הדר זקנים/שמות/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

הדר זקנים TriangleArrow-Left.png שמות TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

ויקח את בת לוי. זהו עמרם שלקח יוכבד בליקוחים שניים כי בשעת גזירה פירש מאשתו כשגזר פרעה להרוג הזכרים. וגם האחרים כשראו שפירש פרשו כמו כן. אמרה מרים לעמרם אבי גזרתך גדולה מגזרת פרעה דהוא לא גזר אלא על הזכרים. ואתה גוזר אף על הנקבות. גזרת פרעה בשמא לא תתקיים. וגזרתך בודאי תתקיים. מיד החזירה עמרם ועשה ליקוחים שניים לגלות לעולם שיחזירו כמו כן נשותיהם:

ב[עריכה]

ותרא אותו כי טוב הוא. לפי שנולד לששה חדשים ויום א' לפי' נסתכלה בשעת לידה אם הוא נפל ולא תטרח להצפינו וראתהו כי טוב ויפה וצפרניו עוברות הבשר ושיש לו שערות גדולות מיד ידעה כי טוב הוא ובן קיימא:

ג[עריכה]

ולא יכלה עוד הצפינו. פ"ה שמנו לה המצרים מיום שהחזירה והיא ילדתו לששה חדשים ויום א' והם בדקו לסוף ט' חדשים. וקשה דאמר בסוטה דמנו לה המצרים משעה דאהדרה והיא מיעברה ג' חדשים מעיקרא. מכלל שנולד לט'. וי"ל דודאי לששה נולד אלא מצראי נמי הוו ידעי דיולדת לשבעה יולדת למקוטעים ומנו ששה חדשים מיום שהחזירה. והיא היתה מעוברת ג' חדשים קודם ליקוחים שניים ולכך הטמינתו ג' חדשים:

תיבת גומא. לפי שדומה לסוף שעל פני היאור ולא יכירו אויבים בו:

ותחמרה בחמר. לפי שלא יבינו בה. כי הרבה פעמים הסוף והגומא שעל הקנה מלוכלך בטיט קצת אבל אם היתה הזפת מבחוץ היו רואים השחרורית מרחוק והיו מכירים בו מיד. אכן הקונדריס פי' איפכא:

ותשם בסוף על שפת היאור. י"מ דמיום ו' בסיון היה. דבז' באדר נולד משה. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה אותו שעתיד לקבל התורה בו' בסיון ילקה במים. ולפי' זה צ"ל ותצפנהו ג' ירחים רובו של ראשון ורובו של אחרון וכל האמצעי. ואותה שנה עברוהו לאדר דהשתא הוי אדר ואדר וניסן:

ה[עריכה]

ונערותיה. הל"כת בגימ' מי"תה. לפי שבשעה שאמרה בתיה בת פרעה להניקתו. אמרו נערותיה מנהגו של עולם כשמלך גוזר גזרה אין עבדיו מקיימים אותה ומ"מ בניו מקיימין אותה. ואתה אמרת להחיותו. מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע כולנה לבד א'. כדכתי' ותשלח אמתה ומפני כבוד מלכות הניחה שאין נאה להניח בת מלך יחידה. ורבותי' דרשו אותה לשון אמה שרבתה אמתה עד ס' אמות. ורמז מדכתי' כי מן המים משיתיהו. היה יכול לומר כי ממים משיתיו הרי נו"ן דמן. וה' דהמים. וה' דמשיתיהו הרי ששים:

ו[עריכה]

ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה. פי' היה ילד וקולו כנער. אך קשה דאם כן עשיתו למשה בעל מום. לומ' שהיה קולו כנער והוא לא היה אלא תינוק. לכך נראה לפרש הכי. והנה נער בוכה. זה אהרן. ותאמר מילדי העברים זה. אמ' בלבה מאחר אשר אהרן בוכה שהוא עברי ודאי מילדי העברים זה:

ט[עריכה]

ואני אתן את שכרך. איתא במס' סוטה לא דיין לצדיקים שמחזירין להם אבדתם. אלא שמשתכרין באבדתם:

י[עריכה]

ותקרא שמו משה. וא"ת והלא היתה מצרית והיאך קראתו לשון עברית. וי"ל ה"ק קראה שם מצרית דמשמע משה בלשון עברית. והתורה כתב שמו בלשון עברית. וא"ת היה לה לקראתו נמשה. דמשה משמע שמושה אחרים אבל נמשה משמע שהוא עצמו נמשה מן המים. וי"ל הכי משמע ותקרא שמו משה ע"ש שעתיד ללקות במי מריבה. והתם היה מושה מים לאחרים:

ותאמר כי מן המים משיתיהו. כלומר טעו אצטגניני פרעה שאמרו דעתיד ללקות במימי היאור דבהם לא ילקה עוד כי מהם משיתיהו. אלא ילקה באותם שיהיה מושה לאחרים ולפי' קראתו משה על שם העתיד דהיינו מי מריבה. מהרב ר' דוד:

יב[עריכה]

ויטמנהו בחול. לפי שישראל נמשלים לחול ולעפר לחול כדכתי' ושמתי את זרעך כעפר הארץ וכחול כדכתי' ושמתי את זרעך כחול וכו'. ולמה נמשלו לחול לומר לך מה חול זה אם אתה עושה בו גומץ. למחר נתמלאה אף ישראל כן:

יד[עריכה]

אכן נודע הדבר. כן הפשט. עד עתה נבהלתי למה הם גולים יותר משאר אומות כשראה שהם מלשינים אמר אכן נודע לי הדבר למה הם גולים:

טו[עריכה]

ויבקש להרוג את משה. אמרו חכמים שמסרוהו לסרדיוט להורגו ולא שלטה בו חרב שנעשה צוארו שייש. ורמז מדלא כתיב ויברח מפני פרעה וישב בארץ מדין על הבאר. הרי מש"ה ויש"ב יתרים ועולים בגימ'. אב"ן שי"ש. מהר"ם:

יז[עריכה]

ויקם משה ויושיען. מלמד שהשליכום הרועים למים על שכפר יתרו בע"ז. והכתוב מוכיח הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש. והיינו דכתיב וגם דלה דלה לנו. אחת לנו ואחת לצאן:

כא[עריכה]

ויואל משה. לשון שבועה שנשבע לו שידור עמו:

ויתן את צפורה בתו למשה. שטהרה בית אביה כטהרת כהן בדם צפור. שע"ז נמשלה למצורע שמשולח חוץ לג' מחנות:

כג[עריכה]

וימת מלך מצרים ויאנחו. למה נאנחו. לפי שכל זמן שהיה אותו מלך חי מצפים שימות ויבטל הגזרה ויצאו משעבוד. כדרך המלכים כשמתים מתירים האסורים וגם משחררים המשועבדים. וכשראו שמת ולא נתבטלה הגזרה אמרו שמא אין לדבר סוף ויאנחו:

כה[עריכה]

וידע אלהים. הכל גלוי לפניו. אלא הראה שנודע לו עתה ששם הדבר ללבו ושלח מופתיו במצרים:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף