האלף לך שלמה/אורח חיים/שלז
|
< הקודם · הבא > |
|
דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי. | ||
| אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
שאלתו אם מותר לעשות גבינות ביו״ט וכבר אירע כן בק״ה ואסר להם והם הלכו ועשו כן ועשו ממנו לביבות כי התיר להם מלמד אחד. הנה בגוף הדין אם מותר לעשות גבינות כבד דאה בסי, תק״י שאסור וש״ם מפורש הוא בשבת דף קל״ד בטעמו מכח דאפשר לעשות בעיו״ט ותמה אני הרי דעת המחבר בסי, תצ״ה בדעת רוב הפוסקים דמלאכה באוכל נפש עצמו מותר אף דהי, אפשר לעשותו מעיו״ט רק הדמ״א הביא יש מחמירין ולדעת המחבר ורוב הפוסקים למה אוסר הש״ם לעשות גבינות הרי זה הוי באוכל נפש עצמו ואיך פוסק המחבר כן הרי הוא פוסק בסי, תצ״ה דאוכל נפש מותר אף דאפשר לעשותו בחול. ואפשר דזה כוונת המג״א שכתב דעיקד טעמו הוי דדדך לעשותו לימים הרבה כדי ליישב קד זו אן דבריו תמוהין דבשבת דף קל״ד הטעם 'הוא מכח דאפשר לעשותו מעיו״ט וגבינה ישינה מעלי דא״כ למ״ל הך טעמא דטפי מעלי הרי קצירה ובצירה דלא מעלי טפי ואסרוהו מכח דדרך לעשותו לימים הרבה לכך דברי המג״א צ״ע וכן דברי המחבר הנ״ל תמוהין. ועכ״פ לפי דברי הש״ם דאסור מכח דגבינה ישינה מעלי הי, אפשר לומד רזה הוי רק אם בוונתו לאכול הגבינה בעינא אז הוי גבינה ישינה מעלי אבל לעשות מהם לביבות ממולאים בתוך עיסה לפי החוש נראה דגבינה בת יומא מעלי טפי והי' מותר לעשות גבינות לצורך לביבות ואפשר אף לאכול כך י״ל דלפי שנשתנו הטבעים ואנחנו רואים דגבינה בת יומא עדיפא טפי מישינה ודבר דתלוי בטעמו אם נשתנה הטעם ראוי לילך .בתר השתא כיון דאינו דבר שנאסר במנין בטל הדבר בטל הדין ואפשר דזה כוונה התום׳ מ״ש דשרי לגבן והב״י סי' תק״י תמה עליהם שהוא נגד הש״ם ולפי הנ״ל י״ל כך דהם כתבו לפי זמניהם דחזינן דבת יומא יותר מעלי כס״ד דש״ם דפריך מנהרדעא לכך מותר ועכ״פ אינו איסור גמור דאם מכוונין לשמחת יו״ט לעשות מהם גבינות ולכך נהי דלכתחלה אין ראוי להתירו נגד המפורש בש״ס וש״ע מ״מ בדיעבד אין לאסרו. ובענין דבר שאסור לעשותו ביו״ט אם מותר בדיעבד יש ענינים שמפורש שהוא אסור ויש שמפורש שהוא מותר ונ״ל כלל בזה דבשבת כיון דלא מצינו להיתר בו שום דבר מכה עונג שבת לכך כל דבר שאסור לעשותו אפי׳ דיעבד אסור אבל ביו״ט שמצינו כמה דברים שהתירו משום שמחת יו״ט א״כ י״ל אף דבר דאסור לעשותו לכתחלה מ״מ בדיעבד מותר מכח שמחת יו״ט ולפ״ז נראה דאדרבא יותר יש להתירו ביו״ט גופו מלהתירו לימות החול דאם נהנה ממנו ביו״ט גופו אז כנגד העברה עשה המצוה ומקיים שמחת יו״ט גם הוי איסור קל כיון דעכ״פ מקיים בי' שמחת יו״ט אבל אם לא נהנה ממנו ביו״ט להיות מותר לחול ביון דאינו מקיים שמחת יו״ט וא״ב עשה איסור גדול לכך בחול אסור עד בכדי שיעשה שלא יהנה ממלאכת יו״ט ולכך מה״ט מותר להנוח ממנו ביו״ט דאם לא יהי' נהנה ביו״ט עשה איסור יותר משא״ב אם נהנה ממנו הוי איסור קל ובזה י״ל מהש״ם גבי דייסא דר״פ לא אכיל דלמא הוי. במכתשת גדולה והמג״א הרגיש בזה בסי' תק״ד וכתב דאדם חשוב וכו׳ ולפמ״ש אין צורך לאדם חשוב רק הכונה כך לאסרו לגמרי לא אסרינן דא״כ יהי' איסור יותר דחילול יו״ט שלא לצורך אבל אם יאכל ממנו ביו״ט עשה איסור קל ויצא הפסדו בשכרו אך זה לאסרו לגמרי אין ראוי אבל אם אחרים אוכלים ממנו א״כ שוב לא חללו יו״ט בחנם שוב המונע ממנו מצוה קעביד ושפיר עשה שלא אכל ולכאורה יש ראי' דבחילול יו״ט אפי' בדרבנן אסור בדעבד ממשנה דריש ביצה בהשוחט חי׳ ,ועוף ביו״ט דבש״א יחפור בדקר ויכסה ובה״א לא ישחוט אא״כ הי' לו עפר מוכן מבעוי״ו ושוין שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה ולמה לא תנא ושוין ראם שחט דהעוף מותר ויחפור בדקר מוכח דלב״ה העוף אסור אף דהחפירה בדקר הוי רק דרבנן וגם אם לא יאכל חילל יו״ט בשל חורה ואעפ״ב אסור. ורשומי דברים אני כותב דיש להאריך בזה ולדינא נראה להקל בדיעבד לאבלו ביו״ט אך אם כוונתו למגדר מלתא ודאי יפה עשה :