הגדה של פסח (דובר שלום)/הא לחמא עניא
הגדה של פסח || הגדה של פסח (דובר שלום) • מה נשתנה 
 |
|
כְּהָא לַחְמָא עַנְיָא דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם. כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל. כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח. הָשַּׁתָּא הָכָא. לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. הָשַּׁתָּא עַבְדֵי. לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין:
כהא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים. העירו המפרשים דיותר היה מהראוי לומר הא כלחמא עניא די אכלו וכו' שהרי זה נעשה לזכר יציאת מצרים של אותו לחם שהיה אז.
ויתכן ע"פ המבואר בספרים שקדמוני שכל ענין הנס לש יציאת מצרים היה רק בשביל שיספרו דורות הבאים פעולת הנס שהיה בימי קדם, על דרך שנאמר למען תספר באזני בנך וגו'. נמצא שאותו לחם שאכלו אז לחם עוני היה לזכר זה הלחם שאנו אוכלין. לכן קאמר שפיר 'כהא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים', שאותו לחם עוני די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים היה ממש כהא לחמא שאנו אוכלין ועונין עליו דברים של סיפור יציאת מצרים:
כל דכפין ייתי ויכול כל דצריך ייתי ויפסח. הפסח אינו נאכל אלא על השובע, לכן בתחילה כל דכפין ייתי וייכול די צרכו לשובע, ואחרי זה כל דצריך ייתי ויפסח לאכול האפיקומן כמו הפסח על השובע.
ויתכן דמאמר 'כל דצריך' נמשך למעלה, דכל דכפין ייתי ויכול כל דצריך, כל צרכו לשובע, ואחרי זה 'ייתי ויפסח' לשום אפיקומן:
הא שתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל הא שתא עבדי לשנה הבאה בני חורין. אם נזכה לביאת המשיח נהיה לשנה הבאה בארעא דישראל שכל ישראל עולים לעשות הפסח בירושלים. ואם לא ימהר לבוא, מבקשים אנחנו שיטה לב המלכות עלינו לטובה להיות בני חורין כמשפט אזרח הארץ.
ויתכן עוד על פי מאמר חז"ל אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות, נמצא בשתי אלה נזכה לימות המשיח, האחת שנעלה לירושלים להקריב שמה קרבנות חובותינו, השני שהמלכיות יכינו לנו משפט אזרח הארץ. זהו לשנה הבאה בארעא דישראל להקריב הקרבנות, גם לשנה הבאה בני חורין: