יש סדר למשנה/מגילה/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יש סדר למשנה ‏ מגילה ד

א

תוי"ט ד"ה ויושב וכו' כביכול [ונאמר בהקב"ה כבאדם שיכול להאמר בו כן] חסרון הניכר יש דבסיומא דמלתא צ"ל לשון רש"י כי דברים אלו כתב רש"י בסוגיא כ"א ע"א והתוי"ט בסנהדרין פ"ו מ"ה העתיק דברי רש"י אלו ועע"ש מ"ש התוי"ט בשם התשבי ודע דעל פי' הרגיל בפי רבים לומר כביכול פי' התורה שנתנה בכ"ב אותיות יכולה לומר כן אבל לנו אי אפשר לאומרו כתב התשבי סתירות הרבה ע"ש. ועי' מ"ש רש"י ביומא ד' ע"ב ד"ה כביכול אני שמעתי וכו' ואני אומר לפי שדבר קשה וכו' אמר כביכול כלומר על כרחינו יאמר כן וכו':

ב

הר"ב ד"ה ביום טוב חמשה וכו'. יום טוב דאיכא ביטול מלאכה כו' ע"ש צריך תיקון וצ"ל יו"ט דאסור בעשיית מלאכה כהלשון בגמרא כ"ב ע"ב או טוב יותר לתקן דצ"ל יו"ט דליכא ביטול מלאכה [וז"ל רש"י במשנה ואין מוסיפין בראשי חדשים ובחולו של מועד דאיכא ביטול מלאכה דמלאכת דבר האבד מותרת]:

ג

תוי"ט ד"ה ואין קורין בתורה וכו' וליתא דקרא דהבדלו בקרח כתיב וכו' ונ"ל לתקן לשון הר"ן וכו' ויש לתקן ג"כ לשון הר"ב כו' ע"ש. אמת כמו שהגיה התוי"ט בהר"ן והר"ב כך איתא להדיא לפנינו בסוגיא זו דמגילה כ"ג ע"ב דאמר קרא ונקדשתי בתוך בני ישראל כו' אתיא תוך דהכא מתוך דהתם דכתיב הבדלו מתוך העדה (במדבר ט"ז) ואתיא עדה עדה דכתיב התם עד מתי לעדה הרעה הזאת (במדבר י"ד) מה להלן עשרה אף כאן עשרה. וחידוש קצת דלא מייתי התוי"ט סוגיא דמבואר כל דבריו בתוכה ואודיעך כי כמ"ש הר"ן והר"ב כך איתא בסוגיא ברכות כ"א ע"ב ובסנהדרין ע"ד ע"ב [ע"ש שינוי המאמרים כי במגילה איתא תני ר' חייא ובברכות איתא תני רבנאי אחוה דר' חייא בר אבא ובסנהדרין איתא תני רב ינאי אחוה דרבי חייא בר אבא] אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם הבדלו מתוך העדה הזאת מה להלן עשרה וכו'. וכתבתי בתכ"ש בס"ד דבסוגיא דברכות ובסנהדרין צריכין אנו להגיה ולגרוס כמו שאמרו במגילה דהא ברור דקרא הבדלו מתוך העדה הזאת דכתיב במעשה דקרח לאו עשרה הוי אלא רובו ככולו של ישראל. אבל לפי דאיתמר במגילה דילפינן עדה דכתיב גבי קרח מעדה דכתיב גבי מרגלים אתי שפיר דאהני הגזרה שוה להורות דגם עשרה מישראל נקראו עדה. ודע דמ"ש רש"י במגילה ד"ה עדה אין פחותה מעשרה שנאמר עד מתי לעדה הרעה הזאת יצאו יהושע וכלב קצת צריך ביאור אהיכא קאי ועל מה ציין וכן מ"ש רש"י בסנהדרין בזה"ל להלן במרגלים קצת צריך הבנה ומבין יבין. ומאת אשר שמתי לפניך בין תבין:
ודע עוד כי בתוס' דסוטה ל"ד ע"א כתבו בשם הירושלמי על דעתיה דר' ישמעאל שנים עשר מרגלים היו שמונה באשכול ארבעה בתאנים ורימונים על דעתיה דר"ע עשרים וארבעה היו דדריש לשונות כפולים דכתיב איש איש אחד ט"ז באשכול שמונה בתאנים ורימונים ע"ש. ולא מצינו לומר דר"ע יחלוק על דבר שבקדושה דקי"ל בברכות ובמגילה בעשרה וכן לענין פרהסיא לענין יהרג ואל יעבור דקי"ל בסנהדרין בעשרה וכ"פ כל הגדולים ובשו"ע. ואם היה ר"ע לשיטתיה דכ"ד מרגלים הוו א"כ נשאר עדה בלא יהושע וכלב מספר כ"ב. וקי"ל הלכתא כר"ע לגבי רבי ישמעאל. אמנם דגם לר"ע מדלא הזכיר בתורה שמותן אלא להנך הנקובים שמוע בן זכור וכיוצא בו ברור כי הם אשר הוציאו דבת הארץ והם אשר נאמר עליהם עד מתי לעדה הרעה אשר הם מלינים עלי פי' שגורמים לישראל שילינו עי' רש"י וש"ח. אבל כל אותן שלא נזכרו ונקבו בשמות אע"ג שנטלו מאשכול ורימון לא לרעה נתכוונו כמו גם יהושע וכלב שנטלו לדעת הירושלמי הנ"ל ומה"ט ניחא שלא נזכרו בשמות כמו השאר. ויתכן לפ"ז דנפקא ליה לר"ע דסנהדרין קטנה היה של כ"ג דכתיב ושפטו העדה וכ"מ מבואר במס' סנהדרין פ"א (גבי) ולא מצינו שום חולק:

תוי"ט ד"ה תשעה וכהן וכו'. ובגמ' חד לגופה וחד למעוטי ואידך הוי מיעוט אחר מיעוט כו' ע"ש. לא נחית לדקדק אלא העתיק הגמרא כמו שהיא לפנינו בסוגיא כ"ג ע"ב אבל דע כי תיבות וח"ד למעוט"י טעות הדפוס היא כי אין להם מובן דהא הוא בכלל מה שסיים ואידך הוי מיעוט אחר מיעוט. וקושטא קאי דבסנהדרין ט"ו ע"א ליתא מלות וחד למעוטי אלא הכי איתא שם חד לגופיה הנך הוי מיעוט אחר מיעוט וכו' וכן בפירש"י דשם. שוב מצאתי שבסוף מסכת נדפס הערה מזה בהגה"ה:

ו

הר"ב ד"ה פוחח בגדיו קרועים וזרועותיו נראים מבחוץ ערום ויחף מתרגמינן פוחח ויחף כו' ע"ש. אבל רש"י בפי' כ"ד ע"א ז"ל פוחח במס' סופרים מפרש כל שכרעיו נראין ערום ויחף מתרגמינן ערטלאי ופחח. ע"כ. והרמב"ם בפי' ז"ל פוחח הוא שיהיה הבגד שעליו נקרע העליון ממנו עד שכתפיו ולבו נראין ערומין ומתרגמינן ערום ויחף פחח ויחף ע"כ וז"ל הרא"ש פוחח פי' שלובש בגד קרוע וכתפיו וזרועותיו ערומות שנמצא בגדו שעליו כעין אזור תחת אצילי ידיו ולמטה כגון זה נקרא פוחח ערום ויחף ומתרגמי' פחח ויחף הא למדת שפוחח הוא החוגר על מתניו ומניח כתפותיו וזרועותיו ערומות ובירושלמי וכו' אמר נעשה כפוחח ע"כ. ודע הדבר אשר נסתייע רש"י מן מס' סופרים שם במ"ש פי"ד הלכה ט"ו פוחח הנראים כרעיו או בגדיו פרומים פורם אבל לא בראשו מגולה וכו'. מיהו כלשון הר"ב כן קצת לשון הטור או"ח סי' נ"ג פוחח אינו עובר לפני התיבה וזהו מי שלובש בגדיו קרועים בכתפיו וזרועותיו מגולות. ולשון המחבר סעיף י"ג פוחח הוא מי שבגדו קרוע וזרועותיו מגולים לא ירד לפני התיבה. ובערך פחח כתב הערוך פוחח פורס על שמע פי' לבוש בגד קרוע ואין בבגדיו בתי ידים אלא ידיו ערומות כדמתרגם וכו' ערום ויחף פחח ויחף הרי לפניך שינוי נוסחא וחלופי פירושיהם אחר העיון בדברי כל אחד מהמפרשים. ובזה יתבאר מ"ש תוס' כ"ד ע"א ד"ה פוחח ערום ויחף מתרגמי' עירטלאי ופחי וליתא דפחי הוא תרגום של ערום וכו' ולכאורה קצת מחוסר הבנה דהא לפי הסדר שהעתיקו נראה דמתרגם ערטילאי על הסדר מילת ערום בעברי ואח"כ פחי. בהחלט מתרגם על מלת יחף בעברי. אמנם עיקר כוונת תוס' במה שכתבו וליתא כלומר דליתא כך כלל בתרגום אלא דמתרגם פחח ויחף [כי כן איתא בתרגום שלפנינו וכ"כ רש"י בפרושו (ישעיה כ') ערום פי' פחח ורצו תוס' להשיג בזה על רש"י שפי' כרעיו נראין נקרא פוחח מדמתרגמינן על יחף פחח וביומא ע"ז ע"א מבואר דיחף היינו מנעילת הסנדל אף דמתחלה רצה הש"ס לדחות דילמא במנעלים המטלאים אבל לפי המסקנא ליתא אלא מנעילת הסנדל ע"ש ולפיכך סיימו תוס' וכן פי' הרב אלפסי דפחי זהו אותו שלובש בגדים קרועין והוי יודע דמה שסיימו תוס' וכן פי' הרב אלפסי והכי נמי משמע בפ"ק דמסכת קידושין. לא מצאתי עד הנה. אי' איפוא מקומו הוא חונה:

ח

או על פס ידו הרי זו דרך המינות במשב"ג הרי זו דרך הקראים ופירש"י הרי זו דרך הקראים שמבזין מדרש חכמים והולכין אחר המשמע כמשמען בין עיניך ממש ועל ידך ממש ורבותינו דרשו במנחות וכו' אכן בפי' הרמב"ם גורס הרי זו דרך טועים לפי שהוא הולך אחר לשון התורה ממש לפי דעתו ע"כ:

תוי"ט ד"ה דרך החיצונים כו' קרוב למין הוא וכו' ע"ש. אמנם דע דברישא דמתני' בסמוך משנה ט' גירסת הרמב"ם בפירושו האומר יברכוך טובים הרי זו דרך החיצונים והחיצונים הם הכופרים בתורה בכל ואינם מאמינים ממנה לא תורה שבכתב ולא תורה שבע"פ ע"כ ובפרושי דבבא זו האומר יברכוך טובים וכו' הארכתי מ"ג פ"ה דברכות קחנו משם:

ט

תוי"ט ד"ה האומר כו' משתקין אותו וכו' ומצאתי בערוך וכו' ונראה ודאי וכו' ע"ש. המהרש"א בח"א כתב בזה"ל לפירש"י נראה דבא תנא דבי ר' ישמעאל לפרש המתני' דמשתקין אותו מלומר כן דהכתוב מדבר בישראל הבא כו' אלא דהכתוב מדבר במעביר בנו באש אבל מדברי הערוך בערך (אדם צ"ל) ארם נראה דבא תנא דר"י לפרש דקושטא הוא דהכתוב מדבר בישראל הבא על הכותית כו' ומתני' דקתני משתקין אותו היינו דאומר דהכתוב אינו מדבר אלא בארמיותה שמעבירין זרעם למולך ע"ש ולדבריו יתיישב דברי התרגום יונתן שהוא פי' המקרא לא תתן בתשמישתה לצד בת עממין כו' ע"ש עכ"ל המהרש"א. ולפ"מ שהבין המהרש"א בפי' הערוך. לכאורה פליאה שיפרש תנא דבי ר"י המקרא בהכי ויצא לידון בדבר חדש שלא נשמע שיהיה מחויב כרת על המזיד וחטאת על השוגג לבא על העובדת כוכבים [וגם דחוק דכל הני משניות וברייתות דתנן בהו הנותן מזרעו למולך חייב סקילה ודריש לה בסנהדרין ס"ד ע"א מהך קרא דכתיב ומזרעך לא תתן וגו' לא אתיא כתנא דר"י] והוי יודע דגם בחדושי הלכות מהרש"א במגילה כ"ה ע"א בד"ה מפני שעושה מדותיו וכו' כתב בזה"ל ויותר מזה קשה בפרשת אחרי בפסוק ומזרעך לא תתן להעביר למולך פי' בת"י ומזרעך לא תתן בתשמישתה לצד בת עממין גי' שזה הפך משנתינו בשמעתין דקתני דמאן דמפרשי לה הכי משתקין אותו בנזיפה ובערוך ערך [אדם צ"ל] ארם יתיישב התרגום לפרושו. ע"ש עכ"ל. הנה לא ארד לדקדק במה שכתב בשמעתא וכופלו עוד באגדתא. אבל במה שכתבתי למעלה נראה דאי אפשר דדעת הערוך כפי פירושו של המהרש"א. ולכן בהפלאה שבערכין כתבתי יפה פרושו של מד"ז התוי"ט בכוונת רבינו הערוך. וטעמו ברוך:

י

הר"ב ד"ה מעשה עגל השני וכו' ופסוק ויגוף וכו' משום יקרא דאהרן כו' ע"ש. וכן הוא לשון הרמב"ם בפרושו ענין עגל השני הוא מה שנשנה מענינו והוא מפסוק ויאמר משה אל אהרן עד פסוק וירא משה את העם וגו'. וכמו כן ויגוף ה' את העם ואלו הפסוקים אינן מתרגמינן על ראש הציבור מפני כבוד אהרן ע"כ. אכן רש"י כתב הטעם דעגל השני לא מתרגם פן יטעו עמי הארץ ויאמרו ממש היה בו שיצא מאליו דפרושו של העגל השני היינו מה שחזר אהרן וספר המעשה והוא שכתוב בו ויצא העגל הזה. וז"ל תוס' כ"ה ע"ב ד"ה מעשה עגל השני נקרא ולא מתרגם פי' רש"י שלא יאמרו ממשות היה בו מדקאמר אהרן ויצא העגל הזה וקשה דהא בירושלמי פליגי אמוראי ואיכא מאן דאמר מן ויאמר עד לשמצה בקמיהם (היה צ"ל) היא מעשה עגל השני והיינו סיפא דקרא (דוירד צ"ל) דוירא משה ולפירש"י לא היה לומר אלא עד תחלת הפסוק לכן נראה כדמפרש בירושלמי דהטעם לפי שאין דומה גנאי של יחיד ביחיד או של ציבור בציבור לגנאי של יחיד בציבור משום כבודו של אהרן לא רצו לתרגם ע"כ. ובעד רש"י יש להליץ דרש"י מפרש לפום גמ' דילן דקאמר בסוגיא כ"ה ע"ב איזהו מעשה עגל השני מן ויאמר משה עד וירא משה והנה על כרחך הכוונה עד ולא עד בכלל דאל תהא קשה הל"ל עד לשמצה בקמיהם. והילכך נמי מייתי הש"ס ע"ז תניא רשב"א אומר לעולם יהא אדם זהיר בתשובותיו שמתוך תשובה שהשיבו אהרן למשה פקרו המעררים [העיזו פניהם לומר יש ממש בע"ז. רש"י] שנאמר ואשליכהו באש ויצא העגל הזה. ע"כ. והשתא פירש"י מוכרח דאי ס"ל לש"ס דילן משום כבודו של אהרן הל"ל עד לשמצה בקמיהם אע"כ לפרש שלא יאמרו ממש יש בע"ז וניחא נמי הא דלא קחשיב בכללא דלא מתרגמינן פסוק ויגוף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן [ומ"ש התוי"ט בשם הכ"מ דה"ה ויגוף דלא מתרגם ובגמ' לא חששו אלא לכתוב הפרשה וה"ה בהאי קרא היא דחוקה שהרי הפסוקים הרבה משמשות מפסוק כ"ו ויעמוד משה בשער המחנה וגו' שימו איש חרבו וגו' וישב משה אל ה' וגו' ויאמר ה' אל משה וגו' פוק ועיין כמה עניינים עד שנאמר בפסוק ל"ה ויגוף ה' את העם וגו'] משום דלטעמא שכתב רש"י הובא לתרגם הך קרא ויגוף וגו' על אשר עשו את העגל דבזה ידעו שאין ממש בע"ז. וגם לפי טעמא דאמר בש"ס דילן מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם פשיטא מהו דתימא ליחוש לכבודן של ישראל קמ"ל כל שכן דניחא להו דה"ל כפרה ע"כ וחזינן דגבי אהרן לא אמרינן הכי דניחא ליה וכו' מוכח מכל זה כפירש"י. אמנם הירושלמי דפליג אש"ס דילן גם במעשה עגל הראשון מפרש טעם אחרינא דאין גנאי לישראל משום דאין דומה גנאי של ציבור בציבור שפיר מפרש נמי במעשה עגל השני משום כבודו של אהרן ופליג נמי בזה אש"ס דילן וס"ל דמעשה עגל השני הוי ועד בכלל עד לשמצה בקמיהם. והארכתי עוד בחדושי ולא רציתי להציג פה אלא הנוגע בביאור פי' רש"י:

ד"ה ברכת כהנים כו' ובפי' הרמב"ם ברכת כהנים נקראים ולא מתרגמינן כו' ע"ש. וכן איתא בירושלמי ברכת כהנים נקראים ולא מתרגמינן ועיין בספר קרבן העדה ע"ש:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.