הון עשיר/עדיות/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ עדיות ב

א

ר"ח סגן הכהנים וכו' העיד. דומה למשנה אחרונה דפרקין דלעיל, דאיירי בטומאה וטהרה, ואחר זה הזכיר כל עדיותיו, וה"ט נמי לדר' ישמעאל דלקמן:

בנר. פי' הר"ב, של מתכת. וכן פי' בפסחים (פ"א מ"ו). ואע"ג דהכא והתם פי' דלכל מיני כלים חוץ מכלי חרס יש להם דין זה של מתכת דחרב הרי הוא כחלל, נקט נר של מתכת דווקא, כי נר של בגד ועור ושק ועץ ועצם לא שכיחי, כי בגד ושק אינם מחזיקים שמן, ושל עור ושל עצים מריחים ריח רע מחמת האור וגם מתקלקלים, ושל עץ נשרף, ושל זכוכית אין לו טומאה דאורייתא כי רבנן גזרו טומאה על כלי זכוכית, משום הכי נקט הרב של מתכת:

ב

לא ראינו אינו ראיה. אפילו להצטרף עם אחרת, ולנ"א דגריס אין לא ראינו ראיה, ר"ל חשובה בפני עצמה, אבל הין הכי נמי דכשיש ראיה אחרת אף שלילת ראיה זו מוסיף ראיה, זהו ההפרש הנ"ל שיש בין שני הנוסחאות:

ה

אם מתעסק. כתב התי"ט, דאינו צד כדרכו, דאם צד כדרכו אפילו לשחק דאינו לרפואה חייב, זה תורף דבריו. ובזה אתי שפיר דהקדים הכא ההיתר לאיסור, מה שלא עשה כן ברישא, דהכי דייקינן מתניתין שפיר אם מתעסק פטור הא אם אינו מתעסק אלא צד אותו כדרכו אפילו לשחק נעשה כלרפואה וחייב, ובזה לא קשיא דיוקא דרישא לדיוקא דסיפא, דאי תנן איפכא א"א לאתויי משחק בנעשה כי אם לפיטורא. והא דלא תני רישא דמפיס דומיא דסיפא דצד, י"ל משום דסדרא דאיסור והיתר דתנן ברישא דמתניתין נקט:

ז

ג' דברים אמרו לפני ר"ע. איידי דהזכיר ר"ע בסוף מתניתין דלעיל הזכיר כל עדויותיו:

ספק נגע ספק לא נגע. עיין מ"ש בפ"ב דשבת משנה ז' ד"ה ספק חשיכה:

ט

האב זוכה לבן. משום דבן חכם ישמח אב (משלי י, א), תני זוכה. אבל עיקר פירושו לפי פירוש הראשון שכתב הר"ב, הוא מזכה:

ובמספר הדורות לפניו והוא הקץ וכו'. המפרשים פירשו מה שפירשו, ועל כלם אין לשון המשנה מדוקדקת, ולכן אקח הכח היפה שבהם כפי הנלע"ד, ואומר דהכי פירושה, שהאב מזכה לבן בשנים הרבה עד שיראה בנים ובני בנים, וכל מספר הדורות אשר הועד הדור אחרון שבהם לאיזה טובה לפניו בעודו בחיים חיותו והוא הקץ, כלומר שמספר הדורות הוא הקץ הקצוב להתחלת אותו הטוב, ולכן הטוב אשר ייטב האב לבן אינו תלוי באריכות השנים לבד כי אף בראית מספר הדורות לפניו, שאילולי כן לא היה זוכה אותו הבן באריכות שניו לראות הטוב ההוא אשר הבטיח הקב"ה לאביו ליתן לזרעו לסוף איזה זמן, כי עיקר זמן הקצוב מאת ה' תלויה בדורות אעפ"י שהזכיר סכום השנים, כי תחילת סכום השנים יהיה לעולם בזמן אשר סופו יגיע לאותו הדור המעותד לטובה ההיא.

שנא' קורא הדורות מראש. ופסוק זה באברהם אבינו נאמר (ישעיה מא, ד. ועי' רש"י שם), ומשמע שהדורות הם ראש ועיקר הזמן. אעפ"י. שבעת ההבטחה נזכרו שנים, דהיינו ועבדום וכו' ארבע מאות שנה. (בראשית טו, יג) וגם דורות דהיינו ודור רביעי ישובו הנה (שם, טז).

והא דהזכיר הכתוב השנים עם הדורות תנאי הם דבריו, כדאיתא בתנחומא פ' בא (פ"ט) כתיב ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, וכתיב ודור רביעי ישובו הנה, הא כיצד, עשו תשובה אגאלם לדורות, ואם לאו לשנים, ע"כ. פי' אגאלם מיד שיולד הדור ההוא שבו יכלו השנים ההם, אע"פי שעדיין לא הגיעה השנה עצמה המוכנת לכך, ואם לא ישובו לא יגאלו עד בא השנה ההיא ממש, וכמו שאירע ליוצאי מצרים שלא בא הטוב ההוא מיד שנולד הדור רביעי אלא אחר כלות השנים ממש, מפני שלא שבו. ומפני שביאת הדור ההוא עיקר הקץ כמו שאמרתי ולא השנה, משום הכי לא קאמר נמי איפכא אם עשו תשובה אגאלם לשנים ואם לאו לדורות, אע"פי שאפשר שיגיעו גם כן השנים קודם הגעת הדורות כשיאריך דור אחד ימיו קודם שיזכה לבנים שהוא דור אחר, שאף אם יהיה כן שתגיע השנה קודם הדור וישובו לא יזכו לטובה ההיא עד בא הדור, כי הוא עיקר הזמן והוא הקץ שקצץ הקב"ה, ולא הזכיר שנים להקל אלא להחמיר אם לא שבו בראשית הדור ההוא:

י

משפט רשעים בגהנם. נשנו באחרונה אע"ג דקדימי ותדירי מכולהו, משום דכל המשפטים דלעיל בעולם הזה מיירי. ועוד משום דהוצרך להאריך בהם במחלוקת שנויה:

בגהנם. דווקא, דקודם שיכנסו בו משפטם חרוץ כפי (ב)מעשיהם, בהכנסם בדצח"ם כמה שנים, כדאיתא בכתבי האר"י זלה"ה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.