הון עשיר/סנהדרין/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ סנהדרין ו

א

אפילו ד'. דכבר הוחזק בג' פעמים, דאע"ג דבדבריו יש קצת ראיה הדומה לזכות, אין לו ראיה חזקה ליפטר עמה, בתוספת מעט זכות מחזירין, משום הכי קתני מנין זה. וחמשה נקט ליה, דלא תימא ארבעה דווקא:

ג

האיש נסקל ערום. ולפיכך צריך כסוי ערוה, וכן פסק הרמב"ם בפ' ט"ו מה' סנהדרין (ה"א). ואין האשה נסקלת ערומה. ולכן לא שייך בה כסוי ערוה, ובהא דווקא פליגי רבנן עליה דר' יהודה, ולא הזכירו האיש וכו' אלא מפני שמהדיוק שאנו למדים שהאיש נסקל ערום, דייקינן נמי שאין האשה נסקלת ערומה כדאיתא בש"ס (דף מה.) מ"ט דרבנן דאמר קרא וכו' ורגמו אותו בלא כסותו הא אותה בכסותה. ואף כי התוספות (שם ד"ה הא) רצו לומר דדיוק זה דהא אותה לאו דווקא הוא, כי הוצרך המיעוט למעט הכסות מאיש, ומנין למעט אשה מדין זה של איש ממקרא זה. לע"ד אין זה מוכרח, דה"ל קרא למימר ורגמו סתם, ולמעט כסותו הל"ל ורגמוהו, ומדקאמר המיעוט יותר מבורר והוא אותו, ש"מ תרתי. ומ"ש (תוס' שם) דטעמא הוי משום הרהורא או משום בזיונא. אף זה לא נהירא, דהא מסקנא דמלתא היא דרבנן לא חיישי להרהורא, דה"ג התם, למימרא דרבנן חיישי להרהורא וכו', והא איפכא שמעינן להו וכו', ומשני דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא, דאמר קרא (יחזקאל כג, מח) ונוסרו כל הנשים וגו' הכא אין ייסור גדול מזה. ופי' רש"י ז"ל, הכא דמיקטלא אין ייסור גדול מזה, וטעמא לאו משום הרהור הוא, עכ"ל. הרי מבואר דלא משום חשש הרהור אמרו רבנן שאינה נסקלת ערומה, אלא מגזרת הכתוב דמיעטה, הואיל וכבר היא מתייסרת במיתה, דלא נימא נעביד בה תרתי. ואע"ג דהאי מדרב נחמן מפקינן לה, כדאמרינן התם דאמר רב נחמן ואהבת לרעך כמוך, ברור לו מיתה יפה. מ"מ אי לאו מיעוט דאותו, הוה אמינא דמיתה יפה הוא ניחא דגופיה, ותסקל ערומה דומיא דאיש כדי שתמות מהר, להכי כתב קרא מעוט אותו ולא אותה בלא כסותה, לגלות דמיתה יפה הוא דנחוש על בזיונא דגופא, ולא תסקל ערומה משום ניחא דגופא, ומזה למדו רבנן דבזיוני דאניש עדיפא ליה מניחא דגופא, משא"כ לר' יהודה דלא דריש מעוט זה, וכדמסיק בש"ס:

ד

ונותנה על לבו. אע"ג דמשליכה על לבו כמ"ש התי"ט, קתני לשון נתינה, לרמוז דהיתה אבן כבדה, כמ"ש התי"ט משמא דגמרא (דף מה:) שהיתה משוי שני בני אדם, שא"א להשליכה בכח, והרי היא הולכת על לבו במתון כאילו ניתנה עליו דרך נתינה:

האיש נתלה. בש"ס (דף מו.) מ"ט דרבנן, דכתיב (דברים כא, כב) ותלו אותו ולא אותה. נמצא שממקום שאנו למדים האיש נתלה, דייקינן ולא אשה. לכך קתני ליה אע"ג דלא אצטריך, וכמ"ש לעיל באיש נסקל ערום:

ה

שכינה. על שם דכתיב (ישעיה נ, א) ובפשעכם שלחה אמכם. קתני שכינה, אע"ג דבסיפא תנן המקום:

כביכול. פירוש, זה הזרוע והראש הנזכר בשכינה, אינו זרוע וראש ממש, כי אין לו דמות הגוף ואינו גוף, ואין אדם יכול לכנות דברים אלו לבורא יתברך, אלא כביכול, פי' בכ"ב אותיות התורה יכול אדם לומר כן, כי אלו השמות של אברים הם צירופי אותיות של שמות הקדש שעולים במספרם שם אותו האבר. כגון אוזן שבגי' היא שם ס"ג עם הכולל, מפני שזה האבר הוא מושפע משם זה, ומזה תדון לשאר האברים, וכה תפרש הפעולות הנעשות ע"י אברים אלו המכונים לבי"ת, כנזכר בכמה עניינים בדברי רז"ל ככתוב בכתבי האר"י זלה"ה בכמה דוכתי, ותמצא מרגוע לנפשך. והתי"ט פי' תיבת כביכול בפירושים אחרים, ולעניות דעתי האותיות מחכימות כי זה הוא פי' אמיתי, והוא כלל גדול בתורה. ועיין בספרי משנת חסידים:

המקום. וברישא תנן שכינה, רמז רמז לנו דה' ממרום ישאג, כשרחל מבכה על בניה:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.