הגדה של פסח (מרבה לספר)/מגיד/כמה מעלות טובות

הגדה של פסח || הגדה של פסח (מרבה לספר)     מדרש עשרת המכות • מימרא דרבן גמליאל

מדרש עשרת המכות • מימרא דרבן גמליאל ‏מעבר לתחתית הדף לנוסח ההגדה דפים מקושרים צור דיון על קטע זה לדיון כללי על קטע ההגדה הנוכחי

הגדה של פסח מפרשי ההגדה אפוד בד טעמא דקרא כוס אליהו מעשה נסים מרבה לספר עיון תפילה קמחא דאבשונא רבי טעבעלה באנדי שבלי הלקט

הגדה של פסח   מגידכַּמָה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ:

אִלּוּ	הוֹצִיאָנוּ מִמִצְרַיִם וְלֹא עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים		דַּיֵּנוּ:
אִלּוּ	עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים וְלֹא עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם		דַּיֵּנוּ:
אִלּוּ	עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם וְלֹא הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם		דַּיֵּנוּ:
אִלּוּ	הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם		דַּיֵּנוּ:
אִלּוּ	נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם		דַּיֵּנוּ:
אִלּוּ	קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם וְלֹא הֶעֱבִירָנוּ בְּתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה		דַּיֵּנוּ:
אִלּוּ	הֶעֱבִירָנוּ בְּתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה וְלֹא שִׁקַּע צָרֵנוּ בְּתוֹכוֹ		דַּיֵּנוּ:
אִלּוּ	שִׁקַּע צָרֵנוּ בְּתוֹכוֹ וְלֹא סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה		דַּיֵּנוּ:
אִלּוּ	סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בְּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְלֹא הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן		דַּיֵּנוּ:
אִלּוּ	הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת		דַּיֵּנוּ:
אִלּוּ	נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת וְלֹא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי		דַּיֵּנוּ:
אִלּוּ	קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי וְלא נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה		דַּיֵּנוּ:
אִלּוּ	נַתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה וְלֹא הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל		דַּיֵּנוּ:
אִלּוּ	הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה		דַּיֵּנוּ:

עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָה טוֹבָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם וְעָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים וְעָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם וְהָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם וְנָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם. וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם וְהֶעֱבִירָנוּ בְּתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה וְשִׁקַּע צָרֵנוּ בְּתוֹכוֹ. וְסִפֵּק צָרְכֵנוּ בַּמִדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְהֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן. וְנָתַן לָנוּ אֶת הַשַּׁבָּת וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי וְנָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה וְהִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה לְכַפֵּר עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ:

---

---

מרבה לספר

---

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מ"כ קבלת רוקח כ"י בש' רבו רבינו יהודה חסיד בשם אבותיו רבותיו ע"ש וז"ל יש להגביה הכוס בידו כשאומ' כמה מעלות טובות עד לכפר על כל עוונותינו עכ"ל כי כל שבח צ"ל בכוס וא"כ יש לכסות הפת בעת ההיא שלא יראה בושתו:

אלו עשה בהם שפטים ולא עשה באלהיהם דיינו. אלו עשה באלהיהם ולא הרג בכוריהם דיינו. אלו הרג בכוריה' ולא נתן לנו ממונם דיינו. הנה כל מה שנא' בפסקא זו נאמרה על הסדר רק תחילת הסדר קשה דהי' לו להזכיר מכת בכוריה' תיכף אחר עשה שפטים ואח"כ משפט אלהיהם כדכתי' בקרא והכתי כל בכור ובכל אלהי מצרי' אעשה שפטי'. ולכאורה הי' נרה דעשו באלהיהם קאי על נס דשבת הגדול ביוד לחודש כמ"ש תוס' בשבת דף פ"ז בשם המדרש שלקח כל אחד מישראל שה לבית אבות וקשרו בכרעי המטה. ושאלו מצרים על מה זה ולמה. והשיבו ישראל כדי לשחטו. והי' זה צער גדול למצרים כי טלה הי' יראתה ונעשה נס שלא פצו פיהם והלכו בצער ומכח זה נכבש השר שלהם דהוא מזל טלה וזהו עשה באלהיה' וזה קדמה ד' ימים קודם הריג' הבכורי'. או די"ל דראיתי טעם שפי' על הא דאמר אלו הרג בכוריהם ולא נתן לנו ממונם דיינו. תיפוק לי' הא מדינא הם חייבים לנו ממון כמו שהשיב גביהא בן פסיסא בשכר הטרחא ששיעבוד אותנו במצרי' ותי' דקיי"ל כל חייבי מתו' פטורין מלשלם דקים לי' בדרבה מני' דכתיב אם לא יהי' אסון ענש יענש. הא אם יהי' אסון לא יענש וזהו כוונת בעל הגדה אלו הרג בכוריהם ולא נתן לנו ממונם דהא קים לי' בדרבה מני' דיינו עכ"ד ומעתה י"ל דברגע אחד הכה הקב"ה את בכורי מצרים ועשה שפטים באלהיהם כל זה נעשה בעת אחת. אך בעל הגדה רוצה לסדר המעלות. וצריך לסדר שבח הריגת בכורים ולא עוד אלא שהענישם בממון ומיתה וזה לא יכול לסד' אחר שבח משפט אלהיה'. הגם שהקב"ה הבטיח לאברהם אבינו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול והקב"ה שומר הבטחתו. אפ"ה יש מקום לומר דההבטחה הי' אם יעבדו ד' מאות שנה אבל לא שעבדו רק רד"ו שנים. ועוד דהי' די בביזת מצרים כדכתיב וינצלו את מצרים. אבל בביזת הים לא הי' הבטחה אפ"ה נתן הקב"ה לנו גם ביזת הים. והגם שהי' יכול לעשות דרך הטבע שיעשו ישראל מלחמה עם חיל מצרים ויכבשו וינצחו אותם כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט. עם כל זה עשה הקב"ה הנס שלא כדרך הטבע וקרע לנו הים. קאמ' לשון קריעה. לשנים עשר קרעי' כדכתיב לגוזר ים סוף לגזרים ואית' במשנה פ"ה דאבות יוד ניסי' נעשה לאבותינו על הים (א) נבקעו ונחלק לשני' (ב) שנעשה הים כמין אוהל (ג) שנעשה קרקיע' הים יבש בלא חומר וטיט (ד) שקרקיע' הים שדרכו בו המצרי' הרודפי' נעשה חומר וטיט (ה) שהמים הנקפאים בקרקע הים לא הי' חתיכה אחת אלא חתיכות קטנות כעין לבנים ואבני בנין מסודרים זה אצל זה לכבוד ולתפארת ישראל (ו) שנתקשו המים הנקפאים ונעשו קשים כסלעים (ז) שנגזר הים לי"ב גזרים כדי שיעברו כל שבט ושבט לבדו בדרך אחד (ח) שקפאו המים כספיר ושוהם וזכוכית כדי שיראו השבטי' אלו לאלו שעמוד אש הי' מאיר להם (ט) שהיו יוצאי' ממנו מים מתוקים שהיו שותים אותם (י) לאחר ששתו מהם מה שרצו הנותרים מהם היו נקפאים ונעשה ערימות ועיין ברמב"ם והרע"ב בפ"ה דאבות. ובמדרש אי' עוד דהיו נטועים אלנות מזה ומזה בתוך הים ועליהם כל מיני פירו'. ובכל מקום שדרך כף רגליו של ישראל בתוך הים אפי' בדחיפה הכל נעשה יבשה. ולאלו ניסי' קאמר אלו נתן לנו ממונם ולא קרע לנו את הים אלא העבירם דרך ארץ פלשתים או שהיו מנצחים הישראל במלחמה נגד המצרים והוא דרך הטבע הי' דיינו. אלא עשה לנו כמה ניסים שקרע הים בעשרה ניסים כמ"ש והוא שלא כדרך הטבע כדי שהכל יאמרו ה' ילחם לכם ומאהבת ה' אותנו הוליך אותנו בחרבה אבנים מסודרים זה בצד זה בלא חומר וטיט כאלו לא הי' מים מעולם וקאמ' לשון בתוכו בחרבה כי הי' כמין כיפה ואוהל באבני ספיר שוהם וזכוכית ורואים זה את זה וזהו בתוכו ממש:

שקע צרינו בתוכו. הכוונה כדאי' במדרש ילקוט (דף ע"א ע"ג) הם מררו חייהם בטיט באותו מידה הי' ים סוף למים בטיט ונשקעו בהן שנא' טובעו בים סוף ואין טביעה אלא בטיט. תהומות יכסמו מלמד שעלה תהום עליון ותהום התחתון והיו המים נלחמים בהם בכל מיני פרעניות ע"ש ואפשר שבין תהום עליון ובין תהום התחתון הי' טיט ובהן נשקעו באמצע והוא תוכו של עליון ותחתון וזה שאמר שקע צרינו בתוכו באמצע התהומות:

ספק צרכינו במדבר. הנראה בזה כמ"ש במ"י דף רס"ט ע"א שמלתך לא בלתה מעליך כי ענני כבוד היו מתעטפין בהן ולא היו בלין. וגם השמלות גדל עמהן וענני כבוד היו מגהצין אותן ולא הי' ריח הזיעה כי הי' מתלכלכין בדשאי הבאר ע"ש וזהו ספק צרכינו דהיינו צורכי הנפש במדבר:

נתן לנו את המן. כידוע שהוא לחם הנבלע ברמח אברים ומגיד לישראל כנביא מה שבחורין כדאי' ביומא דף ע"ה והורידו אבנים טובות ומרגליות והיו טועמין בו כל טעם שרצו להנות ממנו:

נתן לנו את השבת. דע"י מן הודיע הקב"ה שבת ולקטו לחם משנה ורמז בזה הנשמה יתרה והורדת המן מופת חותך שיום שבת קודש הוא לה' והמן הוא נברא בע"ש בין השמשות כדאי' בפסחים דף נ"ד ונגמר בריאתו קודם שבת לכך לא ירד בשבת כי המן מורה על הבריאה:

קרבנו לפני הר סיני. כי כל המומין נתרפאו בקרבת' לפני הר סיני. וירדו ס' ריבוי של מלאכי שרת ולכל אחד מישראל קשרו לו שני כתרים וגם נהנו מטל של תחי'. וכ"ה בויקרא רבה פי"ח שבאותה שעה שאמרו נעשה ונשמע לא הי' בהן זבין ומצורעים ולא הגרין ולא סומין לא אילמים ולא חרשים ולא שוטים על אותה שעה הוא אומר כולך יפה רעיתי ומום אין בך עכ"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף ·