העמק שאלה/כח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

העמק שאלה כח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

(א) לאשתעויי לישנא בישא על חברי'. להלן רסי' קכ"ט אי' סתם לאשתעויי לשה"ר. וכאן פירש יותר על חבריה. דהיינו לאפוקי מי שאינו עושה מעשה עמך. וכמו גבי קללה דרשי ונשיא בעמך לא תאור. שעושה מעשה עמך. ה"נ כתיב לא תלך רכיל בעמך. וכן לענין אונאת דברים כ' הנימוק"י פ' הזהב שלא הזהיר הכתוב על מי שאינו עושה מעשה עמך והביא הא דמגילה ד' כ"ה האי מאן דסני שומעני' שרי לבזוי' וה"נ לשה"ר שרי. ובירו' פאה פ"א מות' לומר לשה"ר על בעלי מחלוק' ומה טעם ואני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך וה"ה כל בעלי עבירה אלא קמ"ל אע"ג דהוא ירא ה' ועמית בתורה ומצות וס"ד עון המחלוקת עצמו אינו זדון דלבי' אנסי' שהצדק אתו. קמ"ל דמכ"מ לעשות מחלוקת בישראל עון גדול ואינו עמיתי בתורה ומצות:

ב

(ב) דהכי אשכחן בגדלי' כו'. בגמרא ליתא ראי' זו דרבא למד מהא דגדלי' ב"א. אלא רבינו מפרש הכי. ומדמסמיך בגמרא הא דרבא לזה הדרוש משמע הכי ואולי הי' לפני רבינו גי' אחרת. דברא"ש נראה ג"כ דרבא למד מגדלי' ב"א ע"ש. ודע שהי' לפני התו' ורא"ש עוד בזה דברים מרבינו. והמה בפרש' שלח סי' קכ"ט. וע' מש"כ שם אות ד' בס"ד:

ג

(ג) אלא אפי' מילתא דאיתא וא"ל מאן דהוא ולא יהיב לי' רשותא כו'. הנה נחלקו הרמב"ם וראב"ד פ"ז מה' דעות בהא דתדר"י הנ"ל דהרמב"ם ס"ל דעון המספר בגנות חבירו גדול מהולך רכיל שטוען דברים והולך מזה לזה כו'. ובספור גנות חבירו הוא שאמרו אין לו חלק לעוה"ב וחמור מע"ג וג"ע ושפ"ד. ובי' כתיב יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות. והראב"ד חולק וכתב דרכילות הוא החמור והורג שלשה ובו נאמרו דברים הללו. ונראין דעת רבינו כהראב"ד ז"ל. מדקאמר ולא מיבעי מילתא דליתי' כו' אלא כו' ולא יהיב לי' רשותא כו' שהוא כעין רכילות דמספר דיבורו של חבירו לפני אחר ומגלה לו סודו. ולשיטת הרמב"ם הכי מיבעי לא מיבעיא מילתא דליתא שהוא בכלל מוצא ש"ר אלא אפי' דאיתי' מכ"מ הוא לה"ר וכ"כ הרמב"ם שם ה"ב ע"ש. ומימרא דר' מנסיא לא שייך לכאן אלא רבינו ברכילות מיירי בכל השאילתא. ולהכי כתב לעיל בפי' דלמיחש לי' מיבעי דאי אמרין לי' פלני' קא מהדר בתרך למקטלך או לצערך מיבעי לי' לנטור. נפשי'. והיינו כעין רכילות. וע"ע מש"כ בסי' הנ"ל אות א' בס"ד סמוכין לדבר. ובאמת בכל מילי למדין זה מזה הני תרווייהו לשה"ר. שהרי בהא דלמיחש מיבעי למד מגדלי' ב"א שהוא מעין רכילות. ועובדא דר' טרפון והנהו בני גלילא שהביא הגמרא ורבינו בסי' הנ"ל דחש ללשה"ר דאמרי עלייהו. ובירו' פיאה אי' אזהרה ללה"ר מנין ונשמרת מכל דבר רע. א"ר לא תני ר"י לא תלך רכיל בעמך זו רכילות לשה"ר תני ר"נ שלא תהא כרוכל הזה כו' אלמא דתרווייהו מיקרי לשה"ר אלא דזה מיקרי רכילו' לשה"ר. ובגמ' כתובות ד' מ"ז אי' אזהרה למוציא שם רע מנלן רא"א מלא תלך רכיל בעמך רנ"א מונשמרת מכל דבר רע ור"א מ"ט לא אמר מהאי ההוא מיבעי לי' לכדר"פ בן יאיר כו' ור"נ מ"ט לא אמר מהאי ההוא מיבעי אזהרה לב"ד כו'. והרי יליף ר"א אזהרה למוציא ש"ר שהוא ענין לשה"ר מאזהרה דרכילות. ותו מאי מקשי על ר"נ מ"ט לא אמר מהאי. לימא דההוא קרא אתי לרכילות. אלא ודאי נפקא לן חדא מאידך. ולא פליגי אלא בפי' מימרא דתדר"י שמפליג בעונש היותר חמור. דודאי לא כל עניני לשה"ר שוין בעונשם אע"ג דאזהרתם שוה. שהרי מוציא ש"ר עונשו חמור מלשה"ר כמש"כ הרמב"ם ואזהרה א' להם. וע"ע בסמוך אות ה'. וע' רדב"ז ח"ב בישוב לשונות הרמב"ם סי' א' שכ' טעמא דהרמב"ם משום דעפ"י רוב הולך רכיל להנאתו קא עביד משא"כ בעל לשה"ר בלי יתרון כלל. וא"כ י"ל שהרמב"ם מודה דרכילות בלי יתרון חמיר מלשה"ר. וע' מש"כ סי' פ"ח אות נ"ד דרבינו לטעמי':

ד

(ד) שנא' וידבר ה' אל משה לאמר כו'. בגמרא דיומא ד' ד' ב' הובא זה הדרוש עה"פ ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאה"מ לאמר. ולא אפשר להגיה שם. שהרי הולך ודורש שם כל הפסוק דויקרא. אבל ע"כ נדרש הכי לכלל לאמור שבתורה. ולא הובא שם זה הפסוק ביחוד. אלא משום דמשתעי בדרשה דההוא קרא. להכי הביא ג"כ דרשה דר' מנסיא על ההוא קרא. אבל רבינו לא הי' לו לייחד דרשה זו על פסוק דויקרא אלא על כמה קראי דכתיב דבר. בין בלכון דבור ה' למשה בין בלשון אמירה למשה. ובה"ג שלהי ה' נחלות הביא זה המאמר בזה"ל שנא' לאמר אמר לו לך אמור. וכיון ג"כ למש"כ לדעת רבינו:

ה

(ה) ברם צריך אלו היכא דאמרה למילתי' קמי בי' תלתא מהו למיזל למימרא לי' למרי' וכל הענין. גם בהאי מימרא דרבר"ה פליגי רש"י ותו'. דרש"י פי' ברכילות שהבעלים אמרוה בפני ג' המגלה אותה אינו לשה"ר שזה גילה תחלה דעתו שאם מגלה אותה אינו חושש כו'. והתו' ד"ה כל מילתא פי' בלשה"ר כגון כה"ג דנורא בי פלני' דאיכא למישמע דלא אמרה משום לישנא בישא כו'. ורבינו מפרש כרש"י. ולטעמי' קאי דמפרש הכל על רכילות כמש"כ באות ג':

ו

(ו) למריה או לאחריני. פי' למי שנוגע הרכילות. או לאחריני והוא אינו בעל סוד ואפשר שיגיע לאזנו. ומסיק דאפי' למריה בהדיא ג"כ שרי ואע"ג דמוסיף להודיעהו ממה שאמר האומרו. וכ"כ בה"ג שם. וכ"כ רשב"ם ב"ב ד' ל"ט א' ד"ה דמתאמרה כו' אם יחזרו ויאמרו לזה כו' מכש"כ לאחריני לא גריע מהני תלתא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף