הרי בשמים/א/ו
|
< הקודם · הבא > |
לק' סיאנאוואטץ מעבר לגבול מאלדוי
בעזהש"י יום ג' ט"ז לירח שבט תרל"ג לפ"ק סערעטה
- רב שלום וברכה לכבוד האברך המופלג ושנון. זית רענן. ירא ושלום. כש"מ שמעון שפירא נ"י נכד הרב אבד"ק ראדיוואטץ נ"י:
מכתבךְ עם שאלתך הגיעני היום ע"י מוכ"ז ולאשר סבוני גם סבבוני טרדות רבות בענינים עמוקים ומוכ"ז אץ עלי להיות עט ממהר חשתי ולא התמהמהתי כמעט רגע לתת לך מענה זה שעלה במצודת עיוני בחפזון נמרץ:
בדבר השו"ב בק'. שנחלק העם לשתי מפלגות קצתם כורתים בריתם עלי זובח הלז ויאכלו מבשר זבחו והצד השני לא יבא בפיהם בשר שחיטתו וניבם נבזה אכלו לאמר זבחו מגואל הוא מפאת שהרב דמתא אסרו ורו"מ אם כי לבו נכון בטוח בדברי הרב דמדינה שהתירו יען שלפניו נגלו מצפוני הענין עכ"ז הוא נזהר מלאכול מבשר שחיטתו יען מגמת חפצו להחזיק במעוז הרב שאסרו מפני כבודו וכן כל ב"ב חותנו המה נזהרים בזה על ידו רק מבלי הודע נלקח במקולין בשר משחיטת השו"ב הנ"ל ונתבשל בכמה קדירות ולאחר מעל"ע נודע הדבר שהי' משחיטת השו"ב הנ"ל ונסתפקת אם מותר לכם לאכול מבישולי הכלים האלה מן היום והלאה זהו תוכן השאלה:
הנה לפענ"ד הדבר פשוט דהכלים אינן נאסרין בכה"ג דהא בנדרים נ"ב מבואר דרק באמר קונם בשר זה עלי אסור בנ"ט ומפורש בר"ן שם הטעם דכיון דקא' זה שוי' על נפשי' הקדש ואסור גם בהטעם היוצא ממנו אבל לא בקונם בשר סתם דאז הטעם מותר והרי מצינו בנדרים נ"ז ע"א גבי האומר קונם פירות אלו עלי אסור בחילופיהן ובגידולהן וכ' בר"ן שם דכיון שפרט אותם שוינהו הקדש וחליפי הקדש וגידוליו אסירי משא"כ בנודר סתם מן הענבים ומן התאנים כיון שלא פרט איזה מהן רק אסר עליו כל המין לא עשאם אלא הקדש שלא נתכוין אלא מאכילת אותו מין ע"ש וא"כ בנ"ד שמעלתו נוהג איסור בבשר שחיטת השו"ב מחמת כבוד הרב לא עשה עליו הבשר הקדש שיהי' גם טעמו אסור דלא הוי כקונם בשר זה. ובאמת בר"ן נדרים נ"ג ע"א מביא בשם איכא מ"ד דיש חילוק בזה בין נדר לשבועה והסברא נותנת כך דרק בנדר דמיתסר חפצא אנפשי' שייך לומר דכשפורט עליו הקדש משא"כ בשבועה דאיהו מיתסר נפשי' מן חפצא אין חילוק בין פורט לאסור אלו או נשבע סתם. וראי' לזה נראה מדברי הש"ס בשבועות כ"ג ע"ב דקא' שם על הא דקתני במשנה שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש ושתה חייב על כאו"א ופריך ודילמא למפטר נפשי' ממשקין אחריני קאתי אר"פ הכא במונחין לפניו עסקינן שהי' לו לומר שבועה שלא אשתה אלו כו' ע"ש וקשה דילמא לעולם למיפטר נפשי' מאחרנייתא קאתי ואי דהיל"ל שבועה שלא אשתה אלו ז"א דהא קיי"ל בש"ס נדרים הנ"ל דבפורט אלו אסור גם בטעמו ובסתם אינו אסור בנ"ט וא"כ דילמא לכך לא אמר אלו שאז היה אסו' גם בנ"ט והוא לא רצה לאסור ע"ע רק בעינייהו א"ו דבשבועה ל"ש לחלק כן ולעולם אינו אסור בנ"ט ומכ"ש בנ"ד שהוא מצד מנהג מחמת כבוד הרב בודאי ל"ש לאסור הטעם שיש בהכלים ונראה דאף דלהרמב"ם ז"ל שהובא בר"ן שם שכ' דאין חילוק בין נדר לשבועה י"ל דגם הרמב"ם יודה בנ"ד ונראה ג"כ לדמות דין זה להא דמבואר בתוס' ע"ז דף ל"ה דמי שנזהר מפת עכו"ם מותר לאכול דכלי של בליעת טעם מפת עכו"ם דל"ג אלא היכי דאיתא בעיני' ע"ש וע' ביו"ד סי' ס"ד ס"ט בהג"ה וע' בתשו' הרדב"ז ח"ג סי' רצ"ו שכ' נידן שהחמירו קצת שלא לאכול משחיטת מקצת שוחטי הקהל מפני שאינם נזהרים כו' כ' התם שהמחמירים א"צ לחוש לגיעולי הכלים של האינם נזהרין ע"ש שהאריך בטעם הדבר וכן מבואר בתשו' ברית אברהם חיו"ד סי' י"ז דבתקנת הקהל וכדומה שנהגו איסור לסייג וגדר אין הטעם בכלל בשר דזה דמי לקונם בשר סתם דתלי' בלשון בנ"א ולא לקונם בשר זה שיהי' גם טעמו אסור ולכך כ' שם דהכלים מותרין ע"ש. וע' בתשו' הרלב"ח סי' קכ"א בשם הראב"ד ז"ל שאף שהי' מחמיר שלא לאכול הדבק עכ"ז הי' מתארח עם אוכלי הדבק והי' אוכל הבשר שנתבשל עם הדבק בכלי א' וכ' הרלב"ח טעמו משום שהי' איסור הדבק קל בעיניו ונוטה להיתר ודוקא בסירכא אמרי' אין סירכא בלא נקב אבל בדבק הוא מתחלת ברייתו ואפי' אם אינו מתחלת ברייתו הרי הוא כמו האונא לדופן דהיינו רביתא וכשירה מטעם שהדופן מגין עלי' ה"נ הדבוק לריאה באותן המקומות מגין עלי' וכשרה אלא שהי' לו ספק קצת לומר שאולי דינו כדין הסירכא ומפני זה הספק רצה להחמיר על עצמו וקבל עליו איסור הדבק לחתיכה בעצמה לא לפליטת והמתבשל עמה ומי שעושה כן מפני הספק הרשות בידו וכ"ש אם צדדי הספק אינן שקולין ויליף שם לכל מקום היכי שהמאכל הוא מותר לדעת רבים מהפוסקים או לדעתו אם הוא אדם גדול כהראב"ד ז"ל אלא שיש לו ספק קצת יוכל להחמיר ע"ע ולקבל עליו איסור הדבר ההוא לענין גופו בעצמו ולהקל בתערובתו ופליטתו ע"ש וא"כ מכ"ש בנידן דמעלתו שאינו מחמיר מפני ספק איסור רק שנוהג כן לכבוד הרב בודאי יוכל להקל בפליטת הכלים ובפרט שאם לא נודע לו הדבר עד לאחר מעל"ע מהבישול דמבואר בפוסקי' דאפי' בנתבשל בכלי ס' איסור תורה ולא נודע עד שהי' הכלי אב"י דמותר ואף שלבני בית חותנך נודע מקודם מ"מ ידיעתם ל"מ כיון דלהם היתר הוא והם אינם נמנעו רק על ידך וא"כ מה בכך שהי' נודע להם. ויותר מזה הוכחתי בחידושי דאם נודע התערובת קודם שנעשה איסור לא חשיב נודע כגון חמץ לפני זמן איסורו וחילא דילי מדברי התוס' בזבחים ק"ג ע"ב שהקשו על הא דא' בב"ק קי"א גבי נתן אשם ליהויריב וכסף לידעי' דאם קדמו בני יהויריב והקריבו את האשם זכו במה שבידם ופריך למאי חזי אשם פסול הוא אמר רבא לעורו והקשו דהא היכי דנולד פסול קודם הפשט וקודם זריקה אין הדם מרצה על העור וא"כ התם נמי הא עורו גופי' לא חזי דתחלת הבאתו בפסול ותי' דהוי כמו שנמצא טריפה בבנ"מ לרחסנה"כ אף דהפסול הוא מקודם השחיטה מ"מ כיון שלא ניכר עד לאח"כ חשיב כמו שנפסל לאחר הפשט וה"נ כיון דקודם זריקה שהיא הכפרה עדיין יכול להביא הכסף ורק לאחר זריקה חל הפסול לכך הוי כאלו לא הוכר הפסול עד אחר זריקה ע"ש על הגליון. ולפי"ז הא הרא"ש בפג"ה סי' ל"ח מוכיח הא דהידיעה גורמת בין לאיסור בין להיתר מההוא דזבחים דאם נודע הפסול קודם זריקה יצא העור לבית השריפה ואם לא נודע עד לאחר זריקה העור לכהנים ע"ש וא"כ כיון דאמרי' שם דבכה"ג שלא חל עדיין האיסור כגון הביא האשם קודם הכסף כיון דקודם זריקה ליכא עדיין איסור ל"מ מה שהוכר אז והוי כלא נודע עד לאחר הזריקה הרי מוכח להדיא דל"מ נודע בזמן היתר ומכ"ש בנ"ד דל"מ מה שנודע להב"ב כיון שלהם היתר הוא ל"מ ידיעתם ודוק וכן נראה דאם בשעת הידיעה הי' סובר שהוא היתר ל"ח ידיעה ובזה תפול תמיהת הש"ך ביו"ד סי' צ"ט ס"ק ט"ו שתמה על האו"ה דס"ל דאפי' במקום דל"א חנ"נ אינו מותר כשריבה בשוגג אלא בלא נודע א"כ הא דתנן בפ"ה דתרומות סאה תרומה שנפלה לפחות מק' חולין ואח"כ נפלו בה עוד חולין אם שוגג מותר מזיד אסור וא"כ האי שוגג יהי' מוכרח לפרש קודם שנודע וא"כ איך יפול שוב לומר ואם במזיד כו' איך שייך מזיד כשלא ידע ולדברינו אפשר לומר דהאי שוגג פי' שהי' אומר מותר וא"כ קא' שפיר ואם במזיד לאחר שנודע לו שהוא אסור והבן. ומ"ש מעלתו בשם הלבושי שרד אי גם ידיעת אחר מועיל או בעי' דוקא ידיעת הבעלים עי' בספר הארוך מש"ך בסי' צ"ד שמביא דבירושלמי פ"ב דערלה הוא איבעי' דלא איפשטא אי מהני לענין נודע בינתים ידיעת חבירו או בעי' דוקא ידיעת הבעלים ע"ש ולפענ"ד הדבר מוכרע מש"ס זבחים ע"ד ע"א דפריך רבא לר"נ ממתניתין דכל הזבחים שנתערבו כו' ימותו כולן ואמאי נימא דאיסורא מית וקשה לפמ"ש המשנה למלך פי"ט מה' אבות הטומאות דהא דנפל א' מהן לים הותרו כולן אינו רק כשנפל קודם שנודע הספק אבל אם נפל לאחר שנודע כיון דכבר נאסרו כולן ל"מ נפל א' מהן לים ע"ש ולפי"ז במתניתין שכבר נודע היכי נוכל לומר דאיסורא מית ולהנ"ל יהי' נכון דכיון דמתניתין סתמא קתני ואפי' אם בעלי הקרבן א"י מזה וא"כ כיון שלבעלים לא נודע אף שלאחרים נודע ל"ח נודע. שוב מצאתי בנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' מ"ח שכ' וז"ל אמנם אם הקבלה זו הוי כמו בשר זה ויין זה המבואר בסי' רי"ו ס"ט ואסור בנ"ט לכן לדעתי כיון דאין האיסור ברור כ"כ יניחו הכלים כ"ד שעות שלא יהיו ב"י כדי לצאת ידי כל הספיקות עכ"ל הרי דהנוב"י ז"ל מתיר בכה"ג לכתחלה בשהיית הכלים מעל"ע ומכ"ש בלא נודע עד אחר מעל"ע וגם הלא הוכחתי דזה לא דמי לבשר זה וא"כ לית דין צריך בושש דהכלים מותרין למעלתו בלי שום פקפוק דברי הכותב בחפזי מאד הדור"ש באהבה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |