האלף לך שלמה/אורח חיים/שו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

האלף לך שלמה אורח חיים שו

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

סימן שו

שאלתו בעה״ב לקת לעצמו מהשדה חטים בקיץ העבר משומר משעת קצירה והי׳ בהחטין הרבה מצומחין וא״י אם הי' ששים רק שבירר היטב החטין וטחן ואפה מצות ואחר האפי׳ נעשה צווחה היות שלקח החטין שמנה ימים אחד שלקחו שאר אנשים וביני לביני הי' גשמים רבים וקרוב הדבר שהחטין לא היו צריכין לקרקע ומחמת זה הי׳ בהם הרבה מצומחין וכי': תשובה. לדעתי אין להתירם כי אנו אין לנו רק דברי המחבר וש״ע בסי' תס״ז דרגן שבמחובר כיון דנגמר לגמרי הם כמונחין בכדא ומ״ש רו״מ דהמעיל צדקה חולק אין פנאי להכניס בזה בפרט בספקא דאורייתא לחומר׳ ומה גם שהחוש מעיד דהרי חזינן שצמחו והוי סימן חימוץ הרי מעיד החוש כדברי הרשב״א ומה שאני אוסר אף אלו שלא צמחו דהנה הוי ק׳ למה בחמין המחומצין אותן שאינן מחומצין מותרין ולמה מבואר בש״ס ובסי׳ תנ״ט דאם התחילו לעסוק בב׳ עיסות כאחד והחמיצה האחת בידוע שהחמיצה גם השנית אפי׳ אין בה סימני חימוץ א״כ למה בוזטין שיש בהם מחומצין נימא נמי כיון דהחמיצו מקצתן החמיצו כולם ולכאורה הי׳ נ״ל הטעם די״ל דדוקא בב׳ עיסות הוי כן כיון דליכא רוב אבל באם הוי ג' עיסות ואחת החמיצה ובשתים אין ניכרין החימוץ מותרין דבזה הרוב מעיד שלא החמיצה והי׳ נ״מ מזה חומרא ג״כ אם בוזטין היו מחצה מחומצין היו אסורין כל החסין והי׳ נראה דזה כוונת הרמ״א בסי׳ תס״ז בדגן שהי׳ מונח בעלי׳ וכו׳ דלא מהני ס״ס לאכילה מכח דיש חזקה להיפוך מדאלו נתחמצו גם השאר נתחמץ וס״ס במקום חזקה לא מהני לכמה פוסקים ולכך אוסר שם באכילה מיהו העיקר נ״ל בטעם הדבר דשאני ושאני דבשלמא בב׳ עיסות דאין מקום לתלות בזה יותד מבזה לכך אמרינן מדההיא החמיצה גם השני' החמיצ' אבל בדגן וחמין שירדו עליהם גשמים דרך הגג א״כ יתכן דעל אלו ירדו הגשמים ועל אלו לא ירדו לכך השאר מותרין וא"כ תינה בהי׳ מונחין תחת הגג דיש מקום סתום ג״כ ואין דרך הגשמים לירד שם הרב׳ רק מעט מעט יתכן שבמקום אחד הי׳ ולא במקום השני אבל ביררו עליו גשמים בשדה דתחת השמים יוררין על כל מקום בשוה ודאי הוי ראי׳ כיון דאלו נתחמצו. נם אלו נתחמצו ולכך אף דאין ידוע ממה נתחמצו מכל מקום כיון דקיימא לן דתולין במצוי אפי׳ להקל מכל שכן להחמיד ולכך כיון דירדו הרבה גשמים טרם לקיחתן מן השדה תולין בזה החימוץ וכיון דאלו נתחמצו כולם אסורים וכן מדויק לשון הש״ע בסי׳ תס״ז סעיף ר׳ שנה שרבו גשמים וירדו על ערמות שבשדה עד שהי׳ קצת מהשבלים שעל הערמות מעלין צמחין אין חוששין לסתם חטין של אותו שנה עכ״ל מזה מוכח להדיא דדוקא על סתם חטין אחרים אין חוששין אבל ערמות אלו שירדו עליהם גשמים אף אלו שאין מחומצין אסורין וכן מוכח מדברי הח״י מ״ש שם בשם השכ״ג דמשמע דוקא אם לא ראינו בהם שום שינוי במראיתו אבל אם הי׳ בהם שום שינוי היו אסורים כולם וכן מהפר״ח שהביא הח״י שם דאוס ר ליקח מן הקבוע א״כ ה״נ כאלו הטין עצמן הוי קבוע ולא שייך לילך בתר רובא ולכך אם ידוע שעמדו איזה ימים שירדו הרבה גשמים תולין במצוי דכבר נגמרו ומכה זה נתחמצו ואוסרין כולם כנלפענ״ד:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף