האלף לך שלמה/אורח חיים/שפא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

האלף לך שלמה TriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png שפא

OCR Icon.png דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
סימן שפא

נסתפקתי במי שהי׳ אונס וכדומה ולא בירך על נ״ח ליל א׳ וגם לא ראה אותו כלל וביום שני נזדמן לו נ״ח ואז כבר צריך להדליק ב׳ נרות או כדומה בשאר הלילות באיזה נר יתחיל לברך אי נימא דיתחיל מנר הנוסף בכל אדם או רלמא כל אדם כיון דכבר בירך אתמול על עיקר הנר ומה שמברך ביום ב׳ הוי רק על תוספת הנס לכך יברך העיקר הברכה על התום׳ אבל בזה שלא בירך על העיקר עדיין כלל יש לו לברך יותר על עיקר הנר ולא על התום׳ והנה לפי מה שהתחיל בש״ע ליתן טעם דלכך ידליק בנר הנוסף כרי לפנות לימין הי׳ נראה דגם בזה מחויב להדליק כן להתחיל בנוסף לפנות לימין אך לפי מה שסיים נמצא שתמיד מברך על הנוסף שהוא מורה על הנס שהרי בתום׳ הימים נתוסף הנס וכו׳ מה״ט הי׳ אפשר לומר דחייב זה לא שייך רק אם כבר בירך אתמול על העיקר אז יברך ביום ב׳ על התום׳ אך כשלא בירך אתמול על העיקר י׳ל דיברך היום על העיקר ויתחיל בעיקר. הן אמת דלכאורה קשה על הש״ע דתרתי טעמי למ׳׳ל תחלה נתן טעם כדי לפנות לימין ואח״ב נתן טעם נמצא שתמיד מברך על הנוסף. אך עיינתי בב״י ולמדתי פי׳ דבריו והוא כך וז״ל אבל אם הי׳ מתחיל בליל ראשון להדליק בנר השמאלית גם בליל שני הי׳ צריך להתחיל בו כדי לפנות לימין כדברי רבינו מאיר וכן בליל ג' ג׳׳כ ונמצא שאינו מברך אלא על נר אחד כל ימי חנוכה עכ״ל לפ"ז שפיר הוצרך לתרתי טעמי דבלא״ה הי׳ אפשר שיתחיל ביום א׳ בנר השמאלי ושוב מהך טעמא דכל פנות שאתה פונה לבד הי׳ אפשר שביום שני יתחיל נמי משמאלי לימיני ואם מכח טעמא דדאוי לברך על תוספת הנס הי׳ אפשר שידליק תחלה בנר השמאלי וביום ב׳ יתחיל בנוסף ויפנה מימין לשמאל אך מכח כדי לקיים תרווייהו שיפנה לימין וגם לברך בכל יום בנוסף צריך להדליק בנר ימיני ביום א׳ ואח״ב יתחיל בנר הנוסף ויקיים תרווייהו. והנה אם אירע בדיעבד שהתחיל בליל א׳ בנר השמאלי בימים שאחריו כשבא להקדים כיצד יעשה אם יתחיל מנר השמאלי כבר בירך עליו ביום א׳ ואם יתחיל מנר הימיני אינו פונה משמאל לימין בזה נראה מלשון הב״י רכל פנות שאתה פונה לא יהא אלא דרך ימין זה עיקר וחשוב יותר מהך מעלה רעל תוספת הנס ראוי לברך רכן משמע מלשונו שכתב אבל אם הי׳ מתחיל בנר השמאלי גם ביום השני הי׳ צריך להתחיל בו כדי לפנות לימין וכו׳ נמצא שאינו מברך אלא על נר אחד וכו׳ משמע רזה פשוט לו שאם אירע כן הי׳ מחויב להתחיל בשמאלי ונדחה הך מעלה דראוי לברך על תוספת הנם דאל״ב כךהול״ל שאם יתחיל בנר השמאלי למחר לא ידע מה יעשה אם יתחיל בשמאלי אינו מברך רק על נר אחד כל ח׳ יום ואם יתחיל בימיני אינו פונה לימין ומדכתב הי׳ צריך לעשות משמע דבדיעבד הך כללא רכל פנות עיקר ונדחה הך מעלה דתוספוז הנס רק לכתחלה ראוי לקיים שתיהן ולהתחיל בימיני ביום א׳ הא בדיעבד כל פנות וכו׳ עיקר א׳׳כ מוכח רכל פנות עדיף למעלה דראוי לברך על תוספת החדש אך אנן מבעיא לן אם הך כללא רכל פנות דוחה נמי לעיקר הנם ואף אם לא בירך כלל ביום א׳ יתחיל בנר השמאלי ויפנה לימין אף שאתו עיקר הנר או להיפוך נגד ביטול מצות עיקיר הנם לא משגחינן אהך כללא רכל פגות שאתה פונה ויתחיל בנר ימיני שהוא יותר בטפח הסמוך לפתח וידליק מימין לשמאל. ולכאורה נ״ל לדינא דיתחיל מנר השמאלי לימין כי הכא יש ב׳ מעלות אחד שפונה לימין והשני דמברך על תוספת הנם השייך ליומו והוי ענינא דיומא משא׳׳כ אם יתחיל בנר ימיני היותר קרוב בטפח הסמוך לפתח הוי רק חרא דמברך על עיקר הנם וחרא במקום תרתי לאו כלום הוא. ובזה י״ל מ״ש התום׳ בסוכה מ׳יו ד״ה הרואה מברך וכו' דמ״ט תקנו בנ״ח לברר הרואה ולא בסוכה ולולב ולפמ״ש י״ל כך דבלולב וסוכה כיון רכל הברכות מדרבנן ומדרבנן יש לו תשלומין כל שבעה ואם אינו נוטל היום בידו ליטול למחר וליומא אחרא ולכך לא תקנו ברכה לרואה אבל בחנוכה כיון דמצות המהדרין מן המהדרין הוי להדליק בכל יום נר נוסף וא״כ בזה אט לא יהי׳ לו נ״ח ביום א׳ אז ביום ב׳ לא ידע מה לעשות אם יתחיל בנר השמאלי ויפנה לימין אינו מברך על נר העיקר ואם יברך על העיקר אינו פונה לימין ואינו מברך על התוספת הנם ולכך תקנו ברכה לרואה ואז כיון דמברך כן ביום א׳ שוב ביום ב׳ מברך על התוספות ויפנה משמאל לימין כדרך כל מדליק ואתי שפיר[א]


  1. ומה דלא תקנו כן בשופר היינו דמשופר לא הקשו כן מכח דהוא אינו וכר ושונה ואינו לשמחה וכן לא הקשו ממקרא מגלה דשם הוי דהרי אף בנ״ח אינו חייב כשרואה הנ״ח מונח כך בלי הדלקה רק אם דולק למצותו אז מברך וא״ב גם במגלה לא יהי׳ שייך כרנה רק נשעה שקוראה וממ״נ אם אינו שומע נולה אין קיום המצוה עדיין ולא שייך ברכה ואס שומע נולה א״ב שוב קיים המצוה בעצמה ושייך ני׳ כל הברכות. משא״ב בלולב ופונה דהוי לזכר ענני ננוד ישמחה ושייך שפיר שרואה מקיים אחרים והוא אינו יוצא נזה 'ודומה לראיות נ״ח (ולבך צא הקשו רק מלולב והונה וצא משופר - מה״ט נופה דנשופר הוי ממ״ג דאס שומע נבר יצא בשמיעה) ונזה שפיר תרצנו ננ״ל דבזה יש לי תשלומיך וצא ימצש שלא יזדמן פ״א תוך זמן■ לקיים נעצמו .משא״ב ננ״ח אף אס יזדמן צו למהר צא יקיים המצוה כתיקונה אם לא יברך אתה אבל כשמברך עתה. נהי דאינו מברך להדליק רק שמשה נסים מה בכך הרי להדליק יברך למחר׳ ונס דיומא נבר בירך אתמול לכך' יברך למחר'על תוספת הנס. והנה במגלה נע״ב צ״ל כפירושנו דאף ■תירוץ התום׳ לא שייך נזה דאטו הוי חביבות- הנס בחנוכה יותר מפורים זה ודאי אינו וא״ב צמה צא הקשו ממגצה וצא יהי׳ שייך תירוצם ובע׳י"כ כמ״ש ואף אם ימצא שוס אופן שיהי׳ שייך לומר ששומע ■ בל המגלה בענין דהקורא יוצא והשומע אינו יוצא כמו אס שומע■ מנשים לדעת הסוברים דאין מוציאות אנשים מ״מ ביון דדנר זה צא שניחא צא תקנו נבה״ג ברנה לשומע וכיון דאף צפי דבריהם צריך לבא להך סברא דהיבא דצא שביה צא תקנו נזה ברנה בפ״ע א״ב א״ש דברינו נ״נ די״ל בלולב וסוכה כיון דיבול נלא״ה לקיים עב״פ פ״א תוך שנעה צא תקנו צו נרבה נפ״ע וצשצא יהי׳ נידו לקיים בל זמן צא שבית ולזה צא עשו תקנה אבל בנ״ח דאם אינו מדליק היום אין צו תשצומין עוד למחר מכח ממ״נ ננ״ל לכך תקנו נרבה צהרואה וא״ש. וצפי תירוצם קשה ממצה דהוי חנינות הגס ואמו גרע ממנונה אך צפמ״ש א״ש דזכרון ליצי״מ הוי נמצה כל שבמה רק דחוב הוי בצילה ראשונה והחוב אינו רמז לנס דגם קודם שיצאו הוי חיוב זה במצרים וזכר לנס יקיימו כל זיי״ן ודו״ק היטב:
< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף