הרי בשמים/א/ה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הרי בשמים ‏ א ה

סימן ה

לק' גריידינג.

בעזהש"י יום א' ג' לירח סיון תרל"ט לפ"ק סטריא.

ישפות ד' שלום וברכה לכבוד הרב החריף המופלג ושנון מחודד ומפולפל כש"מ צבי הירש שטערנבערג נ"י.

מכתבו עם פלפולו בענינים שונים אחת הנה ואחת הנה הגעיני והנני לתשובתו וזה יצא ראשונ':

במה שהקש' ביומא ס"ז ע"א בהא דקתני שם במתניתין מה הי' עושה חולק לשון של זהורית חציו קשור בסלע וחציו קשור בין שני קרניו כו' וכ' הת"י וא"ת למה ידחה הבאת הלשון חוץ לתחום וכי הוי זה כמו דחיית השעיר בשבת וטומא' וי"ל שאין מביאין אותו ביה"כ שכבר הביאו אותו מאתמול א"נ על ראש השעיר מביאין אותו דמחמר כלאחר יד הוא כו' והקש' כבודו דהא כאן תיקו קושית הש"ס בפסחים והא קעביד עבוד' בקדשים ושם משני דעביד כהלל כו' משא"כ כאן הא ע"כ הי' השעיר קדוש שכבר קדשו הגורל. הנה אי נימא דלשון של זהורית שהיו קושרין בשעת דחייתו לצוק הוא אותו הלשון שהיו קושרין בעזרה בראש שעיר המשתלח כנגד בית שילוחו ולנשחט כנגד בית שחיטתו כמבואר במשנ' יומא מ"א ע"ב וכדמשמע שם בתוס' ד"ה שלש לשונות שהוא אותו הלשון גופי' עי"ש א"כ אפשר ליישב קושייתו דהא במקדש ע"כ הותר לקושרו ואף שא"א שלא היו מושכין אותו במקדש וכשמושכין אותו איכא איסור עבוד' כדאי' בסוטה מ"ו ע"א מ"מ שם הי' בהיתר כדי שלא יתערבו זב"ז ולא יתערבו באחרים כדא' בגמ' שם וא"כ אף שלא הי' מסלקו מראש השעיר כשנשתלח לצוק אינו עובר בזה משום לא תעבוד בבכור שורך לפי שאינו עושה כלום רק שאינו מסלקו דהנה הכ"מ פי"ב מה' ע"א כ' לענין לאו דלא תקיפו לגבי ניקף דאם לא סייע למקיף לא די שאינו לוקה אלא אפי' על לאו לא עבר כלל כיון שאינו עושה מעשה וכ' בנוב"י מהדו"ת חא"ח סי' ע"ו בביאור הדברים דהא לכאור' כל לאו שא"ב מעשה נהי דאינו לוקה אבל עכ"פ איסורא איכא וכ' לחדש דהכלל הוא כך היכי דקפיד קרא גם בלי מעשה כגון בנותר דכתיב לא תותירו ממנו עד בוקר וכן בחמץ שצותה תורה להשבית חמץ שכבר יש ברשותו ודאי שעובר על ל"ת אף דמלקות ליכא אבל בלאו דניקף דאיכא מעשה במסייע אמרינן דבלא מעשה לא קפדה רחמנא כלל וליכא איסורא ע"ש וה"נ נוכל לומר לענין עבוד' בקדשים דקפדה התור' שלא לעבוד בקדשים ע"י מעשה וכשאינו עושה מעשה ליכא איסורא כלל וא"כ כיון דבמקדש הונח הלשון על השעיר בהיתר שהי' מוכרח כדי שלא יתערבו והוי דומיא דקיי"ל בשבת נ"ב ע"א דאם קשרה לפרה במוסר' דאם היא מורדת וצריכ' שימור לא הוי עול שתפסול וא"כ גם כשאינו מסלקו בשעת שילוח א"ע משום לא תעבוד בבכור שורך כיון דאח"כ לא קעביד מעשה ומ"ש במשנ' למלך פ"ג מה' ביאת מקדש ה' כ"א דכשהי' תחלת הדבר ע"י מעשה אף שהי' בהיתר מ"מ כשאח"כ הוא אסור חשוב ע"י מעשה דמצרפינין מעשה דמעיקרא עיי"ש באורך הנה כבר העירו עליו מדברי הרמב"ם פ"א מחגיג' ופ"ה מה' מלכים ה' ח' ע"ש וע' בס' שושנת העמקים מהפמ"ג כלל ו' שהעיר מדברי התוס' יבמות ד"צ שמבואר היפוך דבריו ע"ש. ושעפי"ז ביארתי דברי הש"ס פסחים ס"ו ע"ב שם דפריך והיכי מצי מקדיש לי' והתנן אין מקדישין ואין מעריכין כו' כל אלו ביו"ט אמרו ק"ו בשבת וקשה הא לפי"מ דמשני הש"ס שם דמקדיש' בעזרה הא אין שבות במקדש שע"כ אמרתי בביאור הדבר עפ"י קושי' התוס' שם הא הוי חולין בעזרה ולפענד"נ דשינויא דש"ס שם הוא לאו דוקא שהקדישו בעזרה ממש רק קודם כניסתו מעט לעזרה וא"כ נכנס לעזרה כשהוא מקודש ובמה שמכניסו לעזרה אחר שמונח עליו הסכין ליכא איסורא דכיון שהונח עליו מתחלה בהיתר כשהי' חולין תו ליכא איסורא אח"כ כיון שאינו עושה מעשה וא"כ שפיר פריך היכי מצי מקדיש לי' והא אין מקדישין כו' ול"ל דאין שבות במקדש כיון דע"כ מקדישו קודם כניסתו לעזרה וא"כ הוי שבות דמקדש במדינה ולא הותר ודו"ק אמנם בסוגיין א"א לומר כן כדכ' הת"י גופי' שם בא"ד דלשון של זהורית דהכא אין זה הלשון זהורית שהי' במקדש ע"כ נלפענ"ד דבשעיר המשתלח ל"ש כלל איסור דגיזה ועבודה כיון דכל הקדשים ילפינן מבכור ובעי' דומיא דבכור שקרב לגבי מזבח ושעיר המשתלח אינו קרב לגבי מזבח ואף בקדשי בדה"ב ליכא איסור דגיזה ועבודה רק מדרבנן כדאי' בבכורות י"ד וכ"ה דגזרי' אטו קדשי מזבח משא"כ בשעיר המשתלח דלא מיחלף בקדשי מזבח נראה דאפי' איסור דרבנן ליכא והא ראי' דחזינן דל"ה כלל בכלל שארי קרבנות דבפ"ק דחולין י"א אמרינן דהא דטריפה פסול בשעיר המשתלח הוא רק מטעם דאין הגורל קובע לעזאזל אלא בדבר הראוי לשם אבל בלא"ה הי' כשר וברמב"ם פ"ה מעבויה"כ ממעט לה מקרא דיעמד חי לענין אם נטרף לאחר הגרלה אבל לא מימעט מהא דממעטי' בשאר קרבנות טריפה ממן הבקר וכן ביומא ס"ג אצטריך קרא למעט בעל מום ומח"ז בשעיר המשתלח וכן חיובא דש"ח ליכא גבי' הרי דנפיק מכלל שאר קדשים וה"ה דליכא איסור גיזה ועבודה גבי' וז"ב בעיני. שוב הקשה וז"ל קשה לי בהא דמייתי הש"ס במס' שבת כמה פעמים דיש מלאכה א' מל"ט מלאכות שא"ח עלי' א"כ לאב"י א"י לחייב מיתה על שום מלאכה דילמא הוא אותה מלאכה שא"ח עלי' כו' א"כ קשה לי הא דא' בש"ס ב"ק גבי גנב וטבח בשבת וכן במס' שבועות גבי השורף גדישו של חבירו בשבת קלבד"מ ליחייבי' ממון מספק דילמא א"ח מיתה על מלאכה זו ואי דנימא הא כל ספק ממונא לקולא לנתבע ז"א דהא נודע קושי' מהר"י באסן על הא דא' בכ"מ ספק ממונא לקולא הרי הוי ס' גזל ותי' משום דכל ספק איסורא אמרי' לחומרא דאם אנו מחמירין יוצאין אנו מחשש עבירה אבל בספק ממונא אם ניזל לחומרא לחייבו דילמא האמת עם הנתבע א"כ שוב יהי' איסור גזל ביד התובע ולכך אמרי' כל היכא דקאי ממונא תיקום. והנה ידוע מ"ש רש"י ז"ל דבכל קלבד"מ חייב לצאת י"ש ואי תפס לא מפקינין מיני' א"כ לפי"ז אמאי פוטרים בגנב וטבח בשבת וכן בשורף גדישו ש"ח מטעם קלבד"מ הא לאב"י הוי ספק דילמא א"ח מיתה על מלאכה זו א"כ חייב ממון וא"כ חייב מטעם ספק גזל כקושי' מהר"י באסן ולהיפוך לא יהי' גזל כיון דאפי' מחויב מיתה וקלבד"מ מ"מ חייב עכ"פ לצי"ש ואי תפס לא מפקינין מיני' עכ"ל קושייתו:

הנה נחשב וניזל כל הני דוכתי דאיירי בהו בש"ס לענין קלבד"מ במלאכת שבת. ראשון לציון בש"ס כתובות ל"א הזורק חץ מתחלת ד' לסוף ד' וקרע שיראין בהליכתו וכן גונב כיס בשבת הי' מגרר ויוצא פטור משום חיוב מיתה דהוצאה מזה לא קשיא דבשבת צ"ו ע"ב אר"י א"ש דמקושש נהרג משום דמעביר ד"א ברה"ר הוי א"כ לא מספקא לי' לאב"י במלאכת הוצאה דאיכא חיוב מיתה ומעביר ד"א ברה"ר וזורק ומושיט מבואר ברמב"ם פי"ג מה' שבת דתולדה דהוצאה נינהו א"כ בכל הני בודאי איכא חיוב מיתה ושפיר אמרי' קלבד"מ גם בב"ק דף ע' ע"ב דמוקי הא דתניא גנב ומכר בשבת פטור באומר לו עקוץ תאנה מתאנתי ותקני לי גניבותיך נוכל ג"כ לומר דאתיא כהברייתא שהובאה בשבת שם דמקושש תולש הוי וא"כ גם במלאכת תולש ליכא לספוקי דאיכא חיוב מיתה. ועוד בב"ק דף ל"ד ע"ב במשנה שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור מפני שהוא מתחייב בנפשו י"ל לפי"ד התוס' בשבת ד"ו ע"ב ד"ה הא קמ"ל שכ' דהא דקא' אב"י דיש מלאכה א' שאין חייבין עלי' היינו סקילה אבל כרת וחטאת חייב על כולם ע"ש וכן מפורש בחידושי הר"ן שם בשם הרא"ה ולפי"ז י"ל דאב"י יתרץ משנה זו אליבא דרנבה"ק דס"ל דכרת פוטר מתשלומין כדמצינו במגילה ד"ז ע"ב דמוקי מתניתין דהתם כרנבה"ק וא"כ כיון דעכ"פ כרת איכא בכל המלאכות ולרנבה"ק פוטר כרת ג"כ מתשלומין וא"כ שפיר תתיישב המשנה דשם אליבא דרנבה"ק [וע' בחולין י"ד ע"א במשנה קתני הלשון מתחייב בנפשו גם על יו"כ דבכרת] והנה במה שהקשה מב"ק דף ע"א דפריך שם הש"ס אהא דאר"מ גנב וטבח בשבת חייב דו"ה והא ר"מ מת ומשלם ל"ל ומוקי לה בטובח ע"י אחר והרי בלא"ה לאב"י ליכא לפוטרו מטעם קלבד"מ דילמא הוא המלאכ' שא"ח עלי' ולא אצטריך לי' לאוקמי בטובח ע"י אחר. ונלפענ"ד לתרץ עפי"מ דאית לי' לרב בשבת דף ע"ה דשוחט בשבת חייב משום נטילת נשמה ואף משום צובע והלכתא כרב באיסורי [ועל הרמב"ם ז"ל כבר תמהו באמת בזה] א"כ הא אב"י ס"ל דאיכא רק מלאכה א' שאין חייבין עלי' ועל השאר חייבים על כולם סקילה וא"כ אם בשחיטה איכא שתי מלאכות הא ממ"נ איכא בודאי חיוב סקילה על א' מהן ושפיר שייך קלבד"מ ועפי"ז אמרתי ליישב קושית הג' מהרב מלייפניק ז"ל בס' עטרת חכמים בחי' לחולין שהקשה בהא דמוקי הש"ס בטובח ע"י אחר דהא אמרי' בש"ס שבת שם צובע במאי ניחא לי' ומשני כי היכא דליתווס ביה"ש דמא וליתו אינשי וליזבנו מיני' וכ' בביאור הדבר עפי"ד הסמ"ג דאם לא ניחא לי' הצביעה הוי כדבר שאין דרכו לצבוע דליכא איסור צביעה וא"כ לפי"ד שו"ת פנ"י חיו"ד סי' ג' דהא דלא מתחייב אדם כשמצוה לישראל לעשות מלאכה בשבת משום דאשלד"ע וא"כ הא מבואר בב"מ ד"י דכל היכא דהשליח לאו בר חיובא יש שלד"ע וא"כ הא השליח לא ניחא לי' בהצביעה ול"ש בי' חיוב הצביעה א"כ אף בטובח ע"י אחר הא בתחלת השחיטה חייב המשלח משום צובע וקלבד"מ וכיון דעל תחלת שחיטה לא נוכל לחייבו מטעם קלבד"מ אין לחייבו דו"ה על סוף שחיטה לבדה דוטבחו כולו בעינן ע"ש שהאריך ולדברינו הנ"ל מיושב שפיר דכיון דאצל המשלח ליכא חיוב נ"נ דאשלד"ע ורק חיוב צביעה בלחוד א"כ כיון דאין אצלו רק חיוב מלאכה א' לא נוכל לפוטרו מטעם קלבד"מ לאב"י כיון דחייב משום ס' גזל כקושייתו הנ"ל כן הי' נ"ל לכאורה. אמנם באמת נעלם ממנו בזה דברי התוס' בכתובות ל"ג ע"ב שכ' דהא דבקלבד"מ חייב לצי"ש הוא רק בממון ולא בקנס דקנס לא מיחייב רק עפ"י ב"ד כדא' אשר ירשיעון אלקים פרט למרשיע א"ע ע"ש וא"כ ל"ש לומר גבי תשלומי דו"ה חיוב לצי"ש וממילא אין התחלה לקושייתו בזה דשפיר אמרי' ספק ממונא לקולא לנתבע ול"ש ספק גזל דהא לצד ההיפוך יהי' ג"כ איסור גזל. ועוד נלפענ"ד דגם לענין ממון ל"ש להקשות קושייתו עפימ"ש א"ז הגאון חוו"ד ז"ל בסי' ק"י לענין מה שהקשו על הרמב"ם שכ' דסד"א רק מדרבנן לחומרא מהא דילפי' בחולין י"א דאזלינן בתר רובא מפסח וקרבנות והא בלא"ה כל ספק מותר מה"ת אפי' ליכא רובא וכ' דהרמב"ם הוציא דין זה מסוטה כ"ט דא' התם רב גידל רמי כתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל טמא ודאי הוא דל"י אבל ספק יאכל וכתיב כל טהור יאכל בשר טהור ודאי הוא דיאכל אבל ספק לא יאכל כו' אלמא דכל לישנא דקרא משמעותו על הודאי ולא על הס' ומזה מוכח דשאני היכא דכ"ר קו"ע לשוא"ת כגון בכל הלאוין דכ"ר את זה ל"ת כגון חזיר וחלב אמרי' חזיר ודאי וחלב ודאי ל"ת אבל ספק יאכל ובמקום דמזהיר קרא דקו"ע כגון בתולה יקח אשה וכן לקיחת אתרוג ואכילת מצה אמרינן דמחויב שיהי' בודאי ולא בס' ול"ק קושי' הנ"ל דבקרבנות דרשינן דטריפה פסול לקרבן מכל אשר יעבור פרט לטריפה שאינה עוברת דרשי' אשר יעבור ודאי ולא ספק אלו הי' כתיב כל שאינה עוברת לא יוקדש הוי דרשינן איפכא הא ס' יעבור והשתא דכתיב בקו"ע דרשינן הא ספק פסול ע"ש ולפי"ז הא מאי דמיתה פוטר מתשלומין ילפינין מהא דכתיב ואם לא יהי' אסון ענוש יענש הא יהי' אסון לא יענש וא"כ אמרינן דרק כשבודאי לא יהי' אסון ענוש יענש אבל בס' חיוב מיתה הוא פטור מתשלומין וז"ב בעיני. שוב מצאתי בפמ"ג א"ח בפתיחה לה' שבת שמסתפק בדין זה אי עשה א' מהני מלאכות דמספקן אם חייב מיתה עליהן אי פטור מתשלומין די"ל כיון דהוא ספיקא דדינא לכל העולם אין פוטרין אותו מממון ע"ש וכן מסופק שם אי תפס הניזק אם מוציאין אותו מידו והוא רק להחולקין על רש"י ז"ל אבל לד' רש"י הא אפי' בודאי קלבד"מ מהני תפיסה:

ובנידן מה שהקשה מעלתו ברמב"ם פ"ה מה' עבויה"כ ה"א שפסק דכל עבודות שעובד בבגדי לבן בפנים בהיכל אם שינה סדרן מעכב ופוסק כר"י דבדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים מעכב סדרן ופי' בפנים היינו בהיכל וכ' הלח"מ שם דאף דבתחלה אמר בגמ' שם טעמא דר"י דכתיב אחת בשנה מקום שמתכפרין בו אחת בשנה והיינו לפני ולפנים דאי היכל הרי נכנסין בו כמה פעמים בשנה מ"מ אחר דדחינין האי טעמא ואמרינן טעמי' משום דכתיב תרי מיעוטי אחת וזאת חד למעוטי בגדי לבן בחוץ וחד למעוטי בגדי זהב א"כ דברי ר"י אמורים אפי' בהיכל דאי לאו מיעוטא הוי מוקמינן עיכובא דחוקה אכולה פרשה אפי' הגרלה דהוי בעזרה השתא מוקמינן מיעוטא בדבר הפחות יותר ואמרינן דחד מיעט בגדי לבן בעזרה וחד מיעט בגדי זהב אבל היכל כלפני ולפנים הוי רק דהקשת מש"ס זבחים ד"מ דא' גבי לפר זה יה"כ דנצרכה לר"י סד"א מדכסדרן לא מעכבי הזאות נמי לא מעכבי קמ"ל משמע דלר"י היכל כחוץ דמי כדברי רש"י ז"ל דאי כפנים דמי הא כל הזאות הפר בהיכל ולפני ולפנים הוי והיכי קא' דכסדרן לא מעכבי הא לר"י מעכבי דפנים והיכל כפנים דמי. והקשה כבודו למה הוצרך הלח"מ להביא ממרחק לחמו אמאי לא הקשה מש"ס יומא ד"מ ע"א דא' שם לא דאקדים מתנות דפר במזבח מקמי מתנות דשעיר בהיכל ור"י הוא דא' דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ לא מעכבי הרי להדיא דלר"י היכל כחוץ דמי. הנה כבר קדמו בקושיא זו הפר"ח בס' מים חיים על הרמב"ם שם במקומו ע"ש שמיישב פסק הרמב"ם ז"ל בדרך פשרה לא כר' יהודא ולא כר' נחמיה ומה שנלפענ"ד בישוב דברי הרמב"ם ז"ל עד"ז דהנה בש"ס יומא דף נ"ז ע"א אמרי' נתערבו לו דמים בדמים אמר רבא נותן אחת למעלה ושבע למטה ועולה לו לכאן ולכאן אמרוה קמי' דר' ירמי' אמר בבלאי טפשאי משום דדיירי בארעא דחשוכא אמרי שמעתא דמחשכן הא קא יהיב למעלה דשעיר מקמי מטה דפר והתורה אמרה וכלה מכפר את הקודש כלה דם הפר ואח"כ כלה דם השעיר אלא א"ר ירמי' נותן א' למעלה ושבע למטה לשם הפר וחוזר ונותן א' למעלה ושבע למטה לשם השעיר והנה התוס' שם הקשו למה אצטריך לי' להביא ההוא קרא דוכלה מכפר את הקודש תיפוק לי' מדכתיב מתנות דם הפר ברישא וכתיב חוקה ונלפענ"ד דהנה לכאורה קשה הא קיי"ל ביומא ס"א ע"א דשעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר ל"ע ולא כלום א"כ היכי משכחת שנתערבו הדמים במתנות הראשונות שלפני ולפנים הרי אם נשחט השעיר קודם מתן דם הפר ל"מ וע"כ דמיירי לענין מתנות שעל הפרוכת בהיכל כמו דמשני שם על הא דפריך מהא דהקדים דם השעיר לדם הפר כו' וכן מצאתי בתוס' ישנים שכתבו להדיא הכי ע"ש. ולפ"ז מיושב קושי' התוס' דלא הי' יכול הש"ס למיפרך מדכתיב מתנות דפר ברישא וכתיב חוקה דהא קיי"ל כר"י דלא כתיב חוקה אלא בדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים ועל מתנות שבהיכל לא כתיב חוקה לכן פריך הש"ס מהא דכתיב וכלה מכפר את הקודש א"כ גלי קרא דמעכב אף דלא קאי חוקה עלייהו כמו דאמרינן גבי הגרלה דמעכב כיון דגלי קרא אשר עלה תרי זימני ופריך שפיר כיון דגלי קרא דמעכב. והנה בש"ס מנחות כ"ז ע"ב אמרי' וטהורים שנכנסו לפנים ממחיצתן להיכל כולו בארבעים מבית לפרוכת ואל פני הכפורת במיתה ר"י אומר כל היכל כולו ומבית לפרוכת בארבעים ואל פני הכפורת במיתה במאי קמיפלגי בהאי קרא ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכ"ע אל הקודש מבית לפרוכת אל פני הכפורת אשר על הארון ולא ימות רבנן סברי אל הקודש בלא יבא מבית לפרוכת ואל פני הכפורת בלא ימות ור' יהודא סבר אל הקודש ומבית לפרוכת בלא יבא ואל פני הכפורת בלא ימות מ"ט דרבנן איס"ד כדקא' ר"י לכתוב רחמנא אל הקודש ואל פני הכפורת ולא בעי מבית לפרוכת ואנא אמינא היכל מיחייב מבית לפרוכת מיבעיא מבית לפרוכת דכ"ר ל"ל ש"מ במיתה ור"י אי כ"ד אל הקודש ולא כתב מבית לפרוכת הו"א מאי קודש מבית לפרוכת אבל היכל לאו נמי לא ורבנן ההיא לא מצית אמרת דהיכל כולו איקרי קודש שנא' והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש ובין קודש הקדשים נמצא למידין אנו מדברי הש"ס אלו דלרבנן דר"י היכל איקרי קודש ולר"י קודש הוא לפני ולפנים וא"כ התם דפריך מקרא דוכלה מכפר את הקודש דבמלת קודש נכלל היכל [והא דקא' שם ס"א ע"א וכלה מכפר את הקודש זה לפול"פ אהל מועד זה היכל מזבח כמשמעו היינו לענין שכולן כפרה בפ"ע ונפרטו כ"א בפ"ע אבל לעולם במלת הקודש נכלל ג"כ היכל] ולפ"ז מיושבים שני הקושיות הנ"ל דבהא דקאמר בזבחים דף מ' ע"א על הא דקא' לפר זה יה"כ לא נצרכא אלא לר"י דאמר כי כתיבא חוקה אדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים שאם הקדים מעשה לחבירו ל"ע ולא כלום אבל דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי אימא מדכסדרן לא מעכבי הזאות נמי לא מעכבי והיינו משום דקאי לר' יהודא ור"י לשיטתי' בש"ס מנחות הנ"ל דהיכל לא איקרי קודש וא"כ לא נכלל ההיכל בהא דוכלה מכפר את הקודש [ואע"ג דכתיב אח"כ ואת אה"מ שהוא ההיכל מ"מ הא ע"כ הא דוכלה מכפר לא קאי אלא על הקודש דסמיך לי' דהא לא נוכל לומר דקאי גם אדבתרי' דהא כ' ג"כ ואת המזבח ושם ע"כ לא שייך הדרשא דכלה דם הפר ואח"כ דם השעיר כיון דבמתנות המזבח הי' מעורבין יחד דהא תיכף לאחר מתנות הפרוכת עירה דם הפר לתוך דם השעיר] וא"כ שפיר לר"י סדרן לא מעכבי ולר"י אצטריך ההוא קרא דוכלה מכפר את הקודש למילתא אחריתא ביומא ס' ע"ב לענין שאם כלה כיפר ואם לא כלה לא כיפר שאם חסר א' מן המתנות לא עשה ולא כלום ע"ש וממילא אזדי גם הקושיא השני' מיומא ד"מ דקא' דאקדים מתנות דפר במזבח מקמי מתנות דשעיר בהיכל ור"י הוא וכיון דאתיא אליבא דר"י שפיר לא מעכבא כיון דלדידי' חוקה לא כתיב בי' ובכלל קודש ג"כ לא הוי שיהי' בכלל הקרא דוכלה מכפר את הקודש [והא דקא' שם לעיל מיני' בשלמא פר מעכב את השעיר דאי אקדמי' לשעיר מקמי פר ל"ע ולא כלום נוכל לומר דגם בלאו טעמא דחוקה מעכב מטעם שנשחט השעיר קודם מתן דם של הפר] משא"כ הרמב"ם לשיטתי' דפוסק בפ"ב מביאת מקדש כרבנן דר"י בש"ס מנחות הנ"ל דהיכל בארבעים ומבית לפרוכת ואל פני הכפורת במיתה ע"ש בכ"מ וא"כ ע"כ ס"ל דהיכל איקרי קודש כנ"ל [והא דכ' שם בהלכה ב' אל הקודש זה קה"ק כו' כבר הוגה שם בדפוסי הרמב"ם החדשים דצ"ל ואל יבא בכ"ע אל הקודש זה ההיכל מבית לפרוכת להזהיר על קה"ק] א"כ נהי דחוקה לא קאי אדברים שנעשים בבגדי לבן בחוץ וגם ההיכל בכלל מ"מ הא דכ' אם שנה סדרן מעכב היינו כשהקדים מתנות דשעיר מקמי מתנות דפר וא"כ נהי דמטעם חוקה ל"ה מצינין למימר דמעכב כיון דפוסק בזה כר"י מ"מ מעכב משום שנא' וכלה מכפר את הקודש כלה דם הפר ואח"כ דם השעיר וגם היכל בכלל קודש הוא כנ"ל [והא דא' בזבחים פ"ב ע"ב ת"ר הן לא הובא את דמה אל הקודש פנימה אין לי אלא פנימה היכל מנין ת"ל אל הקודש יאמר קודש ואל יאמר פנימה אמר רבא בא זה ולימד ע"ז ופירש"י דאי כתב קודש ולא כ' פנימה הו"א קודש זה לפול"ם כו' וקשה למאי דקיי"ל כרבנן הא בלא"ה היכל קודש איקרי כבר תמה בזה מהר"ח אלפנדרי בדרך הקודש וגם על פסקי הרמב"ם שסותרים א"ע בזה הובא בס' עבודת ישראל בדפי הספר ק"נ ע"א שהאריך מאד] ועפי"ז נלפענ"ד ליישב הערת המהרש"א ז"ל בסנהדרין מ"ט ע"ב ר"פ אמר אף סדר יומא דתנן כל מעשה יה"כ האמור על הסדר אם הקדים מעשה לחבירו ל"ע ולא כלום וכ' התוס' וז"ל למ"ד לא נאמר חוקה אלא בדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים לא איירי בדברים שנעשים בבגדי זהב בחוץ וכ' המהרש"א דלר"י דס"ל דלא נאמר חוקה אלא בבגדי לבן הנעשים בפנים הול"ל רבותא טפי דאפי' בבגדי לבן בחוץ לא איירי ולכך הגיה דצ"ל בגדי לבן וזהב בחוץ והיינו אליבא דר"י וכ' דזהו רק להתוס' דס"ל בפ"ק דגיטין דאימתי דר"י אפי' בברייתא אפרש אבל למ"ש התוס' בפ' חלון ובפ' כיסוי הדם דאימתי דר"י לפרש דוקא במשנה אבל לא בברייתא ל"ה צריכי להכי אלא דכל מעשה יה"כ כו' כמשמעו אף בגדי לבן וזהב בחוץ ור"י פליג ע"ש וא"כ צריך באמת להבין לסברת התוס' גיטין הנ"ל דאימתי דר"י גם בברייתא לפרש א"כ הא כל מעשה יה"כ כו' משמעו אף בהיכל וכדמוקי באמת בש"ס הנ"ל דהקדים דם השעיר לדם הפר במתנות שבהיכל ולר"י דלא קאי חוקה ע"ז הא סדר המתנות בהיכל לא מעכב דלא קאי חוקה אמתנות דהיכל ות"ק דמתניתין ודברייתא משמע דאחד הוא. ולדברינו יהי' נכון דהא באמת גם לדידן קיי"ל כר"י בהא ור"י לא בא כאן לומר רק דלא קאי חוקה אדברים הנעשים בחוץ וגם אנן קיי"ל בהא כוותי' ואם הקדים במתנות הפר או השעיר גופי' מתנות דלמטה לפני המתנות שלמעלה בהיכל באמת לא מעכב רק אם הקדים מתנות של השעיר לפני המתנות של הפר מעכב משום הקרא דוכלה מכפר את הקודש כלה דם הפר ואח"כ דם השעיר ורק לר"י לשיטתי' בש"ס מנחות הנ"ל דהיכל לא איקרי קודש לא הוי מתנות דהיכל בכלל קרא זה ומזה לא איירי הכא וכאן לא בא לומר רק דחוקה לא קאי אדברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ ובזה לא פליגי ת"ק ור"י ושפיר הוי האי אימתי לפרש והבן:

ומה שהקשה בש"ס כתובות י"ח ע"ב העדים שאמרו כת"י הוא זה אבל אנוסים היינו כו' הרי אלו נאמנים ואם כ"י יוצא ממק"א אין אלו נאמנים. והקשה כבודו לפימ"ש בש"ך סי' מ"ו סק"ט בשי' ר"א כהן דהיכי דהעדים בפנינו ואומרים מזויף צריך קיום מה"ת והנה בש"ך סי' ס"ט הביא בשם רב שרירא גאון בתשובה דבכתב יד כיון דצריך קיום מדאוריי' לא מהני קיום ע"י דימוי חתימות משום דדימוי חתימות ל"מ רק היכי דלא צריך קיום אלא מדרבנן אבל בכ"י כיון דצריך קיום מה"ת ל"מ קיום ע"י דימוי חתימות ולפי"ז אמאי בכ"י יוצא ממק"א אינן נאמנין ליהמן להו דא"ב אמרי מזוייף ואי דלא יהי' נאמנים משום דכ"י יוצא ממק"א ז"א דאי יאמרו אין זה כת"י לא יהי' כלל כ"י יוצא ממק"א כיון דאם אומרים מזוייף בעי קיום מדאוריי' וג"מ דימוי חתימות ואי דהוי מיגו דבי תרי ז"א דהרי מיגו דבי תרי דל"א הוא משום דמתירא שמא חבירו לא יאמר כן אבל הכא הרי אם א' יאמר שחתימתו מזוייף א"כ יהא צריך חתימתו קיום מה"ת ול"מ דימוי חתימות א"כ אף דהב' לא יאמר כן רק דיאמר שהי' אנוס מחמת נפשות ג"כ יהי' השטר בטל משום דלא גרע מאם אומר דאינו זוכר ההלוא' כיון דאומר שלא הי' כלל הלואה שהי' אנוס לחתום ואי דבכ"י יוצא ממק"א ל"מ מה שאומרים שאין זוכרין ההלוא' ז"א דהא מבואר ברמ"א שם ס"י ובסמ"ע דבע"א אפי' כ"י יוצא ממק"א ל"מ אם אומר שאינו זוכר העדות והכא כיון דהא' יאמר שהוא מזויף הא עכ"פ יבטל השטר משום שלא נשאר אלא ע"א וא"כ אפי' כשיאמר שהי' אנוס מחמת נפשות הא עכ"פ אומר שלא לוה וכשאינו זוכר ההלואה ל"מ בשטר בע"א אפי' בכ"י יוצא ממק"א עכ"ק. הנה לכאורה בהשכל דיבר אמנם באמת לק"מ דהא עכ"פ חושש שמא חבירו יקיים חתימתו ואי דמבואר ברמ"א סוסי' מ"ו דבשטר בע"א ל"א כמי שנחקרה עדותו בב"ד וצריך קיום מה"ת וא"כ ל"מ הא דכ"י יוצא ממק"א ז"א דאי רק הוא לבדו יאמר מזוייף לא יהי' פועל עדותו כלום אם יהי' חבירו מכחישו משום דהשטר כשבא לפנינו הוא בחזקת כשרות דלא חציף אינש לזיופי שטרא כמ"ש התוס' ריש גיטין ומצינו בגיטין ד"ט דפריך התם על הא דקתני המביא גט בא"י א"צ שיאמר בפנ"כ ובפנ"ח ואם יש עליו עוררין יתקיים בחותמיו ערעור דמאי אילימא ערעור חד והאר"י אין ערעור פחות מב' וא"כ ה"נ לא יהי' נאמן ע"א לומר מזויף להוציא השטר מחזקתו ועוד דנימא אוקי חד לגבי חד וסלק עדותן כמאן דלית' ע' בש"ך סי' פ"ז ס"ק ט"ו ועוד יש ליישב בכמה אנפין אך לא ירשני הזמן להאריך.

ומה שהקשה ע"ד הפמ"ג יו"ד סי' ק"ב במש"ז סק"ב שכ' דלד' הפרישה דל"ש דבר שבמנין אלא היכא דאיכא איסור קבוע עלה לא היכי שלמחר תהי' מותרת ה"ה בשאר דברים החשובים היכי שיש לו היתר ואינו איסור קבוע לעולם מתבטל אפי' אם הוא דבר חשוב. והקשה מעלתו מש"ס ביצה ד"י ע"ב זימן שנים ומצא ג' אסורין ממ"נ אי אחריני נינהו הא אחריני נינהו ואי לא אחריני נינהו האיכא חד במערב בהו. והק' התוס' דליבטל ברובא ותי' דבע"ח לא בטילי ולד' הפמ"ג הא ל"ה איסור קבוע כיון שלאחר יו"ט יהי' מותר. נלפענ"ד דהנה באמת בשעה"מ פ"ב מה' יו"ט נתקשה בדברי התוס' הללו שכ' וז"ל דבע"ח חשיבי ולא בטילי א"נ הו"ל דשיל"מ לאחר יו"ט כו' ותמה דמאי קשיא להו ודקארי להו מאי קארי להו הא בהדיא אמרינין לעיל דכל דשיל"מ אפי' בדרבנן לא בטיל ונלפענ"ד דשני התירוצים הללו אחד אחד הם דהנה הצל"ח בחידושיו חידש דבאיסור טלטול ל"ש דשיל"מ כיון דטלטול של היום לא יהי' ניתר דהא יוכל לטלטל היום וגם למחר בשלמא לגבי איסו' אכילה שייך לומר דשיל"מ כיון דלא יוכל לאכלה רק פעם א' אמרי' עד שתאכלנה באיסור תאכלנה בהיתר משא"כ בטלטול הא יפסיד עכ"פ הטלטול של היום ולפי"ז לכאורה יש להבין איך י"ל מטעם דשיל"מ לישתרי עכ"פ בטלטול וממתניתין משמע דגם בטלטול אסירי ונלפענ"ד דלכך כתבו התוס' ב' התירוצים דבטלטול אסירי מטעם דבע"ח ל"ב וטלטול של היום הוי איסור קבוע כיון דטלטול של היום לא יהי' מותר ויפסידו ואי דכיון דלגבי אכילה ל"ש חשיבות בע"ח כיון דל"ה איסור קבוע דיהי' מותר למחר וכיון דבטל לגבי אכילה ממילא מותר בטלטול ע"ז כ' התוס' א"נ הו"ל דשיל"מ ולגבי איסור אכילה ל"ב מטעם דשיל"מ:

ועפ"ד הנ"ל אמרתי לבאר הא דנסתבכו הפוסקים בהא דמבואר ביו"ד סי' ק' דעוף שנתנבל ל"ה ברי' אף אם נתנבל בשחיטה דלא נוצר באסורו הרי נוצר באיסור דשאינו זבוח ולהאמור י"ל דכיון דאיסור שאינו זבוח לא הוי איסור קבוע כיון דבכל שעה יש לסלקו בשחיטה לכך לא מיקרי נוצר באיסורו דמטעם איסור זה לא הי' מועיל לו חשיבות הברי' כיון שאינו איסור קבוע [אולם עדיין צ"ע כיון דלא יהי' ניתר ממילא וראי' מהא דאר"ש חטה כברייתה והא טבל ג"כ יש לו היתר אע"כ כיון דאינו בא ממילא] אמנם הא קשיא לי מהא דפסקינן בש"ע יו"ד סי' ט"ז סי"ב בהמה שנשחטה אמה או בתה היום ונתערבה באחרות וצריך לשחוט מהם היום כיצד תקנתו נכבשינהו דניידי ממקום קביעותן כו' אבל כ"ז שהם ביחד ל"ב דבע"ח ל"ב ולד' הפמ"ג הא או"ב ל"ה איסור קבוע דלמחר יהי' מותר וכן יל"ע מדברי התוס' סוף מעילה גבי האומר פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא הראשונה מעל והקשו התוס' דליבטל ברובא כיון דדשיל"מ רק מדרבנן ל"ב ותי' דמטבע חשיב ול"ב ולהנ"ל הא ל"ה איסור קבוע כיון שיש לו מתירין עכ"פ ויש לחלק ואין פנאי כעת לעיין בזה. דברי הכותב בנחיצה רבה מתוך טירדא מרובה ודור"ש באהבה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף