תפארת ישראל - בועז/עדיות/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תפארת ישראל - בועז ‏ עדיות ב

(א) ותמוהין לי בזה דברי תוס' [חולין ד"ב ב' ד"ה דליתא]. שהקשה בש"ס שם למה בטמא ששחט מוקדשין צריך אחרי' רואין אותו שלא נגע. נשיילי' לשוחט. ומתרץ הש"ס, דליתא קמן דנשיילי'. והקשה בתוס' למה באין אחרי' רואין אותו נטמא הקרבן, הרי עזרה ר"ה וכל ספק טומאה בר"ה טהור. ותרנו דאי איירי בבמה אתא שפיר, דהו"ל ר"הי. ותמהני מאוד היכי אתא שפיר. דעכ"פ מדאזלינן בתר נוגע ולא בתר מגיע, והרי הנוגע שהיא הבהמה הוה אין בו דעת לשאול ב). ואי"ל דהא דאמרי' כל ספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלין עליה ר"ל אפי' כשמטלטל האדם רק את המגיע ולא את הנוגע. ליתא, דא"כ היכי אמרי' בסוטה, [שם] דבאין בו דעת לשאול אזלינן בתר נוגע ולא בתר מגיע. הרי אי אפשר שיהיה הנוגע דשאבד"ל ולא המגיע, רק ע"י אדם שמגיען יחד. דבכה"ג אמרי' התם דלא אזלינן בתרה. וצ"ע]. והא דנקט והידים טהרות. והרי אם נחוש שנגעו הידים בהמחט נטמא כל גופו. היינו מדיש לחוש נמי שנגעו הידים בבשר שוודאי נטמא, וקמ"ל דא"צ לטובלן דלא גזרו על טוטאת ידים במקדש:

(ב) והא דמוקי לה [פסחים ד"כ ע"א] בהעביר הקרבן סמוך לשחיטה במים, וכשהפשיט נטף ממים שבעור על הבשר, והוכשר הבשר עי"ז לקבל טומאה מהמחט, ויחזור ויעשה ראשון ושני. אילה"ק ומה צריך לזה הרי תיבת הקודש הכשירתו. י"ל דאוקימתא דפסחים הנ"ל היינו אי נימא דחיבת הקודש אינו עושה ראשון ושני. אמנם לרמב"ם [פ"י מטומאת אוכלין], גם שיקבל טומאת עצמו אין חיבת הקודש מכשיר רק מדרבנן, ומוקי למתני' דידן באמת בהעבירם במים. ונתקשה בו הראב"ד הרי בחולין [שם] מסתפק רק אם חיבת החודש עושה ראשון ושני, אבל לטומאת עצמו, קאמר התם בפירוש דהוי דאו. ומה שתי' הכ"מ דרמב"ם ס"ל כרב יוסף התם דהוא בתראה לגבי ר"ל, ואיהו ס"ל דחובת הקודש רק מדרבנן. כבר תמה עליו רתוי"ט כאן. דזה רק מאביי ורבא ואילך [כרא"ש פ"ק דב"מ אות מ"ט]. ולפעד"נ דאי נימא כי"א דכל היכא דפליג אביי או רבא עם חד מקמאי. אין הלכה כתלמיד במקום הרב [כמ"ש הרי"ף ב"ק ד"ט ב], א"כ י"ל דט"ס יש ברכ"מ, וצ"ל דרמב"ם ס"ל כרב יוסף דהוא רביה דאביי. ואיהו ס"ל דחיבת הקודש מדרבנן. אמנם מלבד זה אני תמה על ב' רבותינו אלה, האיך פירשו הסיגיא [חולין דל"ו ב] הנ"ל. דהנה ריש לקיש אבעי' ליה התם אי מונין מחמת חיבת הקדיש ראשון ושני אי לא. ובעי ר"א למפשט ליה, מדתניא מכל אוכל אשר יאכל. אוכל שבא במים מכשיר. ושלא בא במים אינו מכשיר. ור"ל דליכא למימר דאינו מכשיר כלל, דהרי כבר אתרבי מוהבשר וגו' דגם חיבת הקודש מכשיר, אע"כ צ"ל דהא דקאמר הברייתא שאינו בא במים אינו מכשיר, ר"ל לעשות ראשון ושני. ואהא משני *)(ר' יוחנן) דקרא דמכל אוכל וגו' לגופה אצטריך. לשרצים ולמת. ואהא קאמר הש"ס מתיב רב יוסף וכו'. והנה בפי' מתיב רב יוסף זה, יש לפנינו ב' דרכים, או דקאי על ריש לקיש. כלומר מאי מבע"ל אי חיבת הקודש עושה ר"וש או לא, הרי לא גרע משחיטה דעושה ר"וש, וכ"כ מקשי ר' זירא דחיבת הקודש לא גרע מבוצר לגת דג"כ עושה ר"וש. ולתרווייהו משיב אביי. דמהנך לא מוכח רק דעושה ר"וש מדרבנן, כשחיטה וכבוצר לגת דג"כ אין עושין רו"ש רק מדרבנן. זהו הפי' הא' בסוגיא. אולם אם נפרש כן. א"כ ק' מה הדר קאמר רב יוסף לאביי אמינא לך וכו' דר"ל מדמהדרת לי ולר"ז דחיבת הקודש עושה ר"וש דרבנן. א"כ מאי מבע"ל לר"ל. ומהדר ליה אביי. דאבעיי' דר"ל היינו אם עושה ר"וש דאוריי'. וקשה ומה צורך לש"ס לכל כפילות דברים הנ"ל ללא צורך, דפשיטא מדמהדר ליה אביי כבר לעיל לר' יוסף ולר"ז, דמשחיטה ומבוצר לגת לא מוכח רק דחיבת הקודש עושה ר"וש מדרבנן, מוכח ממילא כבר מדבריו. דמהנך לא אפשטה אבעיי' דר"ל דאיהו בעי אי תבת הקודש עושה ר"וש דאורייתא. לכן מסתבר טפי דמתיב רב יוסף לא קאי אאבעיי' דר"ל, אלא אברייתא קאי דקאמרה אוכל הבא במים וכו'. וכן משמע לישנא דרב יוסף ודר' זירא, דקאמרו ברבעיי' דידהו, והא לאו אוכל הבא במים הוא ור"ל היכא קאמרה הברייתא דאוכל שאינו בא במים אינו מכשיר, דע"כ ר"ל שאין עושין ר"וש, והרי שחיטה ובוצר לגת לא באו במים ואפ"ה עושין ר"וש. והשיב להן אביי דהייינו מדרבנן עושין ראשון ושני, וברייתא דקאמר דשלא בא במים אינו מכשיר לעשות ר"וש. היינו מדאורייתא, ואהא הדר תו רב יוסף וקאמר לאביי אם כדבריך א"כ מה מבע"ל לר"ל אם חיבת הקודש עושה ר"וש או לא. דס"ד דרב יוסף, דריש לקיש מסתפק דלמא אינו עושה רו"ש כלל, והרי לדברי אביי מוכח דעכ"פ עUשה ר"וש מדרבנן, דהרי חיבת הקודש לא גרע משחיטה ובוצר לגת. ועל זה משיב לו אביי דאבעיי' דר"ל היינו אי חבת הקודש שהכשרו מדאו', עושה ר"וש מדאורייתא, דעדיף משחיטה ובוצר לגת, שהכשרן גופיה מדרבנן. ואהא מסיק הש"ס, דמכלל דכ"ע ס"ל חיבת הקודש שהכשרו מדאורייתא. עושה רו"ש מדאירייתא דעדיף משחיטה ובוצר לגת שהכשירן גופיה מדרבנן, ואהא מסיק תו הש"ס דמכלל דכ"ע ס"ל חיבת הקודש לטומאת עצמו, מכשיר מדאו' מדכתיב והבשר. א"כ בין לפי' הסוגיא שהבאנו תחלה, בין לפי' הב', לא זכיתי לראות שום מקום רמז דס"ל לרב יוסף דהכשר חיבת הקודש לטומאת עצמו, הוה דרבנן. ואי משום דמדמו חיבת הקודש לשחיטה ובוצר לגת לעניין ר"וש, נימא נמי דדמו להדדי גם לעניין קבלת טומאת עצמן, דהוו דרבנן. ליתא. דילמא מתוך כ"ש קאמרו רב יוסף ור"ז, דמה שחיטה ובוצר לגת דהכשרן לטומאת עצמן גופיה מדרבנן, אפ"ה עושין רו"ש, כ"ש חיבת הקודש דהכשרו לטומאת עצמו דאו', מכ"ש דעושה ר"וש עכ"פ דרבנן. ע"כ דברי רבינו הרמב"ם נשארים בצ"ע, דהרי אין שום מ"ד דפליג אחיבת החודש לטומאת עצמו דהכשרו לאו דאו'. ואם נאמר דלרמב"ם, ר"א דפשט חבעיי' דר"ל מקרא דכל האוכל וכו', ס"ל דדוקא אוכל הבא במים מכשיר, ולא חיבת הקודש מכשיר כלל מדאו'. ליתא דא"כ מה מקשה הש"ס לר"א, אטו רשב"ל לית ליה דאוכל הבא במים דוקא מכשיר. מאי קו', הרי ע"כ לית ליה לרשב"ל דמים דוקא, דהרי לדידיה גם חיבת הקודש מכשיר מדאורייתא. ואהא שפיר פליג ר"א דא"כ מה ממעט קרא דכל האוכל. אע"כ כדאמרן, דכל הפלפול שבין ר"א ור"ל הוא רק לעניין אי מהני הכשר חיבת הקודש לעניין לעשות רו"ש, אבל לעניין דלהני לק"ט עצמו, לכ"ע דאורייתא. ודברי רבינו הרמב"ם נשארים בצ"ע, אם לא שנאמר שהיה לרמב"ם גירסא אחרת בש"ס. ומה שעוררני בני הרב המאה"ג מהו' ברוך יצחק שליט"א דאפשר דסמך הרמב"ם אסוגיא דפסחים [דל"ה א'] דקאמר התם בפירוש דילפוחא דברייתא מוהבשר לרבות עצים ולבונה, אינו אלא מעלה בעלמא, ופי' רש"י שם, מדרבנן. וכ"כ בזבחים [דמ"ו ב'] אמרינן נמי, לפסילי בעלמא, ופי' רש"י שם דקרא אסמכתא בעלמא הוא. עכ"ל בני הרב שליט"א. לפע"ד מכל זה אין כאן ראיה לרמב"ם, דמפסחים וזבחים הנ"ל לא מוכח רק דהא דמרבינן מקרא דוהבשר דגם עצים ולבונה אע"ג שאינן בני קבלת טומאה, אפ"ה חיבת הקודש יחשיבה כאילו היו בני קבלת טומאה, זהו אסמכתא בעלמא, דדלמא קרא לא מרבי רק מאכל שראוי לק"ט, אבל מנ"ל שיעשה חיבת הקודש ב' פעולות, *)שעצים ולבונה יהיו נחשבים כבני קבלת טומאה, וחשיבם נמי כמאכל שהוכשר. כל זה הוא כוונת הש"ס בב' מקומות הנ"ל. אבל מה שהוא באמת מאכל, וודאי ילפינן שפיר מוהבשר שיהיה נחשב ע"י חיבת הקודש כאילו הוכשר. תדע, דאל"כ קרא דוהבשר ל"ל:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.