הגדה של פסח (כוס אליהו)/הלל/הודו

הגדה של פסח || הגדה של פסח (כוס אליהו)     גמר ההלל •

גמר ההלל • ‏מעבר לתחתית הדף לנוסח ההגדה דפים מקושרים צור דיון על קטע זה לדיון כללי על קטע ההגדה הנוכחי

הגדה של פסח מפרשי ההגדה אפוד בד כוס אליהו מרבה לספר

הגדה של פסח   הלל

הוֹדוּ לַיְיָ כִּי טוֹב		כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
הוֹדוּ לֵאלֹהֵי הָאֱלֹהִים		כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים		כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְדוֹלוֹת לְבַדּוֹ		כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
לְעֹשֵׂה הַשָּׁמַיִם בִּתְבוּנָה		כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
לְרוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם		כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים		כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁלֶת בַּיּוֹם		כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
אֶת הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלַּיְלָה		כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם		כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
וַיוֹצֵא יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם		כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה		כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים		כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
וְהֱעֱבִיר יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ		כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְּיַם סוּף		כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
לְמוֹלִיךְ עַמּוֹ בַּמִּדְבָּר		כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדֹלִים		כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
וַיַּהֲרֹג מְלָכִים אַדִּירִים		כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי		כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן		כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
וְנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה		כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַבְדוֹ		כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ זָכַר לָנוּ		כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
וַיִפְרְקֵנוּ מִצָּרֵינוּ		כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר		כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
הוֹדוּ לְאֵל הַשָּׁמָיִם		כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

---

---

כוס אליהו

---

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הודו לאלהי האלהים וגו'. הודו לאדוני האדונים וגו'. הזכיר העיקריים בבריאת השמים והעיקריים בבריאת הארץ. המלאכים הם העיקריים בבריאת השמים והם נקראים אלהים והוא ית' אלוה עליהם והוא אומרו הודו לאלהי האלהים. והעיקריים בבריאת הארץ הם המלכים והשרים והם אדונים לשאר כל אדם אשר תחתיהם ושאר כל אדם הם אדונים לכל בעלי חיים והוא ית' אדון על כלם שהוא מלך מלכי המלכים והוא אומרו הודו לאדוני האדונים.

ואמר לעושה נפלאות גדולות לבדו. דהואיל והזכיר שהוא ית' אלהי האלהים מביא ראיה לזה ממה שהוא ית' עושה לנו נסים גדלים בפרט בשביל ישראל וז"ש לעושה נפלאות גדולות לבדו ואין בכל אלהי הגוים יכול לעשות כן דמאן עביד ניסי קב"ה וכמ"ש משרע"ה אשר מי אל בשמים ובארץ וגו' והם כל הנסים שמזכיר אח"ך שכולם גדולים ומופלאים והזכיר בריאת השמים תחלה שהיתה בריאתם בדרך נס ופלא גדול מאש וממים שהם שני דברים הפכיים ולכן נקראו שמים אש ומים והואית' עשה שלום בניהם.

וזהו אומרו לעושה השמים וגו'. דממה שנקראו שמים תדע הנס הנעשה בבריאתם ועוד נס אחר בבריאת הארץ שעל מה היא עומדת על המים. והאבן הנופלת במים היא טובעת ויורדת למטה והארץ עם רוב כובדה היא עומדת על גבי המים ואינה טובעת.

וזהו אומרו לרוקע הארץ על המים. ולא נבראו שמים וארץ אלא בשביל ישראל כמ"ש ז"ל על תיבת בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית והואיל והזכיר ניסי בריאת שמים וארץ הזכיר בריאת שני המאורות שהם קבועים בשמים להאיר על הארץ. וקראם גדולים לפי שתחלת בריאתם ועשייתם היו שניהם גדולים אלא שאח"ך מחמת הקטרוג נתמעטה הלבנה.

וביאר את צרכיהם מהו: את השמש וגו' ואת הירח וגו'. ויהיה ממשלת כמו תפארת שהוא משמש סמוך ומוכרת תפארת ישראל סמוך. עטרת תפארת ביד ה' מוכרת. וכן ממשלת. לממשלת היום סמוך. לממשלת ביום מוכרת.

ואמר את הירח וכוכבים לממשלות. הוא לשון נקבות רבות שכולל גם ממשלת הכוכבים עם הירח לך כפי דקדוק המלה שהוא מוכרת היה ראוי לינקד השי'ן בקמץ ממשלות על משקל תשבחות אבל ממשלות בשבא אינו אלא בסמוך על משקל תשבחות דוד שהוא בשבא אלא שכבר יבוא סמוך במקום מוכרת. ואח"ך הזכיר מכת בכורות שהיה בה נס גדול לישראל להיותה על ידי ית' בכבודו ובעצמו שאלו היתה על ידי מלאך לא היה מבחין בין ישראל למצרים ובין טיפה של בכור וגו' וכשבר הרגישו ז"ל באומרו למכה מצרים שהיל"ל למכה בכורי מצרים ופירשו מה שפירשו. וכפי הפשט נראה שלא תתייחס מכה זו לבכירות עצמם אלא למצרים שמיתת בכוריהם נגעה אל עצמם ואל בשרם עד שהוזקקו מכחה לשלח את ישראל.

וזהו שאמר למכה מצרים שעיקר המכר היתה למצרים שעי"כ ויוצא ישראל מתוכם. וז"ש אחריו ביד חזקה וגו'. שהיא מכת בכורות כמו שדרשו בספרי ולכל היד החזקה זו מכת בכורות להיותה מכה חזקה מכל המכות הגורמת ההיצאה ועוד הזכיר הנס הגדול של קריעת ים סוף אשר שמעו אותו עמים ירגזון וכמאמר רחב כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי י"ס וגו' והוא אומרו לגוזר ים סוף לגזרים. וממה שאמר לגזרים דרשו ז"ל שנקרע לי"ב קרעים. וכפי הפשט חלוק הים לשנים נקרא גזרים שכל חלק נקרא גזר להיותו נגזר ונפרד מחבירו.

ואמר והעביר ישראל בתוכו. שכל העוברים בים ע"י ספינה או ע"י חבית של שייטין הם עוברים על גבו אבל כאן ע"י שנגזר לכאן ולכאן ונעשה להם כחומה היו עוברים בתוכו כעובר ביבשה בתוך הים.

ואמר ונער פרעה וחילו בים סוף. והיל"ל ונער בו פרעה ואילו דעליה קאי אלא לפי שחזר הים לאיתנו הראשון ואח"כ ניער אותם לז"א וניער פרעה וחילו בים סוף דהיינו אחרי שחזר ים סוף כשהיה ונשתנה מיבשה לים. ועוד הזכיר נס אחר שכולל נסים הרבה בצאתם למדבר שלא היה איפ' לצאת משם כפי הטבע כדכתי' תעו במדבר בישימון דרך אם לא בכוחו ית' שהיה מוליכם בדרך לא ידעו כפקח התופס יד העור ומוליכו בדרך ישר כן הוא ית' היה הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ואמרו ז"ל שהענן היה משפיל את הגבוה ומגביה את השפל וממית נחשים וקרבים אשר שם. ולילה בעמוד אש להאיר להם וזהו למוליך עמו במדבר. ובכלל זה מה שספק צרכיהם בבאר ובמן ובשלו וכיוצא.

ועוד הזכיר נס אחר גדול היינו מלחמת שני המלכים סיחון ועוג שהיו גדולים בקומה כמ"ש ז"ל שבשע' המבול לא הגיעו מים לקרסוליה' מפני גבהם. ועצומים בכח וכמאה"כ ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלילים. וכוונתו פשוטה שלרוב גבהו וחיזקו א"א להיות נצחונו כפי הטבע לולא שאנכי השמדתי פריו ממעל וז"ש למכה מלכים גדולים. שהיו גדולים בקומה ויהרוג מלכים אדירים. שהיו אדירים בכח כדכתי' נאדרי בכח וביאר מי הם לסיחון וגו' ולעוג וגו' ונתן ארצם לנחלה. שלא נתנה להם לפי שעה בלבד אלא להיות נחלת עולמים כמתנת א"י למי נתנה נחלה לישראל עבדו. בהיותם עבדיו ושומרי בריתו וזוכרי פקודיו וכתי' ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו וכפ"ז יהיה אומרו עבדו תנאי.

ושבשפלנו קאי לתחילת המזמור, הודו לה' לעושה כל הנסים הנז' לפי שבשפלנו. והיינו במצרים שהיו בשפל המצבים עבדים לעבדים זכר לנו ויוציאנו משם. או יהיה עבדו נתינת טעם שלכך נתנה נחלה לישראל להיותם נקראים עבדיו וטעם שנקראו עבדיו לפי שבשפלנו במצרים זכר לנו ויוציאנו וכמאמר הכתוב כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם. ומה ששינה לשונו לכתוב לנו במקום אותנו לעורר אותנו לכוונה אחרת בפ' זה והיינו לומר שעם שהיינו שפלים במעלה לפני השם דמה אלו אף אלו עכ"ז זכר לנו זכות אבות ויוציאנו דכתי' ויזכיר אלהים את בריתו וגו'. ואח"כ ויפרקנו מצרינו. היינו נס של קריעת ים סוף שעיקר התשועה היתה באותה שעה שרדפו אחריהם שאלו לא נקרע הים היו מחזירים אותם ולא הועילה יציאתם כלום וכן כתיב ויושע ה' ביום הוא שעיקר התשועה ביום ההוא היתה. ועוד כתיב ויגער בים סוף ויחרב וגו' ויושיעם מיד שונא וגו' ויכסו מים צריהם. אך כפי מה שכתבנו שאומרו ויפרקנו הוא על קריעת ים סוף והיה כפול שכבר אמר לגוזר ים סוף לגזרם והעביר ישראל בתוכו. אמנם עם מאי דאי' בפסחים קי"ז ע"א א"ר שיזבי משמיה דרבי אלעזר בן עזריה קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף דכתיב נותן לחם לכל בשר וסמיך ליה לגוזר ים סוף לגזרים אינו סמוך לנותן לחם ורב המרחק ביניהם ופירשו מה שפירשו גם מהרש"א ז"ל בח"א תמה ע"ז והניחו בקושיא.

וכפי מה שכתבנו א"ש דנותן לחם הוא סמוך לויפרקנו דהיינו ע"י קריעת ים סוף ומזה יליף דקשין מזונותיו כקריעת ים סוף אלא משו' דויפרקנו אינו מפורש להדי' דקאי על קריעת ים סוף והיה צריך להפריך בלשונו לפרשו על קריעת ים סוף ולהבי' ראיה לזה לכך נקט במקומו לגוזר ובחר לו דרך קצרה וגילה לנו זה באומרו וסמיך ליה דעל ויפרקני הסמוך לו מדבר ומשים לקשיא ליה קושייתנו הנז' למה כפל ויפרקנו על קריעת ים סוף ובמה שפירש דקשין מזונותיו כקריעת י"ס יתיישב זה דלכך כפל כאן להקישו לנותן לחם. ולומר דקשין מזונותיו כקריעת ים סוף. וטעם אומרו קשין עם שממנו ית' לא יפלא כל דבר. וטעם דמיון שני דברים אלו בהקדים מ"ש כהרב פרשת דרכים דרשו כ"א בשם מהר"ש יפה ז"ל דירידת הגשם אינה בדרך טבע אלא מעשה נסים והביא ראיה לזה ע"ש והנה הוא ית' ברא עולמו להתנהג כפי הטבע ולא בדרך נס שקשה בעיניו ית' לשנות הטבע ומה גם כשאינם ראוים ליעשות להם נס שאז מדת הדין מקטרגת. ועכ"ז הוא ית' עשה להם נס של קריעת י"ס אע"פ שלא היו ראויים כמשז"ל מה אלו אף אלו וכתי' וימרו על ים בים סוף וזה דבר קשה לפניו וכן במה שנותן לחם דהיינו הגשם שעל ידו בא הלחם הוא ג"כ בדרך נס ונותנו לכל בשר אפי' לשאינם ראויים וסיים הודו לאל השמים. לבאר שלא על הלחם עצמו הוא מדבר אלא על הגשם הגורם אותו שיורד מן השמים אלא דנקט לחם ע"ש התכלית. או יאמר שעל לחם עצמו הוא אומר שהוא נותן לחם לכל בשר שאותו הלחם היוצא מן הארץ הוא כולל כל בשר ישראל ואוה"ע. אבל אתם עם ישראל הידו לאל השמים שג"כ נתן לכם לחם שמם והוא המן כדכתי' הנני ממטיר לכם לחם מן השמים:

ת"ו ש"ל ב"ע

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף ·