הגדה של פסח (מרבה לספר)/נרצה/אחד מי יודע

הגדה של פסח || הגדה של פסח (מרבה לספר)     אדיר הוא • חד גדיא

אדיר הוא • חד גדיא ‏מעבר לתחתית הדף לנוסח ההגדה דפים מקושרים צור דיון על קטע זה לדיון כללי על קטע ההגדה הנוכחי

הגדה של פסח מפרשי ההגדה אחרית לשלום יפה נוף מעשה נסים מרבה לספר עיון תפילה רבי טעבעלה באנדי

הגדה של פסח   נרצה

אֶחָד מִי יוֹדֵעַ. אֶחָד אֲנִי יוֹדֵעַ.

אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

שְׁנַיִם מִי יוֹדֵעַ. שְׁנַיִם אֲנִי יוֹדֵעַ.

שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית. אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

שְׁלֹשָׁה מִי יוֹדֵעַ. שְׁלֹשָׁה אֲנִי יוֹדֵעַ.

שְׁלֹשָׁה אָבוֹת. שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית. אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

אַרְבַּע מִי יוֹדֵעַ. אַרְבַּע אֲנִי יוֹדֵעַ.

אַרְבַּע אִמָּהוֹת. שְׁלשָׁה אָבוֹת. שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית. אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

חֲמִשָּׁה מִי יוֹדֵעַ. חֲמִשָּׁה אֲנִי יוֹדֵעַ.

חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה. אַרְבַּע אִמָּהוֹת. שְׁלשָׁה אָבוֹת. שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית. אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

שִׁשָּׁה מִי יוֹדֵעַ. שִׁשָּׁה אֲנִי יוֹדֵעַ.

שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה. חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה. אַרְבַּע אִמָּהוֹת. שְׁלֹשָׁה אָבוֹת. שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית. אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

שִׁבְעָה מִי יוֹדֵעַ. שִׁבְעָה אֲנִי יוֹדֵעַ.

שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא. שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה. חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה. אַרְבַּע אִמָּהוֹת. שְׁלשָׁה אָבוֹת. שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית. אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

שְׁמוֹנָה מִי יוֹדֵעַ. שְׁמוֹנָה אֲנִי יוֹדֵעַ.

שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה. שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא. שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה. חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה. אַרְבַּע אִמָּהוֹת. שְׁלשָׁה אָבוֹת. שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית. אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

תִּשְׁעָה מִי יוֹדֵעַ. תִּשְׁעָה אֲנִי יוֹדֵעַ.

תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה. שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה. שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא. שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה. חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה. אַרְבַּע אִמָּהוֹת. שְׁלֹשָׁה אָבוֹת. שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית. אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

עֲשָֹרָה מִי יוֹדֵעַ. עֲשָֹרָה אֲנִי יוֹדֵעַ.

עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא. תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה. שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה. שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא. שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה. חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה. אַרְבַּע אִמָּהוֹת. שְׁלשָׁה אָבוֹת. שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית. אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

אַחַד עָשָׂר מִי יוֹדֵעַ. אַחַד עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ.

אַחַד עָשָׂר כּוֹכְבַיָּא. עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא. תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה. שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה. שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא. שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה. חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה. אַרְבַּע אִמָּהוֹת. שְׁלשָׁה אָבוֹת. שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית. אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

שְׁנֵים עָשָׂר מִי יוֹדֵעַ. שְׁנֵים עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ.

שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטַיָּא. אַחַד עָשָׂר כּוֹכְבַיָּא. עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא. תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה. שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה. שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא. שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה. חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה. אַרְבַּע אִמָּהוֹת. שְׁלשָׁה אָבוֹת. שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית. אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

שְׁלשָׁה עֶשָׂר מִי יוֹדֵעַ. שְׁלשָׁה עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ.

שְׁלשָׁה עָשָׂר מִדַּיָּא. שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטַיָּא. אַחַד עָשָׂר כּוֹכְבַיָּא. עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא. תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה. שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה. שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא. שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה. חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה. אַרְבַּע אִמָּהוֹת. שְׁלשָׁה אָבוֹת. שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית. אֶחָד אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:

---

---

מרבה לספר

---

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אחד מי יודע וכו'. פיוט זה וגם חד גדי' אמרו שמצאו גנוז בין כותלי בית המדרש בגרמיזא ולא נודע מי הוא המחברו. וקבעו לאומרו בליל שימורים. והדבר צריך טעם כי הוא מותיב והוא מפרק. וגם למה קבעו לאומרו בלילי פסחים. ורבי' אמרו חלק'. ואף חלקי אמרה נפשי. ואומר שאלו י"ג דברים הם נתינ' טעם על י"ג דברים שסידר בעל הגדה בשלש עשרה דיינו עד כניס' ארץ ישראל:

אחד מי יודע. כנגד אלו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים דיינו. הכוונה בזה כי שאלו למה הזכיר הקב"ה דיבור הראשון אשר הוצאך מארץ מצרי' למה לא אמר אשר ברא שמי' וארץ. וגם בקידוש אומר זכר ליציאת מצרים וכן במצות תפילין ובזכרון ימים טובים בפסח ובסוכות נאמר למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי בני ישראל בהוציאם מארץ מצרים. ומפרש הרמב"ן כי יציאת מצרים הוא סימן מורה על השגחתו משמים על הארץ. דלא כיש מהכופרים שאומרים העולם כמנהגו נוהג והקב"ה סילק השגחתו ועוד יש מכופרים שמכחישים הבריאה ואומרים שהעולם קדמון הוא. אמנם על פי מה שהוציא ישראל מארץ מצרי' מוכח שיש בורא כי שינה הטבע ועשה אותות ומופתי' וחרטומי מצרים בעצמם הודו ולא בושו כי אצבע אלקים הוא. וז"ש אחד הוא אלקינו שמורה אחדות גמור ואין מציל מידו. ואמר עוד שבשמי' ובארץ לומ' שאינו מסלק השגחתו מבני אד' המשפילי לראות משמים וארץ מקימי מעפר דל. וזה מוכח מיציאת מצרים ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה וישמע ה' את קולינו. לזה אמר שה' הוא בשמי' ובארץ שלא סילק השגחתו מבני אדם וזה העיק' הראשון באמונה.

או די"ל אחד מי יודע כמ"ש בעל חובות הלבבות כי יש אחד אמיתי. ויש אחד שאינו אמיתי. כי אחד המספר וכדומה הוא אינו אמיתי כי בהצטרף עוד אחד יאבד שמו ונקר' שנים וכן שלשה וארבע. אבל האחד האמיתי הוא רק הבורא יתעלה שהוא אחד ואין שני לו להחבירה וזהו ה' אחד וזהו מה ששאל אחד מי יודע ר"ל אחד האמיתי לזה אמר אחד הוא אלקינו ומה שאמר בשמים וארץ. כי באמת אין לנו להשיג הבורא בעצמותו רק מצד בריאת שמים וארץ ופעולותיו וזש"ה השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע שהוא ברא הכל. וזה שמפרש אחד הוא אלקינו וזהו ידענו שבשמים וארץ כלו' מן בריאת שמים וארץ:

שנים מי יודע שני לוחות הברית. כי המעלה השני שעשה באלהיהם. באשר שדיבור השני הוא לא יהי' לך אלקי' אחרים. וזה הורה לנו השם שכל אלקיהם אלילים הם שאף אלקות שלהם החיים והמתים כולם נדונים במכות בכורו' שהן בכורים מתים שהיה מצוייר על הכתלים כמותו. ואף בכורים חיים הן אדם ובהמה. ואית' בס' חסידים סי' התשנ"א כי המצרי' היו מלחשין באוזן הטלה ושד הי' עולה מתוך האוזן ומגיד עתידו' לכך צוה משכו וקחו לכם (ר"ל שהיו מושכין באוזן) לבזיונם. וכיוצא בזה היו נוטעין אילנות א' בשנה שהיו יודעין עפ"י כישוף ואחר השנה היו קוצצין אותו בדרך שהיו יודעין לנחש ולכשף עד שבא השד והי' יושב בראש אילן ומדלג ומרקד כשעיר עליו ומגיד עתידות וזהו לשעירים אשר הם זובחים על פני השדה. ולמה קורא לשדים שעירי' מפני שלשדים זכרי' יש להם שער בראשם. ולנקבות אין להם שער בראשם ולכך בועז הניח ידו על ראש רות כשראה שיש לה שער שאל מי את בתי עכ"ל ואלו שני ע"ז שלהן הי' טלה ושעי' לכך לבטל כחם צוה הקב"ה להביא לפסח דווקא גדי או טלה כן נ"ל הטע'.

וידוע דרוב מעשה כישוף נעשין ע"י ניאוף ומפני זה בשני לוחו' הברית שהיו חמשה מול חמשה הי' נגד לא יהי' לך דיבור לא תנאף וגם שלמה המלך ע"ה דימה ע"ז לאשה זונה בכל ס' משלי. ומזה שעשה הקב"ה בכל אלקי מצרים שפטים יודעים כי תוהו המה וגם לזהר מעריות כי זה גורם לזה. וכל מי שנזהר מגדר עריו' נקרא קדוש. וזה כוונ' על מעלה שני' שעשה באלקיהם הוא נגד שני לוחות הברית שבו נאמר לא יהי' לך ולא תנאף. וגם אלו שני מזיקים זכר ונקבה נכרתו ותמו ע"י שעוסקים בתורה שבכתב שהוא זכר. וע"י תורה שבע"פ שנקר' נקבה כדכתיב שמע בני מוסר אביך זה תורה שבכתב ואל תטוש תורת אמך זהו תורת שבע"פ. ואי' במדרש דלזה י"ל שני תורות רומזים שני לוחות הברית:

שלשה מי יודע שלשת אבות. הביאור כי המעלה שהרג את בכוריה' הוא כנגד האבו'. כי מכו' בכורות הוא לשון רבים. והענין כי נהרגו ג' מיני בכור אדם בכור מאב. ובכור מאם. ובכור השפחה כדכתיב ומת כל בכור בארץ מצרים וכו' עד בכור השפחה וכו'. והנה השלשת אבות אברה' הי' בכור מאב כדכתי' ותרח הוליד את אברם ואת נחור ואת הרן. יצחק הי' בכור מאם. כי ישמעאל הי' הבכור מאב. ויעקב הוליד שני בכורים מן השפחות בלהה וזלפה. ודע לך חידוש כי מכות בכורות גמט' אחד עשר מאות. והוא בגמט' היו בזכות אברהם יצחק ויעקב. כי בזכות אבות נהרגו בכוריהם. והאבות אינו קורין רק שלשה כי המה היו בכורי עם ישראל:

ארבע מי יודע ארבע אמהות. נגד מעלה שנתן לנו ממונ' כי יש להבין למה תלה פדיון הבכור בבכור מאם כדכתי' קדש לי כל בכור פטר כל רחם ולא פודין ג"כ בכו' מאב דהא כל בכורים מאב נמי מתו. והענין כך כי הממון שהיו ביזת מצרי' הי' בזכות הנשים הכשרו' כמו שאמרו חז"ל וצריכין ליתן מביזה לה' כמו במלחמת מדין דכתיב והרימותי מכם לה' לכן צוה הקב"ה ליתן פדיון הבן ותלה הדבר בנשי' כי בזכות אמהות ניתן להם ממון של מצרים כדאי' במדרש י"ר (פ' בא) לא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר שרה רבקה רחל לאה בשכר שתפסה שרה להגר והעלה למטתו של אברהם ובשכר שאמרו לרבקה התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך ובשכר שתפסה רחל ללאה והעלתה למטתו של יעקב. ובשכר שתפסה לאה לזלפה והעלתה למטתו של יעקב עכ"ל ולזה נאמרו ד' לשונו' הגאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי כי בהוצאה הי' ההצלה לשון וינצלו את מצרים ואח"כ וגאלתי דהיינו בקריע' ים סוף הי' ולקחתי שלקחו ביזת הים וארז"ל כנפי יונה נחפה בכסף זו ביזת מצרים ואברותה בירקרק חרוץ זה ביזת הים ואלו ארבע לשונות הן כנגד אמהות וזו שאמר ארבע ר"ל מעלה הרביע מי יודע באיזה זכות ואמר כנגד ארבע אמהות:

חמשה מי יודע חמשה חומשי תורה. כי המעלה חמישית הוא קריעת ים סוף. והוא נעשית כדי לקבל תורה באשר שבמצרים לקו באצבע עשר מכות. ועל הים כתיב וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וביד יש חמשה אצבעות כדי שידעו שבזכות התורה קרע הים שיש בו חמשה חומשי תורה ואי' במדרש ילקוט (דף ס"ח ע"ד) בשעה שירדו ישראל לים ירד גבריאל עמהם והקיפם ומשמרים כחומה והי' מכריז הזהרו בישראל שעתידין לקבל תורה מימינו של הקב"ה (ובדף ס"ט ע"ב) ומי גרם להנצל על הים מימינים בזכות התורה שהן עתידין לקבל שנ' מימינו אש דת למו עכ"ל וזהו חמשה מי יודע למה בקריעת ים סוף לקו חמשה פעמים ממה שלקו במצרים לזה אמר בזכות התורה שהן חמשה חומשי תורה:

ששה מי יודע ששה סדרי משנה. נגד מעלה שהעבירנו בתוכו בחרבה. הנה הדבר ידוע שתורה נקר' ים כי כל הנחלי' הולכי' אל הים והים אינו מלא. אמנם לישראל נתנה התורה כי יש בו ס' ריבוי אותיות כמנין ישראל שיצאו ממצרים ויש לכל אחד אחיזה באות אחת. ויש לזה חידוש כי אי' במדרש שהרגו הבכורי' באבותיהם במצרים ג"כ ס' ריבוי. אמנם התורה שבכתב אי אפשר להבין בה כי המה סתרי תורה ורמזים ועל כל קוץ וקוץ כמה תילין של הלכות. ואמנם על ידי תורה שבע"פ נוכל לעבור תוך ים התורה וכאלו נעשה חרבה. וכן מצינו לגוזר ים סוף לגזרים שבכל מקו' שדרך ישראל אחד רגלו נעשה חרבה והיו מוציאין מכל צד מיני פירות והריחו בשמים. כן הוא תורה שבע"פ שדדי' ירווך בכל עת וכל יום ויום מוציאין בה טעמים וכמו שישראל היו שש מאות אלף. כן התורה שבע"פ יש בו שיתי סדרי משנה והעיק' שנעשה הי' לחרבה וכמו סלע יהיו בזכו' תורה שבע"פ ולזה אמר ששה מי יודע כלו' מעלה השישית שהעבירנו בתוכו לחרבה ולא הי' נשאר רפש וטיט לזה משיב ששה הוא שיתי סדרי משנה. בזכו' תורה שבע"פ שהוא ש"ס:

שבעה מי יודע שבעה ימי שבתא. נגד מעלה שביעית שקע צרינו בתוכו כי ישראל היו נתונין בצרה עד יום שביעי של יציאתן. כדי שיתכפר על כל יו' ויום שעשו ישראל עבירה במדבר וצריך לשוב באותו יום עצמו וכדאי' במדרש בטענת מידת הדין לפני הקב"ה הללו עע"ז והללו עע"ז מה נשתנו וכו' והיו ישראל באותן שבעה ימים חוזרין בתשובה שלימה ובזה הכניעו ישראל את מזלם כי האדם הנולד ביום פלוני של השבוע אותו יום הוא מזלו ועומד על צד ימינו והיו במצרים כמה מכשפים שהיו יודעים להשפיע מזלם ושריהם. אבל באלו ז' ימים הושפלו מזלם וזכו ששקע צרינו במים. ועוד זכו שמצרים נטבעים בזכות ששמרו ישראל את השבת במצרים כמו שארז"ל ישמח משה במתנת חלקו. שהי' משה מבקש מפרעה שיתן להם יום מנוח אחד והתרצה. ובחר משה את יום השבת. ובזה הזכות שלטו באויביה' כדאי' בפ' כל כתבי אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטו אומה ולשון וזה שאמר שבעה מי יודע באיזו זכות לזה משיב שבעה ימי שבת' כלו' בשביל אלו שבעה ימים ששהו בדרך בצאתם ממצרים והיו בצרה בזה היו מכניעים כל מזלות שלהם וביתר שאת בזכות שבת:

שמנה מי יודע שמנה ימי מילה. נגד מעלה סיפוק צרכינו במדבר. והענין כתי' בפ' עקב שמלתך לא בלתה מעליך ורגליך לא בצקה ויחזקאל אמר ואנעלך תחש ואי' בילקוט פ' עקב דף רכ"ט דענני כבוד הי' מתעטפין בהן ולא היו בלין. וכי לא היו גדילין א"ל כל זמן שהיו גדילין גדל עמו. וכי לא היו צריכין תכבוסת. אמר ענני כבוד היו מגהצין אותו. נמצא צורכי האדם דהיינו בגדיו היו נעשים ע"י ענני כבוד וזהו סיפוק צרכינו במדבר. והנה אי' במדרש דששה ענני' היו מקיפין אותם דהיינו ד' מארבע רוחו' ואחד למעלה ואחד מלמטה. ואחד הולך לפניהם כל הנמוך הגביהו וכל הגבוה מנמיכו. וזה הענן ההולך לפניהם הי' שני עננים כדכתיב בעמוד הענן יומם ועמוד אש להאיר להם הלילה (ועיין בילקוט דף ס"א ע"א) וכ' בפענח רזא הואיל דהיו מסובבים בעננים לא היו יודעין אימת יום ואימת לילה לכך היו יודעין בענן אימת יום ואימת לילה ע"ש. ואלו שמנה עננים היו בזכו' שמנה ימי מילה. וזה הי' טעם עמלק שזרק מילות מאותו שפלט הענן כדי לבטל העננים שלא הי' יכול לשלוט בהם. וזה שאמר שמנה מי יודע ר"ל הזכות שעשה סיפוק צרכינו במדבר ע"י ענני כבוד שמנה. לזה אמר כנגד שמנה ימי מילה:

תשעה מי יודע תשעה ירחי לידה. נגד מעלה שנתן לנו המן עפ"י מה דאי' בגמ' דיומא דף ע"ה גד שמגיד לישראל אי בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון אי נמצא בבית ראשון הוא בן תשעה. ואם נמצא בבית שני הוא בן שבעה תשעה מי יודע הא שנתן לנו המן מה טובה גדולה יש בו לזה אמר תשעה ירחי לידה כי ע"י המן יוודע הדבר אם הוא בן תשעה או לא:

עשרה מי יודע עשרה דיבריא נגד מעלה נתן לנו השבת דאי' (בי"ר פ' יתרו) בשעת מתן תורה אמר הקב"ה לישראל אם אתם משמרי' תורתי אני נותן לכם עוה"ב אמרו רבש"ע הראנו דוגמא של עוה"ב משיב הקב"ה זה השב' עכ"ל ומפני זה אמרו בריש חולין דף ה' דשקולה שבת כנגד כל התורה ואמרי' במס' שבת פ' כל כתבי כל השומ' שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז כאנוש מוחלין לו שנ' שומר שבת מחללו א"ת מחללו אלא מחול לו ושמעתי משום דכתיב אשרי אנוש יעשה זאת דהוא לשון נקבה ואח"כ בסיפא דקרא כתיב מחללו לשון זכר א"ו לדרשא קאתי והטעם דאם משמר שבת כהלכתו אז יש לו מעין עוה"ב. אבל אם אינו משמר שבת כהלכתו אז כופר בעוה"ב ואין לו עוה"ב. ואמר כנגד מעלה העשירית דנתן לנו את השבת והעשירי יהי' קודש והוא מעין עוה"ב ולמה זכה ישראל לכך וזה שאמר עשירי מי יודע. לזה משיב עשרה דיברי' בשביל שקבלו עליהם התורה זכו לשבת בנשמה יתרה וגם יזכו ליום שכולו שבת:

אחד עשר מי יודע. אחד עשר כוכביא. נגד מעלה קרבנו לפני הר סיני. דאי' בס' עמק המלך (י"ר פ' יתרו) מקדוש' הר סיני משך משה לטהר המדבר להחליש כל כח טומאה והי' השר המדבר הלך לפניו תפוס בכבלי ברזל ואלו זכינו ולא חטאו בעגל הי' מוטהר האויר החיצון של כל העולם בקדושת מדבר שנקראת מדבר העמים אבל כשחטאו בעגל משכו שמה שני קליפות שור וחמור לתוך האויר ע"ש שהאריך מאוד וזהו המעלה שאמר שקרבנו לפני הר סיני להכניע הקליפות. אמנם ידוע תדע כי יש י"א קליפו' והם י"א משפחו' אלופי עשו וכנגדם י"א סימני קטור' וי"א פסוקי' המתחילין בנון ומסיימן בנון להכניע י"א קליפות וזה שאמר יוסף אחד עשר כוכבי' משתחוים לי ר"ל לימות משיח בן יוסף ע"ש (בי"ר פ' וישב) וזה שאמר אחד עשר ר"ל מעלה י"א קרבנו לפני ה"ס מהו הזכו' לזה השיב שהוא אחד עשר כוכבי' כי ע"י אחד עשר כוכבי' דקדושה זכו להכניע י"א אלופי עשו:

שנים עשר מי יודע שנים עשר שבטיא. הכוונה בזה שהוא נגד מעלת שנתן לנו התורה והוא כי יש להבין למה נתן הקב"ה התורה דווקא בסיון. והנר' בזה עפ"י מה דאי' בשבת פר"ע דריש האי גלילאה בריך רחמנא דיהיב לן אוריית' תלתאי בירחא תלתאי על ידי תלתאי ומעלת חודש שלישי צריך ביאור ונ"ל כי ע"י חודש תלתאי מוכח שעיק' הם שבט לוי כדכתיב בברכת משה ללוי יורה משפטיך ליעקב. וזה ג"כ מוכח מירחא תלתא דהא י"ב שבטים הן י"ב חדשי' ראובן נגד ניסן. שמעון אייר והואיל שנפלו כ"ד אלף מישראל בשביל זמרי נשיא לשמעון במעשה דפעור לכך בחודש אייר מתו כ"ד אלף תלמידי דר"ע. לוי סיון ובו נתנה התורה וכו' ובאשר שאדר נגד בנימן לכך גבר מרדכי איש ימיני על המן. וזה ששאל שנים עשר מי יודע כלו' נתינת התורה למה הי' בחודש השלישי דווקא לזה אמר שנים עשר שבטים שהן כנגד י"ב חדשים. ואז יהי' חודש השלישי נגד שבט לוי שממנו יצא משה דהוא שלישי לבטן:

שלשה עשר מי יודע. שלשה עשר מדיא. כי המעלה הי"ג הוא כניס' א"י. עוד שזכינו למעלה העליונה שאין למעלה ממנו הוא בנין בית הבחירה ושם שכינה שרוי' בינינו. והנה קדושת ארץ ישראל נתחלקה לי"ב שבטים דהיינו עם מנשה ואפרים. אבל שבט לוי לא נטל חלק ונחלה. רק ערי מגרש בכל חלק השבט. נמצא חלק א"י לי"ג חלקים. ואלו י"ג חלקים של ארץ ישראל הם כנגד י"ג מידות ושתי שמות הראשונו' הם כנגד יהודה ובנימין כי המקדש הי' בנוי בחלק בנימן ורצועה הי' יוצא מחלקו של יהודה ובה הי' מזבח בנוי כדאי' במגילה דף כ"ה. וכן שאר מידו'. לזה אמר שלש עשרה מי יודע הטעם שארץ ישראל נתחלק לי"ג חלקים לזה משיב כנגד י"ג מידות.

ועוד יש לפרש מענין שקבעו זה בליל פסח לאומרו כי יש י"ג ימים מר"ח ניסן עד ערב פסח ומפרש כל יום על מה הוא מורה וקבעו לימי הגאולה וקאמר אחד מי יודע כי בר"ח הוקם המשכן כדאמרינן והשרה הקב"ה שכינתו אף שאלקינו בשמים הוא בארץ:

שנים מי יודע. כי כמו שחל יום שני בחודש חל נמי שבועו' שבו הי' מתן תורה שהם שני לוחות הברית. וזהו ב"ש ב' שבועות:

שלשה מי יודע. הוא באשר כמו שחל יום שלישי בשבוע כן חל נמי ראש השנה ובו מזכירין זכות ג' אבות ברית אברהם ועקידת יצחק וזהו גר ג' ר"ה:

ארבע מי יודע. כי כאשר חל יום ד' כך חל יום שני דר"ה וערב י"כ ויום שני דסוכות. ושמחת תורה והם כנגד ד' אמהות וזהו דק ד' קריאת סוף התורה:

חמשה מי יודע. כי כמו שחל יום חמישי כך חל יום כיפור ובו ירד משה עם לוחות שניות והקב"ה בישר לו סלחתי כדברך וזהו שאמר חמשה חומשי תורה. וזהו הץ ה' צום:

ששה מי יודע. דע כי כאשר חל יום ששי בשבוע באותו יום חל נמי פורים שעבר. והנה עד ימי אחשורוש הי' להן מודעה רבה לאוריית' והדור קבלוהו בימי אחשורוש. רק תוס' הקשה הא אמרו כבר נעשה ונשמע ותי' דהקבלה לא הי' רק על תורה שבכתב אבל על תורה שבע"פ נעשה בכפי' הר כגגת עד שבא גזרת המן ויחוס פורים הוא על שית' סדרי משנה וזהו וף ו' פורים:

שבעה מי יודע. באשר כמו שחל יום ז' כך חל ערב פסח ובו התחילו הטמאים לטהר כדי שיכולין לשחוט בערב פסח כי אין שוחטין וזורקין על טבול יום והיו צריכין לקבל הזאה שלישי ושביעי והטעם כי צריכין לעבור על ההכשר שבעה ימי שבת' לבטל כל כוחות הטומאה השרוין עליו וז"ש שבעה ימי שבת' וזהו ז' ר"ל ז' ערב פסח:

שמנה מי יודע. כי כאשר חל יום ח' כך חל ערב שבועות שהוא סוף ספירה והטעם של ספירה כתבו כמו נידה דצריכה לספור ז' נקיים לאחר נדתה כן אנו שהיינו בטומאת מצרים צריכין לספור ז' שבועות עד שנזקק לקודש לקבל התורה יום לשבועה. והנה ביולדת מתחילה למנות מיום המילה ואילך כי שבעה ימי טומאה הן ביולדת וביום ח' שהוא יום המילה כבר הוקל קצת הטומאה וראוי' לבעלה רק בכל קודש לא תגע כן הוא מיום ח' עד יום ראשון דפסח יש ז' ימי' וביום ח' הוא יום המילה וז"ש שמנה ימי מילה שהכל שמחין ביום ח' שהוא ראשון דפסח והסימן לזה חס ר"ל ח' סוף ספירה:

תשעה מי יודע. דאי' בגמ' דר"ה בר"ח ניסן בטלה עבודה במצרים וא"כ קשה למה צוה הקב"ה בעשור לחודש תקחו שה לבית. והטע' כתבו דהוא כמו הריון יום לחודש וזהו ט' ימים ובעשור מתחיל הגאולה כי לקיח' השה לפסח הוא התחלת לידת הגאולה וז"ש תשעה מי יודע למה המתין ט' ימים לזה אמר תשעה ירחי לידה. וכאשר שחל יום ט' בשבוע כך חל יום שני של פסח שבו נתלה המן וזהו הסימן טן ר"ל יום ט'. כך יום נתלה:

עשרה מי יודע. כאשר שחל יום יוד כך חל יום שני של שבועות ואיכא למד בשבעה בסיון נתנה התורה והוא סי' ים י' מתן תורה. וזהו עשרה דברי'. וביותר נר' הטעם הא דצוה מקחו מבעשור להורות דמצוה עשירית שדיבר הקב"ה בצוה לישראל. והן ז' מצות בני נח. ומצות מילה לאברה'. ומצו' קידוש החודש. ועכשיו מקחו מבעשור שהוא עשירי (כי גיד הנשה מסיני נצטוה כדאי' בחולין דף ק' ע"ב) וזהו שאמר עשרה דיברי' וי"ם ר"ת יוד מצות. ותיבת סי' כל. נלע"ד דהסי' כמו שחל יום כ' בניסן. כך חל יום ל"ג בעומר:

אחד עשר מי יודע. הוא באשר צריך לתת טעם על מה לא משתמשים רק בשם יו"ד ה"י ולא משתמשים בשם וי"ו ה"י רק עד לעתיד דכתיב כי יד על כס י'. והטעם כי י"ב מזלות והם הקליפות שמושלים על אומות כי אין מזל לישראל. אמנם מזל טלה הי' נכנע כבר ביציאת מצרים. ולא נשאר רק י"א כוכבי' וכישבא משיח אז יעבור ממשל' זדון מן הארץ ע"י שם וי"ו ה"י שהוא גמט' י"א. וזה כוונת יוסף אחד עשר כוכבים משתחוים לי. וז"ש לאחר שביום עשירי נכנע מזל טלה אזי אני יודע אחד עשר שהוא אחד עשר כוכבים ויש לו מעלה יתרה לאותו יום שבא אחר העשירי:

שנים עשר מי יודע שני' עשר שבטי'. ר"ל כי ביום י"ב לחודש השלימו קרבנות שנים עשר שבטים נשיא אחד ליום. ואותו יום הוא כמו י"ט כדאית' בירושלמי ריש פרק מקום שנהגו וכ"כ תוס' שם:

שלשה עשר מי יודע שלשה עשר מדי'. והוא דאית' למה בי"ג מידות התורה נדרשת כי בן י"ג נעשה בר מצוה. והם כנגד י"ג אותיות אברהם יצחק יעקב. גם אחד גמט' י"ג וכל אחד מאלו י"ג מידות שבתורה יש לו אחיזה באות אחד מאותיות אבות. ואם עבר על מצות התורה אזי פוגם באבות שהן י"ג אותיות ומשלשין במכות דהיינו ל"ט דהן ג"פ י"ג. ולכך נעשה בר מצוה בשנ' י"ג כי כל שנה הוא כנגד מידה אחת ולאחר שעברו י"ג אז ראוי לקבל המצו'. ולכן לא נצטוינו לעשות הפסח אלא דווקא ביום י"ד כלי שיעבור קודם קבלת המצוה י"ג יום שהן כנגד י"ג מידו' שהתורה נדרש' בהן. ביאור דחד גדי' מ"ש הגאמ"ו החסיד ז"ל. וז"ל מעול' תמהני על הלילה זו שאנו כבני מלכים כאלו יצאנו ממצרים ושמחה מותרת לכי להשתמש בכלים נאים מה שאין רשות בשאר ימות השנה. ולא מעלים זכרון ירושלים על ראש שמחתינו הלא כתיב אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי (ואפשר בפסקא דהא לחמא וכו' אמרינן לשנה הבא בארעא דישראל בסילוק דפיוט של אז רוב וכו' ואומץ גבורתך. וכן בחסל סידור פסח וכו' פדוים לציון ברינה א"כ בזה מזכירין זכר ירושלים שהוא עכשיו בחורבנו) עם היות שלא יעלה העצבות על לבנו בליל הגאולה הזאת. זהו להמון. אמנם שרידי ישראל אשר שם ה' נקרא עליהם היו עושין החידה הזו להעלו' חרבן בהמ"ק בסוף כשכבר יצאנו שהיינו מספרי' בי"מ וכל העבודו' שחובה עלינו לעשו' בסיפור זה. וסמכו את דבריהם מדכתיב לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה וכתיב בלשון עני כדי להזכיר מצה עני' כמו מצה עשירה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף

·