הרי בשמים/א/ח
|
< הקודם · הבא > |
בעזהש"י אור ליום ב' י"ד לירח תמוז תרל"ז פה"ק סערעט.
- שלום רב לכבוד ידיד"נ הרב הגדול חריף ובקי זך השכל כש"מ אברהם מענדיל שטיינבערג נ"י כעת אבד"ק סנאטין.
יקרת מכתבו הגיעני לעת נטו צללי ערב כו' והנה מה שהקשה בתוס' זבחים ע"ט ע"ב בד"ה במאי קמיפלגי שהקשו שם לימא דפליגי ברואה אני דר"א מכשיר לזרוק משום דאמרינן רואה אני דם הפסולים ודם התמצית כאלו הם מים ורבנן אסרי דל"ל רואה אני ואסור לזרוק דם פסולין למזבח והקשה לפימ"ש התוס' במנחות מ"ח ע"א בנתערב בדם התמצית נימא חטא בדם התמצית כדי שתזכה בדם הנפש ותי' דמשום גזירה הוא דאסור וא"כ מאי הקשו התוס' כאן דהא ע"כ אצטריך לטעמא דגוזרין גזירה במקדש דאל"ה תקשי מאי בכך דרבנן ל"ל רואין נימא חטא כדי שתזכה. הנה כבר קדמו בקושיא זו בס' טה"ק ומתרץ בפשיטות דא"כ אמאי דחי הש"ס אוקימתא דרב זביד דליערבינהו וליתנינהו דילמא לכך לא עריב להו משום דבעי לאשמעינן דבנתערב בדם פסולין אינו מחמת אותו הטעם דבדם התמצית דבדם פסולין בלאו גזירה פסול משום דל"א רואין ומש"ה לא עריב ותני להו כדי שיהי' נ"מ בעלמא לרבנן דנדע דל"ל רואין בפסולין. ולפענ"ד לא הועיל בתירוצו מאומה דהא בס"ד ס"ל להתוס' שם דמדס"ל לרבנן דר"א בסיפא גבי נתנין למטה שנתערבו בנתנין למעלה דל"א רואין אף ששניהם כשרין מכ"ש בפסולין דל"ל רואין וכן ס"ל באמת בתי' הא' וא"כ היכי נימא דלא עריב להו לאשמעינן דל"ל רואין בפסולין הא בלא"ה נדע מדל"ל בסיפא רואין אפי' בכשרין. אמנם לפענד"נ ליישב הקושיא בדרך פשוט דהנה באמת צריך להבין קושי' התוס' במנחות שם שהקשו דנימא חטא בדם התמצית כדי שתזכה בדם הנפש כיון דהוא באותו קרבן מנ"ל להתוס' דמיירי בדם התמצית של אותו קרבן הרי דומיא דנתערב בדם פסולין קתני דמיירי בשל בהמה אחרת וה"ה דם התמצית של בהמה אחרת ומקרבן לקרבן הא ל"א חטא כדאי' שם. אולם התוס' הקשו שפיר לאוקימתא דר"פ דמוקי פלוגתא דר"א ורבנן אם דם התמצית מצוי לרבות על דם הנפש ובדם פסולין ל"פ דלכ"ע גוזרין רק בדם התמצית פליגי מ"ס שכיח ומ"ס לא שכיח וא"כ ע"כ הוא בדם התמצית של אותה בהמה דאי בשל בהמה אחרת מאי שייך לומר שאין דם התמצית מצוי לרבות על דם הנפש הא דמי' לדם פסולין ויוכל להיות בתערובת דם התמצית של בהמות רבות דבודאי רבין על דם הנפש של בהמה א' וע"כ דבדם התמצית של אותה בהמה פליגי וע"כ שפיר הקשו דנימא חטא כו' כיון דבאותו קרבן עצמו אמרינן חטא כדי שתזכה משא"כ לאוקימתא דרב זביד ליכא לאקשויי דנימא חטא כו' דלדידי' הא הפלוגתא דנתערב בדם התמצית הוא שוה עם נתערב בדם פסולין ובשניהם הפלוגתא אי גוזרין גזירה במקדש ופליגי שפיר בנתערב בדם התמצית של קרבן אחר וא"כ הא ל"א חטא בקרבן אחר כדי שתזכה בקרבן זה וא"כ שפיר הקשו התוס' דנימא דפליגי ברואין לאוקימתא דרב זביד. ונכון הוא לפענ"ד:
ובדברי התוס' דמנחות הנ"ל אמרתי ליישב קושי' מהר"י אלפנדרי הובא במשנה למלך פ"א מה' מטמאי מו"מ שהקשה ע"ד ר"מ במרדכי דהיכי שתחלת ביאתו לעולם ע"י תערובת לא שייך ביטול מהא דכ' התוס' בזבחים דכ"ו ריש ע"א גבי היא בפנים ורגלי' בחוץ שחט ואח"כ חתך פסולה וכ' התוס' וז"ל דדם פסול אינו בטל ברוב כדמוכח פ' התערובת דגוזרין גזירה במקדש ע"כ ואי איתא דהיכי דבא לעולם ע"י תערובת ל"ש ביטול א"כ בלא"ה אינו בטיל הדם הפסול בדם הכשר כיון שמתחלת ביאתו לעולם הוא מעורב. אמנם לד' התוס' דמנחות הנ"ל א"ש דלטעם זה שאינו בטיל אכתי מותר לזורקן מטעם חטא בדם דפסול יוצא כדי שתזכה בדם כשר דהא באותו קרבן עצמו אמרינן חטא ולהכי הוכרחו התוס' לפרש הטעם משום דגוזרין גזירה במקדש. מיהו לפענ"ד בפשיטות ל"ק קושי' הר"י אלפנדרי עפי"ד התוס' זבחים בסוגי' שאנו עסוקין בה שכ' בתי' הב' דבדם פסולין ודם התמצית כ"ע מודו דרשאי להעלותו על המזבח לשם מים ורבנן דאסרי ול"ל רואין אינו אלא במידי דהקרבה כגון נתנין למעלה בנתנין למטה דכיון דשניהם דמים כשרין אין לנו להתיר לשנות בדם כשר לזורקו על המזבח אפי' לשם מים כדי להכשיר את העליונים אבל בדם פסולין לא חייש אי שרי לזורקו לשם מים עם הכשר כיון דיש בילה ע"ש ולפי"ז היכי שייך לומר דשחט ואח"כ חתך פסולה משום דדם פסול אינו בטל דהוי תחלת ביאתו לעולם ע"י תערובת אכתי הא יוכל לזורקו ולהתכוין שיהי' הדם הפסול לשום מים והוא ברור לפענ"ד. והנה ע"ד הקושיא שהובא במכתב כ"ת בשם הט"ק על המשנה דע"ט ע"ב גבי הנתנין למטה שנתערבו בנתנין למעלה כו' וחכ"א ישפך לאמה ואם לא נמלך ונתן כשר והקשה למאי דאמר רבא לעיל ע"ג ע"ב השתא דאמור רבנן לא ליקרב אי אקריב לא מרצה מטעם דיחוי ופריך מחטאת שנתערבה בעולה כו' בד"א בכהן נמלך אבל בכהן שאינו נמלך כו' ומשני דאתיא כמ"ד בע"ח אינן נדחין וא"כ במתניתין בדם שנתערב בדם דהוא בשחוטין קשה היכי קתני דאם לא נמלך ונתן כשר הא נדחה. הנה לכאורה נלפענ"ד ליישב עפי"ד התוס' בפסחים צ"ח ע"א שהקשו שם על הא דקא' ש"מ דיחוי מעיקרו הוי דיחוי וש"מ יש דיחוי בדמים הא כל דיחוי מעיקרו הוי דיחוי בדמים וא"כ כדקא' דיחוי מעיקרו הוי דיחוי שמעינן נמי דיש דיחוי בדמים ותי' דמשכחת דיחוי מעיקרו בקדוש קדוה"ג כגון ששחט וקיבל הדם בכלי שיש בו מים דראשון ראשון דיחוי הוא הלכך אפי' לבסוף רבה הדם ויש בו מראות דם הוי דיחוי ולהכי אצטריך תו לאשמעינן דאפי' בדמים יש דיחוי ע"ש ולפי"ז נוכל לומר דה"נ מיירי בדיחוי מעיקרו כגון שהי' בכלו דם עולה ואח"כ קיבל לתוכה דם חטאת או איפכא וא"כ הוי דיחוי מעיקרו וקיי"ל דדיחוי מעיקרו ל"ה דיחוי. אמנם הא קשיא לי דהא קיי"ל במשנה זבחים כ"ה ע"א נשפך הדם על הרצפה ואספו פסול דבעי' דם מהפר יקבלנו לתוך כ"ש וא"כ הא אמרינן בדף כ"ד ע"א דבכ"ש בעינן שלא יהי' דבר חוצץ וה"ה בין דבר המתקדש לכ"ש ע' במנחות ד"ז ע"א וכי מהדר לי' קומץ לדוכתי' תקדוש וליפסל וכ' התוס' אעפ"י ששירים מפסיקין בין הקומץ לכלי מין במינו אינו חוצץ וא"כ היכי כ' התוס' דמשכחת דיחוי מעיקרו בקדוה"ג כגון שקיבל דם מהצואר לתוך כלי שיש בו מים הרי בל"ז פסול הדם לזריקה מטעם דהמים מפסיקין בינו לכ"ש דמים עם דם הוי מבשא"מ וחוצץ וא"כ הוי כנשפך על הרצפה דל"מ אם אספו אח"כ ואף דמצינו בפסחים ס"פ תמיד נשחט דדם לח אינו חוצץ היינו בעד דבר גוש אבל בעד דבר לח בודאי הוי חציצה [וע' במ"ל פ"ב מעבויה"כ שכ' שם דמים על בשרו של כ"ג בעלייתו מן הטבילה חוצצין בין בג"כ לבשרו וצ"ע דהא לח אינו חוצץ וע' בפמ"ג יו"ד במש"ז סי' כ"ח סק"ה גבי כיסוי הבופ"ל דכ' הרמ"א דישחוט עוף ג"כ ויברך על הכיסוי וכ' הטו"ז דישחוט העוף אצלו אבל לא בתערובת עם דם הבופ"ל ומביא בשם התבו"ש הטעם כיון דבעינן עפר למטה ושמא דם הבופ"ל אין טעון כיסוי וחוצץ בין העפר שלמטה לדם העוף והוא ז"ל דחה דבריו משום דמב"מ אינו חוצץ ועכ"פ חזינן דהוי חציצה בכה"ג] ועוד הא כ' התוס' בזבחים ע"ח ע"ב ד"ה דלי שיש בו יין לבן או חלב והטבילו הולכין אחה"ר וז"ל ל"ד להא דתנן הדיו והחלב לחין אין חוצצין דהכא כיון דהוי דלי יש בו חלב עד רובו לא מחלחלי מיא כו' ע"כ. הרי דהיכי דהחוצץ הוא הרוב חוצץ אפי' כשהוא לח וכ"נ מדברי התוס' שם להלן [ודלא כהבנת הטה"ק שם] וא"כ ה"נ בתחלה בשעה שמתחיל הדם לקלח מהצואר הוי המים הרוב וחוצצין וא"כ אפי' כשרבה אח"כ ומחלחל עד שולי הכלי מ"מ הוי כמי שאספו מן הארץ דבשעה שבא הדם מהצואר לא נתקדש בכלי כיון דאז הי' המים חוצצין ואנן בעינן שיבא הדם מהצואר לתוך כ"ש המקדשו וצ"ע. ובעיקר קושי' הטה"ק הנ"ל אפשר לומר בפשיטות דבשלמא התם פריך שפיר מחטאת שנתערבה בעולה דהא התם אפי' בדיעבד בלא נמלך לא משכחת שיהי' כשר אלא מחצה האי דלמעלה או האי דלמטה כמבואר במשנה שם וא"כ על כ"א משניהם חל פסול דאם יקריבם כולם למעלה החטאת יפסל ואם יקריבם למטה תהי' העולה נפסלת וא"כ ע"ז שפיר פריך דהוי דיחוי כיון דקודם ההקרבה על שניהם חל פסול דיעבד משא"כ בדם עולה שנתערב בדם חטאת הא אמרינן בגמ' פ"א ע"ב דבנתן למעלה ולא נמלך אלו ואלו מודים שיחזור ויתן למטה ואלו ואלו עולין לו וכ"פ הרמב"ם פ"ב מה' פסוהמ"ק א"כ היכי שייך לומר דנדחה הרי אי לא ימלך הכהן ויתן למעלה יוכל ליתן אח"כ למטה ויהיו שניהם כשרין עוד י"ל עפי"מ שמבואר בש"ס זבחים כ"ו דלענין כפרה מתכפר אפי' שלא במקומו ומקרא מלא דבר הכתוב ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו בעלים וכל מקומות המזבח שוין לענין כפרה רק דהבשר נפסל אם נתנו שלא במקומו וא"כ כיון דלענין ריצוי אין חילוק ל"ש דיחוי ועדן לא הובאו הדברים בכור הבחינה ולא ירשני הזמן להעמיק עיוני כעת בזה. דברי ידידו דור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |