הלכות קטנות/א/רצג
|
< הקודם · הבא > |
רצ"ג) שאלה: להודיעך כונתי בדין ב' סי' נ"ג ביו"ד במה שכת' והוא ששבר העצם החיצון לא יהא בו עוקץ שאם היה בו עוקץ תבדק הריאה:
תשובה: את זה מצאתי כתוב אצלי דנראה שאם חזר השבר ונקשר שע"ש יחדיו ידובקו דכשר וכן נראה מדברי מוהרי"ק שורש ל"ז עי"ש וטעמא דמסתבר הוא דאע"ג דטרפות דהכא משום נקיבת הריאה נגעו בה מ"מ א"א לעצם הגף לנקוב הריאה אא"כ יצא העצם חוץ לעור וניקב בין הצלעות ונכנס תוך חלל הגוף וניקב הריאה ולכך כשחזר השבר ונקשר יחדיו היא הוכחה רבתי דלא יצא עצם הגף חוץ ממקום השבירה דאלו יצא לחוץ לא היה מתרפא ומתקשר יפה יפה בכיון זה כנגד זה וכיון שנתגלה דמעיקרא לא יצא לחוץ ממילא נתברר דלא הגיע לנקוב הריאה והרי דין זה דומה ממש לדין דלקמן סי' נ"ה סי"ב לפ"ז שכ' ולא דמי כלל לדין דסוף סי' נ"ו דנשבר במקום צ"ה דמטריף אפי' חזר ונקשר יחדיו דהתם איכא למיחש לפסוקת הגידין טרם יציאת העצם לחוץ וכדכת' הב"י גם מוהרי"ק באורך עי"ש ולכך אין ראיה מנקשר השבר לומר דלא נפסק הגיד דאיכא למימר דהא דחזר ונקשר הוא משום דלא יצא לחוץ ולא התנועע ממקומו אבל הגיד נפסק טרם יציאתו לחוץ ודלא כהרב בש"ך (בס"ק ו') ומה שצריך לבדוק הריאה נראה שהוא אפילו אם שהתה י"ב חדש יען לא מהני שהיית הי"ב חדש אלא דוקא לדרוסה ונפולה אבל לשבורת הגף סמוך לחיבור הגוף לא מהני י"ב חדש י"ב פעמים כי אין זה מוציא אותנו מידי ס' נקיבת הריאה שזהו סיבת הטרפות דאכתי איכא למיחש שמא תוך הי"ב חדש האחרונים העוקץ שהוא סמוך לגוף הנקיב הריאה ואף בילדה יכולים אנו לומר שאחר שנתעברה נתחב הקוץ והנקיב הריאה ולכן לא קצבו לה שיעור זה והצריכוה בדיקה ולהיות שאין אנו בקיאין בבדיקתה שיערו חכמים כשיעור הנז' דאזי אמרינן שמאחר שהוא רחוק מן הגוף ליכא למיחש לנקיבת הריאה. (עי' פר"ח סי' נ"ז ס"ק נ"ו ובעקרי הד"ט יו"ד סי' ו' אות ח'). שוב ראיתי בספרו של הרב מוהריק"ש ז"ל סי' נ"ה סי"ב הנז' שפסק להתיר בקולית אפי' ששוכבים זה על זה מכח ס"ס ובאמצעי שלא במקום צ"ה התיר נמי מכח ס"ס. בהיותי ברשיד אצל הרב הדג"ן מ"כ בסי' נ"ו סעי' הנז"ל בסברת היש אוסרים עד שיבדוק צ"ה. וז"ל והיכא דמצינן לידע בדיקת הגידין כגון בבהמה דלא ידעינן אם יצא לחוץ ראיתי כתיבת הרב כמהראנ"ח ז"ל שראה באזמיר פסק מכ"י הרב מוהרח"ש ז"ל דפסק להתיר כיון שהגידין קיימים וליכא בהו ריעותא וזה מכח ס"ס ס' אם יצא אם לא יצא ואת"ל דיצא ס' אי הלכתא כרש"י דהיא סברה האחרונה הכתובה בסי' נ"ה ס"א או הלכה כהרשב"א שהיא הסברה הראשונה הנ"ז בסי' הנז' ואפי' דמספקא לן אי הוי שבר על שבר או שבר עם שבר פסק להתיר מכח ס"ס ושכן הסכים עמו הרב מוהר"מ אלקלעי ז"ל ואין לתמוה על הרב במפה דכיון דפסק לעיל סי' נ"ה כסברת רש"י א"כ היכי כתב הכא דלדידן דלא בקיאינן בבדיקת עוף טריפה דמשמע דהא בבהמה כשרה דהכא מיירי כשנתקשר יפה דליכא למיחש אלא לצ"ה וק"ל (עי' פחד יצחק ערך קולית ושמש צדקה יו"ד סי' נ' ונ"ה):
ומה ששאלת עוד אודיעך האי רוחב אצבע דמשערינן ביה מהו:
תשובה: שלש דעות בדבר הא' כפשוטו אצבע ממש (מהרי"ל מובא ביש"ש על חולין פ"ה סי' ט"ו) ויש אומרים שרוחב אצבע האמור בכל מקום הוא גודל (יו"ד סי' נ"ג ס"ב ובסי' נ"ו בש"ך ס"ק ז'). ומביא ראיה לדבריו ממ"ש הרמב"ם בסוף הל' נ"כ (פט"ו ה"ד ועי'סופי"ז דהל' שבת פ"א דציצית ה"ו פ"ט דתפילין ואו"ז הל' ערובין סי' קכ"ז ובשער"ת סי' י"א ס"ק ג' ורמ"א י"ד ר"ס שכ"ד ומרי"ט י"ד סי' י"ט) ויש מן האחרוני' דסברי דלפחות בעי רוחב ב' אצבעות ולכן מחמירי' ואומרי' דיותר נכון לשער מחצי עצם אמצעי ולמעלה ששם ודאי לא יש צ"ה ויש לסמוך ע"ז בין בעוף בין בבהמה (ש"ך שם ס"ק ט'). ומה שהיה נוהג מ"ה מ"ז ז"ל היה רוחב גודל והוה מרגלא בפומיה שבענין כזה הכל לפי ראות עיני הדיין באופן השבירה אם עור ובשר חופין את רובו או אם חזר ונקשר שע"ש וכיוצא בהפך הכל למראה עיניו ישפוט כי די לנו שאל נטה ימין ושמאל מידיעת טעמי וכללי הפוסקים בטרפיות דאזי לאו תנא כרוכלא לצייר בספרים כל אופני השבירות שיכולים להיות וכיון שהחכם עיניו בראשו ומראה טריפה לעצמו בידיעת טעמי הדינים יוכל להתיר או לאסור הכל כפי המאורע. והואיל ואנו בעסק זה אודיעך מש"ק מרבותי הלכה למעשה בטור יו"ד כל היכא דסתם מרנא הב"י להכשיר ואח"כ יש אוסרין הלכה רווחת לפסוק כיש אוסרין בהפסד מועט. אבל בשעת הדחק כגון סעודת חתנים או ביום ש"ק שאין לו מנה יפה או דאיכא הפ"מ סמכינן אסתמא דמרנא הב"י ז"ל ואזלינן לקולא (עי' ש"ך הנהגת או"ה אות ה'):
וזה לך בנין אב לכולם בעצם האמצעי שהוא עצם צ"ה ראה תראה דסתם מרנא בסי' נ"ה דין א' ז"ל בעצם האמצעי אם נחתך שלא בצ"ה כשרה ואם נחתך בצ"ה טריפה ולא נאסרה מפני שהיא חתוכת הרגל ממקום זה אלא מפני שנחתכו הגידין. לפיכך אם נשבר העצם בצ"ה ויצא לחוץ ואין עור ובשר חא"ר ובדק בצ"ה ונמצאו קיימים כשירה זהו סתמו של מרן וכת' עוד ויש אוסרים בנחתך עצם האמצעי בכל מקום אפי' שלא בצ"ה ולדעתם אם נשבר העצם במקום צ"ה ויצא לחוץ ואין עור ובשר חופין את רובו אעפ"י שבדק בצ"ה ונמצאו קיימים טריפה. משום דסברי דהטרפות הוא מצד העצם בלי טענת צ"ה וכיון שאינו דבק יחד השבר אפי' שלא בצ"ה טריפה וכתב הרב המגיה דכל אשכנז וצרפת נהגו כסברא האחרונה ואין לשנות עי"ש בדין זה וכדומים לו היו עושים מעשים בכל יום כהלכה ומורין כן שבמקום הפסד מרובה ושעת הדחק הסברה ראשונה סתמית עיקר וכשהשבר שוכב זעג"ז היו משערין כאמור ואם נמצא שיעור מכשירין. וכשלא היה שעת הדחק ולא הפסד מרובה והשבר שוכב זעג"ז אפי' שלא במקום צ"ה המנהג היה להטריף כסברת הי"א:
עוד ראיתי שבחנות שמוכרין הבשר רצו לקרוא הפסד מרובה מוקדו"ם אחד שלם ובפרט לענין כל הבשר המכור והנמכר דיש ג"כ היתר ס"ס מתהפך וסמכו השוחטים המומחים ובקיאין כסתמו של מרנא והכשירו כשיעור הידוע. עיין סי' נ"ו בדין ט' ההג"ה כי צריכים אנו לאוקמא במקום הפסד מרובה דאי לא תימא הכי קשיא דידיה אדידיה סי' נ"ה עם סנ"ו ולישובם אפשר לו דמיירי דוקא כשהמכה בבשר צ"ה ולכן משערינן ברוחב אצבע ואמרינן דכיון דאיכא רוחב לאו מקום צ"ה הוא וכשר אבל אם יש שם שבר בעצם והוא הפסד מועט מטריפנן לה מצד העצם כסברת רש"י אפי' שיהיה רוחב ב' אצבעות ומדמינן ליה לעצם הקולית דבכל גוונא טריפה ודו"ק:
עוד אודיעך דרך כלל שקבלתי מרבותי בידיעת דעת הפוסק כשכותב דין אחד שיש מקילין ומחמירין והוא כותב דעת המחמירין בלשון זה ויש מחמירין וכו' מדלא כתב ויש אוסרין נראה שדעת הפוסק ההוא נוטה עם המתירין ושים עיניך להפרש זה כי הוא אמיתי (עי' ט"ז יו"ד סי' נ"ג סק"ח יד מלאכי כללי הש"ע שער אפרים מובא בס' חיי ארי' סי' ס"ז):
עוף א' שלא נמלח בעופות הרבה שפיר קרינן ליה הפסד מועט וטרף ודוק (עי' פת"ש יו"ד סי' ל"א ס"ק ב' ובמנחת יעקב כלל ל"ח דין ב' ובזרע אמת ח"ב ס"ס י' קהלת יעקב מענה לשון אות קצ"ז ותרי"א ובהגהת אמרי ברוך יו"ד סי' רמ"ב ועי' רמ"א סי' קכ"ו ס"ב):
עוד זוכר אני שאירע מעשה בע"ק בחנות מכירת הבשר שמצאו עצם הקולית שבור שבר על שבר והיה הירך הזה מעורב בשאר הבשר הנמכר שם באופן שלא היה ניכר בשר הגוף של הירך הזה והתירו את כל הבשר מכח ס"ס המתהפך ולקולא ס' אם יצא לחוץ או לא ואת"ל יצא מי זה אמר שאני הוא הלוקח מבשר גוף הירך הזה ותולה הטרפות בחבירו וחבירו תולה בו ואת"ל שאני הוא בודאי הלוקח מזה הגוף ס' יצא או לא יצא והירך השליכוהו חוצה. ודוק ובכבש א' נעשה מעשה והטריפו את כולו ולא סמכו על ס' שמא יצא ובמקום הפסד מועט ודאי הכי הוא ודוק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |