המאיר לעולם/א/ד

המאיר לעולם ‏ א ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן ד'
בענין כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא כו'

בסוכה כ"ג ע"א מתניתין מני ר"מ היא דתניא העושה סוכתו ע"ג בהמה ר"מ מכשיר ור"י פוסל מ"ט דר"י אמר קרא חג הסוכות תעשה לך ז' ימים סוכה הראויה לשבעה שמה סוכה וכו' ור"מ הא נמי מדאורייתא מחזי חזי ורבנן הוא דגזרי בה. והנה יש להקשות דלכאורה לסברת ר"מ גם באתרוג של תרומה טמאה היה מהראוי שיהא כשר לצאת בו דנהי דאינו ראוי לאכילה מ"מ הא מן התורה אין תרומה נוהגת באתרוג זולת בדגן תירוש ויצהר כמש"כ התוס' בראש השנה י"ב ע"א ד"ה תנא וכו' ובשאר דוכתי וא"כ מן התורה הוא מותר באכילה וקרינא ביה לכם לשיטת ר"מ הנ"ל. גם לא שייך ביה לומר הואיל ולשרפה עומד כתותי מכתת שיעוריה הואיל ומן התורה אינו תרומה כלל ואינו עומד לשרפה רק מדרבנן במה שגזרו עליו דין תרומה וא"כ אמאי תנן לקמן ל"ד ע"ב של תרומה טמאה פסול, ואין לומר דמתניתין דלקמן דפוסל אתרוג של תרומה טמאה כרבי יהודא אתיא דפוסל בעשה סוכה על הבהמה דא"כ היה להש"ס להקשות המשניות אהדדי היינו המשנה דלעיל כ"ב ע"ב דמכשיר בעשה סוכה על הבהמה אמתניתין דלקמן ל"ד ע"ב דפוסל אתרוג של תרומה טמאה והיה להש"ס לשנות הא ר"מ והא ר"י דכן דרך הש"ס בכל מקום. אבל זה אין להקשות על הרמב"ם שפסק בפ"ד מהלכות סוכה דין ו' דסוכה העשויה על הבהמה כשרה אלא שאין עולין לה ביו"ט וכן פסק באור"ח סימן תרכ"ח סעיף ג' ופסק ג"כ הרמב"ם בפרק ח' מהלכות לולב דין ב' דאתרוג של תרומה טמאה פסול הרי שפסק כשני המשניות הנ"ל, דזה לק"מ דהרמב"ם סובר בפרק ב' מהלכות תרומות דין א' דכל אוכל אדם הנשמר שגידוליו מן הארץ חייב בתרומה והיינו מן התורה כמבואר בכסף משנה ומשנה למלך שם א"כ לא סתרי תרי המשניות להרמב"ם. עוד יש להקשות מהא דגרסינן בפסחים ל"ט ע"ב בעי רמי בר חמא מהו שיוצא אדם במרור של מעשר שני בירושלים אליבא דר"ע וכו' כי תבעי אליבא דרבי יוסי הגלילי מאי במצה דאורייתא הוא דלא נפיק אבל במרור דרבנן נפיק או דלמא כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון, אמר רבא מסתברא מצה ומרור. קשה טובא מאי קמבעי לרמי בר חמא תפשוט ליה מברייתא דסוכה הנ"ל שהוא מחלוקת ר"מ ור"י דלר"י לא נפיק ביה י"ח הואיל ומדרבנן אינו נאכל בכל מושבות ולר"מ נפיק ידי חובתו מאחר דמן התורה הוא נאכל בכל מושבות ולא משגחינן על מה שאינו נאכל בכל מושבות מדרבנן כמו דלא איכפת לן בסוכה העשויה על הבהמה במה שמדרבנן אינה ראויה לשבעה. ואין לומר דלא שמיע ליה לרמב"ח ברייתא דסוכה הנ"ל דאכתי הו"ל למפשט בעייתו ממשנה דסוכה כ"ג ע"ב דתנן אם עשאה ע"ג גמל כשרה ואין עולין לה ביו"ט ש"מ דלא איכפת לן במה שמדרבנן אינה ראויה לשבעה כמ"כ יוצא ידי חובתו במרור של מעשר שני בירושלים ולא איכפת לן במה שמדרבנן אינו נאכל בכל מושבות, ודוחק לומר דלא שמיע ליה לרמב"ח ברייתא הנ"ל וגם לא שמיע ליה הדרש דחג הסוכות תעשה לך דבעינן סוכה הראויה לשבעה. ועוד קשה על רבא דפשיט ליה מהקישא דמצה ומרור דאינו יוצא י"ח במרור של מע"ש, וקשה טובא דמה בכך דמרור אתקיש למצה אטו עדיף ההיקש דמרור למצה מהא דכתיב בסוכה גופא דבעינן שתהא ראויה לשבעה ומ"מ ס"ל לר"מ וכן אפסיקא הלכתא דלא איכפת לן במה שאינה ראויה לשבעה מדרבנן מאחר דמן התורה ראויה לשבעה. ודוחק גדול לומר דרמב"ח אליבא דר"י מיבעיא ליה דפוסל בעשה סוכה על גבי בהמה ומיבעיא ליה אליבא דידיה אם יוצא ידי חובתו במרור של מע"ש דדלמא רק בסוכה ס"ל דפסולה מטעם דאינה ראויה לשבעה מדרבנן משום דקרא דחג הסוכות תעשה לך שבעת ימים דדרשינן מזה דבעינן סוכה הראויה לשבעה בסוכה גופא כתיב ולכן ס"ל לר"י דפסולה אם עשאה על גבי בהמה דאע"ג דרק מדרבנן אינה ראויה לשבעה מ"מ כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון. משא"כ לענין מרור של מע"ש דלא כתיב במרור כלל קרא דמושבותיכם לכן לא איכפת לן במה שאינו נאכל בכל מושבות אפילו אליבא דר"י או דלמא כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ואינו יוצא י"ח אליבא דר"י, וע"ז פשיט רבא ואמר מסתברא מצה ומרור וא"כ הואיל ואתקיש מרור למצה הו"ל כמו דכתיב קרא דמושבותיכם במרור גופא ולכן אינו יוצא י"ח במרור של מע"ש בירושלים אליבא דר"י אע"ג דמן התורה הוא נאכל בכל מושבות אבל לא מסתבר כלל לפרש כן דא"כ לא היה לרמב"ח לתלות האיבעיא שלו במה דמרור הוא דרבנן דאפילו היה מרור דאורייתא ג"כ אפשר דיוצא י"ח מאחר דלא כתיב מושבות בגופו. ועוד דא"כ לא היה להפוסקים לפסוק כר"מ להכשיר סוכה העשויה על גבי בהמה מאחר דרמב"ח ורבא בפסחים שקלו וטרו אליבא דר"י ומה בכך שסתם לן תנא סתם משנה כר"מ בסוכה כ"ב ע"ב מ"מ אין סתם משנה כנגד דברי האמוראים כמש"כ הרא"ש בפ"ג דכתובות סימן ח' ע"ש וכאן הרא"ש בעצמו פסק כר"מ דהא לא הביא רק סתם מתניתין דאם עשה על גבי גמל כשרה ואין עולין לה ביו"ט ולא הביא כלל פלוגתא דר"י דודאי שדעתו לפסוק כסתם מתניתין:

ונראה לי ליישב כל זה דודאי פשיטא דכל כה"ג כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקון ומהאי טעמא פסלינן אתרוג של תרומה טמאה ומה דמבואר בבבא קמא ע"א ע"א דאם מעשה שבת דרבנן אינו פטור מתשלומי ד' וה' אפילו למ"ד שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה ולא אמרינן כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון וכמו דאם השחיטה אינה ראויה מן התורה לאכילה פטור מדו"ה כמ"כ באינה ראויה מדרבנן. נראה דשאני התם דלא מסתבר לומר דמשום תקנת חז"ל יפטור הגנב ויהיה חוטא נשכר ומטעם זה פשיטא ליה להש"ס בכתובות ל"ו ע"א דשניות לעריות חייב קנס אפילו למאן דס"ל דאם אינה ראויה לו לישאנה אינו חייב קנס דהא מקשה הש"ס שם על שניות מדברי סופרים כיון דמדאורייתא חזיא ליה אמאי אין להם קנס היינו ג"כ כנ"ל דלא מסתבר כלל שבשביל תקנת חז"ל יפטור מקנס ויהיה חוטא נשכר, וכ"כ בתשובת שבות יעקב ח"א סימן קל"א עי"ש. ואין להקשות מהא דאיבעיא להו בגיטין מ"ב ע"ב אם מעוכב גט שחרור יש לו קנס או אין לו קנס וכו' ת"ש המית מי שחציו וכו' מאי לאו כמשנה אחרונה וכו' הרי מוכח מזה דאם מעוכב גט שחרור אין לו קנס גם אם מן התורה הוא עבד גמור אלא דמדרבנן הוא מעוכב גט שחרור ג"כ אין לו קנס דאל"כ מאי ראיה היא מברייתא זו למעוכב גט שחרור מן התורה כגון המפקיר עבדו דיצא לחירות וצריך גט שחרור דלמא מעוכב גט שחרור מן התורה אין לו קנס הואיל ואי אפשר להשתעבד בו לא קרינן בו אדון ושאני במי שחציו עבד וחציו בן חורין אף למשנה אחרונה דהא מן התורה אינו מעוכב גט שחרור כלל אלא עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד הרי דחצי עבד הוא עבד גמור שיכול להשתעבד בו ג"כ וזה ודאי אדון קרינן בו ומה שאין יכול להשתעבד בו אף בחצי עבד שלו הוא רק מתקנת חכמים לכן חייב קנס דאל"כ יהיה חוטא נשכר בשביל תקנת חז"ל וכנ"ל. אלא ודאי דפשוט להש"ס דאם מי שהוא מן התורה מעוכב גט שחרור אין לו קנס גם מי שהוא מעוכב גט שחרור מדרבנן ג"כ אין לו קנס ותקשה מזה על מה דמבואר בבבא קמא ע"א ע"א דאם מעשה שבת מדרבנן אינו פטור מדו"ה אף למאן דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה. וכן תקשה על מה דמבואר בכתובות ל"ו ע"א דבשניות לעריות חייב קנס אף למ"ד דבעינן אשה הראויה לו וכנ"ל. נראה דלק"מ דהך דגיטין לא דמי כלל להך דבבא קמא ולהך דכתובות דשאני בהך דבבא קמא וכתובות דהפטור בשחיטה שאינה ראויה מן התורה וכן באשה שאינה ראויה לו מן התורה הוא ע"פ גזה"כ לכן במעשה שבת שאין אסור רק מדרבנן וכן שניות לעריות שאינן אסורות רק מדרבנן אינו פטור מקנס, משא"כ לענין מעוכב גט שחרור אם נאמר דהואיל ואינו רשאי להשתעבד בו לאו אדון קרינא בו א"כ מאי נפקא מינה אם אינו רשאי להשתעבד בו מן התורה או מדרבנן סוף סוף אינו רשאי להשתעבד בו ולאו אדון קרינא בו. וכיוצא בחילוק זה חילקו בש"ס ביומא ע"ד בין שבועת ביטוי לשבועת העדות לענין איסור דרבנן אם יחול עליו שבועת ביטוי. ועפ"ז ניחא ג"כ מה שהקשו התוס' בב"ק ע' ע"ב ד"ה האומר וכו' שכתבו וז"ל וא"ת וה"ד אי דקיימא גנבה בחצרו של לוקח וכו' ואלא דליתא בחצרו של לוקח דל חיוב שבת מהכא לאו מכירה היא דהא קיי"ל כרב נחמן דאמר פרי לא עבדי חליפין וכו' עכ"ל. ולכאורה מה קשה להו הא אנן קי"ל כרבי יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות ומשיכה הוא רק תקנת חז"ל ולענין תשלומי דו"ה בתר דין התורה אזלינן כמבואר בב"ק ע"א ע"א דאם מעשה שבת דרבנן אינו פטור מדו"ה אף למ"ד שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה וא"כ מה הקשו התוס' מהא דפירא לא עבדא חליפין הא מן התורה גם אם נותן לו התאנה בתורת דמים קונה את הגנבה ושפיר חייב בדו"ה וכמו דאמרינן לענין מעשה שבת. ורב נחמן עצמו סובר כרבי יוחנן דדבר תורה מעות קונות כמבואר בבבא מציעא מ"ו ע"א וא"כ (לא) לק"מ קושית התוס' שם. אבל לפי מה שכתבנו לעיל אתי שפיר דהואיל וכבר תקנו חז"ל דמעות אינו קונה א"כ הואיל ואם יתבע הלוקח את הגנבה מן הגנב לא יהא חייב ליתן לו אין זה מכירה כלל ומה בכך שהוא רק מדרבנן סוף סוף לא יתחייב ליתן לו את הגנבה א"כ אינו חייב לשלם דו"ה ולא דמי כלל למעשה שבת. ועוד יש לתרץ שלא תקשה מכך דגיטין אהך דב"ק וכתובות דעיקר הא דאזלינן בתר דין התורה במעשה שבת ובשניות לעריות הוא משום שלא יהא חוטא נשכר בשביל תקנת חז"ל וכמבואר ג"כ בב"ק ל"ט ועיין בתוס' שם. וא"כ לק"מ דבגיטין מ"ג ע"א איבעי להו חצי עבד וחצי בן חורין שקדש בת ישראל אם תופסין הקדושין ופשטו מהא דתניא המית מי שחציו עבד וחציו בן חורין וכו' ואי אמרת קדושיו לאו קדושין יורשין מנא לו. ועיין בתוס' שם ד"ה ואי אמרת וכו' שכתבו דאם הקדושין שלו אינם קדושין אין בנו מתיחס אחריו וא"כ אתי שפיר דהש"ס בגיטין מ"ב ע"ב שרצו לפשוט מהך ברייתא דהמית דמעוכב גט שחרור יש לו קנס אזיל לפי הצד דחצי עבד וחצי בן חורין שקידש בת ישראל קידושיו קדושין וא"כ יש לו יורשין. וא"כ אם נימא דמעוכב גט שחרור של תורה אין לו קנס א"כ מהראוי דגם בהמית חצי עבד וחצי בן חורין לפי משנה אחרונה לא יהיה לו קנס והגם דאין זה רק מתקנת חכמים אבל לפי דין התורה הוא חצי עבד גמור מ"מ היה לנו למיזל בתר תקנת חז"ל דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ולא דמי להך דב"ק ולהך דכתובות דאזלינן בתר דין התורה דשאני התם דאם ניזיל בתר תקנת חכמים יהא חוטא נשכר משא"כ בהמית מי שחצי עבד וחצי בן חורין דגם אם ניזיל בתר תקנת חכמים לא יהא חוטא נשכר דאם לא ישלם קנס ישלם כופר שלם ליורשיו א"כ מהראוי שניזיל בתר תקנת חכמים ולא יהיה לו קנס דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון והגם דלפעמים החצי קנס שוה יותר מחצי כופר והיה מהראוי לילך בתר דין התורה דבזה שישלם כופר ולא קנס יהא חוטא נשכר בשביל תקנת חז"ל מ"מ אין זה כלום הואיל ולפעמים הוא בהיפך לכן מהראוי לילך אחרי תקנת חכמים. ואף אם יתעקש המתעקש בזה ויאמר דמ"מ אם אירע שהחצי קנס הוא שוה יותר מחצי כופר ראוי שניזיל בתר דין התורה כדי שלא יהא חוטא נשכר, נוכל לאמר דפשיטות הש"ס מהך ברייתא הוא ממה דפסיק התנא ואמר דנותן חצי קנס לרבו בכל גוני אף אם החצי קנס הוא פחות מחצי כופר אבל העיקר כתירוץ כראשון:

ונחזור לעניננו דודאי כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ומשום הכי פסול אתרוג של תרומה טמאה משום דאסור באכילה ולא קרינא בו לכם אע"פ דמן התורה אין תרומה נוהגת באתרוג ומ"מ אתי שפיר מה שסובר רבי מאיר דסוכה העשויה על גבי בהמה כשרה ולא פסלינן לה משום שאינה ראויה לשבעה משום דמן התורה מחזי חזי ורבנן הוא דגזרי ולא דמי זה להך דאתרוג של תרומה טמאה דפסול דשאני התם דמה דדרשינן מקרא דלכם לפסול אתרוג האסור באכילה והנאה הוא דרש גמור מן התורה דאע"ג דלענין אתרוג של תרומה טמאה א"א לפוסלו מן התורה מהך קרא דלכם דהא מן התורה אין תרומה נוהגת באתרוג מ"מ מתקיים הך דרש לענין אתרוג של ערלה וא"כ הואיל וזה הוא דרש גמור מן התורה הרי ברור לנו דהתורה הקפידה על האתרוג שיוצא בו י"ח שיהא ראוי לאכילה ואם לאו אינו יוצא י"ח ולכן גם באתרוג של תרומה טמאה אינו יוצא בו מדרבנן דכל דתיקון רבנן וכו'. משא"כ בסוכה העשויה על גבי בהמה א"א לפוסלה משום שאינה ראויה לשבעה דהא מן התורה היא ראויה לשבעה ולא שייך בזה לאמר כל דתיקון רבנן וכו' דהא לא מצינו כלל שום סוכה שלא תהיה ראויה למקצת ימים מן התורה עד שנוכל לפוסלה גם בימים הראוים משום שאינה ראויה לשבעה. וא"כ הואיל ולא מצינו סוכה כזאת מוכח מזה דמה דדרשינן חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים סוכה הראויה לשבעה וכו' אין זה דרש גמור מן התורה דהא בודאי התורה לא כונה לזה לפסול סוכה שאינה ראויה לשבעה מאחר שאין במציאות סוכה כזאת מן התורה וא"כ הגם דסוכה העשויה על גבי בהמה אינה ראויה לשבעה מדרבנן מ"מ אין שייך בזה לאמר כל דתיקון רבנן וכו' דמהיכי תיתי לן לאמר שהקפידה התורה על זה שתהא הסוכה ראויה לשבעה אף אם לו היה במציאות סוכה כזאת אשר אינה ראויה לשבעה מן התורה הואיל והדרש אינו דרש גמור מן התורה ואפשר דאף אם היה במציאות סוכה כזאת אשר אינה ראויה לשבעה מן התורה לא חששה התורה לזה ומנין לחז"ל להקפיד ע"ז אף מדרבנן. ויכול גם להיות שלו היה אפשר במציאות סוכה שאינה ראויה לשבעה מן התורה, חששה התורה בהיפוך שבל נטעה לדרוש מן הקרא דחג הסוכות תעשה לך שבעת ימים דבעינן שתהא הסוכה ראויה לשבעה ואז היתה התורה מגלה לנו איזו דרש ולימוד דלא בעינן שתהא הסוכה ראויה לשבעה. ולא דמי כלל לאתרוג של תרומה טמאה דהתם אנו יודעים דהתורה מקפדת על האתרוג שיהיה ראוי לאכילה ויש אתרוג שהוא אסור באכילה מן התורה כגון ערלה והדרש מלכם הוא אמת לכן אף באתרוג של תרומה טמאה אף דמן התורה מקרי לכם מכל מקום מדרבנן אינו מקרי לכם וכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון:

והשתא אתי שפיר סוגיא דפסחים ל"ט ע"ב דבעי רמב"ח מהו שיוצא אדם י"ח במרור של מע"ש בירושלים והיינו דהבעיא שלו הוא אליבא דרבי מאיר דמכשיר בסוכה העשויה על גבי בהמה והלכתא כותיה כמו שפסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וקמבעיא לו אם טמא דכמו דס"ל לרבי מאיר להכשיר סוכה העשויה על גבי בהמה ולא פסלינן לה משום דכל דתיקון רבנן וכו' הואיל ואין במציאות סוכה כזאת מן התורה כמו כן נימא במרור של מע"ש מאחר דההיקש דאיתקיש מרור למצה בודאי לא נאמר לענין שיצטרך גם במרור שיהא נאכל בכל מושבות דהא אין מעשר שני נוהג במרור מן התורה א"כ אין לנו במציאות שום מרור שאינו נאכל בכל מושבות מן התורה ומאחר דההיקש לא נאמר לענין זה א"כ יכול להיות דגם אם היה במציאות מרור כזה שאינו נאכל בכל מושבות מן התורה ג"כ לא הקפידה התורה על זה ואף שיש לנו היקש מרור למצה אפשר דאם היה במציאות מרור כזה היה כתוב בתורה מיעוט למעט שלא נקיש מרור למצה לענין זה. אלא דהשתא שאין לנו מרור כזה שאינו נאכל בכל מושבות מן התורה לא הוצרכה התורה לגלות לנו מיעוט לאפוקי מההיקש דמרור למצה כדי שלא יצטרך לאכול בכל מושבות ובהיות כן לא שייך בזה לאמר כל דתיקון רבנן וכו', או דלמא לא דמי מרור של מע"ש לסוכה העשויה על גבי בהמה דבשלמא בסוכה העשויה על גבי בהמה מאחר שאין במציאות סוכה שאינה ראויה לשבעה מן התורה א"כ בע"כ התורה לא כונה לפסול סוכה שאינה ראויה לשבעה ואם כן אפשר דגם אם היה במציאות לא פסלה התורה ומנא לן לבדות מלבנו שיש פסול אם אינה ראויה לשבעה. משא"כ במרור של מע"ש מאחר דבמצה נאמר דבעינן שיהא נאכל בכל מושבות ונאמר ג"כ היקש מרור למצה א"כ הו"ל כאילו נכתב פסול זה במרור גופא ולא נוכל להכשיר רק מטעם שנאמר דאפשר אם היה במציאות מרור שאינו נאכל בכל מושבות מן התורה היה הכתוב מגלה לנו באיזו דרש או יתור בקרא להוציא מרור ממצה שלא יהיה בכלל ההיקש לענין אכילה בכל מושבות ומהיכי תיתי לן לאמר כן לכן הו"ל כאילו פשוט לנו שאם היה במציאות מן התורה למרור שאינו נאכל בכל מושבות שהיתה התורה מקפדת גם במרור שיהא נאכל בכל מושבות והואיל וכן אף שעכשיו אין במציאות מרור שאינו נאכל בכל מושבות רק מדרבנן מ"מ כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון מאחר שפשוט לנו שאם היה במציאות מרור שאינו נאכל בכל מושבות מן התורה היה קפידא גם במרור מן התורה שיהא נאכל בכל מושבות. וע"ז פשיט רבא ואמר מסתברא מצה ומרור כלומר דודאי אינו יוצא במרור של מע"ש דלא דמי לסוכה העשויה על גבי בהמה דשם הפסול דאינה ראויה לשבעה אינו נכתב כלל ומנא לן שיש קפידא להתורה בזה אף לו היה הדבר אפשר במציאות. וכאן לענין מרור של מעשר שני הוא בהיפך דהפסול הוא כמו שכתוב בתורה מאחר שיש לנו היקש מרור למצה וההכשר לא נכתב כלומר מנא לן לאמר דאם היה במציאות מן התורה מרור שאינו נאכל בכל מושבות אולי היתה התורה מגלה לנו באיזו דרש או יתור בקרא לאפוקי למרור מכלל ההיקש למצה לענין אכילה בכל מושבות הלא כעת אין לנו שום דרש להוציא מרור מכלל ההיקש לענין הנ"ל וא"כ יש לנו לאמר דאם היה במציאות מרור כזה בודאי היה קפידא במרור שיהא נאכל בכל מושבות מהיקשא דמרור למצה ולכן גם עכשיו שאין לנו במציאות מרור כזה רק מדרבנן לא נפיק בזה מדרבנן דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון. זהו הנראה לענ"ד כפתור ופרח בפירוש הסוגיא דפסחים שם. ואף דלמ"ד בסוכה ל"ה דיוצאין במע"ש בירושלים אף לרבי מאיר דלא בעינן דין ממון רק היתר אכילה ולדידיה הא דדרשינן מקרא דלכם להוציא אתרוג של ערלה הוא ג"כ אסמכתא דהא של מע"ש בירושלים כשר אף לר"מ דס"ל מעשר ממון גבוה הואיל ויש בו היתר אכילה ולא בעינן דין ממון ולענין ערלה אין אנו צריכים לפוסלו מקרא ולכם דתיפוק לן הואיל ולשרפה עומד כתותי מכתית שיעורי' כמבואר כל זה בסוכה ל"ה ע"א בתוס' ד"ה לפי וכו' מ"מ גם לפי זה אתי שפיר הא דפסול אתרוג של תרומה טמאה דגם תרומה טמאה לשרפה עומדת וכתותי מכתית שיעורי' והגם דמן התורה לא מכתית שיעורי' דהא מן התורה אין נוהג דין תרומה באתרוג מ"מ כל דתיקון רבנן וכו' וכמו דפסול אתרוג של ערלה ושל אשרה ושל עיר הנדחת מן התורה משום דכתותי מכתית שיעורי' כמו כן פסול אתרוג של תרומה טמאה מדרבנן דכתותי מכתית שיעורי' מדרבנן:

והנה היסוד הזה שיסדתי בסברת רבי מאיר דמשו"ה מכשיר בסוכה העשויה על גבי בהמה משום דלא משכחת כלל סוכה שאינה ראויה לשבעה מן התורה וע"כ לא כונה התורה להדרש הזה. הן היסוד הזה יש לו ראיה מיבמות ל"א ע"ב דתנן התם ג' אחין נשואין ג' נשים נכריות ומת אחד מהם ועשה בה השני מאמר ומת הרי אלו חולצות ולא מתיבמות שנאמר יבמה יבא עליה שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין ומקשי בש"ס שם ואי זיקת ב' יבמין דאורייתא חליצה נמי לא תבעי. אלא מדרבנן גזרה שמא יאמרו ב' יבמות הבאות מבית אחד מתיבמות וכו'. ויש להקשות מאי פריך בש"ס דאי זיקת ב' יבמין דאורייתא לא תבעי חליצה הלא מאמר לא קני מן התורה רק מדרבנן וא"כ הגם דזיקת ב' יבמין דאורייתא היינו במי שיש עליו זיקת ב' יבמין מן התורה אבל כאן הלא מן התורה אין עליו זיקת ב' יבמין רק זיקת יבם הראשון דהא מאמר לא קני מן התורה וא"א שתפטור בלא חליצה דלא באו חכמים להקל על דברי תורה רק להחמיר ולכן חולצת ולא מתיבמת דליבמה אי אפשר משום דמדרבנן יש עליו זיקת ב' יבמין ולפוטרה בלא חליצה אי אפשר משום דין התורה. אלא ודאי דהש"ס הכי פריך דהא אי מאמר לא קני מן התורה לא משכחת כלל אשת ב' מתים מן התורה. וא"כ בע"כ הדרש דדרשינן מי שעליה זיקת יבם אחד לא כיונה התורה לזה כלל. וא"כ הואיל והש"ס לא אסיק אדעתי' עדיין שום טעם אחר לאסור לייבם מי שיש עלי' זיקת ב' יבמין ע"י מאמר שפיר מקשה דהא ע"כ צ"ל דהך מתניתין אתיא כבית שמאי דסבירי להו מאמר קונה מן התורה (יבמות כ"ט ע"א) דאם מאמר אינו קונה מן התורה א"כ לא משכחת כלל יבמה שיש עלי' זיקת ב' יבמין מן התורה וא"כ הדרש מי שעלי' זיקת יבם אחד לא כונה התורה לזה וא"כ אמאי גזרו חכמים שלא תתיבם דלא שייך כאן לאמר כל דתיקון רבנן וכו' ומנא לן שיש קפידא בזה אף אם היה אפשר להיות יבמה שיש עליה זיקת ב' יבמין. ואין לאמר דנהי דאין זה דרש גמור מ"מ הוא אסמכתא מדרבנן דאמאי אסמכוה רבנן אקרא ואמאי אסרו זאת אלא ע"כ דסבר האי תנא כבית שמאי דמאמר קונה מן התורה ואף לבית שמאי דקונה מן התורה מ"מ לא אמרינן דיש עלי' רק זיקת יבם ב' אלא גם לבית שמאי יש עלי' גם זיקת יבם ראשון דהא גם לבית שמאי מאמר אינו קונה קנין גמור אלא או שקונה רק לדחות בצרה בלבד או שדוחה ומשייר כמבואר ביבמות כ"ט וא"כ יש עלי' זיקת ב' יבמין ולבית שמאי אפשר לאמר שהדרש הוא דרש גמור מן התורה. אך אם כן חליצה נמי לא תבעי. וע"ז משני הש"ס דלעולם סבר התנא דמאמר אינו קונה רק מדרבנן והכא אסרו רק משום גזרה שמא יאמרו ב' יבמות הבאות מבית אחד מתיבמות' והואיל והיה להתנא טעם על האיסור ליבם שפיר הסמיך זאת על הקרא כדי לחזק האיסור כמו ברוב מקומות. וזהו שכתב רש"י אלא מדרבנן דמדאורייתא מאמר לא קני וכו' דמדכתב כן בדברי התרצן מכלל דהמקשן היה סובר דמאמר קונה מדאורייתא והיינו כמש"כ שהמקשן שלא ידע שום טעם אחר לאסור אשת ב' מתים בע"כ הוכרח לאמר דתנא דמתניתין סובר כבית שמאי דמאמר קונה מן התורה. וזהו שכתבו התוס' בד"ה מדרבנן וכו' משמע דאשת ב' מתים בשום מקום לא הוי רק מדרבנן דאי לאו גזרה דהכא היתה מתיבמת גם בעלת המאמר ולא גזרינן אטו אשת ב' מתים וכו' וא"כ מי שעליה זיקת יבם אחד וכו' לא הוה דרשה גמורה אלא אסמכתא בעלמא עכ"ל. וכונתם דאם היה אשת ב' מתים בשום מקום דאורייתא לא היה צריך הש"ס לאמר דלהכי אינה מתיבמת משום גזרה שמא יאמרו ב' יבמות הבאות וכו' אלא משום דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון זה הוא הנלע"ד בישוב דברי הש"ס דיבמות הנ"ל:

אחרי הדברים והאמת האלה הנך רואה שהיסוד הנ"ל שיסדתי בדברי רבי מאיר בסוכה כ"ג ע"א שהכשיר סוכה העשויה על גבי בהמה הוא אמת ויציב ובלעדי היסוד הזה לא מצאנו ידינו ורגלנו בפירוש הסוגיא דיבמות הנ"ל:

ואולי נוכל לאמר דגם רבי יהודא מודה בהיסוד הנ"ל ומה דס"ל לר"י דסוכה העשויה ע"ג בהמה פסול היינו משום דר"י לשיטתו משכחת גם מן התורה סוכה שאינה ראויה לשבעה כגון שנדר ברבים שאמר קונם ישיבת סוכה עלי ביום ראשון של חג ור"י ס"ל בגיטין מ"ו דנדר שהודר ברבים אין לו הפרה ואף לדבר מצוה כמש"כ התוס' שם ל"ה ע"ב סוף ד"ה אבל וכו' וא"כ משכחת גם מן התורה סוכה שאינה ראויה לשבעה וא"כ שפיר נוכל לאמר שהדרש דבעינן סוכה ראויה לשבעה הוא דרש גמור לכן אם גם אינה ראויה מדרבנן ג"כ פסולה דכל דתיקון רבנן וכו' אבל ר"מ לשיטתו דסובר שם דגם נדר שהודר ברבים יש לו הפרה א"כ לא משכחת מן התורה סוכה שאינה ראויה לשבעה הואיל ואי בעי מתשיל עלה. ועיין בערכין ד' ע"א בתוס' ד"ה והך וכו' ואפי' לדעת התוס' בברכות מ"ה ע"א ד"ה אכל וכו' אין סתירה לזה דשאני זימון שהוא מדרבנן וכן היה תקנת חז"ל ואין ראי' מתקנת חז"ל לדין של תורה. והואיל דלא משכחת לר"מ סוכה שאינה ראויה לשבעה מן התורה לכן מכשיר בסוכה העשויה ע"ג בהמה משום היסוד הנ"ל. ואין להקשות דמשכחת לה גם לרבי מאיר בנדר על דעת רבים שלא ישב בסוכה ביום ראשון דז"א דהא יש לו היתר שאלה לדבר מצוה. אך עדיין קשה דמשכחת לה שלא אסר עליו רק סוכה הזאת דאין זה מצוה דהא יכול לישב בסוכה אחרת ויש ליישב ואין להאריך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף