הפלאה/כתובות/נב/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה חתם סופר רש"ש אילת השחר |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
רש"י ד"ה מפני תיקון העולם שלא ירגילו וכו'. נראה מדברי רש"י ז"ל דמפרש דרשב"ג איסורא קאמר. וקשה דהא איבעיא להו בגיטין דדילמא משום דוחקא דציבורא וע"כ צ"ל כאן נמי משום דוחקא דבעל כמ"ש הר"ן ועוד דלשון דקאמר הש"ס תרי קולי אית ליה משמע דרשב"ג על הבעל קאמר לקולא דאינו מחויב לפדות יותר מכדי דמיהן ונראה דהא צריך להבין הא דקאמר הא בכדי דמיהן פודה אע"ג דפרקונה יתר על כתובה ומנ"ל להמקשה לדייק הכי. ותו יש לדקדק הא דלא מדייק המקשה נמי מברייתא שניה להיפך הא פחות מכדי כתובתה אפילו יתר מכדי דמי' פודה כדמדייק בברייתא קמייתא ונראה דדוקא בברייתא קמייתא מדייק משום דמשמע ליה דמיירי ביתר מכדי כתובתה מטעם שכתבנו לעיל דלא שייך איסורא דאין פודים את השבוי' מפני תיקון עולם כיון דאם לא תפדה יכולה לומר תן לי גיטי וכתובתי ותפדה א"ע בכתובתה וכיון דבין כך ובין כך תפדה לא שייך איסורא ובאמת היינו טעמא דמקשה משום דהוי משמע ליה דרשב"ג איסורא קאמר וע"כ דמיירי ביתר מכדי כתובתה משא"כ בברייתא שני' אי אפשר לדייק כן וע"ז השיב לו התרצן דבאמת לאו איסורא קאמר ומיירי פחות מכדי כתובתה והיינו דקאמר תרי קולי אית ליה ולא איסורא וא"כ מאי דפירש"י כדי שלא ירגילו הוא אליבא דמקשה דע"כ הוי סבר דרשב"ג איסורא קאמר ובזה מתורץ מה שמקשים התוס' לעיל ד"ה רצה פודה וכו' דלרבנן נמי תקשה פרקון שני אפרקון שני וכו' ולפמ"ש א"ש דדוקא לרשב"ג פריך דמוכח דמיירי ביתר מכדי כתובתה כנ"ל ואפ"ה משמע דפחות מכדי דמים מודים לתנא קמא דחייב לפדותה. אבל הת"ק יש לומר דרצה אינו פודה מיירי בפחות מכדי כתובתה. ודוק:
תוס' ד"ה אמר הרי גיטה וכו' לפי שלא קיבלה וכו'. ורש"י פי' במתניתין שכבר נתחייב בפדיונה. נראה דאפ"ה ודאי צריך לטעמא שכתבו התוס' לפי שלא קבלה. דא"כ ברפואתה נמי הא כבר נתחייב וע"כ צ"ל כטעם התוס' לפי שלא קבלה. ואפשר דכונת רש"י ז"ל לפרש דמשמע דוקא שנתחייב כבר אבל אם אמר הרי גיטה וכתובתה ואח"כ נשבית אינו חייב לפדותה. ונפקא ליה ממה שאמרו בגיטין דף י"ז דרבנן ס"ל דאין לבעל פירות משעת חתימה. ור' שמעון ס"ל כיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות ומשמע נמי דאינו חייב בפרקונה משעה ההוא אע"ג דאכתי קרינן בה ואותבינך לי לאנתו ונותן לה הגט לכל חד כדאיתא ליה. ואפשר אפילו נשבית אלא שלא הכיר בה כשאמר הרי גיטה לר"ש. או כתב הגט לרבנן פטור מן הפדיון כדאיתא בברייתא דלעיל אע"ג דבאלמנה לא קי"ל כהך ברייתא. מ"מ בגירושין קי"ל הכי דבסברא זו ליכא מאן דפליג דכל שלא הכיר בה ה"ל כאלו לא נתחייב ויכול לומר הרי גיטה וכתובתה וק"ל: ועיין קונטרס אחרון.
שם גמרא ואתו רבנן ותיקנו דתירות ברתא. נראה ליישב הלשון דתירות ברתא משמע לאחר מיתת האב. דיש לומר דקאי על תיקון רבנן לפרנסה ביתומה כדאיתא ס"פ מציאת האשה דאמרינן דמסתמא דעת האב כן. א"כ על ידי תיקון חז"ל שיקפוץ. מעקרא נחלה דאורייתא דהיינו לאחר מיתת האב נותנין פרנסה לבתו כדרך שהיה נותן האב.
שם אלא בנתיה מי בידיה קיימינן הלשון דחוק לפירש"י ולולי דבריו ז"ל היה נראה לפרש ע"ד שפירש"י בפרשת וישלח דכל מקום דכתיב קחו ותנו משמע שהברירה בידם ובני יעקב תלו החשיבות בעצמם. א"כ הכא דדבר הנביא אל כל ישראל אין שייך ליתן החשיבות לשניהם לזכרים ולנקבות דכשאומר קחו נשים לבניכם תלה החשיבות בזכרים וכשאומר תנו תלה החשיבות בנקבות. ע"כ יש לומר דמסתמא החשיבות בזכרים כדאמר קחו נשים. וכמו שאמרו חז"ל יותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא. ומה שאמר תנו בנותיכם אע"ג שכבר כתיב דהברירה ביד הזכרים ולאו בידיה קיימינן היינו שיעשה פעולה שיחזרו עליהם הזכרים ע"י שיכתבו לבנות. וק"ל:
גם יש לומר בשלמא קחו נשים לבניכם היינו משום דביד אביהם לכופם ע"פ בית דין לקיים מצות פריה ורביה כדקי"ל ביבמות דף ס"ד אבל בנות אין ביד בית דין לכופם דקי"ל דאין אשה מצוה על פריה ורביה. גם אין סברא לומר שיקדשום אבותיהם בקטנות או בנערות בעל כרחם דאדרבא אסור לעשות כן. כדאיתא ר"פ האיש מקדש דאסור לקדש את בתו עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה אלא על כרחך כונת הפסוק שיתנו להם אנשים מרצונם. ומה שמצוה לאבותיהם היינו שיגרמו שיקפצו עליהם אנשים. וק"ל:
פירש"י ד"ה תגבה ממטלטלי וכו' אלמה אמרינן לעיל וכו'. הא דלא פירש"י הכא כמו שפירש לעיל דף נ' ע"ב דיליף ממתניתין דר"ש דאמר אם יש שם מותר דינר מקרקע. ונראה לפמ"ש שם דלא נפקא מיניה מדר"ש אלא משום ק"ו. דהשתא ירושה דאורייתא דמותר דינר אינו אלא בקרקע כ"ש ירושה דרבנן והיינו משום דירתון תנן. אבל הכא דלא ידע מזה דהא מקשה בתר הכי ותטרוף ממשעבדי ומשני ירתון תנן. ע"כ צריך לפרש מהא דלעיל כשם שאין הבנים. והיינו דמשני ככתובה ר"ל דתנאי כתובה ככתובה. כמו שפירש רש"י לעיל שם דף נ' ע"ב ד"ה או דילמא וכו'. ולפ"ז יש לפרש נמי הא דמקשה בתר הכי ותטרוף ממשעבדי לפמ"ש שם דיש לומר דהא בהא תלינן דמה שאינה יכולה לטרוף ממשעבדי ממילא הסמיכה ג"כ על המטלטלים כמו קרקעות ולהכי הוי ס"ד דלהא מילתא נמי הוי ככתובה. ושפיר קאמר ותטרוף ממשעבדי וכמ"ש שם בפלוגתא דר' מאיר ורבנן בכתובה. ומשני דאפילו הכי לא עדיפא מירושה דאורייתא. וק"ל:
פירש"י ד"ה תטרוף ממשעבדי לקמן פליגי וכו'. לכאורה פירושו דחוק כמ"ש התוס'. ונראה דא"ש לפמ"ש התוס' לקמן ר"פ אע"פ ד"ה יסבון תנן וכו' וא"ת ותקשה ליה מתניתין דמי שהיה נשוי וכו' ויש לומר דהתם דחי וכו' א"כ למאי דקי"ל דאחת בחייו ואחת במותו יש לה כתובת בית דין. על כרחך מוכח ממתניתין דאין טורפת ממשעבדי.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |