הדר זקנים/שמות/א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הדר זקנים שמות א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הבאים מצרימה. והלא כבר באו. והבאים משמע באים מיד. אלא הראו עצמם כאלו באו מיד ליתן שעבוד עליהם:

ב

ראובן שמעון וכו'. למה הוצרך למנותם משל למלך שהיו לו מרגליות נפלו בעפר מצאם ומנאם כך הם נפלו ליד המצרים המשולים לעפר כדכתיב כל הגוים כאין נגדו ולפיכך מנאם לומר לך אע"ף שנפלו ביד רשעים לא ירדו ממעלתם:

ראובן שמעון וכו'. הוא מונה כל בני לאה ראשונים ואח"ך כל בני רחל לבד יוסף שהניח עד לבסוף לפי שרצה להאריך בו. א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי אין שמותם של שבטים כסדר בשום מקום אלא מקדים זה בפני זה. ולמה כדי שלא יאמרו בני הגבירות לבני השפחות נחנו חשובים מכם לכך מקדים לפעמים זה לפני זה ומאחר לזה:

ה

יוצאי ירך יעקב. יעקב יש בו ד' אותיות כנגד ארבעה עטרות להקב"ה יו"ד כנגד עשרת הדברות. ע' כנגד ע' סנהדרין. ק' כנגד ק' ברכות. ב' כנגד שני לוחות:

ויוסף היה במצרים. פי' עם יוסף שהיה במצרים ע' היו ואז לא יצטרך למנות יוכבד שנולדה בין החומות בכלל השבעים. ולכך מנאם עכשיו אע"פ שמנאם בחייהם לפי שרצה לומר וירבו ויעצמו. ובא להודיעך כי לא היו כי אם ע' נפש לבד ויעצמו עד שש מאות אלף רגלי:

ו

וימת יוסף וכל אחיו. יוסף מת תחלה ולמה לפי שנהג עצמו ברבנות ואוי למלכות שקוברת בעליה:

ז

ובני ישראל פרו וישרצו. א"ר אחא מלמד שיולדות ששה בכרס אחד. ונפקא מדכתיב ששה לישני פריה ורביה. פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד מן מנין הששה. ד"א פ"רו וישר"צו עולה בגימ' שש"ה בכר"ס אח"ד חסר אחת וב' תיבות דמאד מאד ממלאות החשבון. ד"א דריש וא"ו וישרצו. ד"א פרו שעושים פירות. וישרצו כשרצים ששה בכרס אחד. וא"ת שמתים מיד לכך נאמר וירבו. וא"ת שהיו חלושים כדרך תאומים לכך נאמר ויעצמו:

י

הבה נתחכמה לו. פ"ה לו למושיעם להקב"ה. ומה היא חכמתם. אמרו אם נדונם באש אלהיהם יביא אש עלינו. אם בחרב יביא חרב עלינו. נדונם במים ולא יפרע לנו כי כבר נשבע שלא יביא מבול לעולם. ונסרחה חכמתם כי לא ידעו דדוקא מבול לא יביא אבל יכול הוא להביאם במים ולכך לבסוף נטבעו בים סוף. א"נ נשבע מלהכות את כל חי אבל לא נשבע שלא יחריב אומה אחת:

נתחכמה לו. אמרו בתלמוד שלשה היו באותה עצה בלעם איוב יתרו. בלעם שיעץ נהרג איוב ששתק נידון ביסורין יתרו שברח זכו בניו לשבת בלשכת הגזית. ופ"ה בעצה דהבה נתחכמה לו. וקשה דאמרי' פרק חלק. בר ל"ג שנים היה בלעם חגירא כד קטליה פינחס והיינו דכתיב לא יחצו ימיהם. ולכל הפחות היה בן כ' שנה כשנועצו עמו שהרי בן עשרים לחכמה. ושמנים של משה שהיה כשיצאו ישראל ממצרים ולסוף מ' שנה שהלכו ישראל במדבר נהרג בלעם. ופירש ה"ר מנחם מן יוא"ני ג' היו באותה עצה מן לך איעצך כדאמרי' בתלמוד אמר בלעם לבלק אלהיהם שונא זמה. לך עשה שווקים והושיב בהם זונות. והקשה הר"מ כי בדברי הימים של משה כתוב בפי' דר"ל על אותה עצה דהבה נתחכמה לו ויען בלעם הקוסם. ועוד הקשה ה"ר מנחם מיוא"ני מהא דאמרי' בזבחים פרק פר החטאת בשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל באו האומות אצל בלעם אמרו לו מה קול ההמון ששמענו שמא הקב"ה מביא מבול לעולם וכו' כדאיתא התם. וששאלו ממנו עצה א"כ היה בן כ' שנה ובסוף מ' שנה של דור המדבר היה נהרג. ויש מדרשים שכתוב בהם שנתקבצו כלם אצל קמואל והתם משמע דקמואל אבי ארם היינו בלעם ולפי מדרש זה קשה כמו כן דנמצא בב"ר קמואל זה לבן הוא בלעם. ולמה נקרא שמו קמואל שקם על אומתו של אל. וכן נמי אמרינן בחלק הוא בעור שבא על בעירו הוא לבן הוא כושן רשעתים. ולמה נקרא שמו כושן רשעתים שעשה שתי רשעיות אחת בימי יעקב ואחת בימי השופטים משמע לכל אלו המדרשים שזקן גדול היה והאריך ימים עד שנהרג בסוף מ' שנה של דור המדבר. ומפרש ה"ר דוד זקנו של הר"מ שיש במדרש שבלעם היה בן לבן. ופי' הוא בלעם הוא בעור הוא לבן הוא כושן רשעתים. ומפרש טעמא דבלעם לחוד וטעמא דלבן לחוד. ומה דאמרי' פ' חלק ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר. מפני שאמר לבן ליעקב אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה וכו' לרעה. ועתה בשביל שעבר על ישראל לרעה נלחץ רגלו. ומ"מ קשייא דאמרי' במדרש אחר שהיה קמואל בן נחור. ובמדרש אחר דורש שהוא לבן. ובמדרש אחר דורש שהיה בנו. וצריך לומר דמדרשים חלוקים הם. ולמדרש דדריש שהוא לבן ניחא הא דאיתא בהגדת פסח ולבן בקש לעקור את הכל שבא לקלל את ישראל. ואף למדרשים אחרים צריך לומר שעצתו נועץ בלעם כשהלך לקלל את ישראל ומעלה עליו הכתוב כאלו עשאו. והיינו הא דכתיב באיוב כי יתרו פתח ויענני כתוב במסורת ית"רו פתח. ור"ל הכי ית"רו נמי היה באותה עצה והוא פתח אותו ואותי ענה. וקשה שיתרו ברח איוב לא ברח אלא שתק. וי"ל שיתרו גדול הדור היה באותה שעה והיה בידו למחות ולא לברוח ולפיכך האשימו איוב ליתרו:

ועלה מן הארץ. ונפסיד שעבוד גדול. ד"א ועלה מן הארץ. שכשהם יורדים עד עפר בסוף מדרגה התחתונה מיד סופם לעלות וזהו ועלה מן הארץ. וקא אמרינן בהגדה של פסח וירעו לנו המצרים כמו שנאמר הבה נתחכמה לו למה הביא האי קרא היה לו להביא ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. או מקראות אחרות דמיירי טפי בהרעה. אלא ר"ל וירעו אותנו כלומר עשו עצמינו רעים מכל אדם שאומרים עלינו הבה נתחכמה לו. אמרו לו המצרים כשנעשה לו טובה נשלם לו רעה והיינו הבה נתחכמה לו. כלומר הב"ה בגימ' י"ב כנגד י"ב שבטים:

יא

ערי מסכנות לפרעה. ערים שמסכנות בעליהן. כי העוסק בבנין בא לידי עניות. א"נ לפי שהבונים אותם עומדים בסכנה:

פיתום. שהבנין נופל פתיתים. א"נ פי תהום בולעתו:

רעמסס. מתרועע ומתרוסס. וכל אותם שנים שהיו ישראל בשעבוד לא עשו רק אותן שני עיירות:

יג

בני ישראל בפרך. י"מ בפה רך מלמד שתלו לפרעה לבנה בצוארו שאם יאמר אדם איסטניס אומרים לו כלום איסטניס אתה יותר מפרעה. וגם אמרו להם מתחלה שיתנו להם שכר רב ובגלל כן כל א' וא' עושה עבודה בכל כחו ליקח שכר רב ומשבאו ליקח שכרם אמרו להם לעשות בחנם כמו שעשו בשכר. והיינו שיסד הפייט בתחלה בפה רך לסבלות הצאה. סוף דבר בקושי חיה הותלאה. אכן שבטו של לוי היו חכמים ולא רצו לעשות עבודה לפי שידעו שעתידין לשאת את הארון ומתוך כך היו בני חורין. עוד י"מ לפי שראה פרעה את יעקב שהיה איש האלהים ולא רצה להטריח לוי לשאת ארונו אמר פרעה איך אטריחנו אני. ואי קשייא לך גם יוסף לא נשא ארונו. י"ל לפי שהיה מלך חלק לו כבוד אף כי היה בנו ועתה פסק מלכותו:

יד

וימררו את חייהם. באותו פרק נולדה מרים ולפיכך נקראת מרים:

טו

למילדות העברית. חסר וא"ו לומר לא היתה רק מילדת אחת והיא יוכבד אבל מרים היתה נערה ולא מילדת אלא פועה לולד ולפיכך אמרו חכמים פועה זו מרים. שפרה על שם שפרו ורבו ישראל בימיהן. ד"א ששמו נפשותיהן בכפיהן לעבור מצות המלך. ומרים נקראת פועה לפי שצפתה ברוח הקדש ואמרה עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל:

טז

וראיתן על האבנים. אמרו רבותינו סימן מסר להם אותו רשע פרעה שאם פניו למטה בידוע שהוא זכר ואם פניו למעלה נקבה היא. ועוד מסר להם סימן אחר אם ירכותיה של יולדת מצטננות בידוע שהוא זכר כדאמרו רבותינו אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. והטעם כי כשהאשה הזריעה מצטננת. וזרע האיש האחרון עומד ומבטל הראשון. ואם ירכותיה מתחממות בידוע שהיא נקבה:

כ

וייטב אלהים למילדות. פ"ה מה היא הטובה ויעש להם בתים. וקשה שהרי פסוק אחד מפסיק בנתים. לכך נ"ל דהטובה היתה מהא דכתב וירב העם. כי זה היתה טובה לפי שאמרו תחלה לפרעה כי חיות הנה ואינן צריכות מילדות. אמר פרעה שקרניות הן. וכאשר ראה שרבו כל כך אמר ודאי אמת הן דוברות כי מילדת אחת או שתים אינן יכולות להוליד עם רב כזה. והיינו הא דכתב ויעש להם בתים קאי אמצרים. עשה להם למצרים בתים בין בתי העברים לידע מתי ילדו נשותיהם. והיינו ופסחתי. כלומר שדלג המקום מבית מצרי לבית מצרי אחר לפי שביתו של ישראלי היתה באמצע. ד"א כשראה פרעה שלא עשו המילדות מצותו עשה להם בתים אצל עבדיו כדי שידעו מתי ילכו לעבריות. ומיהו קשה לי דלמילדת לא מצי קאי. דא"כ הוה ליה למכתב ויעש להן בתים:

כב

וכל הבת תחיון. שאינה ראויה להלחם:

כל הבן הילוד. אותו יום גזר אף על מצרים כדפי' הקונדריס היאורה תשליכוהו. לפי שראו אצטגניני פרעה שעתיד הוא ללקות במים דימו להפוך הדבר על ישראל. לפי' נאמר היאורה ולא מיתה אחרת. אך הקונדריס פי' טעם לפי שראו שסופו ללקות במים והם לא ידעו דהיינו מי מריבה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף