העמק שאלה/קב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

העמק שאלה קב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

(א) אלא שיהא הין שלך צדק. בגמ' אי' אלא לומר לך שיהא כו'. ובכת"י אי' אלא אמרו רבנן שיהא כו'. הנראה לפי נוסחא זו שבא ללמוד שאינו אלא אסמכתא ומדרבנן. והכי נראה דעת הרמב"ם שלא כתב בה' דעות ע"ז שהוא מ"ע:

ב

(ב) דאילו עדיות סגי בתשובה. בגמרא אי' אפשר בתשובה. והכי אי' לעיל סי' צ"ז והכא שינה רבינו הלשון ללמדינו דלא כמש"כ התוספות דמיירי בלא הוליד ממזר דבהוליד הוי מעוות שא"י לתקון וא"א בתשובה. אבל רבינו כ' סגי ור"ל לפניו סגי בכך ואין לו לעשות יותר וכ"כ בחי' הרמ"ה וז"ל עריות אפשר בתשובה דמכי פריש מינה יצא ידי תשובה וזהו דעת הר"ח שהביאו התוס' ובאמת לענין שיהא מועיל להנצל מעונש ודאי גם עריות בלא הוליד לא מהני תשובה לחוד בלא יסורים כדאי' ביומא ד' פ"ו [ודברי רשב"ם כאן תמוה מה שהביא דתשובה מועלת מה"פ שובו בנים שובבים וגו'. והרי ביומא מבואר דעל מ"ע קאי. ומש"כ הרשב"ם מהא דכל ח"כ שלקו נפטרו מידי כריתתן. אינו ענין לתשובה. ומלקות במקום מיתה עומדת. אבל תשובה לחוד לא מהני]. אלא ע"כ הפי' דעריות אפשר בתשובה היינו עליו אין לעשות יותר וה"נ בהוליד ממזר. משא"כ במדות עליו להטריח כל האפשר לעשות השבה ולחקור אחר הקונים ממנו. וכל מה שיחקור יותר ימצא את אשר אשם לו ועדיין לא יצא ידי חובת כולם:

ובכת"י אי' הלשון ומדות לא סגי בתשובה עד דעביד השבה. ואפי' לא ידע כמה גזל כו' וכצ"ל. ור"ל וא"כ אין לו מה לעשות כי אם תשובה. קמ"ל דמכ"מ עליו לעשות כדתניא כו':

ג

(ג) מכי יהיב דעתיה למגזל קאי בחטא. הרשב"ם פי' בזה"ל דכתיב ונפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו וגו'. מיד התחלת הגזל קרי ליה חוטא משעת כפירה וגבי הקדש כתיב כי תמעול מעל וחטאה בשגגה דאינו נקרא חוטא עד שנהנה ע"כ לשונו. ותמוה לכאורה דבמעילה ד' י"ח תניא אין מעילה אלא שנוי. והיינו שנוי רשות וכדאי' שם ד' כ"א דדוקא בגזבר המסורות לו לא מעל עד שיהנה אבל אחר כיון שהוציא מרשו' הקדש לרשותו מעל. והרי הוא כמו בהדיוט דהכופר בפקדון ה"ז הפקדון ברשותו. ותו ק' מאי שייך לשון הקדים חטא למעילה משעת כפירה והרי עיקר הגזל הוא הכפירה. וכמו כן פי' רבינו דמשעה שרצה לגזול נקרא חוטא עד שלא גזל. צריך להסביר ג"כ דהיאך אפשר לומר דעל המחשבה נקרא חוטא. אבל הענין כך הוא. דפרשה זו עיקרה בפקדון. ואע"ג דקיי"ל כרב ששת בב"ק ד' ק"ה ב' דמשעת כפירה נעשה עליו גזלן וחייב באונסין. ולמדנו מדכתיב והשיב את הגזילה אלמא קמה ליה ברשותיה משעת וכחש עד דעביד השבה וכפרש"י שם ד"ה וכחש בה. מכ"מ בדקיימא באגם ומצי לאשתמוטי פטור מאונסין ולא נקרא גזלן עד שנשבע כדאיתא שם דף ק"ו א' דאמר אילפא שבועה קונה שבועה הוא דקניא אבל כפירה לא קניא ותקשי לר"ש. ומפרש הגמרא בל"ק דקיימא באגם וקונה להתחייב באונסין בשבועה. ולא נתבאר בגמ' מנ"ל לאילפא דבשבועה נעשה גזלן אע"ג דאפשר דבא לאשתמוטי. בשלמא הא דתנן בשבועות דבשבועת הפקדון נעשה פסול לשבועה ומפרש בב"ק שם דמיירי בקיימא באגם ניחא דמכ"מ נשבע על שקר. אבל מנ"ל דנתחייב באונסין כמו גזלן. ודילמא אין בדעתו לגזול ומשום דבעי לאשתמוטי נשבע ג"כ על שקר. ואי מדכתיב והשיב. הא גם בלא שבועה ג"כ איתא. ומכ"מ בדקיימא באגם לא נתחייב בכפירה למהוי כגזלן. הכא נמי בנשבע מנ"ל דקונה לחיוב אונסין. ונראה לי דמומעלה מעל נ"ל. דאין מעילה אלא שנוי רשות. כמו שהבאתי מגמ' דמעילה. אלמא דבמה שנשבע יצאה מרשות המפקיד לרשות הנפקד ומיקרי גזלן. ואי בדלא קיימא באגם ומצי לאשתמוטי איירי. א"כ אפי' משכפר נקרא גזלן מדכתי' והשיב. אלא ודאי שבועה גורם למיקרי מעילה אפי' מצי לאשתמוטי. ואחר כ"ז מתפרש הכתוב הכי. ונפש כי תחטא ואח"כ ומעלה מעל. והדר מפרש הכתוב. מהו החטא היינו וכחש בעמיתו וגו' ומהו המעילה היינו ונשבע על שקר. דאז נקרא מועל ומוציא מרשות בעליו בכל אופן. וע' מש"כ שאי' ס"ט אות א' דרבינו מפרש הכי פ' שבועת העדות ג"כ. ומעתה הכי קאמר רבינו דמכי יהיב דעתיה למגזל היינו משעה שכפר נקרא חוטא וגזלן. ולשון מעילה לא נאמר עליו עד שנשבע. הרי דבדבור לחוד מיקרי חוטא. משא"כ בהקדש אם מונח בידו מכבר ברשות או גזבר עצמו. אם כפר בהקדש לא נקרא חוטא כלל עד שנהנה ואז כבר מעל ג"כ. אבל לפני מעילה אין שום חטא כלל. ולפי זה גם פי' רשב"ם ניחא. דבאמת לא משכחת שיהא חמור גזל הדיוט מגזל הקדש אלא בפקדון. דבהדיוט מיקרי חוטא משעת כפירה ואע"ג שלא נקרא עדיין מעילה. משא"כ הקדש היכא דמונח ברשותו כמו פקדון לא נקרא חוטא עד שנהנה וכמש"כ:

ד

(ד) וקנה ומתנה שלה לא תנן. בגמ' אי' איני יודע. וכן הגי' בה"ג וברי"ף. ופי' רשב"ם תנא דברייתא קאמר לה שהוא אינו יודע. ומש"ה פי' בד"ה קנה ומתנא שיעור כו' ובמקום דקתני אינו יודע הוי ספק טומאה. אבל רבינו גריס לא תנן. ופירש מדלא תנא בברייתא שיעורו שמעינן דאין כאן ספק אלא איך שיעשה כשר ומקבל טומאה בודאי. וכן פסק בחו"מ סי' רל"א וקנה ומתנא לא נתנו חכמים שיעור אלא יעשה כמו שירצה. וכ"כ הרמב"ם לענין טומאה בה' כלים פכ"א קנה שלה וחוטיה כל שהן:

ה

(ה) שוקל לו ליטרא חצי ושליש ורביע עד הכי מחייבינן כו'. בגמרא איתא הכי היה מבקש ממנו ליטרא שוקל לו ליטרא חצי ליטרא שוקל לו חצי ליטרא רביע ליטרא שוקל לו רביע ליטרא מאי קמ"ל דמתקני מתקלי עד הכי. וכ' הרשב"ם בד"ה הכי גרסינן דמתקני מתקלי עד הכי ב"ד קדמונים התקינו המדות עד כאן ובפחות מכאן שוקלין במטבעות כו' אי נמי מתקנו מתקלי בענין זה ולא שליש ליטרא ולא חמישית ליטרא מפני שמטעין בהן בפי' רבינו חננאל עכ"ל. ר"ל בפי' הראשון הוציא פחות מרביע ואפי' שמינית לא. ובפי' שני הוציא משקל שהוא יותר ממחצה ממשקל שגדול ממנו. וכ"כ הרמ"ה בזה"ל דמתקנינן מתקלי עד הכי כלומר במדה זו אבל בציר מהכי לא וכן לא יעשה שני משקלות שיהא תוספת הגדול על הקטן פחות מכפלים ממנו לפי שמתחלפין זה בזה כו'. וכ"כ הטור סי' רל"א המשקלות עושין אותו מליטרא וחצי ליטרא ורביע ליטרא אבל לא פחות [פירש לא פחות מרביע. היינו לא שמינית וחצי שמינית] אין עושין משקלות שיהא תוספת הגדול על הקטן פחות מהכפל כו'. ואחריו פסק המחבר בש"ע. אבל בנוס' רבינו מבואר להיפך בתרתי. חדא דגריס שליש. הרי דרשאין לעשות משקל שהוא פחות מחצי הגדול ממנו. שנית. דגריס עד הכי מיחייבין לתקוני מתקלי. והכי איתא בה"ג. ומשמע דרשאין לעשות עוד יותר מאלו משקלות. אלא הני מחוייבים ב"ד לעשות ולא יותר. והנראה שלפני הרשב"ם ז"ל היה הנוסחא כך. אלא שהוא ז"ל הגיה וכתב ה"ג דמתקני כו'. ושיטת הרי"ף נראה כדעת רבינו ובה"ג. שהרי לא הביא אלא הברייתא כצורתה ולא סיים מאמר הש"ס עלה מאי קמשמע לן דמתקנינן מתקלי עד הכי. והיינו משום דס"ל דרשאין לתקן יותר. ועיקר הדין דמחייבים לתקן ג' אלו מבואר שפיר מגוף הברייתא והרמב"ם לא הביא זה הדין כלל. משמע דס"ל דזה נכלל באזהרה שכתב שיתקנו ב"ד משקלות ולצדקם. ממילא מובן שיעשו לפי צורך המקום. וא"כ פסק הש"ע בפשיטות כרשב"ם וסיעתו צ"ע. וגם המנהג לעשות משקלות פחותין מרביע ליטרא. וכבר הגיה א' בפרשב"ם בזה"ל ורבינו שמואל פירש דלא מתקנינן משקלות מועטין דילמא אתי למיטעי בהון כו' ולא נהירא לי עכ"ל. וראוי לדעת שהנמוק"י הביא ג"כ כרשב"ם ורמ"ה וסיים בזה"ל וכן פי' הרא"ה בשם הרב אלפסי ז"ל. ולח נמצא רמז בזה באלפסי. ונראה דקאי על הא דאבתריה לענין הכרעה לכל רביע ורביע וצ"ל הר"א והוא הרב אחא ז"ל רבינו וכאשר יבואר בסמוך:

ו

(ו) לא יאמר שקול לי רביע רביע והכרעה לכל א' ואחת כו'. בגמרא אי' לא יאמר שקול לי ג' רביעי ליטרא אחת אחת אלא שוקל ליטרא כו'. ורבינו הוסיף והכרעה לכל אחת ואחת והוא דעת היש מפרשים שהביא הרשב"ם. והנימו"י בשם הרא"ה בשמו של הר"א ז"ל. והרשב"ם השיג וכתב ולא היא דאם היה יכול לצמצם ההכרעות חד שיעורא הוה דרביע הכרע ליטרא הוא מכריע כו'. והיינו עפ"י דבריו ז"ל במשנה שכ' ונראה בעיני דלפחות מליטרא לא בעינן הכרע טפח דנפיש יותר מדאי הכרע טפח לדבר קל. אבל הראשונים כתבו סתמא. וכמו דעל עשרה ליטרין שוקל לו כולן בב"א ונותן הכרע א' לכולן. ומסתמא טפח ולא יותר דאי לפי הערך הדרא קושית הרשב"ם לדוכתא מאי נ"מ ה"נ בפחות מליטרא חייב להכריע לו טפח. ומה שהקשה הרשב"ם דנפיש הכרע טפח לדבר קל י"ל משום דהמוכר במשקל ומדה דקה הוא מרויח ומעלה על דמיו יותר מערך מדה גסה ע' דמאי פ"ב מ"ד ובר"ש שם. ודע דהרמב"ם וש"ע יש להם עוד שיטה אחרת וז"ל המבקש לשקול ג' רביע ליטרא נותן ליטרא בכף מאזנים והבשר ורביע ליטרא בכף שניה שאם אתה אומר שיתן חצי ליטרא ורביע ליטרא בכף א' שמא יפול רביע הליטרא ואין הלוקח רואהו עכ"ל. וכש"כ שיש לחוש אם יתנו ג' רבעי ליטרא בכף אחת. והיינו ע"פ גי' הרי"ף היה מבקש ממנו ג' רבעי ליטרא אל יאמר לו שקול לי כנגד ג' רבעי ליטרא אלא שוקל לו ליטרא כו'. ופי' כנגד ג' רבעי ליטרא בב"א והא שכ' אל יאמר לו כו' עצה טובה ללוקח שלא יאמר כן. וממילא המוכר אסור להכריחו לשקול הכי. אבל גירסת רבינו ופירושו הוא כפשוטו:

ז

(ז) ואין גודשין במקום שמוחקין ואם אמר כו'. בגמ' אי' הני שני דינים בתרי בבי. ובבבא ראשונה סיים ת"ל איפה שלמה. ובבבא שניה סיים ת"ל איפה שלמה וצדק. אבל רבינו כלל שני הבבות בדרשה א'. והיינו כגי' הספרי שהביא רשב"ם דכולהי מוצדק נ"ל. וכ"ה ברי"ף כגי' הספרי. אבל גי' בה"ג כנוס' הש"ס:

ת"ל איפה שלמה וצדק כו' ת"ל אבן שלמה וצדק כו' כצ"ל. וכ"ה בכתי:

ח

(ח) יהיה לך. מלמד כו'. בגמרא אי' לא יהיה לך מלמד כו'. והיינו קרא קמא. ועי' רשב"ם וגי' רבינו עיקר וכ"ה בספרי פ' תצא ובירו' דב"ב הביאו בהגהמי"י פ"ח מה' גניבה אות ה'. ובה"ג מפורש תנו רבנן אבן שלמה וצדק יהיה לך מלמד שמעמידין אגרדמין כו' ונראה דברשב"ם טה"ד הוא וצ"ל ת"ר יהיה לך. אב"ד קמזהר כו'. ודבריו יהיו מובנים יותר. דיהיה לך קרא יתירא ודאי ולא קרא קמא. וע"ע בשיטה מקובצת:

של זית ושל אגוז ושל שקמה ושל אשכרוע כן הוא בגמרא ובכת"י:

ט

(ט) מפני שמפחית למוכר כו'. היינו לשון הגמרא שהמוחק בב"א רע למוכר ויפה ללוקח כו'. אבל גירסת בה"ג ורי"ף ורמב"ם להיפך וכן הוא בכת"י דבב"א הוא בזריזות ומוחק הרבה. ויש פנים לכאן ולכאן:

י

(י) ואסור לשהויי משקלא רבא או זוטא בגו ביתיה דכתיב לא יהיה לך וגו'. בב"מ ד' ס"א ב' אי' דעיקר קרא להכי קא אתי. דהשוקל במשקל שקר גזלן הוא ולא נצרך קרא להכי. אלא אתיא לעבור עליו משעת עשיה. והרשב"ם בב"ב שם ד"ה שישהא כתב בזה הלשון דזמנין דאתי למדוד. ומיהו קרא לא אזהר גדולה וקטנה אלא כשיתקנה לו ע"מ למוד בהן דאלת"ה מאי איצטריך לי' למימר עכ"ל. מבואר דעיקר קרא למשהה ע"מ למוד והיינו משעת עשיה דלמאי טרח ועשה אם לא כדי למוד. ומדרבנן אסרו אפילו לשהות שלא ע"מ למוד:

דקרו לה קפיזא וקרו לה כיילא כצ"ל וכ"ה בכת"י:

יא

(יא) ולא היא אפי' באתרא דמהנדזי כו'. בגמ' אי' סתם ולא היא ומנין דאתי בה"ש. והיה אפשר לפרש דקאי אכל מימרא דר"פ דאפי' באתרא דחתמין גם כן אסור. להכי פי' רבינו דולא היא לא קאי אלא על בבא שניה ובאתרא דלא חתמין נמי כו'. וכן דעת הרי"ף שהביא בבא ראשונ' דרב פפא להלכה וכן פסק הרמב"ם וש"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף