמור רבנן לא ליקרב אי אקריב לא מרצה זה אינו אלא בתערובת פסולין שאסורין למזבח ואם עלו ירדו כגון ברובע ונרבע וכיון דאמרי רבנן שגם התערובת אינה קרובה לכך ל"מ אפי' בדיעבד מטעם דיחוי משא"כ בהנך שאין אסורין למזבח ואם עלו לא ירדו ל"ש לומר שנדחה כיון דגם בעיני' אם עלו לא ירדו וא"כ ה"נ הא דם התמצית בעין אינו אסור למזבח רק שאינו מרצה מטעם גזה"כ שאינו מכפר אלא דם הנפש וא"כ ל"ש דיחוי בהתערובת.
והנה לכאורה הי' נלפענ"ד ראי' למ"ש למעלה דמים אינן חוצצין בפני הדם כיון דמים קלישי ודם סמיך אפי' אי נימא דגם בלח אין בילה מהא דא' בסוטה ט"ז ע"ב גבי דם צפור של מצורע דכתי' וטבל אותם בדם הצפור וגו' יכול בדם ולא במים ת"ל מים אי מים יכול במים ולא בדם ת"ל בדם הא כיצד מביא מים שדם צפור ניכר בהן וכמה רביעית והקשו בתוס' שם מהא דא' דהקומץ רבה לר"י דיליף דמב"מ ל"ב ממאי דכתי' ולקח מדם הפר ומדם השעיר הדבר ידוע שדמו של פר מרובה משל שעיר אלמא דמב"מ ל"ב ורבנן אמרי עולין א"מ זא"ז והא הכא הוי מבא"מ והדבר ידוע שהמים מרובין על הדם ואפ"ה כתי' בדם ותי' כיון דממשותו ניכר הרי הוא בעין ע"כ. ולכאורה קשה הא נהי דלענין ביטול ל"ב הדם במים משום שניכר הא עכ"פ המים חוצץ בין אדם להכלי בשלמא גבי דם פר ושעיר הוי מב"מ [ע' נוב"י מהד"ק חא"ח סי' א' שהקשה גבי ס"ת דס"ל לר"י בגיטין נ"ד מעביר קולמס ומקדשו הרי הדיו הראשון חוצץ בין הכתב הב' לקלף ובעי' שיכתוב על הקלף ותי' דמב"מ אינו חוצץ ע"ש]. ועוד כיון שדמו של פר מרובין הן יורדין עד לשולי הכלי ואינו חוצץ דם השעיר בעדו ע' לח"מ פ"א מפסוהמ"ק ה' כ"א. [ומיושב בזה קושי' הת"י ביומא נ"ז ע"ב דאמאי קתני עירה דם הפר לתוך דם השעיר ולא איפכא וגם האמור י"ל דדוקא נקט הכי לפי שדם הפר מרובין יורדין לשולי הכלי ואינו חוצץ אפי' למ"ד דגם מב"מ חוצץ] משא"כ הכא דם במים הא הוי מבשא"מ והדם פחות מהמים שפיר קשה הא ההזאה צריכה להיות מדם שבכ"ש והא הוי המים חציצה וקיי"ל בזבחים כ"ה ע"ב דהיכי דהוי אויר שאין סופו לנוח אין אויר הכלי מקדשו ותקשי מזה למ"ד לח בלח אין בילה אעכצ"ל כיון דדם סמיך ומים קלישי לכן יורד הדם עד לשולי הכלי ונתקדש שפיר הדם בכ"ש:
אמנם אחר העיון אין מזה ראי' עפי"ד התוס' בקידושין ל"ו ע"ב ד"ה מכניס שהקשו היכי אמרינן מכניס כהן ידו תחת יד הבעלים ומניף הא הוי חציצה כדא' במנחות צ"ד גבי אין תנופה בשותפים דהיכי ליעבדי כו' ואי מנח חד מן השותפים ידו תחת יד חבירו א"כ הוי חציצה אלמא דבכה"ג הוי חציצה ותי' דה"ט דל"ה חציצה דכהן שמניח ידו ת"י הבעלים כיון דגזה"כ הוא דבעי כהן ובעלים ומצות התורה כך הוא אבל גבי שותפים אין גזה"כ שיהיו שניהם מניפין ע"ש ולפי"ז מיושב שפיר קושייתינו הנ"ל דלכך ל"ה המים חציצה בין הדם להכלי כיון דכתבה התורה בדם ומים א"כ ע"כ מצות התורה כך היא ול"ש חציצה וז"ב. ולפי"ז מיושב מה דקשה לכאורה בש"ס חולין קל"ה ע"א דהובא שם בריית' דתניא כיפה של צמר היתה מונחת בראש כ"ג ועלי' ציץ נתון לקיים מה שנא' ושמת אותו על פתיל תכלת ע"ש וקשה מהא דא' בזבחים י"ט ע"א גבי בג"כ דכתי' ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין בשרו וכן מצינו בכ"ד דהיכי דכתי' על בעי' שלא יהי' חציצה וא"כ הא בציץ כתי' והי' על מצח אהרן א"כ בעי' שלא יהי' חציצה וא"כ הא הכיפה של צמר חוצצת בין מצחו לציץ. ולהאמור נכון דכיון דמצות התורה כך היא כדדריש מדכתי' ושמת אותו על פתיל תכלת לכך ל"ה חציצה:
והנה ראיתי במכתב כ"ת שכ' בשם הטה"ק דבנתערב בפסולין שאם עלו לא ירדו ל"ש לומר רואין כאלו הם מים דמה מהני מאי שנותן אותם לשם מים מאחר שהמזבח יקדשם בע"כ ופלפל עפי"ז. הנה דבריו תמוהין לי דהא עיקר הפלוגתא דרואין הוא בנתנין למטה שנתערבו בנתנין למעלה וא' בש"ס זבחים כ"ו ע"ב דמתכפר אפי' שלא במקומו דכתי' ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו בעלים וכל מקומות המזבח שוין לענין כפרה רק דהבשר נפסל אם נתנו שלא במקומו ואפ"ה ס"ל לר"א שם דאמרינן רואין התחתונים למעלה כאלו הם מים ובאמת גם ברע"ב וברמב"ם מפורש ג"כ הפי' בדם פסולין שנשחטו חוץ לזמנן או חוץ למקומן כפירש"י והני אם עלו לא ירדו ודרך אגב ראיתי שם בס' טה"ק שדקדק באוקימתא דר"פ שם בזבחים ע"ט ע"ב דמוקי דפליגי ת"ק ור"א אי דם התמצית מצוי לרבות על דם הנפש האיך אפשר לומר דפליגי במציאות. והנלפענ"ד ליישב עפי"ד הש"ס בכריתות כ"ב ע"א שמובא שם פלוגתת ר"י ור"ל דלר"י הוי דם הנפש רק דם הקילוח אבל ב' דמים האחרונים היינו דם השותת אחר הקילוח ודם שיוצא לאחר מיתה שגם הוא שותת וכן ב' דמים הראשונים שהוא השחור השותת והאדום השותת הוא ג"כ כדם התמצית ע' פירש"י שם והכי קיי"ל כר"י ולר"ל השותת האדום הקילוח ושאחר הוא ג"כ דם הנפש רק הטיפה המשחרת ודם היוצא לאחר מיתה הוא בכלל דם התמצית ע"ש דקא' דפליגי בזה תנאי ולפי"ז ס"ל לר"פ דבפלוגתא זו פליגי ג"כ ת"ק ור"א דת"ק ס"ל כר"י דרק דם הקילוח הוא דם הנפש שראוי לכפרה וארבע מיני דמים האחרים הם בכלל דם התמצית וא"כ שכיח שירבה דם הפסול על דם הכשר ולכך גזרינן שפיר דילמא אתי לאכשורי כשיהי' הדם הפסול הרוב דכולם בכלל דם התמצית הן כמבואר ברש"י בכריתות שם משא"כ ס"ל כר"ל דגם דם שקודם הקילוח ושאחר הקילוח ג"כ בכלל דם הנפש ודם הפסול אינו רק טיפה המשחרת ודם שותת שיוצא לאח"מ (והא דמייתי שם ברייתא איזהו דם הנפש כ"ז שמקלח דברי ר"א שם הוא ר' אלעזר דהוא ר"א בן שמוע מדפליג שם עם ר"ש שהי' חבירו ששניהם הי' תלמידי ר"ע כדאי' יבמות ס"ב ע"ב וכאן הוא ר"א בן הורקנוס]. וא"כ לא שכיח שירבה דם הפסול על הכשר כיון דמועט הוא ולכך לא גזרינן וא"כ לא פליגי בענין מציאות והוא דבר נכון ומתקבל בס"ד:
עוד ראיתי בס' טה"ק שם שהקשה בהא דקא' דפליגי אי שכיח שירבה הדם התמצית על דם הנפש הא אפי' לא שכיח אמאי מכשיר ר"א הא מודה בדם פסולין דגזרינן דילמא אתי להכשיר אפי' כשהפסול רבה א"כ מ"ט פליג בדם התמצית הא גם בדם שנתערב במים לא שרינן לעיל כ"א כשנפלו מים לתוך דם אבל נפל דם לתוך מים אמרי' קמא קמא בטיל א"כ בדם התמצית נהי דל"ש שיהי' רבה על דם הנפש מ"מ מה"ת לא יגזור דילמא אתי לאכשורי אפי' בנפל דם הנפש לתוך דם התמצית דאז קמא קמא בטיל שהרי איסור זה דקמא קמא בטיל אינו רק מפני שהפסול נקרא רוב נגד הכשר ומאחר שר"א מודה דחיישינן בדם פסולין דילמא אתי למטעי ולאכשורי כשהפסול מרובה בדם התמצית נמי יש לגזור גזירה זו ממש עכ"ק. ואני תמה על תמיהתו דהא התוס' בחולין פ"ז ובכ"ד הקשו דאמאי ל"א חוזר וניעור אח"כ כשמתרבה הדם ומראה דם ניכר בו ותי' דאע"ג דאמרי' בעלמא חוזר וניעור מ"מ גבי קדשים כיון שנדחה אינו חוזר ונראה וא"כ הא לעיל ע"ד ע"א אמרינן אהא דפריך על ר"א דקסבר אם קרב ראש של א' מהן יקרבו כל הראשין הא כיון דלכתחלה אסור לו להקריב נדחה כדקא' רבא כל דלכתחלה לא ליקרב אי אקריב לא מרצה ומשני דר"א ס"ל כחנן המצרי דסובר גבי ב' שעירים שאם מת המשתלח אפי' דם שעיר הפנימי בכוס מביא חבירו ומזויג לו והיינו דאפי' בשחוטין ל"ל דיחוי ע"ש וא"כ ליכא קושיא לר"א דיגזור אטו היכא דיפול דם הנפש לתוך דם התמצית דקמא קמא בטיל דהא לדידי' שפיר איכא למימר חוזר וניעור דהא דם הנפש רבה על דם התמצית א"כ אמרינן שפיר דחוזר וניעור ולדידי' אזדא תי' התוס' משום דיחוי דהא איהו ל"ל דיחוי כנ"ל יותר אין עתי אתי להאריך וה' שנותיו יאריך כנפשו ונפש הדור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |