המאיר לעולם/א/כז

המאיר לעולם ‏ א כז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

סימן כז

בענין שבועה שא"א לקיימה

בשבועות כ"ה חמר ר' יוחנן כבועה כלא אישן ג' ימים מלקין אותו וישן לאלהר. וכתב כר"ן שם האומר שבועה שלא אוכל חודש ימים מה דינו לפי שאינו דומה לשלא אישן דאך כשירצה לקיים אי אפשר" כי בע"כ ישן. משא"כ ככא אפשר לקיים בפיעל רק שימות ברעב. וכעלה דהוי שבועת שוא משום שנשבע לבטל את המצוה היינו שלא יאכל ומחויב הוא לאכול כדי שלא ימות. ותמה הר"ן על הרמב"ם פ"א משבועות הלכה ז' שמנה זה שלא אוכל ז' עם שלא אישן ג' ימיה בסוג אחד ובאמת שלא אוכל אינו א"א לקיימו רק לבטל את המצוה והיה לו לכתבו בהלכה ו' בכני דנשבע לבטל את המצוה עכ"ד כר"ן בקצרה. ובדף כ"ד שם תוס' ד"ה אלא הן וכו' הקשו אכא דאמרינן בירושלמי שבועה שלא אוכל מצה ואכל מצה בליל פסח חייב אלמא דבכולל חיילא כבועה לבטל את כמצוה. ור"י מפרש דודאי שב ואנ תעשה כדאיירי הכא לא חיילא דקאמר שבועה שאוכל ולא אכג. אבל כתם בנשבע שלא לאכול ואכל דכויא בקום עשה ודאי תיילא עכ"ל התוס'. וכקליה"ח סי' ע"ג ס"ק ג' מחלק דהיכא שעומד קודם פסח ונשבע שלא יאכל מצה אז מלה כשבועה גם על ליל פסח. ואם עומד בליל פסח ונשבע שנא יאכל מצת מצוה ומצה עשירה ג"כ חל בכולל. אבל בעומד בליל פסח ונשבע שלא יאכל מצה שתם אך שבזה ג"כ נכלל מצת מצוה ומצת עשירה מ"מ אינה חלה השביעה. והביא ראיה לזה מהך דשבועה שלא אוכל ז' ימים דאין כשבועה מלה ואמאי כלא זה הוא רק כנשבע לבטל את המצוה בשב ואל העשה שנשבע שלא לאכול ובזה האופן חל בכולל וא"כ אמאי לא יחול על יום השביעי במיגו שחל על כימים הראשונים דהימים הראשונים אינם לבטל את המצוה ולא ולא יהיה רשאי לאכול עד שיסתכן ואז ידמם פקוח נפש להשמעה :

לענ"ד אין שום ראיה מזב. ומשגע שלא יאכל ז' ימים ולא פרט דוקא אלו בז' ימים. אז כונסו שיעטר עליו זי ימים רצופים בלי אכילה. ואם לא יאכל ששב ימים וביום כשבימי יאכל אפילו ברגע כאחרונה אז בגילו גם בששה ימים. ולא כתמיל פודי לקיים אה שבועתו. וגם לא כגר על שנופחו אלא צריך למנוס ז' ימים אחרים צשבוממו. וא"נ איך שייך מ"ז כולל דמיגו רחל על ימים כראשונים כלא גם על הימים כראשונים אינו סל דהימים הראשונים •בלי כשבימי אינם ז' ימים רצופים משא"כ במומר בליל פסח ונשבע סתם שלא יאכל מצה כיון דנכלל נזה מצת סצוה ומצה משירה בזה אף אי נימא דלא על לבטל אם המצוה אף בכולל ולא אמרינן נמי גדר שבטל מקצתו בטל כולו. אז היה על לכה"פ אמצה משירה ולכן שייך גזה כולל(מיין נדרים י"ז טיב רב כונא ל"ם כרבה ובר"ן שם ואף לרבה דאמרינן כולל גכה"ג מ"מ לא דמיא לנידון דידן). ולפ"ז אזיל ראיה הקלוה"ח דאפשר מה שכתב הרמב"ם דכנשבס שלא יאכל ז' ימים ראינו על היינו שאמר סהם ז' ימים ולא פרם ז' ימים אלו דבזה לא שייך כולל כמש"כ. אבל כשפרט ז' ימים אלו אפשר דאין הכי נמי דחל בכולל על יום כשבימי במיגו דמל על כימים הראשונים אך נראה לי בזה דרך אסרה באופן שגם בימים אלו לא ימול כשבועה. וגם יתורץ בזה קישיח הר"ן על הרמב"ם כנ"ל. ומקודם צריכים אנו להסביר כסילוק בין שב ואל תמשה דמל בכולל לבטל את כמצוה ובין קום ועשה דגם בכולל אינו סל לבטל אה כמצוה דאף שיוהר ממור קום ועשה משב ואל תמשה מ"מ הלא שניהם הוא לבטל אה כמצוה ושניכם אנו למדין דאינו חל לבטל את כמצוה מלכרע או להטיב במם' שבומוהכ"ז מ"א ומנין לנו למלק ביניכם. והנה בנשבע לבטל את המצוה ילפינן מקרא דאינו על אבל הא דאי אפשר לקיימו דאינו על מ"ז אין לנו שים לימוד ורק מסברא אנו יורמים שאינו מל. דאיך אפשר לומר שאם נשבע על דבר שא"א לקיימו שהכהוב יאמר מ"ז לא ימל דגרו כלא אי אפשר שכתורה חמייב אה כאדם לעשות מה שאין ביכולתו ומזה ידפינן דשטמה שא"א לקיימה אינה מלה. ולכן בא"א לקיימה גם בכולל אינו על אפילו בשב ואל העשה כגון שטמה שלא אישן. דדוקא בביטול מצוכבשב ואל הפשכדלא חל רק מצד גזכ"כ מכני כולל כמו דאין איסור על על איסור ובכולל חל. אבל בא"א לקיימה דאינו חל מצד הסברא דא"א שהתורה תחייב אם כאדם למשות מה שאין ביטלסו גם בכולל שייך סברא זו: והנה א"א לקיימו כולל ב' מנינים כאסד מה שא"א לקיים מצד כמבט. וכשני מה שא"א לקיים מצד הדין(כא) ונסזה אנן בנשבע לבטל את המצוה אילו היה כדין שהשבועה מלה איך היה אז כדין אם יקיים את כשגופה ויבטל אס המצוה או יקיים את כמצוה ויבטל את כשנועה. ונראה פשיט דאם השממה היא לבטל אם כמצוה בשב ואל המשה כגון בנשבע שלא יניח תפילין אז הדיו שמחויב לקיים אם כשנועה ולבטל את כמצוה דשב ואל חמשה מדיף. ואין לומר שמבוא כעשה דהפילין ומדמה את כשנימה משום דבשבומה איכא לאו וכשה ואין כשה דוחה לחו"ע. אבל אם כשבועה היא לעבור על כאיסור נקום ומשה כגון לאכול נבלה וטרפה אז אף אם היה כדין דשמפה מלה לעבור על כמצוה. ג"כ לא היה רשאי לקיים את השממה דשב ואל תעשה מדיף. וגם בזה אין לומר אתי משה דשמפה ודחי לל"ת דכאיסור אם הוא ל"ת גרידא. דעשה דשבומה קי"ל שישנה בשאלה כמו דאמרינן ביבמות ה• פ"א. דהא קי"ל זשבופה חלה לבטל מצוה דרבנן. ואם נשבע לעבור איסור דרבנן בקום ומשה הובא נמל"מ בפ"ד ממלוה הלכה ג' בשם כמה ראשונים דאמרינן מוטב שיעבור לאיסור שמפה בשב ואל הפשה ואל יעבור לאיסור דרבנן נקים ועשה ולא אמרינן שתבוא עשה דשממה ותדמה את האיסור דרבנן שאינו חמור יותר מל"ת שבתורה. (וכתם מיירי למנין אם נשבע כלוה לסת ריבית דרבנן דגני כלוה אין כי אם לאו גרידא גם בריבית דאורייתאן ומיין ברדב"ז נפ"א משממות כ' ר. ונמצא דלממר כמצוה בשב ואל תפשה אילו היתה חלה כשנועה היה יכול לקיים אלאשגזכ"כ הוא מלהרמ או להטיב שאינה מלה. אבל בנשבע למגור על כמצוה נקום ומשה דאף אם תמול כשבועה לא יהיה רשאי לקיימה. זה אין אנו צריכים לכלימוד דלהרע או להטיב אלא מצד כסברא אין השממה מלה כמו בנשבע על דגר שא"א לקיימו:

ולפי זה זכינו להבין את כסילוק נץ שב ואל תעשה דמל בכולל לבטל את המצוה וגץ קום ועשה דגם כולל לא מכני לנטל אה כמצוה משום דקום ומשה דמי ממש לנשבע על דבר שא"א לקיימו שגם כולל לא מכני:

ולפי זה יצא לנו דגר חדש דננשבע שלא יאכל ז' ירים אלו אף שהוא רק שב ואל תפשה מ"מ יש לו כדיןדקום ופשה ואף כולל לא מכני דהא הטעם דלא מכני כולל בקום ומשה הוא משום דאף אם יחול לא יהא רשאי לקיימו דשב ואל תמשה עדיף ומקרי א"א לקיימו. ושב ואל תעשה אם סלה השממה מקרי אפשר לקיימו ויצטרך לקיים כשבועה ג"כ מהאי טטמא ושב ואל חמשה מדיף. אבל בנשבע פלא יאכל ז' ימים בזה פשיטא שאף אם מלה השממה ג"כ לא יהיה רשאי לקיים שממסו ולהמית אתמצמו ובזה לא אמרינן שב ואל תמשה מדיף אלא פיקוח נפש מדיף ולכן אף שהוא שב ואל תמשה מ"מ מקרי א"א לקיימו כמו קום ופשה ואף כולל לא מכני ונדמו גזה דברי כקצוכ"ח. ומסורן גם קושיה הרץ סל הרמב"ם שמנה הא משנע שלא יאכל ז' ימים בין כני שא"א לקיימם :

< הקודם · מעבר לתחילת הדף