הלכות גדולות/לולב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הלכות גדולות לולב

סימן טו
פרק לולב הגזול
פרק לולב הגזול

דמיחייבינן למעבד הושענא ואתויי אתרוגא בחמשה עשר בתשרי וברוכי עלייהו שבעה יומי דכתיב דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר וגו' וכתיב בתריה ולקחתם לכם ביום הראשון מאי טעמא אמר רחמנא עבידו הושענא בחג הסוכות.

(תענית ב:) תניא רבי אליעזר אומר הואיל וארבעת מינין הללו אינן באין אלא לרצות על המים כשם שארבעת מינין הללו אי איפשר להם בלא מים כך אי איפשר לעולם בלא גשמים. ובההוא אגרא דטרחין ישראל ומייתו הושענא ואתרוגא ומברכין עלייהו קמי הקב"ה מידכר לה ומחית להו מימרא בעידניה. ולא נפיק איניש ידי חובתיה ביומא קמא דחג אלא בהושענא ובאתרוגא דזבין מן ממוניה אי נמי דיהיב ליה חבריה במתנה אבל שאיל מישאל לא נפיק ידי חובתיה (סוכה מא:) דתנו רבנן ולקחתם לכם משלכם שתהא לקיחה לכל אחד ואחד מדהוה ליה למיכתב ולקחת וכתיב ולקחתם לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול מכאן אמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חבירו אלא אם כן נתנו לו במתנה. ומעשה ברבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא שהיו באין בספינה ולא היה לולב אלא לרבן גמליאל בלבד שלקחו באלף זוז נטלו רבן גמליאל ויצא בו נתנו לרבי יהושע ויצא בו נתנו רבי יהושע לרבי אלעזר בן עזריה ויצא בו נתנו רבי אלעזר בן עזריה לרבי עקיבא ויצא בו והחזירו לרבן גמליאל למה לי למימר החזירו מילתא אגב אורחיה קמשמע לן דמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה כדרבא דאמר רבא אתרוג זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי נטלו ויצא בו החזירו יצא לא החזירו לא יצא. אמר מר שלקחו באלף זוז ללמדך כמה חביבות מצות עליהם:

פסק והיכא דאיקלע יום טוב הראשון של חג בשבת לא מפקינן ליה להושענא ולא מברכינן ביה ואע"ג דכתיב ביום הראשון ואמרו רבנן (שם מג.) ביום ואפילו בשבת הני מילי במקדש אבל בגבולין לא מאי טעמא אמר רבה גזרה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דמגילה. ואי מיחסר חד מהני ארבעה מיני לא נפיק ידי חובתיה דת"ר (מנחות כז.) ארבעת מינין שבלולב שנים מהם עושין פירות ושנים מהם אין עושין פירות העושין פירות יהו זקוקין לשאין עושין פירות ושאין עושין פירות יהו זקוקין לעושין פירות ואין יוצאין בהם ידי חובתן עד שיהו כולן באגודה אחת ואין ישראל בהרצאה עד שיהו כולן באגודה אחת וכן הוא אומר הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה. וצריך למיהוי שיעורא דאורכא דהדם וערבה שלשה טפחים ואי טפי משלשה טפחים כשר בציר משלשה פסול דת"ר (שם מא:) וכבר עלו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לעליית יונתן בן בתירה ואמרו ציצית אין לה שיעור כיוצא בו לולב אין לו שיעור. ומקשינן אין לו שיעור כלל והתנן לולב שיש בו ג"ט כדי לנענע בו כשר אלא אין לו שיעור למעלה דאי טפי משלשה כשר אבל יש לו שיעור למטה דאי בציר משלשה פסול. (סוכה לב:) אמר רב יהודה אמר שמואל שיעור הדס וערבה שלשה טפחים ולולב ארבעה כדי שיהא לולב יוצא מן ההדס טפח. ורבי פרנך א"ר יוחנן שדרו של לולב חוטרא דמיצעתיה צריך שיצא מן ההדס טפח לבר מהוציה. (שם לז:) אמר רבה לולב בימין ואתרוג בשמאל מאי טעמא האי תלתא מצוי האיך חדא מצוה. א"ל ר' ירמיה לרבי זריקא מאי טעמא מברכינן אלולב לחודיה א"ל הואיל וגבוה מכולן וליגבהיה לאתרוג טפי וליבריך עליה א"ל הואיל ובמינו גבוה מכולן. אמר רבא הדס במחובר מותר להריח בו אתרוג במחובר אסור להריח בו מאי טעמא הדס דלריחא עביד אי שרית ליה לא אתי למיקצייה אתרוג דלאכילה עביד אי שרית ליה אתי למיקצייה. ואמר רבא הדס של מצוה אסור להריח בו אתרוג של מצוה מותר להריח בו מאי טעמא הדס דלריחא עביד כי מיקצי ליה למצוה מריחא מקצי ליה אתרוג דלאכילה עביד כי מקצי ליה למצוה מאכילה קא מקצי ליה אבל מריחא לא אקצייה וכיון דאקצייה למצוה אסור ליה למיכליה כל שבעה ואפילו נפסלה לבתר דנפק בה חד יומא (שם מו:) דא"ר זירא אתרוג שנפסלה אסור לאוכלה כל שבעה והיכא דאפיק ליה ללולב או לאתרוג מיפך ונקיט ליה מי נפיק ידי חובתיה או לא מי אמרינן לקיחה אמר רחמנא והאי נמי לקיחה היא או דילמא כיון דכתיב זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות לאו דרך נוי הוא ולא נפיק ואם תימצי לומר כי האי גוונא לא נפיק היכא דנקטיה ללולב או לאתרוג כי מתנח בזבילא או בכיסא או במנא מי נפיק ידי חובתיה או לא מי אמרינן לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה ונפיק או דילמא לא שמה לקיחה ולא נפיק ואם תימצי לומר כי האי גוונא דרך בזיון הוא ולא נפיק היכא דנקטיה בסודרא או בשושיפא מי נפיק או לא הכא ודאי דרך כבוד הוא ונפיק או דילמא כל לקיחה על ידי דבר אחר לא שמה לקיחה בין דרך בזיון בין דרך כבוד ת"ש דתנן (שם מא:) ר' יוסי אומר יו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת ושכח והוציא את הלולב לרשות הרבים פטור מפני שהוציאו ברשות והוינן בה כיון דאגבהיה אגבוהי נפיק ידי חובתיה כי נפיק ליה לרשות הרבים אמאי פטור כיון דלא חזי ליה לאו ברשות קא מפיק (שם מב.) ואמר אביי משכחת לה בשהפכו דאף ע"ג דאגבהיה לא נפיק ידי חובתיה משום הכי פטור רבא אמר משכחת לה כגון שהוציאו בכלי דלא אגבהי' אגבוהי משום הכי פטור. ומקשינן ליה לרבא מי אמר רבא הוציאו בכלי לא נפיק והא שמעינן ליה לרבא דאמר לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה דאמר אביי (שם לז.) לא נינקוט איניש הושענא בסודרא דבעינא ולקחתם וליכא רבא אמר לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה ומפרקינן הני מילי דרך כבוד אבל דרך בזיון לא ודאביי ורבא תרויוהו איתנהו דאביי דאמר בשהפכו לא פליג עליה רבא והכי קאמר ליה משכחת לה נמי בשלא הפכו וכגון שהוציאו בכלי ואמרינן בדוכתא אחריתי (שם מה:) אמר חזקיה א"ר ירמיה משום ר"ש בן יוחאי כל המצות כולן אין יוצאין בהם אלא דרך גדילתן שנאמר עצי שטים עומדים. תניא נמי הכי עצי שטים עומדים שעומדים דרך גדילתן. דבר אחר עומדין שעומדין דרך ציפווין דבר אחר עומדין שמא תאמר אבד סיברן ובטל סיכויין ת"ל עומדים לעולם ולעולמי עולמים:

פסק שמעינן מהני שמועתא דהיכא דאפיך ליה ללולב או לאתרוג מיפך לא נפיק ידי חובתיה והיכא דנקיט ליה במאנא דרך בזיון לא נפיק אבל ודאי בסודרא או בשושיפא דרך כבוד הוא ונפיק וכן הלכה. ואי איכא דקשיא ליה דרבי יוסי יחיד הוא ולא סבירא לן כוותיה אי נמי הני מילי בזמן שבית המקדש קיים דלולב דחי שבת הויי' דאביי ורבא מיהא איתא. (שם מד.) איתמר הפריש שבעה אתרוגים לשבעת הימים ולא התנה עליהם אמר רב כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה לאלתר קא סבר למצותה איתקצאי ורב אסי אמר כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה למחר קסבר לכולי יומא איתקצאי והלכתא כרב אסי. (ביצה ל:) ומאי שנא מסוכה דאמרינן אסור להסתפק מהן עד מוצאי יום טוב האחרון אמרי גבי אתרוג כיון דביומא הוא דמיחייב בליליא לא מיחייב כל יומא ויומא מצוה בפני עצמה היא ושרי אבל סוכה כיון דמיחייב בין ביממא ובין בליליא כולהו שבעה יומי כחד יומא אריכא דמי. (סוכה מו:) א"ר זירא אתרוג שברך עליה ביום ראשון ולא התנה עליה אע"ג דנפסלה אסורה לאוכלה כל שבעה ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן אמר אביי שמיני ספק שביעי אסורה תשיעי ספק שמיני מותרת אמימר אמר אפילו תשיעי ספק שמיני אסורה מרימר אמר אפילו שמיני ספק שביעי מותרת בסורא עבדי כמרימר רב שישא בריה דרב אידי עבד כאביי דאמר שמיני ספק שביעי אסורה תשיעי ספק שמיני מותרת וכן הלכה. (שם כט:) לולב הגזול והיבש פסול של אשרה ושל עיר הנדחת פסול נקטם ראשו נפרצו עליו פסול נפרדו עליו כשר ר"י אומר יאגדנו מלמעלה. צני הר הברזל כשירות לולב שיש בו שלשה טפחים כדי לנענע בו כשר. לולב הגזול והיבש פסול (שם ל.) גזול פסול משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה דכתיב והבאתם גזול את הפסח ואת החולה וקתני גזול דומיא דפסח מה פסח אין לו תקנה אף גזול אין לו תקנה ולא שנא לפני יאוש ולא שנא לאחר יאוש לפני יאוש דידיה בעינן ולקחתם לכם משלכם וההוא דגזל הוא לאחר יאוש משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה אבל אקנייה לאיניש אחרינא קני ליה ונפיק בגויה ולא שנא ביום טוב ראשון ולא שנא ביום טוב שני. ומאי שנא מסוכה גזולה דמכשרי רבנן דתנו רבנן (שם לא.) סוכה גזולה והמסכך ברשות הרבים ר' אליעזר פוסל וחכמים מכשירין אמרי התם היכי דמי אי דגזל מניה מקום קרקע מקום סוכה וטללה בעצים מדיליה קסברי רבנן קרקע אינה נגזלת אי דגזל עצים וטליל בהו קנינהו בשינוי מעשה (שם ל:) אי הכי לולב נמי ליקנייה בשינוי מעשה קסברי רבנן לולב אינו צריך אגד דתניא לולב בין אגוד ובין שאינו אגוד כשר ואם תימצי לומר צריך אגד שינוי החוזר לברייתו לא שמיה שינוי אלא עצי סוכה היינו טעמא משום דקנינהו בשינוי התם מעיקרא סתם עצים מקרו והשתא סכך מיקרו אי הכי לולב נמי מעיקרא אסא מיקרי והשתא הושענא מיקרי אמרי אסא ליכא שינוי השם דמעיקרא נמי אסא להושענא קרו ליה. (שם לא.) והלכתא גזל עצים וסיכך בהן אין לו אלא דמי עצים בלבד אמר רבינא האי כשורה דמטללתא דגזלה וטליל עלה עבדו בה רבנן משום תקנת מריש ואין לו אלא דמי מרישו בלבד והני מילי בגו שבעה אבל בתר שבעה הדר בעיניה ואי חבריה בטינא אפי' לבתר שבעה נמי יהיב דמי דתנן (גיטין נה.). ועל המריש הגזול שבנאו בבירה שיטול את דמיו מפני תקנת השבים. ומנא לן דשינוי השם ושינוי מעשה קני דתנן (ב"ק צג:) הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאו בגדים משלם כשעת הגזילה גזל פרה מעוברת ילדה רחל טעונה וגזזה משלם דמי פרה העומדות לילד ודמי רחל העומדים ליגזז גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה רחל ונטענה אצלו וגזזה משלם כשעת הגזילה וכל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה. (ב"ק סז.) אמר רב חסדא א"ר יוחנן מנין לשינוי מעשה שקונה גזלן שנאמר והשיב את הגזלה אשר גזל מה ת"ל אשר גזל הכי קאמר קרא אם איתה לגזילה בעיניה דלא אישתנאי יחזיר גזילה ואי לא יחזיר דמים. (סוכה כט:) יבש פסול לפי שאינו הדר. (שם לא:) נקטם ראשו פסול א"ר חנינא לא שנו אלא נקטם אבל נסדק כשר. (שם לב.) נפרצו עליו פסול נפרדו עליו כשר אמר רב פפא נפרצו דעבידין הוציא כחופיא. נפרדו דאיתקח במידי ואיפרוד הוציה חד מן חבריה שנאמר ויפרדו איש מעל אחיו. בעי רב פפא ונחלקה התיאמת מהו ההוא גבא דהוצא היכא דדביקין בהדדי ההוא דמתיים להו ומשוי להו חד נחלק מהו כנפרצו עליו דמי ופסול או דילמא כנפרדו עליו דמי וכשר ת"ש דא"ר מתון א"ר יהושע בן לוי נחלקה התיאמת נעשה כמי שנטלה התיאמת ופסול מאי תיאמת כדכתיב ויהיו תאמים מלמטה: תנו רבנן לולב כפוף כיוץ סדוק עקום דומה למגל פסול חרות פסול דומה לחרות כשר אמר מר סדוק פסול אמר רב פפא דעביד כבהמנק. עקום דומה למגל פסול אמר רבא לא שנו אלא לפניו אבל לאחריו כשר אמר רב פפא ולצדדין כלאחריו דמי ואמרי לה כלפניו דמי ופסול. אמר רב פפא האי לוליבא דסליק בחד הוצא בעל מום הוא ופסול. צני הר הברזל כשרות אמר רב הונא לא שנו אלא שמגיע ראשו של זה בצד עיקרו של זה אבל אין מגיע ראשו של זה בצד עיקרו של זה פסולות. (שם ע"ב) א"ר מריון א"ר יהושע בן לוי וכן תני רבה בר מריון משמיה דרבן יוחנן בן זכאי שתי תמרות יש בגיא בן הנם ועולה עשן מביניהם וזו היא ששנינו צני הר הברזל כשרות וזו היא פתחה של גיהנם. והיכא דלא אתנחיה ללולב מערב יום טוב בהושענא מתנח ליה ביו"ט כמעשה דמר בר רב חנה ומר רב שמואל. הדס הגזול והיבש פסול של אשרה ושל עיר הנדחת פסול נקטם ראשו [נפרצו עליו] או שהיו ענפיו מרובין מעליו פסול ואם מיעטן כשר ואין ממעטין ביום טוב: (שם לג.) תנו רבנן יבשו רוב עליו ונשתיירו בו שלשת בדי עלי לחין כשר אמר רב חסדא ובראש כל אחד ואחד. נקטם ראשו תני עולא בר חנינא נקטם ראשו ועלתה בו תמרה כשר או שהיו ענביו מרובות מעליו פסול. (שם ע"ב) אמר רב חסדא דבר זה רבינו הגדול אמרו המקום יהי בעזרו לא שנו אלא שחורות אבל ירוקות מיני הדס הן וכשרות אמר רב פפא האי אדומות כשחורות דמיין כדרבי חנינא דא"ר חנינא האי שחור אדום הוא אלא שלקה. (שם לג.) בעי רבי ירמיה נקטם ראשו מערב יו"ט ועלתה בו תמרה ביו"ט מהו יש דיחוי אצל מצות או אין דיחוי אצל מצות תפשוט ליה מהא דתנן כסהו ונתגלה פטור מלכסות כסהו הרוח חייב לכסות ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן לא שנו אלא שחזר ונתגלה אבל לא חזר ונתגלה פטור מלכסות והוינן בה כי חזר ונתגלה אמאי חייב נימא הואיל ואידחי אידחי אמר רב פפא זאת אומרת אין דיחוי אצל מצות וחייב לברך:

(שם לב:) ת"ר וענף עץ עבות עץ שהוא עבות וענפו חופה את עציו הוי אומר זה הדס ואימא זיתא בעינא עץ עבות וליכא. ואימא דולבא בעינא שענפיו חופין את עציו וליכא ואימא הרדוף אמר אביי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. רבא אמר והאמת והשלוה אהבו. ת"ר קלוע כמין קליעה ודומה לשלשלת זה הוא הדס ר' אליעזר בן יעקב אומר וענף עץ עבות עץ שטעם עצו ופריו שוין הוי אומר זה הדס. תנא עבות כשר שאינו עבות פסול היכי דמי עבות אמר רב יהודה דקיימי תלתא תלתא טרפי בחד קינא ורב כהנא אמר תרי וחד רב אחא בריה דרבא מהדר אתרי וחד הואיל ונפק מפומיה דרב כהנא. א"ל מר בר אמימר לרב אשי אנא לההוא הדס שוטה קארי ליה והלכה כרב יהודה. (שם יב.) אמר רב חסדא הדס שוטה לסוכה עץ עבות ללולב והאי הדס שוטה פסול להושענא בין לחודיה ובין בהדי אסא אחרינא והיכי דמי הדס שוטה דרברבן טרפיה ופתיין.

(שם לב:) תנו רבנן נשרו רוב עליו ונשתייר בו מיעוט כשר ובלבד שתהא עבותו קיימת רוב עליו כמה הוי תרי טרפי אימא סיפא ובלבד שתהא עבותו קיימת אמר אביי משכחת לה באסא מצראה דקאים שבעה טרפי בקינא דכד נתרין ארבעה פיישין תלתא ואמר אביי ש"מ האי אסא מצראה כשר להושענא. (שם לג:) ערבה גזולה ויבשה פסולה של אשרה ושל עיר הנדחת פסולה. נקטם ראשה והצפצפה פסולה כמושה ושנשרו מקצת עליה ושל בעל כשרה: תנו רבנן ערבי נחל הגדלות על הנחל פרט לצפצפה שגדלה בין ההרים (שם לד.) ואיזו היא ערבה ואיזו היא צפצפה ערבה. קנה שלה אדום עלה שלה משוך ופיה חלק צפצפה קנה שלה לבן עלה שלה עגול ופיה דומה למגל והתניא דומה למגל כשר דומה למשר פסול אמר רב פפא משכחת לה בהילפא גילא. אמר אביי האי הילפא גילא כשר להושענא פשיטא מהו דתימא הואיל ואית ליה שם לווי לא קמ"ל ערבי נחל אמר רחמנא מכל מקום א"ר אסי א"ר יוחנן משום רבי נחוניא איש בקעת בית חורתן עשר נטיעות וערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני (שם מד:) אמר רב חסדא א"ר יצחק אדם יוצא בערבה שבלולב וכמה שיעורה אמר רב נחמן שלשה בדי עלין לחין רב ששת אמר עלה אחד ובד אחד עלה אחד סלקא דעתך אלא אימא עלה אחד בבד אחד. אתרוג הגזול והיבש פסול.

(שם לה.) ת"ר פרי עץ הדר עץ שטעם עצו ופריו שוה הוי אומר זה אתרוג. תניא רבי אומר הדר אל תיקרי הדר אלא הדיר מה דיר זה יש בו קטנים וגדולים תמימים ובעלי מומין ובאין קטנים ועדיין גדולים קיימין כך ישראל יש בהם צדיקים ובינוניים ותלמידי חכמים ועמי הארץ ובאין קטנים ועדיין גדולים קיימים (קידושין ע"ב וב"ר פ' נ"ח) שנאמר וזרח השמש ובא השמש עד שלא מת משה רבינו זרחה שמשו של יהושע תלמידו עד שלא כבתה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי עד שלא נגנז אליהו זרחה שמשו של אלישע עד שלא מת ר"ע נולד רבינו הקדוש. כפות תמרים מה תמר זה אין לו אלא לב אחד וזקוף כלפי מעלה כך ישראל אין להם אלא לב אחד לפני אביהם שבשמים ותניא (לעיל בזה הפרק) ארבעת מינין שבלולב וכו' עושין פירות אלו תלמידי חכמים שהם מבקשים רחמים על בעלי בתים שינצלו מכל מיני פורעניות (חולין צב.) כדשלחו מתם יבעון רחמי אתכליא על עליא דאלמלא עליא לא מתקיימין אתכליא. ושאין עושין פירות יהו זקוקים לעושי פירות אלו בעלי בתים שיהו זקוקים לעשות נחת רוח לחכמים ותלמידיהם.

(שם לד:) תניא רבי ישמעאל אומר פרי עץ הדר אחד כפת תמרים אחד ענף עץ עבות שלשה ערבי נחל שתים ואפילו שנים קטומים ואחד שאינו קטום ר"ט אומר אפילו שלשתן קטומין ר"ע אומר כשם שלולב אחד ואתרוג אחד כך הדס אחד וערבה אחת אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי טרפון ואזדא שמואל לטעמיה דאמר להו שמואל להנהו דמזבני אסא אשוו וזבינו ואי לא דרישנא לכון כר"ט ולידרוש להו כר"ע דמיקל טפי תלתא וקטימן שכיחי חד ולא קטים לא שכיח. (סוכה לד:) ר"א אומר יכול יהא אתרוג עמהם באגודה אחת אמרת וכי נאמר פרי עץ הדר וכפת והלא לא נאמר אלא כפת הא כיצד אתרוג לעצמו והללו לעצמן ומנין שמעכבין זה את זה ת"ל ולקחתם שתהא לקיחה תמה. ועד דהוו הני ארבעה מיני בהדי הדדי לא נפיק ידי חובתיה דתניא (מנחות כז.) ארבעת מינין שבלולב מעכבין זה את זה ואמר רב תנין בר רבא לא שנו אלא שאין לו אבל יש לו אין מעכבין אין לו מעכבין דכולהו חדא מצוה נינהו דכתיב ולקחתה שתהא לקיחה תמה וכל חד מינייהו בעי לקיחה יש לו אין מעכבין ולא תימא דעד דמגבה לכולהו בהדי הדדי לא נפיק אלא אי מגבה חד חד לחודיה שפיר דמי דקיימא לן לולב אין צריך אגד.

(סוכה לו.) תנו רבנן אתרוג תפוח סרוח כמוש שלוק כושי לבן או מנומר פסול אתרוג כדור פסול וי"א אף התיום ר"ע פוסל וחכמים מכשירין והלכה כרבנן. (שם לד:) הירוק ככרתן ר"מ מכשיר ורבי יהודה פוסל. (שם לו.) אמר מר תפוח סרוח פסול לא שנו אלא מבחוץ אבל מבפנים כשר אתרוג הכושי פסול והתניא כושי כשר דומה לכושי פסול אמר אביי כי חנן נמי מתניתין דומה לכושי תנן רבא אמר לא קשיא הא לן והא להו. (שם לד:) עלתה חזזית על רובו ניטלה פיטמתו נקלף נקב נסדק חסר כל שהו פסול עלתה חזזית על מיעוטו כשר (שם לה:) אמר רב חסדא לא שנו אלא במקום אחד אבל בשנים ושלשה מקומות הוה ליה כמנומר ופסול אמר רבה ועל חוטמו אפילו כל שהו פסול. ניטלה פיטמתו תני רבי יצחק בן אלעזר ניטלה בוכנתו. (שם לו.) נקב תני עולא בר חנינא נקב מפולש במשהו שאינו מפולש בכאיסר היכי דמי נקב מפולש כדי שיראה נקב משני צדדין וכמה שיעור איסר כדינרא זוטרא. נקלף אמר רבא האי אתרוגא דאיגליד כאהינא סומקא כשר והאנן תנן נקלף פסול לא קשיא הא בכולה הא במקצתה. (שם ע"ב) גדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת פסול אמר רבה לא שנו אלא כמין בריה אחרת אבל כמין בריתו כשר. נקב וחסר כל שהו פסול איני והא רבי חנינא מטביל ביה ונפיק לא קשיא מתניתין ביום טוב ראשון דאורייתא ודרבי חנינא בשאר יומי דמצות זקנים היא ובשאר יומי שפיר דמי והאיתמר אתרוג שנקבוהו עכברים אמר רב אין זה הדר שאני נקבוהו עכברים דמאיס. (שם לד:) שיעור אתרוג קטן ר"מ אומר כאגוז רבי יהודה אומר כביצה ובגדול כדי שיאחוז שנים בידו אחת דברי ר' יהודה רבי יוסי אומר אפילו בשתי ידיו בקטן הלכה כר"י בגדול הלכה כר' יוסי.

(שם מד.) ת"ר העושה לולב לעצמו אומר ברוך שהחיינו וקיימנו נטלו לצאת בו אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב (שם לז:) ומוליך ומביא ומעלה ומוריד. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מוליך ומביא למי שהרוחות שלו ומעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו. ולולב משעת נטילתו מברך עליו (שם לט.) דאמר רב יהודה אמר שמואל כל הברכות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מן הטבילה. (שם כט:) לולב שיש בו שלשה טפחים כדי לנענע בו כשר (שם לז:) והיכן היו מנענעין בהודו לה' תחלה וסוף ובאנא ה' הושיעה נא דברי בית הלל בית שמאי אומרי' אף באנא ה' הצליחה נא והלכה כבית הלל (שם מא:) ותניא א"ר אלעזר ברבי צדוק כך היה מנהגן של אנשי ירושלים אדם בא לבית הכנסת ולולבו בידו קורא קרית שמע ומתפלל וקורא את ההלל ועומד לתרגם לולבו בידו לקרות בתורה ולישא את כפיו מניחו על גבי קרקע לבקר חולים לנחם אבלים לולבו בידו נכנס לביהמ"ד משגרו ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו ללמדך כמה היו זהירין במצות.

(סוכה לח.) ת"ר באמת אמרו בן מברך לאביו עבד מברך לרבו אשה מברכת לבעלה וכל באמת הלכה היא. (תענית כח:) א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק שמונה עשר יום בשנה יחיד גומר בהן את ההלל ואלו הן שמונת ימי החג ושמונת ימי חנוכה ויום טוב הראשון של פסח ויום טוב הראשון של עצרת בגולה עשרים ואחד יום תשעת ימי החג ושמונת ימי חנוכה ושני ימים טובים של פסח ושני ימים טובים של עצרת. (ערכין י.) ומאי שנא בחג דגמרינן הלילא כל יומא ומאי שנא פסח דלא גמרינן כל יומא אלא תרי יומי קמאי משום דחג חלוקין קרבנותיו ופסח אין חלוקין קרבנותיו. ויחיד דקאמרינן גומר בהן את ההלל לאו יחיד ממש קאמרינן אלא כל היכא דלא כניפין כולהון ישראל יחיד קארי להון והאי דקא מפיק להון בלשון יחיד משום דכד כניפין כולהון ישראל ובעי למימר הלל כל יומא על כל צרה שנגאלין ממנה אמרי דאי ס"ד יחיד ממש אבל ציבור יש להם ימים שאומרים בהם והא (תענית שם) כדאיקלע רב לבבל בריש ירחא ואשכח ציבורא דקארו הלילא אמאי קפיד האי ציבורא הוא אלא לאו ש"מ אפילו מאה ואפילו כמה אלפי כל אימת דלא כניפין כולהון ישראל יחיד קארי להון השתא דאמרת הכי רב כדקפיד דאמר הני יחיד נינהו וכד שמעינון דקא מדלגין שבקינון ואמר מנהג אבותיהם בידיהם:

פסק שמעת מינה יחיד דמצלי לחודיה דלאו בי עשרה ביומא דקארו ביה ציבורא הלילא ולא גמרו כגון ראש חודש וחולו של מועד קארי הלל ומברך תחלה וסוף כבי עשרה דהא לא קרינן ציבור אלא לכולהון ישראל. (שם ב.) ר' יהודה אומר העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון במוספין מזכיר גבורות גשמים הראשון בשחרית אינו מזכיר ביום טוב הראשון של פסח הראשון מזכיר האחרון אינו מזכיר וכיון שפסק מלהזכיר גבורות גשמים פסק מלשאל בברכת השנים. (שם ד:) א"ר יוחנן הלכה כר' יהודה: (שם י.) בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים רבן גמליאל אומר בשבעה בו. א"ר אלעזר הלכה כרבן גמליאל.

(שם) תניא חנניה אומר ובגולה עד ששים בתקופה. אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל הלכה כחנניה. איבעיא להו יום ששים כלפני ששים או כלאחר ששים רב אמר יום ששים כלפני ששים ושמואל אמר יום ששים כלאחר ששים אמר רב פפא הילכתא יום ששים כלאחר ששים:

סליקו להו הלכות לולב

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף