המאיר לעולם/א/יג

המאיר לעולם ‏ א יג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

סימן י"ג ענין חזקה

הנודע ביהודה בחלק יו"ד (מהדו"ק) סימן נ"ה חידש לן דאע"ג דקי"ל דוסתות דרבנן מכל מקום סמוך לוסתה דאורייתא משום דגם לפי מה דקיי"ל דוסתות דרבנן מכל מקום מודינן דחזקת אורח בזמנו בא הוא חזקה מן התורה אלא נגד זה יש חזקת טהרה של האשה והוא חזקה נגד חזקה משום הכי קי"ל דוסתות דרבנן. וזה הוא שייך רק לענין שלא נטמא את האשה אסר שסבר זמן וסתה שיש לה חזקה שלא נטמאה משום חזקת טהרה. משא"כ סמוך לוסתה שהחשש הוא שמא הטמא זה ודאי סייסיגן שאין לה חזקה שלא תטמא שהרי ויאימסידה לטמא בנדכ כמו דקי"ל בגיטין שמא ימות מיישינן זר הוא תוכן דברי כנו"ב. ובסימן נ"ו כתב בנו"ב דהרב השואל השיב על דבריו שלא מצעו חזקה נגד חזקה במקום שהשדה סותרת הראשונה ובאה אחר זמן אלא כשניה יוחה הראשינה לגמרי. והנו"ב דחה דבריו שלא מצינו חילוק זה. והביא ראיה מקדושין ע"ט. קדשה אביה בדרך וכו' וכתבו התוס' וא"ת וכו' ויש לומר דבההיא מודה שמואל דאוקמה בחזקת פנויה וכו' והב"ש בסימן ל"ז כתב דאם לא קדשה אביה רק היא בעצמה אינו אלא ספק קדושין משום דחזקת פנויה שלה מרע הסברא מדהשתא בוגרת וכו' והרי זה ממש וכו' יעוי"ש בנו"ב.

ועוד הביא ראיה לדבריו מהא דקי"ל רובא עדיף מחזקה מפרה אדומה דאזלינן בתר רובא אף שיש נגד זה חזקת טמא ונו'. ולדברי הרב השואל אפי' לא היה רוב עדיף מחזקה לא היינו שומעים להחזקה יכו' ועוד הביא ראיה מתינוק שנמצא בצד העיסה ע"ש. ולדעתי הקלושה נראה דעיקר כדברי ברב השואל והוא דלכאורה יש להקשות בהא דקי"ל בחולין י"ב ע"ב דהאומר לחבירו צא ותרום לי טבל שלי אמרינן דחזקה שליח עושה שליחותו ע"ש דיש פלוגתא בזה אי סמכינן בזה בדאורייתא. והיכא שיש מכשול להמשלח לכו"ע אמרינן דשליח עושה שליחותו כמש"כ התוס' שם וגגיטין ס"ד ובעירובין נ"ג. ולכאורה קשה איך סמנינן על כחזקה דשניח עושה שליחותו והא יש נגד זה חזקת טבל והוה ניד חזקה שליה פושה שליחותו. וכן תקשה הא דקי"ל בנדה מ"ו ע"א דקטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנים ואמאי הא יש חזקת קטנות כמש"כ התוס' ע"א ד"ה רישא וכו'. ואע"ג דמסקינן דלענין חליצה חיישינן היינו דלפי המסקנא קיימא לן דאין זה חזקה אלימתא. אבל לפי הה שהיה סבור מעיקרא שהיא חזקה אלימתא היה הדין דנסמוך ע"ז אפי' לענין חליצה ואמאי הא יש כאן חזקת קטנות. ואפילו אם נאמר דחזקת קטנות אינה חזקה. הכל מקום הא יש כאן חזקה איסור זיקת יבום. ועיין בקדושין ע"ט לענין סורס מיין על יין ונמצא שהחמיץ דאמרינן שס העמיד טבל על חזקתי. ומקשינן שם אדרבה כעמיר יין על חזקתו ואימא לא החמיץ ומשני הרי החמיץ לפניך משמע דלולא כסברא דהרי החמיץ נפניך נא היה ודאי טבל רק ספק טבל משום דהוי חזקה נגד חזקה. אבל מכל מקום ספק מיכא הויא. וכן לענין טמא שטבל ונמצא אח"כ שהמקוה חסרה ג"כ אמר־נן שם הני שהוא ודאי טמח משום דהרי חסר לפניך אבל לולא הסביא דהרי חסר בפניך נהי דודאי טמא לא הוי אבג טמא מספק כמי דחזינן באמת לרבי שמעון בנדה ב' ע"ב דלית ליה כך סברא דהרי הסר לפניך ומ"מ מודה דטמא מספק ברכ"י ככל ספק טומאה דס"ל לריש דטמא מספק וא"כ תקשה בחילין י"ב מה מכני לן חזקה שליה עושה שליחותו להיות כטבל ודאי מתוקן נהי דאין כאן כסברא דהרי וכו' מ"מ ספקא להוי:

לכל נ"ל דעיקרן של דברים הוא כך דמצינו שני מיני חזקות כאחת היא הא דקיימא לן דמוקמינן כל דבר אחזקתו וילפינן לה בחולין י' ע"ב מנגעי בסיס דאמרינן הואיל ומתחילה היה כך גם עכשיו היא כך כל זמן שלא נודע לנו שהדבר נשתנה ובחזקה זאת באמת לא מצינו שום סברא דהא אין זה ראיה דמדהיה בתחילה כך שיהיה כן לעולם אלא דגזרת הכתוב הוא דנוקים כל דבר אחזקתו וא"א להוציא דבר מחזקתו כי אם בדבר ברור. ועוד מציני חזקה אשר כשכל מסכים לזה כמו דקי"ל בב"ב ד' כ' ע"ב חזקה אין אדם פורע תוך זמנו שהוא דג־ אשר שיערו חז"ל ברוחב דעתם דק הוא דרכן של בני אדם וכן בכתובות י"ח ע"ב חזקה אין העדים חותמין על כשטר אלא אם כן נעשה בגדול והטעם הוא דמלוה גופא מירק דייק ועיין שסבתוס' י"ט ע"א ד"ה חזקה וכו' שהקשו מהך דב"ב. וכן ביבמות קי"א ע"ב יבמה שאמרה אחר שלשים יום לא נבעלתי דמבקשין כימנו שיחלוץ לה משום דסזקה לפי טבען של בני אדם שאינו מעמיד את עצמו מלבעול יותר משלשים יום ועיין בנ"י שם שהקשה ג"כ מכך דב"ב וכן חזקה דרבא דקטנה שהגיעה לכלל שנותיה אינה צריכה בדיקה חזקה שהביאה סימנין חזקה זאת היא ג"כ לפי טבען של בני אדם וכן חזקה שליח עושה שליחותו ג"כ השכל מסכים לזה:

ומעתה אומר דכל מה שכקשיתי לעיל לק"מ דלא שייך כלל בחולין י"ב לענין חזקה שליח עושה שליחותי לומר אדרבה הא יש כאן חזקת טבל וכוה חזקה נגד חזקה. ואקדים דרך משל עדים שהוכחשו כגון שנים אומרים לוה ושנים אימריס לא לוה הדין הוא דאין נאמנות לשוס כת אחת מהס. ובשנים אומרים לוה ושנים אומרים עמנו הייתם האחרונים נאמנים וכטעם הוא דבהכמשה שתי הכתות מעידות על כמעשה ונמלא דאין כאן מדיפות לכת אמת על חברתה אבל בהזמה האחרונים נאמנים משום דעדות האחרונים הוא ענ כראשונים לא על כמעשה נמצא דאין כאן עדות אחרת להכחיש את עדות כאחרונים כסש"כ הטור בחי"מ סימן נ"ח בטעמא מאמנות עדים זוממי[ ע"ש. וכן בנידון דידן לא שייך להזכיר בחולין י"ב חזקת טבל נגד חזקה שנית עושה שליחותו הואיל והחזקה דשליח עושה שליחותו הוא על עצם החזקה של טבל להכחישה דאיך תאמר העמיד טבל על חזקתו דכמו שכיה מתחילה טבל כן השתא נמי טבל דאדרבה יש כאן חזקה שאם אירע שאמר לשלוחו לתרום שנפקעה כחזקה של טבל וא"כ יש כאן חזקה שמפקעת כחזקה הראשונה וא"כ לא שייך כאן להזכיר חזקה נגד חזקה וכן בנדה מ"ו לענין חזקה דרבא ג"כ לא שייך להזכיר לא חזקת קטנות ולא חזקת יבמה לשוק דהא יש כאן חזקה שברגיע י"ב שנה פקעה חזקת קטנות שלה וכן חזקת איסור יבמה לשוק ג"כ יש לנו חזקה שאם תחלוץ לאחר י"ב שנה שנפקעה חזקת איסור יבמה לשוק:

אמנם זה שייך רק אם החזקה כשניה הסותרת לכראשונה היא ע"פ השכל אבל אם החזקה כסותרת לחזקה הראשונה היא ג"כ מטעם גזירת הכתוב נזה לא עדיפא השניה מהראשונה. ולכן בקדושין ע"ט בנמצא כמקוה מסרה או בתורם ונמצא חומץ גם בלא הסברא דהרי החמין לפניך והרי חסר לפניך ג"כ היא חזקה נגד חזקה דמאי אולמא להפקיע חזקת טמא בטבילה כזאת שהיא כשרה ג"כ רק בחזקה שעל פי גזרת הכתוב ומה אולמא חזקת יין מחזקת טבל ומה אונמא חזקת מקוה מחזקת טומאה. ולא שייך כלל לומר שהחזקה השניה קאי על הראשונה להכחישה דזה לא שייך רק אם השניה היא על פי השכל דסז כשכל מחייב שהראשונה אינה:

אמנם מה שהקשיתי מנדה מ"ו בחזקה דרבא הא יש נגד זה חזקת איסור יבמה לשוק בלאו הכי לק"מ דבכל מי־־ס לא אמרינן אוקיס מלתא אחזקה רק באס נסחפק לנו אם נעשה המעשה המיציא אותה מחזקתה כגון בהמה שהיא בחזקה אינם זבוחה ואחר כך נמצא ספק בשמיטה כגון שנייצא כסכין פגום אחר השחיטה ולא נודע אם בעור נפגם או במפרקת נפגם דהוחיל ואם בעור נפגם אין כאן מעשה שחיטה ע"כ אמרינן העמיד בהמה בחזקת שעד עתה סוד לא נעשה בה מעשה השחיטה. משא"כ באם נעשה בה מעשה השחיטה אלא שנסתפק אם נעשה באופן המועיל כגון שנשחטה בהמה ונמצא נקב בושט דקי"ל מקובה כוש" נבלה לא שייך כלל לומר בזה תוקיס בהמה על חזקתה שכיתה אינה זבוחה דהא עתה נעשה בה מעשה השחיטה בלא ספק אלא שנסתפק לנו אם נעשה באופן המועיל דהא מה שכיתה עד מחה בחזקת אינה זממה הוא משום שלא נעשה בה ספשה כשמיטה. אבל באוסן זה שנפשה בה ספשה השמיטה לא היסה בחזקת אינה זממה ואדרבה בהמה שנמצאה נקובה הושט אמר השמיטה הדין הוא דמממידין הבהמה בחזקהה שהיחה שיופיל לה מעשה כשחיטה. ובזה מיושב קובית כמכרש'יא בבכורות כ' שהקשה לרבי מאיר כיפי אכיל בשרא והא יש לבהמה חזקה אינה זבוחה וא"כ ניחוש שמא במקום נקב שמט. וסמוך מימומא לחזקה הוא לרבי מאיר מן התורה. ומה שתירץ המהרש"א מקובה הושם לא הויא נבלה סמר הפרי מגדים ביו"ד ל"ג בש"ד אות כ' וכתב מקובה הושט הוא נבלה. ובפרי מגדים הניח קושיא זו בצ"פ. ולפי מה שכתבתי לק"מ דבכה"ג לא שייך לומר אוקי בהמה בחזקת אינה זממה:

וראיה ברורה לדברים אלו מיבמות ל' ע"ב דאמרינן שם ואילו בגירושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה לא קחני מאי טפמא אמר רבה אשה זו וגו' א"ל אביי אי הכי בקדושין וכר. ולכאורה קשה הא בחיי כבפל היתה אסורה משום אשת אח גם קודם שנולד הספק בקדושי הפרוה וא"כ איך אמר אביי אשה זו בחזקת כיתר ליבם פומדח. דבשלמא בספק גירושין דאמרינן אשה זו בחזקת כיתר לשוק פומדת לא תקשה כן הא אדרבה בשפה שנולד בה כספק היתה אסורה משום אשת איש. דזה אינו דהואיל ואמר מיתת בפלה פקפ בודאי איסור אשת איש אין ממזיקין מאיסור לאיסור כמש"כ התוס' בביצה כ"ה כי"א ודלא כרש"י שם אבל הא קשיא כא דאמרינן בספק קדושין אשה זו בחזקת היתר ליבם פומדת הא אדרבה בחזקת איסור ליבם היתה פומדת בשפה שנולד בה כסמן. וא"כ גם לאחר מיתת בפלה נפמיד אותה בחזקה איסור ואפילו אם נאמר ששם יש חזקה (אויה של צרחה מ"מ להוי חזקה נגד חזקה. אלא ודאי דמה שכיתה בחיי בפלה אסורה משום אשת אח ואשת איש כלא פקט בתיתת בפלה דמתחילה לא התחזקה רק עד מיתתו דמפשה כמיתה ודאי נעשה אלא שנסתפק לנו אם מופיל לה המיתה להתירה ליבם דשמא כקדושין של הפרוה היו קדושין והיא צרת פרוה. פ"כ מוקמינן לה אחזקה שכיה לה קודם כספק היינו שכיחה לה חזקה שיוטיל לה מיתה בפלה להתירה ליבם וכן מוקמינן אותה גם אחר שנולד בה הספק קדושין. וכן צריך לומר שם בר"פ כאשה בחרא דאמר שם רישא מזרה ליבום וכו':

והנה אחרי כתבי כן מצאתי בספר שב שמעתתא שכתב גם כן דבנמצא נקב בושט צא שייך כלל לומר אוקמי בחזקת אינה זגומה ומטפס כנ"ל ט"ש בשמעתא ה' פרק ו' וגם מה מראה סתירה לזה מכך ממצא הגרגרת שמוט דקי"ג כל ספק בשמיטה אסור מיישב שם בספר כנ"ל ואין להאריך בזה. ובזה מסולק מה שכתב בת"ש סימן כ"ם בהקשה על הרמב"ם שכתב דים להחמיר בספק דרוסה יוסר משאר טרסות הואיל והיא לבדד נכתב בפירוש. והקשה בת"ם א"כ מאי מקשה הש"ס על מולא דס"ל בחולין מ"ג ישב לה קוץ בושט אין סוששין שמא הבריא ומקשה הש"ס מאי שנא מספק דרוסה. ולדברי הרמב"ם הלא יש להחמיר בספק דרוסה יותר מבשארי ספק טריפות ותירץ דהואיל ונקובה הושט היא נבלה א"כ גם בספק נקובת הושם יש להחמיר מטפס אוקמי אחזקת אינה זבוחה דבמקום שיש חזקה מודה הרמב"ם. ולפי מה שכתבתי לפיל אין מקים לדברים אלו אבל הקושיא בלא"ה לק"מ דהא כבר הקשו התוס' במולץ שם וביבמות ל' ע"ב על הא דקי"ל דמוששין לספק דרוסה מכך דיבמות ל' פ"ב דבספק קדושין סוקמינן את כאשה בסזקס כיתר ליבם אט"פ שבשפה שנולד בה כספק היתה אסורה משום אשת איש ואשת אמ. ותירצו ושאני דרוסה זשנימ לאיסור יותר מלהיחר וא"כ הש"ס דמקשה על מולא מספק דרוסה פכצ"ל דגם ישב לה קוץ ?ושט שכיח לאיסור יוסר מלכיתר וא"כ לק"מ קושיה ססג"ש ובמקום ששכימ לאיסור יותר מלכיחר מודה הרמב"ם דאזלינן למומדא דלסולס תלינן במצוי מיין במג"א סימן חס"ז ס"ק י"ח וכן ככו"ס בסימן ל"ג ס"ק י"ד כחג כמו שכחנ'כהב"ש ואינו נראה כלל. ולפ"ד כן הוא כוונת רביגו יונה שהביא כר"ן בפ"ק דמולין שהביא ראיה מכך ממצא הגרגרת שמוט לנמצא הגף שמר ימו"ש. ונלפ"ד הוכחה לזה גם מאותה כסוגיא דמולין שם והקשו גש"ס ומאי שנא מהשומט בסכין ונמצא פגום ומשני הסם איתיליד ריפותא בסכין. ולכאורה הא גם הכא ־אתיליד ריפוחא בבהמה ואדרבה בחולין י' ט"א אמרינן החם סכין י אחרטי בהמה לא אחרפי דמשמפ דכשנולד ריפוחא בבהמה גרט טפי ונכי דלא קיייל כן מ"מ קשה לומר דס"ל סברא הפוכה מרב מסדא. אבל לפי הנ"ל א"ש דטונת הש"ס הוא דבנמצא הסכין פגום כספק הוא במעשה כשחיטה לכן סוקמינן כבהמה בחזקת אינה זממה משא"כ בנמצא קוץ בושט מעשה כשמיטה בודאי נפשה ולא נסתפק רק אולי נולד בה דבר כגורם שלא.יופיל מפשה כשמיטה וכל ככ'יג' לא מקרי חזקת איסור כלל • ואדרבה היא חזקת כיתר דמוקמינן כבהמה שהיסה פומדת בחזקת שיופיל לה מעשה כשמיטה:

וגם התוס' בגיטין ב' ע"ב נראה שס"ל להו סברא הג"ל שהקשו על הא דאיגפי לן בסרק כאשה רבה אי מהימן עד אחד בדבר שאחמזיק אסורא ואינו בידו והקשו הסום' הא כל פיקר נאמנות עד אחד מנדה ילסיגן דכתיב וספרה לה לפצמה ובנדה אתמזיק אסורא. ותירצו דלא נתחזקה שתהא רואה כל שמה וגם בידה לטבול. ונראה כוונת התוס' שהקשו הא נדה יש לה חזקת איסור ותירצו דלא נתמזקה לראות כל שמה. ופוד הוקשה לכם הא יש לכי חזקה שלא טבלה ואמאי נאמנת לומר שטבלה ופ"ז תירצו שבידה לטבול את עצמה. ולכאורה קשה ס"ם הא יש לה חזקת איסור ואמאי לא ניחוש פוד שמא ראתה באופן שלא היתה יכולה לכטכר דאע"ג שלא נתחזקה לראות כל שפה מ"מ נוקים אותה אחזקת איסור ומ"ש מכל חזקות שגש"ס כמו דכתובות י"ב ע"ב דמוקמינן את כאשה אחזקה בתולה והא גם כתם לא נתחזקה שתהא בתולה כל ימיה וכן חזקת כגוף • לענין מומין בטיק המדיר כמ"כ נפמידנה בחזקת איסור. דבשלסא אם היה קשה לנו נממידנה בחזקת רואה דם על זה היה תירוץ כסום' פולה יפה אבל מחזקת איסור יקשה. ולפי כנ"ל אתי שסיר דכוונח התוססות הוא דמכח מה שראתה בפטם כראשון לא הוחזקה להיות טמאה רק שבפה ימים ואם כן אמר שפברו שבפה ימים הרי נעשה בודאי דמי כמסירה אלא שנסתפק לנו אולי נתחדש בה דבר שלא יופיל לה ז' ימים להתירה כגון שראתה פוד ס"ז תירצו התוס' שלא נתחזקה לראות כל שמה שלא תוכל לכטכר אמר ז' ימים וחזקה איסור שהיא אסורה בפבור הראיה שראתה לא שייך להזכיר דהא לא נתחזקה באיסור רק על ז' ימים ומכח חזקה שלא טבלה תירצו התוס' מהי דחזקה זו היא נמקה ממלייסא מ"מ הא גידה לסמל:

ונראה שהסברא שכתבתי לעיל לסלק בין מזקה שהיא רק סל סי גזרת הכתוב ובין חזקה שהיא על סי כשכל החילוק הוא ג"כ סל סי כסברא כנ"ל שכתבתי. והוא דנכל מקום אשר כחזקה הסותרת להחזקה כראשונה היא על פי הסכל סוב לא שייך להזכיר חזקה הראשונה כלל דלכססילה לא נתחזקה בחזקה כראשונה רק עד אותו כזמן של ביאת חזקה כשניר. דרך משל איך תאמר הואיל ומתחילה נתחזקה שהיא קטנה גם אמר י"ב שנה נחזיקנה בכך. אדרבה הואיל וכשכל יחייב שברגיע י"ב שנה תופקע הקטנות א"כ לכתחילה לא נתחזקה רק טד י"ב שנה ומאז וכלאה מתתלת חזקה מחנגדח. משא"כ בכך דקדושין מ"ט לא שייך לומר דמתסילה לא נתחזק כטבל רק חד שעה שיפרישו ממנה תרומה ומעשר. דכאט"ז גופא אנו מסופקין אם הופרש דשמא תומן הוא והויא כלא הפריש כלל ואי משום שיש לנו להעמיד כיין על חזקתו כא זאתכויא רק חזקה של גזכ"כ ומאי אולמא השניה מהראשונה:

ובהיות כן לא קשה על חזקה דרבא נדה מ"ו הא יש חזקת איסור יבמה לשוק דהיאיל שמעשה החליצה בודאי נעשה אלא שנסתפק לנו אם נעשה באופן כמועיל דהיינו אם היבמה היא גדולה א"כ לא שייך כלל להזכיר חזקה יבמה לשוק דהא לכתחילה לא נתחזקה רק עד מעשה החליצה והרי חלצה ואי משום שנסתפק לנו אם מועיל לה החליצה הרי לא נתחזקה שלא יומיל לה מעשה כחליצה. ומ"מ זה ודאי אם נעשה בה מעשה כחליצה ויש לנו ספק כשקול אם כיבם או היבמה גדולים בודאי לא שייך סברא זו דס"ם נתחזקה באיסור יבמה לשוק ואיך תפקע בחליצה שהיא בספק דחליצת קטן כמאן דליתא דמיא. אך הואיל ויש לנו חזקה שהביא ב' שטרות א"כ לא הוחזקה באיסור יבמה לשוק רק עד מעשה החליצה ויש לנו חזקה שמעשה כמליצה נעשה כהוגן דחזקה לפי דרכן של בני אדה שהביא ב' שערות א"כ יש לנו חזקה שאיסור יבמה לשוק נפקט כעת שנפשה בה מעשה כחליצה:

ואחרי שהודיע כה' לנו את כל זאת נראה שהעיקר ככרב כשואל דלא שייך לומר שחזקת טהרה של האשה מגרע את חזקת אורח בזמנו בא משום דחזקת אורח בזמנו בא היא חזקה על פי כשכל והיא באה על עצם חזקת טהרה להכחישה ומתחילה לא נתחזקה בטהרה רק עד בוא זמן וסתה ומשם וכלאה אדרבה חזקה שתסתלק ממנה החזקת טהרה ודומה לכך דמולין י"ב חזקה שליח עושה שליחותו:

ומה שהביא בנו"ב ראיה מדברי הב"ש בסימן ל"ז ס"ק ג' שכתב אם לא קבל בה אביה קדושין רק היא בעצמה הוא ספק קדושין דחזקת פנויה שלה מרע הסברא של מדהשהא בוגרת בצפרא נמי בוגרת. וכתב כנו"ב שזה ממש דומה כנידון דידן וכו'. ובאמת לטנ"ד אינו דומה כלל דכסברא מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת אינה חזקה על פי השכל ולא עדיפא מחזקה שהיא ט"פ גזירת הכתוב וכל כהאי גונא אמרינן חזקה נגד חזקה וכדבר הוא ספק:

וגם מה שהביא הנו"ב ראיה מהא דרונא עדיף מחזקה מהך דפרה אדומה כמש"כ התוה' בחולין י"א ע"א גש זה אינו ראיה דאם לא היה עדיף מחזקה רק כחזקה לא היינו תופסין השניה דמזקת כשרות של הבהמה לא קאי על חזקת טמא של האדם להכחישה ורק היא ג"כ חזקה על פי גזירת הכתוב וא"כ לא אליתא יותר מחזקת טמא של האדם ואם לא היה רוב עדיף מחזקה אז לא היה האדם נטהר רק אם נבדקה כפרה מכל כי"ח טרפות דהא מטעס רוב כשרות אינו נטהר רק מכס ההזאה וא"כ כרוב כשרות אינו קאי על חזקת טמא להכחישה ולכן אי אפשר לו להטכר בהזאה שהיא רק מצד רוב כשרות שאינו חזק יותר מחזקה דהא גם חזקת טומאה היא חזקה דמטיקרא ודומה להך דקדושין ע"ט בתורס על יין ונמצא שהחמיץ אלא ודאי דרוב עדיף מחזקה והואיל וכן א"כ לכתחילה לא נתחזקה החזקת טומאה רק עד שיעשה גכטמא מעשה ההזאה דהואיל ורוב בכמות כשרות ישכח בהזאה זאת לגרע כח חזקת טומאה של האדם וזה הוא פשיט:

קצרו של דבר חזקה שהיא על פי השכל הוא כמו רוב כגון חזקת שלים מושה שליחותו אי לאו שרוב בני אדם עושים שליחותם לא היו חז"ל אומרים חזקה שליח עושה שליחותו דהא חז"ל שיערו שכן דרכן של בני אדם ואם לא היה דרכן של רוב בני אדס כן א"כ אין כאן חזקה אלא ודאי שרוב בני אדס עבטן כן (יד) וכן בחזקה דרגא ע"כ דרוג בני אדם כשמגיעים לכלל שנותיהם מביאים שתי שטרות דאל"כ איך אמר רבא חזקה הביא ב' שערות דהא יש מחצה בני אדם שאינם מביאים שתי שערות בהגיטס לשני גדלות וכן הוא בכל החזקות שכם על פי כשכל וא"כ לא שייך כלל להקשות בהך דמולין לעניןפרה אדומה איך מוכח דרובטדיף מחזקה שמא אינו רק שוה לחזקה שהיא על פי כשכל. דהא חזקה שהיא על פי כשכל באמת סיא גיימא כמו רוב. ואם תקשה לן שמא רוב הוא רק שוה לחזקה שהיא על פי גזירת הכתוב ע"ז חרצנו למעלה דמוכח דרוב עדיף מחזקה שהיא על פי גזירת הכתוב דאל"כ לא יהיה מועיל הזאה לטמא רק באס נבדקה הפרה מכל הי"ח טרפות. וכן ברוב שהוא עדיף מחזקה שוב אין אנו משגימין על כחזקה הראשונה. אך לו לא היה רוב עדיף מחזקה לא היינו משגיחין על כרוב לבטל החזקת טהרה של כעיסה אף כי בא כרוב באחרונה משום דגם רוב הוא גדרת הכתוב. והיה ראוי להיות ספק כשקול ונסתר בזה ראית כנו"ב מתינוק שנמצא בצד העיסה:

והנה יש לדקדק דהא בבכורות כ' כתבו התוס' דלר"מ היכא שיש חזקה עם כמיעוט לא אזלינן בתר רוב מדאורייתא ומשו"ה מטהר בתינוק שנמצא בצד כעיסה ע"ש בדף כ' ע"א בתוס' ד"ה ואב"א וכו' וא"כ יקשה דהא כתבו התוס' בחולין י"א ע"א דרובא עדיף מחזקה וילפינן מפרה אדומה דילמא טרפה היא ולא חיישינן אע"ג דיש גם חזקת טומאה של האדם. וא"כ יקשה באמת לרבי מאיר איך נטהר האדם נימא סמוך מיעוטא לחזקה וגם יקשה איך אמר רחמנא שחוט ואכול בשרא ניחוש שמא במקום נקב קשחיט וסמוך מיעוטא דנקובת הושט לחזקת אינה זבוחה. דנקובת הושט היא נבלה. אמנם קושיא זאת כבר ישבתי לעיל באופן אחר. ועוד יקשה לפי מה שכתבו התוס' והרא"ש בר"פ בחרא ריבמות דגם רבנן ס"ל סמוך מיעוטא לחזקה ומדרבנן לא סמכינן על כרוב. א"כ יקשה איך מתירין חכמים ליבם קטנס טמא סמוך מיטוטא לחזקה דהיינו חזקת פנויה שלה בלא קבל עליו כמת מוס דאילונית. ואין לומר דאם לא קבל עליו כמת א"כ אינה אשת אח וכמו שכתבו התוס' ביבמות ב' ע"ב . דז"א דתינח היכא דליכא צרה אבל היכא דאיכא צרה איך מותר ליבם כקטנה ונפטרה הצרה ביבום הקטנה ניחוש שמא אילונית היא, ועוד דנימא סמוך מיעוט אילונית לחזקת יבמה לשוק של הצרה. ואין לומר דבאמת היכא דאיכא צרה לא נפטרה לרבנן בביאת הקטנה דלא משמע כן ביבמות צ"א ע"ב דאמרי' שם תא שסע ככונס את יבמתו והלכה צרתה ונמצאת זו אינונית תצא מזה ומזה ואמאי טמא מאי הוה לה למעבד וכי' וא"כ מוכה מזה דמותר להצרה נהנשא לשוק ולסמוך על ביאת צרתה אע"ג שנא נודע בבירור אם אינה אילונית והיינו על כרחך משום דסמכינן על רוב נשים שאינן אילוניס ומוכח מזה דגם בלא קיבל עליו המת מום דאילונית גם כן מותרת הצרה להנשא ולסמוך על ביאת חברתה דאל"כ מה מקשה הש"ס מאי הוי לה למעבד נימא דמיירי בלא קיבל עליו כמת מוס דאילוגית וא"כ לא היה לה להנשא לשוק עד שתדע שאינה אילונית דסמוך מיעוט אילונית לחזקת פנויה שלה. או אפילו בקבל עליו המת מוס דאילונית נימא סמוך מיעוט אילונית לחזקת איסור יבמה לשוק של הצרה ומאי מקשה הש"ס מה הוה לה למעבד, וכן מה מקשה מאידך משנה כל עריות שאמרו וכו' ואסאי נימא וכו' א"כ מוכס דגם במקום שיש צרה מותר ליבם הקטנה והצרה סומכת עליה להנשא לשוק. ואע"ג דהש"ס משני דאיבמי לה לאמהוני אין הפירוש דפל פי הדין ורינה להמסין רק הואיל ונאה לידי הקלה קנסוה חכמים אט"ס שלא היה לה על סי הדק להמתק כמש"כ הסום' בנימין יי'ט פ"ג ד"ה צריכי למקרי' וכו' דהא משמם דרק משום שנמצאה אילוניה לכן סצא מנמלה אבל קודם שנמצאה אילוניס משמם שמוהרה הצרה לישב המה נפלה, וכן יש להקשיה דנםנהדרין פ"א יליף הש"ס דאזלינן בדיני נפשוה בחר רובא מהא דסנן ?ה שלש שנים מהקדשח נביאה וכו' וליחוש שמא אילוניסהיא ומשני בדקנלה סליו וא"כ למאידלא אסיק אדפחי' דמיירי בקבל פליו מום דאילוניה א"כ אי אפשר לר"מ נהתמייב הבא על א"א שהיא קסנה מימוש שמא אילונית היא וסמוך מיעוטא לחזקה היינו חזקה פנויה שלה וא"כ הקשה צפיל בס"פ ד' מיחוח דפליגי שם רב ושמואל אליבא דר"מ בנא על קטנה מאורסה אם חייב הגומל חנק והקשה איך יהיה חייב הנופל חנק ניחוש שמא לאו א"א היא דסמוך מיפומא לחזקה. אמנם זהלק"מ דודאי דפלוגהא דאמוראי שם בס"ס ד' מיהוח אליבא דר"מ הוא בקיבל עליו כמו במסקנא דריש פרק בן סורר דף ס"ט אבל שאר הקושיוה שהקשיהי לעיל יקשה:

ונראה ליישב כל זה על פי מה שחילקתי לעיל בין הך דחולין י"ב דמבואר שם דמופיל חזקה שליח מושה שלימוהו להוציא מחזקה טבל ובין הך דקדושין ט"ט דלא מהני חזקת יין להוציא מחזקה טבל או חזקה מקוה נגד חזקה טמא והויא ספק לולא הא דהרי החמק לפניך והרי מסר לפניך. והקושיוה הנ"ל יהורצו גם כן על אופן זה דלא שייך לומר סמוך מימוטא לחזקה רק כמו בתינוק שנמצא בצד המיסה או באופן המבואר ריש פרקנהרא דיבמוה בסנין אשה שהלך בסלה וצרהה למדינת הים דאמרינן שם סמוך מימום מפילוה לקזקת ינום משום דהספק הוא לנו אם נפשה המפשה המוציאה ממזקהה או לא. או כגון בתינוק שנמצא בצד המיסה הספק לנו אם נגם ההינוק בהמיסה שזאה מוציאה אה המיסה מחזקה טהרה או לא נגם ולא נפשה בה מפשה המוציאה מחזקהה או בסוף יבמות הספק לנו אם נולד בן להצרה הסוציאהממזקסיבום.ואם נלך אמרהרוב נצטרך לומרשנעשה בה המפשה המוציאה מחזקה יבום ואם נלך אמר המיסוט אז נאמר דלא נפשה בה המפשה המוציאה מחזקה ינום בזה שייך סברא דסמוך מימוטא לחזקה וכו' דהואיל והמיפום מסייס להחזקה והרוב מוציא מהחזקה א"כ המימוט חשיב כמו רוב. אמנם זה לא שייך רק באופן שהספק אם נפשה המסשה המוציאה מהחזקה דבאוסן זה הרוב והסימוט הם על החזקה עצמה. משא"כ היכא שנפשה בודאי מעשה המוציא מהחזקה אלא שאנו מסופקים אם מומיל המעשה להוציא מחזקה כגון בקדושי קטנה שמפשה כקדושץ ודאי נפשה לפנינו והוא המוציא אותה מחזקה פנויה אצא שאנו מסיסקין אם מופיל מסשה הקדושין להוציא מחזקה פנויה היינו אם היא אילונית אין מומיל ואם היא אינה אילוניה מוסיל הקדושין להוציא מחזקת פנויה ומל סי הרוב מוטיל הקדושין להוציא מחזקה פנויה לא שייך כאן כלל לומר מאמר שהרוב סותר החזקה והמיעוט מסיים להחזקה חשיב המימוט כמו הרוב דזה אינו דהא הרוג והמיעוט אינם על מעשה הקדושין רק על גוף האשה דהא ממה שאנו אומרים דהאשה איננה אילוניס מזה סוד אינה חשה איש. וכן ממה שאנו אומרים שהיא אילוניה מזה אין הכרח שהיא פנויה רק הקדושין הם הסוציאין אותה מחזקת פנויה אלא שאם היא אילוניה אין מומיל הקדושין נהוציאה מחזקה פנויה. אבל מ"מ הרובוהמימוט אינם רק על גוף האשה מה היא אם אילוניה או לא וא"כ אי מעשר נהצטרף המימום אל החזקה רק הים נדוניה בפני עצמה פה הרוג והסימום בטל נגד הרוג וסשו"ה בקדושי קטנה לא שייך לומר סמוך מימוט אילוניה לחזקה סטיה. וכן בטמא מת שהזה באפר סרה לא שייך לומר סמוך מימוט סרוה הטרסות לחזקה טמא מאמו שמצד מה שהסרה כשרה מזה לבד לא נטהר רק ממפשה ההזאה מלא שאם הפרה טרפה אין מומיל ההזאה 1ואם כן הרוב והמימוט אינם על מעשה ההזאה רק על טף הסרה אם היא כשרה או טרסה ומשו"ה אי אפשר להמיטוט להצטרף מם החזקה רק מקודם שיצטרף מם החזקה יתבטל נגד הרוב. וכן אין שייך להקשות איך מופיל שמיטה לר"מ דילמא במקום נקבקשמים וסמוך מיסוט נקיבת הושט לחזקת אינה זבימה דהא ממה שאט אומרים שהבהמה לא היתה נקובה הושט מזה לבד לא יצאה מחזקת אינה זבוחה רק טם מעשה השמיטה אלא שאם היא נקובת הושט אין מוטיל לה שמיטה להוציאה מחזקת אינה זבוחה והרוב והמימוט אינן על מעשה כשחיטה רק על טף הבהמה וא"כ אי אפשר להמיטוט להצטרף מם החזקה רק בטל נגד הרוב. אבל במקום שאנו מסוסקין אם נפשה מעשה המוציאה מהחזקה כמו בתינוק שנמצא בצד הטיסה שהטיסה היא בחזקת טהרה ומצד כחזקה לא נגם בה כתינוק ומצד המיעוט גם כן לא נגט אך מצד כרוב נגם אז מצטרף כמימוט להחזקה כי שניהם כסיפוט והחזקה מוכימין על אופן אמד. ולהסביר החילוק הנ"ל ביותר אמינא שבכל מקום שנעשה כמעשה המוציאה מהחזקה אלא שאט ססוסקין אם מומיל המעשה להוציאה מהחזקה כגון בקדושי קטנה שאנו חוששין שמא היא אילוניה ואין מוסיל כקדושין. הא יש לנו להסתפק אם נלך אמר הרוב אם לאגם קודם שנולד כספק אם נוציא אותה מחזקת פנויה וזה כספק שייך להסתפק מאז שנולדה האשה ואז בודאי היא פנויה וא"כ קודם שנתקדשה אם נחקור פליה אם היא אילונית או לא ע"כ נצטרך להמליט כי היא אינה אילוניה ואז לא שייך לומר שיצטרף המיעוט להחזקה דהא עדיין לא נתקדשה וגם אם היא אינה אילונית היא פנויה. והואיל שהוחלט אצלינו קודם הקדושין שנלך בסר הרוב ושלא נשגיח על המיטוטא"כ גם כשנתקדשה לא ישתנה דינה אע"ג דאז יש חזקה להצטרף טס כמיטוט דנשביל כחזקה לא ישתנה כדין ומשו"ה בססיקא דדינא קי"ל דלא אזלינן בסר חזקה כמו שהסכימו כאחרונים מיין בבגא בחרא ל"ב ע"ב בתוס' ד"ה וכלכתא וכו' ופיין בפמ"ג יו"ד סימן י"ח ש"ד אות ל"ד שכתב כן בהדיא ואם בססיקא דדינא כן קו"ח בדבר שכבר ברור לן כדין סשיטא שבשביל כחזקה לא ישתנה כדין כמו הכא שכבר נפסק הדין על כאשה שאינה אילונית איך ישתנה כדין אחר כקדושין פבור כחזקה שנחשבנכבססק אילוניח. ולט"ד א"א בשום מקים בשביל חזקה לשנות דבר מכפי שכיה וכגפ בפצמך לו היה ספק כשקיל אצלינו אם האשה אילינית או לא שאז בודאי היה כדין כשנתקדשה להפמידה על חזקת פנויה ואע"ג שמתחילה קודם כקדושין היה אצלינו ספק אם היא אילוגיס ואחר כקדושין נצטרך להמליט שהיא ודאי אילונית דהא מוקמינן אותה אחזקת פנויה וא"כ פ"כ שהוחלט אצלינו שהיא ודאי אילוניח דאי אפשר לומר שהקדושין ודאי בטלין בלתי אם נאמר שהיא ודאי אילונית, אך זה אינו דבאמת כמו שקודם כקדושין היה אצליני ספק־כך'אמר הקדושין גי־כ אנו אומרים שכדבר הוא ספק ואט"ג שאנו מבטלין כקדושין בודאי היינו משום שכן הוא דין התורה שאיןלהוצא דבר מחזקתו פבור ספק. וא"כ הא דאנו מבטלין כקדושין בודאי מינו משום שמנותופסין אותה לודאי אילונית.דבאמת היא ספק אילונית ובכל זה כקדושין במלין דגזירת הכתוב הוא שלא להוציאה מחזקת פנויה מבור ספק ונסצח דאף שאנו מבטצין כקדושיו בודאי מ"מ כאשה נשארת בספק אילונית אמר כקזושין ־כמו קודם כקדושץ ואין זה הרסי דסתרי דהא אפילו אם קמי שמיס גליא שהיא אינה אילוניס מ"מ הואיל וכדגר אצליגו ספק כך גזרה התורה שלא תתבטל חזקת פנייה עבור דבר ספק. וזה שייך רק אם הוא דבר שקול אם היא אילונית או לא ומשו"ה כתבו התוס' בקדושי, ננ"נו ע"א ד"ה קדשה וכו' דנקדשה אביה לסוד לא פליג שמואל ומודה דלא חיישינן לקדושין משים חזקת פנויה והיינו משום ספק כשקול. משא"כ בנידון דידן שרוב נשים אינן אילונית וקודם כקדושין שעדיין לא היה שייך להזכיר חזקת פנויה היה הדין ברור לדונה ברו•: נשים שאינן אילונית איך ישתנה דינה עבור חזקה של פנויה לדון אותה בספק אילוניש. הא עיקר דין חזקה בניי שלא לשנות דבר מכמו שהיה ואיך נשנה עבור מזקה של פנייה את כאשה שנפסק דינה שאינה אילונית ושוב נעשה אותה לספק אילינית ומה חזית שלא נשנות אותה מתזקת פנויה לא נשנה אותה מתזקת שאינה אינוניח. ואין להקשית להוי ספק כשקול כחזקה נגד חזקה כמו חזקה טבל וחזקת יין או חזקת טמא וחזקה מקיה. זה איני דבשלמא חזקה נגד ח'קה לא אינימא חדא מסברתא משא"ב ברוב נגד חזקה דכרוב אלים מחזקה אפילו לר"מ היכא שאין שייך הסברא דסמיך מיעוטא לחזקה:

ולע"ד זה הוא הטעם הא דקי"ל דבססירא דדינא לא סוקמינן אחזקה. דנכאורה קשה מאי שנא מכל ספיקות דמוקמינן החזקה. ילפי הנ"ל יתיישב שסיר. דעיקר דין חזקה נתנה שלא נשנות שום- דבר ממה שהיה לכן אין להקשות מדוע בקדושין ע"ט בקדשה אביה לחוד שכתבי התוס' דמוקמינן אותה בחזקת פנויה, הא לולא חזקת פנויה אז היה הדבר אצלינו ספק אם היא נעשה בוגרת בבוקר או בערב. וא"כ איך בעבור חזקת פנויה נתליט שבודאי נעשה בוגרת בבוקר. וכמו שבססיקא דדינא אמרינן שבשביל החזקה לא ישתנה כדין שיתהפך מספק לודאי כן היה ראוי לומר בספק במעשה שבשביל החזקה לא ישתנה המעשה מספק לודאי. אך לפי מה שכתבתי ניחא דבשלמא בספק במעשה אם שאין אנו יכולים לשנות את כדבר מספק לודאי כמו להחליט שודאי נעשה בוגרת בבוקר וצריכין אנו לומר שהדבר ספק אם נעשה ביגרת בבוקר חו בערב. מ"מ נאמר שהקדושין שקדשה אביה ודאי בטנין ואין זה תרתי דסתרי דהן הוא דין התורה שנס נוציא שום דבר מחזקתו עבור ספק כגון להוציא אותה מחזקה פנויה עבור קדושי אביה שהוא בספק אם מועיל. נמצא דאנו מעמידין אותה בחזקת פנויה ומ"מ אמרינן דאין זה ודאי שנעשה בוגרת בבוקר. משא"כ בספיקא דדינא אי אפשר להעמיד על החזקה אם לא שנחליט בודאי שכדין הוח כן כגין בספק אם פוסל שהיה במיעוט בחרא ולדעת כב"ש והנו"ב שכתבו שמדברי רש"י מוכח שהבעיות בש"ס ספיקא דאורייתא יעוי"ש דשס לא שייך לומר דאע"ג שנתפוס בדעתיני שכדין הוא ספק מ"מ נעמידנר בחזקת אינה זבוחה דהן הוא דין התורה שבשביל מעשה שיש עליה ספק בדין שלא תצא מחזקת אינה זבוחה, דבספיקא דדינא לא שייך לומר כן דהא ליכא ססיקא קמי שמיא וקמי שמיא כדין גלוי ואם באמת כדבר ידוע לפי דין התורה דאין פוסל שהיה במיעוט בתרא מדוע יגזור הכתוב שיהיה נבלה בשביל שמין מנו יודעין היה לה להתורה להודיענו הדין שאין שכיה או דרסה פוסל במיעוט נתרא. בשלמא בספק במעשר שייך לומר דאף אם קמי שמיא גליא שהמעשה הוא כך מ' ד הואיל ואין אנו יודעין איך הוא כמעשה גזרה התורה שיהא כדין כך וכך כמו אם היה לנו ברור איך הוא המעשה ולא שייך להקשות הא ליכא ספיקא קמי שמיא דהואיל ופעמים כמעשה כך ופעמים כמעשה בכיסך א"א להתורה לכתוב איר הוא כמעשה לכן גזרה התורה שיהא הדין כך וכך כמו אם היה ברור לנו איך הוא כמעשה. אבל בספיקא דדינא לא שייך לומר כן דהואיל ואין אנו יודעי[ איך הוא הדין שתגזור התורה שיהיה הדין כך וכך כמו אם היה ברור לנו שהדין כך. דמדוע תגזור התורה כך אה קמי שמיא גליא שהדין גכיפך וא"כ תכתוג־לנו התורה איך הוא כדין דהא כדין הוא לעולם בשוה ועיין בחולין כ"ב ע"ב בתוס' ד"ה אצטריך וכו' שכתבו ממש חילוק זה. וא"כ בססיקא דדינא אם נלך אחר החזקה שוב לא נוכל לומר דהדין הוא בספק דכוא חרתי דסתרי. וע"כ מצטרך להחליט את כדין כפי מה שאנועושין את המעשה וזה אי אפשר שהחזקה יברר את הדין מספק לודאי דאין זה בכת חזקה רק להשאיר הדבר בחזקתו ולא להוליד חדשות:

ואין להקשות הא גם בתינוק שנמצא בצד כעיסה שייך לדון על כרוב בלתי' החזקה כגון אם כעיסה טמאה גלא"ה ושייך לחקור אם כתינוק הוא מרוב הנוגעין בעיסה או הוא מהמיעוט. באופן שהחזקה לא תתנגד לזה כגון אם העיסה טמאה בלאו הכי. וא"כ גם הכא נימא הכי הלא כבר החלטנו על התינוק שהוא מכרוב נוגעים והחקירה כזאת שייך גם בלתי החזקה כנ"ל וא"כ כשקרה לנו החקירה על עיסה טהורה נימא שבשביל כחזקה לא תשתנה כהחלטה שהחלטנו כבר על כתינוק שהוא מכרוב נוגעים. מ"מ בזה שייך גם כן לומר הואיל והרוב הוא שנגע בכעיסה שהיא טמאה בלא"ה והחזקה היא שלא נגע בכעיסה דהא מעשה הנגיעה הוא דבר חדש דהא קודס שנגע לא היה פעולת כנגיעה ע"כ על פי ררוב נצטרך לומר שנעשה דבר חדש. ופל סי החזקה והמיעוט נצטרך לומר שלא נפשה דבר חדש. ע"כ שייך לומר גם כאן סמוך מיעוטא לחזקה:

ואין להקשות לפי חילוק זה מאי מקשה הש"ס בחולין פ"ו ע"א מאי איריא רוב אפילו מיעוט נסי וכו' דחנן תינוק שנמצא בצד העיסה וכו'. ולפי כנ"ל לק"מ דבשלמא ברוב חנוקות מטפחין שס הוא כספק אם נעשה מעשה המוציאה מחזקה אבל בחרש שוטה וקטן ששחטו מעשה כשמיטה ודאי נעשה אלא שהספק הוא אם מועיל המעשה וכבר נתבאר לעיל דבכה"ג לא אמר ר"מ סמוך מיעוטא לחזקה. אך לק"מ דעיקר החילוק הוא דבנולד כספק אם המעשה מועיל להוציא מחזקה כגון בקדושי קטנה הוא משום דגם בלי החזקה יש מציאות לדון אם לילך אחר הרוב או לא דגם קודם הקדושץ ספק לנו אם היא אילוניח. אבל היכא שהספק הוא אם נעשה המעשה המוציאה מהחזקה הרוב הוא סל מצם החזקה וא"כ הך דחולין פ"ו דומה לרוב תינוקת דלא שייך לחקור על מעשה השחיטה רק היכא שיש חזקת אינה זבוחה. גם אין שייך צומר דמעשה השחיטה בודאי נעשה דאם מעשיכם מקולקלים אין שייך לקרות מעשיכם מעשה כשחיטה:

ובלא"ה לא קשה מהך דמולין ס"ו דהא באמת יש להבין דעת כמקשה מה עלה סל דעתו דעבור חזקה עם מיעוט נסמוך להקל ואנו אוסרים רק דכחזקה עם כמיעוט הוא כפלגא וסלגא נגד כרוב. וסכצ"ל דאליבא דאמת קיי"ל דרוב עדיף מחזקה וא"כ חזקה בצירוף כמיעוט אינו אלא פלגא ופלגא משא"כ לפי דעת כמקשה בחולין פ"ו צ"ל דס"ל דחזקה ורוב כי כדדי נינכו גם בלי צירוף כמיעוט ואם נצרף את המיעוט להחזקה אז החזקה והמיעוט עדיסי מכרוב. זד היא סברת המקשה שס. א"כ לק"מ דהואיל שהרוב והחזקה כי הדדי נינהו א"כ אע"ג דמחחילה טרם בוא החזקה כייט דנין על פי הריב ובטלנו אם כמיעוט מ"מ בבוא לנו כחזקה אי אפשר לכרוב לעמוד נגד כחזקה הואיל ולא אלים כרוב מהחזקה. תדע דהא בקדושין פ"ס לענין התורם מיין על יץ ונמצא שהחמיץ ג"כ היה לנו להעמיד אה היין סל חזקהו ולולא חזקת טבל היינו מין את כיין שודאי לא החסין ומ"ע אמרינן פאי אספר שתעמוד כך חזקה עד מזקת טבל דמאי אולמא כך חזקה סכך סזקה. ופוד אספר דסברת כמקשה דלר"מ חיישינן למיעוט מן התורה ורוב ומיעוט הוי ספק כשקול וא"כ בצירוף כחזקה אזליגן בהר כחזקה וכסיפום ולא שייך סברתי כנ"ל. דבשלמא לדידן דרוג הוא מדיף ממיעוט א"כ הואיל וכבר כמלטגו אה כדבר על סי כרוב אין במז כחזקה נשנות אה הדבר אע"ג משא"כ בסמן שקול שסיר אפשר שבבוא כחזקה יתכסו כדבר מסמן לודאי דנן גזרס התורה שלא לפגוה שום דבר מכמו שהיה פבור ספק:

ואין להקשות לפי סברהי זאה א"כ גם בקדושין ע"ט במביס ומקוה ג"כ יקשכ דמאחר שלולא כחזקה של טבל היינו דגין אה כהרומה ליין גמור א"כ איך השהכה בבוא לנו חזקה של טבל להסתפק אולי כןא סומן. וכמו דאמרינן לענין קדושי קטנה. ומה שסלקהי דשם הוא חזקה ובקדושי קטנה הוא רוב ורוב מדיף מחזקה אסילו לר"מ היכא דלא שייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה דז"א. דלכאורה איך אפשר לומר דלר"מ רוב מדיף מחזקה וכא בהדיא אמרינן בחולין פיו דמזקה פס כמיפום כסלגא וסלגא דמי לר"מ וא"כ חזינן דרוב אינו מדיף מחזקה. ואין לומר חה הוא דוקא בצירוף כמיעוט אבל בלא כמיפום רוב מדיף מחזקה. דהא כשאנו אומרים דרוג מדיף מחזקה מ"כ כייט דרוב מדיף ממזקכ בצירוף כמיעוט דלכל רוב יש מימוט כנגדו ואם אין מיעוט כנגדו אין זה בגדר רוב וכשנאמר דרוג עדיף מחזקה כייט מחזקה בצירוף מיעוט וא"כ איך מסקינן בחולין ס"ו דרוג ננד חזקה ומיעוט כסלגא ופלגא לר"מ ומשו"ה ממכר בהינוק שנמצא בצד כמיסכ. אלא ודאי דרוב לא עדיף מחזקס לר"מ וא"כ הקשה לסי סברהי כנ"ל שחלקתי דגקדושי קטנה לא שייך לומר סמוך מומוטא וכו' משום דגם בלא כחזקה יש לדון על כאשה אם כיא מן הרוב או לא א"כ גם בקדושין מ"ם נימא הכי דגם שם יש מציאות על כיין לדון אם כחמין וסל כמקוה אם היא מסרה גם קודם בוא חזקה טבל וחזקה טמא והואיל ואנו מוכרחים לדון על היין שלא כחמין ופל המקוכ שלא נהמסרה איך נשנה בשביל חזקה טבל וטומאה אח כדבר מכסי שכיכ. אמנם זה הוא טעוה דודאי לר"מ רוב עדיף אחזקה בלא סברא דסמוך מיעוטא לחזקה וכן מבואר בהדיא ביבמות ריש פרק בחרא קי"ם ע"ב דאמרינן שם רישא חזקה ליבום ורובא לשוק וחזקה לא מדיף כרובא סמוך מיעוטא לחזקה וכוי פלגא וסלגא לא חנשא ולא חתיגם וכר. הרי בהדיא אמרינן דלרבי מאיר רובא מדיף מחזקה, ונדם אמרינן מצירוף כחזקכ סם כמיעוט אינו אלא סלגא יסלגא בכל זאח אין שום סמירה. דהא דאמרינן דבוב עדיף מחזקה אין כפירוש בזה כטנין גו"" דאיירינן מייף כרוב מכהזקה כגון בריש פרק בחרא דיבמות דסזקה ליבום ורוגא לשוק דשם בודאי הוא סלגא וסלגא הואיל ויש לצרף כמיעוט אל כחזקה אלא כא דאמרינן רוב מדיף מחזקה היינו בעלמא במקום שאין מיעוט לצרף אל כחזקה ואגן ככי קאמל־ינן דקי"ל בעלמא דאזלינן בתר רובא וכן קי"ל דאזלינן בסר חזקה ומל זה אומר דכסמיכות שאנו סומכין על כרוב הוא יותר חזק מכססיכות שאנו סומכין סל החזקה כגון במכה אביו אנו סומכין סל כרוב וממיתין אה הבן. וכן קי"ל דכבא אל כבית כל ימי הסגירו שכוא טמא מטעם שאנו סומכין על כחזקה דלא בציר שימורא ואף דעל פניכם אט סומכין בכל זאת רובא הוא סמיכות יותר חזק. אבל אין כפירוש דרוב מדיף מחזקה במקום אחד דאז כשמסנגדים זה לזה הוא כפלגא וסלגא בשביל כמיעוט כמסייע להחזקה וזה גרור לי בכוונת דברי הש"ס וא"כ לק"ס מה שהקשחי לפיל מאי שנא מקדושי קטגה אין אט אומרים סמוך מיעוטא ומי ומאי שגא ביין ומקוה בבוא חזקת טבל וטמא נפשה ספק. ולק"ס דמה שאט סומכין על הרוב טרם שנתקדשה האשה הסמיכוה הזאה הוא יותר מזק סכסמיכוס שאט סומכין על חזקה יין ומקום טרם בוא חזקה טבל וחזקה טמא לכן אף שטרם בוא כחזקה כשניה היינו הין אה כיין שלא החמין וכמקוה שלא נתמסרה בודאי על סי חזקתם הראשוגה מ"מ אין בכס כחזקה כראשונה לסנק חזקה טבל או טומאה מכל וכל דמאיאולסא כך חזקה מכך חזקה לכן נשאר כדבר בספק. אבל בקדושי קטנה דקודם שנהקדשה כייט סומכין על הרוג והוא יוחר-מזק מחזקה משו"ה אמרינן דהואיל וכבר פסקנו על כאפה שאינה אילונית קודם כקמשץ וסמיכסט היה על סמיכות מזק טהר שוב לא ישתנה הדין גם אסר הקדושץ שיסססק לנו אולי היא אילוטת דכסמיכות מקודם היה מזק מאוד. אך לא כן הסמיכות שסמכט מקודם ביין ומקוה שכיה רק סל חזקה א"כ בבוא אמרי כן חזקה מתנגדה תשנה אם כדבר:

ונראה דבזה יתיישב גם מה שהקשה הרא"ש בפ"ק דחולין על הא דקי"ל רוב מצוין אצל שחיטה מוממין הם ואם שמט אחד והלך לו ואי אמר לבודקו כשמיטה כשרה והקשה הרא"ש אמאי לא נימא סמוך מימוטא לחזקת אינה זגומה. ולפי כנ"ל אתי שסיר דהא יש מציאות לדון סל כשוחט גם קודם ששמם אם הוא מהרוג המצוים אצל שחיטה וכבר כמלטנו פלט כי הוא מהמג טרם ההנגדה לזה כמזקה של כבהמה ע"כ לא שייך בזה לומר סמוך מיעוטא למזקה. ואין לומר דהא כרוב הוא סל כמצויה אצל שמיטה ולא על רוגא דסלמא וא"כ קודם ששמט לא שייך לומר כי הוא מהרוג יש לומר לסי מה שהקשה בספר ראש טסף סל הא דקייל מג מצוים אצל שמיטה מוממים הם ואמאי אזלינן בהר רוב כזה והא רוב כתלוי במעשה הוא וכל כה"ג לא אזלינן בחר מבא כדאיתא רס"ג דמומה. וחירן דהכי קאסרינן רמג בני אדם שאינם מוממין אינם מצוין אצל שמיטה. וא"כ גם קודם ששחט יש לדון סל כשוחט אם הוא מן כמג או מן כמיעוט דהא ידוע לנו שרוב מי אדם אם אינם מומחין אין דרכם לשמוט ומיעוט בני אדם שוחטים אף על " שאמם מוסמים. וא"כ אט אומרים דאותו כאיש ששמט עכשיו הוא מרוב בני אדם אשר דרכם לבלתי הטה מצוי אצל שחיטה בלתי אם הוא מומחה והואיל וקודם ששחט שעדיין לא היה כחזקה מתנגדת להרוג כייט מין שהוא מן הרוג מומחים כבר נתבטל כמיעוט ואי אפשר לו להצטרף מס כחזקה דהא אנן אין אנו מין על כשמיטה עצמה רק על השוחט אם הוא מומחה או לא ואין זה מנין עדיין אל המזקה של הבהמה:

ובלא דברי הראש יוסף גם כן אחי שסיר דאע"ג דאין מקום לדון אם הוא מן הרוב או מן כמיעוט רק אמר כשחיטה ואז יש חזקה להצטרף עם המיעוט מ"מ הואיל ואין אט מין סל השמיטה רק על כאיש אם הוא יודע הלכות שמיטה או לא אין זה סטן כלל להחזקה דאטו משום שיש לכבהמה חזקת אינה זממה צריכין אנו להוציא אם האיש מרוב כמצוים אצל שחיטה כלא על האיש אנו דנים אם הוא יודע הלכות שמיטה ומה בכך שקודם כשחיטה לא היה מקום לדון אם הוא מהרוג או כמיעוט מש£ שעדיין לא שמם והרוג הוא על כשוסטין. סגל מ"מ השתא ששמט איגלאי מלתא שהוא מן הרוב כיודעין אשר אין מוציא מחזקת מינה זבוחה דבשגיל שהבהמה בחזקת אינה זגומה אטו אי אפשר שהאיש יהיה בקי בהלכות שחיטה. ואין זה דומה כלל לרוב תינוקות מטסמין אשר כרוב הוא על כיציאה ממזקת טהרה של הפיסה דהסיסה היהה פומדה בחזקה שלא נגע בה הטומאה ועכשיו נמצא היטק אצלה ופ"ס הרוג יצאה מחזקת טהרה ונגע בה כתינוק. וכן בר" פ בחרא ויבמות שכאשה הוחזקה ליבום וט"ס כרוב יצאה מחזקה זו שרוב נשים מתעברות ויולדות והיא פעולת כיציאה מהחזקה. וכן בכך דחולין פ"ו ע"א דרצה הש"ס לדמות כך וחרש שוטה וקטן ששמטו לרוב תינוקית מטפחין גם נן אתי שפיר וידוע לנו דרוב מעשה חרש שוטה וקטן ססוקנין ומיעוט מעשיהן מקולקלין א"כ כשאנו מין על כשחיטה אם היא מן רוב מעשיכם או מן מיעוט מעשיכם א"כ אנו מין על כשחיטה עצמה אם היא שמיטה ועל פי הרוב היא שחיטה ויצאה כבהמה מחזקת אינה זבוחה ועל פי מיעוט אינה שחיטה ולא יצאה מחזקת אינה זבוחה א"כ הרוב קאי על פעולת יציאה מחזקתה והואיל וכרוב מיציחס והסיע יט מקיים כחזקה חשיב כמיעוט כמו הרוב דהואיל ואני דנין אם השחיטה כיא הוגנת ממילא הוא נגד כחזקה דאי אפשר שיהיה פעולת כשמיטה בלתי אם להוציא את הבהמה מחזקה אינה זבוחה. משא"כ ברוב מצוין אצל שחיטה דאנו דני: על האיש כשוחט אם הוא יודע הלכות שחיטה ואין זה סותר כלל לחזקת אינה זבוחה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף