העמק שאלה/צז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

העמק שאלה צז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

(א) רב הונא כן הוא ג"כ בה"ג ה' עריות. ובגמ' איתא אמר רבא ואינו מדויק. דהיאך אקדמיה הש"ס לכל אמוראי רב יהודה ורב אושעיא ורב כהנא רבי' שהרי אביי ורב יוסף שקלי וטרי בשמעתיה. וע"כ לאו היינו רב כהנא בתרא רביה דרב אשי. אלא ר"כ תלמידיה דרב יהודה ורביה דרבא. אלא צ"ל רב הונא דקשיש לכולהו. והאי רב אושעיא לאו היינו ר' אושעי' הגדול אלא רב הושעיא תלמידיה דרב יהודה וקרי ליה ר"י אושעיא ברי כדאי' גיטין דף כ"ה א' ובכת"י איתא רב הושעיא. איברא זה אינו מדוקדק הא דקדים בנוסחת רבינו רב אושעיא לדרב יהודה שלא כמו בגמרא ואי היינו ר"א רבה הויא ליה לאקדומיה גם לרב הונא:

ב

(ב) והא לא פסיקא ליה זמנין דמתה אשתו כו'. פי' רבינו הוא וכן פרש"י והרי"ף. וא"כ יש להקשות נימא אם כלתו ואם אשת אביו ואם אשת אחי אביו בתי אסורה לך מה"ת ואני מותרת לך אפי' מדרבנן כדאי' בה"ג ה' עריות מותר אדם באם אשת אחיו מאמו כו'. ובאם כלתו ובאם אשת אביו ובאם אשת אחי האב כו'. וי"ל דלא שייך הא לישנא אלא באשת חורגו דבתה אסורה נראה כבת כלתו. וא"כ היא נראית ככלתו ומכ"מ שריא. וה"נ אשת חמיו דבתה אסורה והרי היא כבת חמותו וא"כ היא נראית כחמותו ושריא. אבל אם כלתו ואם אשת אביו מהיכא תיתי לאסור אמותיהן בשביל בנותיהן. וזה פשוט. ונראה דלזה כיונו התו' בד"ה אי הכי שכתבו מאם אם חמיו לא מצי למיפרך דתימא ליה אני מותרת כו' דבעי' היא לקמן אם שניות דר"ח יש להן הפסק ע"כ. ולכאורה ה"פ משום דבעי' הוא אי יש הפסק מש"ה לא מצי להקשות. אבל א"כ ק' ליפשוט דאין להם הפסק מדלא תני' הכי באם אם חמיו. אלא ה"פ דאיבעי להלן כו'. וא"כ קשה אי נימא דיש להם הפסק ליתני הני ולא סיימו הישוב ע"ז מפני שהוא פשוט וכמש"כ. וזה מצוי בדבורי התו' וע' מהרש"א. ועיין תשובת גאוני בתראי סי' ל"ה. וראוי לדעת דבה"ג אי' בזה"ל אמו ערוה אשת אבי אמו גזרה. אשת אביו ערוה אם אשת אביו גזרה כו'. ועוד כמה שניות שלא נזכרו בגמר'. וכבר תמה ע"ז הרמב"ן בחי'. וע"ע בס' עצי אלמוגים בה' שניות לעריות מה שכתב בזה ס"א אות ו' וכ"א:

כיון דלא נפיש קורבייהו אידלי ליה דרא ולא מיחלף. כצ"ל וכ"ה בכת"י:

ג

(ג) א"ל אביי לרבא רב אסברא לי כו'. בגמ' הכי אי' א"ל אביי לרבא אסברא לך כגון כלתא כו' וע' פרש"י וגו' דילן בדברי רבינו צ"ל א"ל אביי לרבא מר אסברא לי והוא רבה או צ"ל אמורא אחר. אבל רב א"א דאביי לא ראהו מעולם ופי' הענין אמאי מחלפא בכלת בנו על שמא דבי חמוה דברתא הוא דמקריא. היינו קושיא אמאי גזרו משום כלת בנו הא כלת בתו לא נקראת על שמה ושם אביה. אלא ע"ש בית חמיה. ואסבר ליה כגון מאן כגון כלתיה כו' שהיו חשובים. וכלות בנותיהם היו מתייחסים ונקראים ע"ש אבוה דברתא. ובכת"י איתא א"ל אביי רבא [וצ"ל לרבה] אסברא לי כלת בנו אמאי כו' א"ל כגון כלתא כו' והוא כמ"ש דזה תשובה על הקושיא:

ד

(ד) תא שמע דקתני אשת אחי האם מן האב כו'. גם זה ליתא בגמרא. ולפי גיר' רבינו לכאורה הוא נגד התו' ד"ה לא אסרו שכ' דאשת אחי האם מן האם בדורות אחרונים גזרו. והרי כאן בעי למיפשט להתירא מהברייתא. מיהו לק"מ דהש"ס שקיל וטרי למיפשט בגזרה ראשונה ולא מסיק מידי. ואח"כ מביא עכ"פ גזרת אחרונים בהא. והא ל"ק על התוס' מדקפשיט גבי אשת אחי אבי האב ואחות אבי האב מדתניא מה הן שניות ולא קדחי דלמא גזרת אחרונים היא גם כן. לא קשה מידי דלא מצינו שגזרו אלא כל שבנקבה ערוה כו'. והרי גם באשת אחי האם מן האם כל זמן שלא ידעני מהא דמערבא. בעי למיפשט להתירא מברייתא הקדומה לפי נוס' רבינו אלמא דא"א לומר דילמא גזרו אח"כ עלה דמהיכא תיתי נימא שהוסיפו לגזור איזה שעה:

ה

(ה) והא נמי דכי אבא קשישא קרי להו. הכי גי' רבינו וגאוני ראשונים וכן הוא בתשובת גאוני קדמאי סי' ע"א תשו' ר"ה גאון בזה"ל כולהו דבי אבא רבה קרי להו. וקורין אותן בשם אחד אומר אדם לאחי אביו חביבי כמו שאמר רב הכי אמר חביבי והוא ר"ח אחי אמו כו' ועל דרך הזה נאמר כולהו דבי אבא רבא קרי להו עכ"ל. נראה דה"פ כמו שקורין לאחי אב ולאחי אם חביבי הכא נמי קורין לשניהם דבי אבא רבה. פירוש יוצאי חלציו של אבא רבא והיינו דודו. וזהו גיר' ישנה שמחק רש"י ד"ה ה"ג והגיה דבי דודי. וחזר והגיה ומחק תיבת רבה משום דלאו דודא רבה הוא. אבל גירסת קדמניות הפי' כמש"כ. מיהו בערוך ערך בי אבא נראה דגריס כולה דבי אחבי קרי להו. ואולי יש להגיה כמו כן בספרו של רבינו וה"נ דבי אחבי:

ו

(ו) ולאו כללא הוא אלא הא ניהו ותו לא. מתוך הלשון משמע דזה לא שייך להפשיטות דאפי' כללא הוא ואין מוצא מן הכלל שפיר מיפשיטא דה"ה אשת אחי האם מן האם אסור. והכי מבואר בתשו' ג"ק שם וז"ל השיב רבא על הכלל הזה שאינו נכון שהרי אשת חמיו כו' רבא להאי כללא הוא דקדחי אבל אאשת אחי האם מן האם לא פליג דפשיטא לאיסורא כו'. ובגמרא הכי איתא תא שמע דכי אתי ריב"ש אמר אמרי במערבא כל שבנקבה ערוה בזכר גזרו על אשתו משום שניה ואמר רבא וכללא הוא והא חמותו ערוה אשת חמיו מותרת כו' והא דריב"ש לאתויי מאי לאו לאתויי אשת אחי האם מן האם כו' מ"ש הני ומ"ש הני הא בחד קדושין מקרב לה הני עד דאיכא תרי קדושי לא מקרב להו. ורש"י בד"ה ה"ג ואמר רבא וכללא הוא בתמיה עכ"ל. פי' דגי' קדומה היה אמר רבא. והיה הפירוש דלא שייך להפשיטות אלא אגב מייתי הא דרבא. אבל אפי' אי נימא דכללא הוא נמי מיפשיט שפיר דאש' אחי האם מן האם אסורה. והיינו כרבינו ותשו' ג"ק. אבל רש"י הגיה ואמר רבא. ומפרש דעיקר הפשיטות אינו אלא לפי שאמר רבא דלאו כללא הוא וא"כ לא אתי אלא לאשת אחי האם מן האם. וצריך באור כוונת רש"י ז"ל והרי בלא קו' רבא הוכחה מעליא הוא. ונראה משום דאי כללא הוא בלא יוצא. הייתי מפרשו לסימן ולא לטעם. וא"כ אפי' היה אחד יוצא מן הכלל לא קשה מידי. דאין למדין מן הכללות. וכן ביבמות ד' ס' שהיה רש"א ראויה לכהן גדול מיטמא לה כו' וארוסה שנתגרשה יוצא מן הכלל. אבל מדהקשה רבא וכללא הוא. וע"כ לא בא ללמד אלא דבר אחד והיינו אשת אחי האם מן האם. ולפ"ז ודאי אינו סימן אלא טעם וכמש"כ התו' ד"ה לא אסרו:

לאפוקי חמותו ובת חמותו וחורגתו ובת חורגו כצ"ל וכ"ה בכת"י:

ז

(ז) וכן הילכתא. התו' השיגו ע"ז מהא דסוגיא ד' מ' ב' דלא אפשיט להש"ס לדינא מהא דאמימר דגזרו שניות בחלוצה. ולא שהגאונים הקדמונים העלימו עין מסוגיא זו ח"ו. והרי בתשו' ג"ק שם כ' בזה"ל אלא אפשיטן מן שמעתא להתירא דאמימר אכשר כו' ואמרנו באידך פרקין החולץ והא אמימר אכשר באשת אחי אבי האב דאלמא מותרת עכ"ל. ולא נחלקו הפוסקים אלא במשמעות הסוגיא. ועי' בס' עצי אלמוגים אות י"א שהאריך בזה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף