הון עשיר/מגילה/ד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הון עשירTriangleArrow-Left.png מגילה TriangleArrow-Left.png ד

< הקודם ·
מעבר לתחתית הדף


משנה


מפרשי הפרק
שנדפסו על הדף

רע"ב
תוספות יום טוב
תוספות רבי עקיבא איגר
תפארת ישראל - יכין


מפרשי המשנה

פירוש המשנה לרמב"ם
הון עשיר
יש סדר למשנה
רש"ש


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ב[עריכה]

כל יום שיש בו מוסף . לא התחיל ביום שאין בו מוסף, דלחול המועד אצטריך, וכמ"ש במ"ק ד"ה במועד:

ה[עריכה]

עוברין על ידו . עוברין לפני התיבה על ידו לא קתני, אלא עוברין סתם, וכולל כל מיני העברה השייכים בענין, בין לפריסת שמע בין לקדושה בין לנשיאות כפים, דבכל אחד היו עוברין במקום הקבוע לאותו דבר, וכדי שלא להאריך כללם התנא כולהו בלשון זה:

ז[עריכה]

רי"א וכו' . מ"ש התי"ט דלא פליג, אינו מוכרח, אלא פליג כנראה מלישנא דמתניתין, ואעפ"כ פסקו כמותו מן הטעם שכתב בשם הכסף משנה:

ח[עריכה]

בסנדל איני עובר . לא ידענא אמאי לא נשנה דומיא דרישא, איני עובר בסנדל:

נתנה על מצחו ועל פס ידו . לגלות לנו דבבא דהעושה תפילתו עגולה סכנה, בשל ראש איירי כמ"ש הר"ב, שנא אצלו נתנה על מצחו קודם או על פס ידו, שלא כסדר הנחתן:

ט[עריכה]

על קן צפור וכו' . בברכות פ"ה משנה ג' הארכתי בזה ע"ש:

המכנה בעריות . פי' הר"ב שדורש פ' עריות בלשון כינוי, שאומר שלא בערוה ממש דבר הכתוב, אלא שלא יגלה קלון אביו וקלון אמו, עכ"ל. וזה יצא לו מפירוש רש"י דש"ס (דף כה.) דגרסינן התם המכנה בעריות משתקין אותו, תני רב יוסף קלון אביו וקלון אמו. ופי' רש"י, תני רב יוסף לפרושי מכנה דמתניתין, דמתרגם ערות אביך וערות אמך קלנא דאבוך וקלנא דאמך, ולא תגלה שום דבר קלון שבה, עכ"ל. מדבריו אלו נראה דאביו ואמו דקאמר רב יוסף לאו דווקא, אלא הראשונים דנזכרו בעריות נקט, ולא אתא אלא לפרש מה הוא זה הכינוי. אבל בירושלמי משמע דדוקא הוא, דגרסינן התם (ה"י לג.) המכנה בעריות, בערייתא דאבוי ובערייתא דאימיה, ע"כ. דבלשון זה לא פירש לשון כנוי כלל, אלא פירש באיזה ערייות איירינן. ולא ניחא לי למימר דהירושלמי חולק על הבבלי בהא, כי על החלוקים אנו מצטערים, והרמב"ם בפירושו כתב ז"ל, והמכנה בעריות הוא שיכנה וישים כנוי הנסתר במקום כנוי הנוכח, ויאמר במקום אביך ואמך ואחותך, אביו ואמו ואחותו, עכ"ל. ולפי הנראה הרמב"ם הוא דלא כבבלי ודלא כירושלמי, שלפי פי' רש"י האי דאמר רב יוסף קלון אביו הוא פירושא דמכנה, והרמב"ם קאמר דמוציאו מנגלה לנסתר בדבורו, אבל לא שיפרש תיבת ערות לקלון, ולפי הירושלמי משמע דמתניתין לא איירי אלא בעריות דאביו ואמו, והוא הזכיר נמי אחותו, וזה הוא דבר שא"א להיות שהרמב"ם יפרש למתניתין דלא כשום אחת מהסוגיות:


לכן נלע"ד דהאמת אתו ונמוקו עמו, ויפה פירש בשני הסוגיות, ודקדק לשון המשנה דקתני בעריות מכנה משא"כ בסיפא, ודקדק נמי דלא תנן בהו בנזיפה כמו בסיפא, דלפי פירוש רש"י תרויהו קשיא ליה, כי מה שדחק התי"ט בישובם, הנה הם דוחקים כאשר יראה המעיין:

וזו היא כוונת המשנה עם הסוגיות, והוא דידענו שכשהיו רז"ל מזכירים איזה פסוק נגד חבריהם, ושהיה באותו פסוק בזיון או קללה לנוכח, היו אומרים למגיד כנה כדאיתא בש"ס (עי' שבועות לו.), כדי שלא יהיה נראה כמקלל או מבזה את שכנגדו. ועל זה קאמר מתניתין דהעושה כן בעריות, ובהיותו עם החברים אומר ערות אביו ודומה לו במקום אביך, משתקין אותו. כי השומע ממנו פסוק זה בכנוי אתי למטעי ולמימר דערוה דקאמר לאו ערוה ממש היא, דאי הוה פירושו ערוה ממש לא היה מכנה לו, שאין בזה שום בזיון אף אם מדבר עם אביו ממש, כי לכל איש ואשה יש להם ערוה, וכינה הכתוב ענין הזנות בלשון זה על כי חטא זה בערוה הוא תלוי. אבל במה שמכנה לו אתי למטעי ולמימר דפירושו קלון, ושבזה יש בזיון אלו היה מדבר לנכח קלון אביך לא תגלה, דמשמע שיש קלון מה באביו ושהקב"ה אסר לגלותו, ומשום הכי משתקין אותו, אבל לא בנזיפה שאין כוונתו לרעה כמו בסיפא, אלא דחיישינן דילמא אחר יטעה בדבורו, והיינו דקאמר רב יוסף קלון אביו וקלון אמו, דע"י שמכנה גורם דאת שכנגדו יאמר דערוה ס"ל קלון.

ועל זה קאמר בירושלמי דלא חיישינן להא אלא בעריות דאב ואם, משום דהכתוב צוה במקום אחר על כבודם, אבל על שאר העריות אף אם מכנה לא חיישינן להא, דלא סלקא דעתיה דשומעו דבא קרא לצוות על קלונם שלא יגלה בלשון כל כך סתום, הואיל ולא גילה לנו במקום אחר חייוב על כבודם בפירוש, דנלמוד סתום מן המפורש כמו באב ואם. וכדי שלא נטעה לומר דכוונת הירושלמי הוא דווקא בפסוק דערות אביך וערות אמך וערות אשת אביך, הוסיף הרמב"ם בפירושו תיבת אחותך, לגלות דאף בערוה זו אם מכנה משתקין אותו, דזיל בתר טעמא והוא דחיישינן דילמא אתי למטעי ולפרש הכתוב על הקלון הנוגע לאביו ולאמו ולא על הזנות, מדמצינו לו איסור במקום אחר, ואף בערוה זו איכא למיחש אם יאמר ערות אחותו בת אביו או בת אמו וכו' לא תגלה ערותן, וכן ערות בת אשת אביו מולדת אביו אחותו היא לא תגלה ערותה, שיפרש קלון, כי בהגלות קלון אחותו הוא מגלה קלון אביו, כדכתיב (ויקרא כא, ט) ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת. וכן פוגם בכבוד אמו בהיותה בת אמו, כדכתיב (בראשית לד, א) ותצא דינה בת לאה. דאמרו רז"ל (עי' בר"ר פ"פ א. ועי' כתובות סג.) דהיינו דאמרי אנשי כאמה בתה, רחלה בתר רחלה אזיל. וקמפרש הרמב"ם הירושלמי דקאמרא בערייתא דאבוי וערייתא דאימיה, בעריות דשייך בהו קלון לאביו ולאמו כדמפרש רב יוסף (בירושלמי) [בבבלי], לאפוקי עריות דבתו וכלתו ודודתו ואשת אחיו, דאף אם מכנה בהם לא סלקא דעתיה דחבריה דמשום כבוד אביו ואמו אסר לגלות קלונם, דענין רחוק הוא, אלא יפרש דבריו בעריות כפשטא דקרא, ויתלה כנויו במה שלשון ערוה אינו לשון נקיה, ושלכן לא רצה לדבר בלשונו זה בענין שיהיה נראה כמדבר עם קרוביו של העומד כנגדו, ובהכי אתי שפיר הא דתנן המכנה דפירושו כמשמעו, ולהיות שאינו פוגם בכנוי זה בכבוד ה' כמו בעל קן צפור ודומיו, כי אם אתי למטעי בפירוש התורה, משום הכי לא כלל בבא זו עמהם:

י[עריכה]

מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם . ולא חיישינן ליקרא דישראל, והשני נקרא ולא מתרגם משום יקרא דאהרן, כ"פ הר"ב. וטעמא דחיישינן לגנאי דאהרן יותר מגנאי דכל ישראל, חדא כדאיתא בירושלמי (הי"א לג:) ר' מר עוקבן בשם רבנן דתמן, לא דומה גנאי יחיד בצבור לגנאי צבור בצבור, ע"כ. ופירושו דגנאי יחיד בצבור הוא גנאי גדול יותר מלהזכיר גנאי צבור בצבור, וטעמא דמלתא דכשהחטא הוא מצבור כ"ע ידעי דלא כל הצבור חטא, וכדמצינו בעכן דקאמר קרא (יהושע ז, יא) חטא ישראל. אף כי לא חטא כי אם עכן, ולכן אין בושה כ"כ ליחידי אותו צבור בהזכיר חטאם, כי כל אחד אומר על עצמו עדיין לא ידעי אם אני הייתי מהחוטאים, משא"כ בגנאי יחיד כי חרפה היא לו מאד, דידעו הכל שהוא היה החוטא:

ברכת כהנים . התי"ט ז"ל אחר החקירה רצה לומר, דוכן ברכת כהנים גרסינן, ודקאי אעגל אשני דסמיך ליה דנקרא ולא מתרגם. וקשה בעיני מאד להטעות כל הספרים בטעות גדול כזה המהפך הענין מאיסור להיתר. ועוד קשה דאם כן הוא, אמאי לא עשה כן התנא גם במעשה העגל הראשון לתלותו במעשה תמר דדומים לגריעותא, מלתלות ברכת כהנים בו דלא דמו, דאחד הוא מעשה גרוע ואחד הוא דבור חשוב ואינו ראוי לתלות זה בזה, ומה שכללו עם מעשה דוד ואמנון בבבא אחת לא נקרא תליה זה בזה, דלא תלאם זה בזה אלא קחשיב שניהם והדר אמר הדין השוה לשניהם, ואין אחד תלוי בחבירו. והא דלא עשה כן נמי במעשה עגל הראשון עם תמר, ויאמר מעשה תמר ומעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם, י"ל כדי שלא נטעה לומר דהראשון קאי אתרויהו וכן השני שאח"כ, ושנמצא איזה חילוק בין תחילת המעשה דתמר לסופו. ובירושלמי נמי משמע דה"ג במתניתין, ושזו היא דעת תנא דמתניתין דלא נקרא ברכת כהנים כלל ושגזרת הכתוב היא, דה"ג התם (הי"א לג:) ואתיא כהיא דאמר ר' חלבו בשם רב הונא, ברכות כהנים (אין) נקראות ולא מתרגמות, ר' בא כהן בעא קומי ר' יוסי מ"ט, א"ל כה תברכו לברכה ניתנה לא ניתנה לא לקריאה, ע"כ. והוספתי תיבת (אין) כי כן מוכח מסוף הענין דקאמר לא לקריאה, וסוגיא זו אמתניתין ודאי קאי, דהא קודם ואתיא כהיא וכו' לא נזכר שם שום דבר מענין זה, ולכן בע"כ אנו צריכין לומר דאתיא כהיא ר"ל דמתניתין אתיא וכו', דהכי ס"ל לתנא דמתניתין מן הטעם הנזכר בסיפא, דלא כתב קרא כה תאמרו אלא כה תברכו, וגירסת הספרים היא עיקר, אבל אין ההלכה כך אלא כמפורש בש"ס:


מגילה מתחיל במם ומסיים במם, והוא כי לוחות הראשונות ניתנו למם יום בפרסום ובפתח עינים כמם פתוחה, ושלט בהם עין הרע ונשברו ונפתחו כפתיחת המם פתוחה, וניתנו לוחות אחרונות למם יום בחשאי וסתומים מן העין כמם סתומה (עי' תנחומא תשא פל"א), וכל פירוש התורה הזאת הדור קבלוה בימי המן (עי' שבת פח. וע"ע תנחומא נח פ"ג). ועוד מם מנות, מם מתנות, מם מגילה, מם משתה, אלו הם ארבע ממין שיש בשני ממין מלאין, הרומזים על מצות יום פורים:

סליק מסכת מגילה. שבח לאל ותהלה:

משתה רב וגם ששון אל תמנע ביום גילה.

ככתוב בכל לשון בספר ובמגילה:


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.