האלף לך שלמה/אורח חיים/רפח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

האלף לך שלמה TriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png רפח

OCR Icon.png דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
סימן רפח

שאלה יש נוהגין שבעה״ב אופה* הרבה מצות ביחד ואח״כ חולקין ביניהם הנשים שאשה זו לוקחת ממקצת חלה ואשה השני' לוקחת מהמותר חלה ולפעמים היא עצמה לוקחת על חצאין קודם יו״ט א' וחצי השני נוטלת בעיו״ט ב׳ אם נכון לעשות כן;

תשובה. אין לעשות כן כיון דאין ניכרין המצות. הנעשין מכל עיסה ועיסה יש לחוש שהחלה שתטול פעם שנית הוי מן עיסה שמצות הבאים ממנה היו בתוך קופה הראשונה שכבר תרמה בתחלה וא״כ כיון דעיסה זו כבר נפטרה שם הו״ל *מן הפטור על החיוב ולא מבעיא להסוברים ביו״ד סי' שכ״ו סעיף ב׳ בנחתום העושה עיסה לחלקה וכו, דשלא כדין הוא פשיטא דגם כאן הוי שלא כדין לחלקה לשתים ואף גם לדעת הטו״ז שם דמתיר מכה דהוי כמכירי כהונה הכא לא שייך זה דהתם באמת האשה קונית כ״א חלקה לנפשיה לכך שייך הך טעמא אבל בנ״ד המצות נשארים אח״כ של בעה״ב הראשון א״כ לא שייך הך היתרי של מכירי כהונה ודאי אסור והן אמת דיש מקום לחלק זה .דהתם מיירי שנילוש יחד כל העיסה ונתחייב יחד לכך אין לחלקה לחצאין אבל כאן הרי נעשו כמה עיסות וכל אחת נילוש בפ״ע ואף גם אם לא הי׳ בכ״א שיעור חלה רק ע״י צירוף מ״מ תיכף בהצטרף שנים ושלשה עיסות נתחייבו בהלה וכל ב' וג׳ עיסות נחשבו כשיעור חלה בפ״ע וכמ״ש הח״י לנדון שלו ולכך נחשבו כנילושו כמה עיסות בזה מותר לחלקן לכ״ע אך ז״א דתינח אם הוי ידעינן דחלוקה זו הוי מעיסות מיוחדין ולא נחלקו מצות מעיסה אחת לחצאין שפיר הוי מקום לומר כן אבל הדי בזה יש לחוש דלמא מעיסה אחת יש מחצה בחלק זה ומחצה בזה וא״כ היינו ממש דין נחתום הנ״ל ועדיף מני' דנראה דאף להמתירין היינו דוקא לחלקה בעודה עיסה וכיון שיש בו כמה שיעור חלה ומחלקו בעודה עיסה לא שייך חשש לומד דחלה השני׳ שנוטל הוי מן הפטור על החיוב דאין כאן פטור כלל רק כ״א הוי חיוב בפ״ע כיון דיש בו מתחל' תיכף כמה שיעורי חלה כ״א הוי חיוב בפ״ע והוי מן החיוב על החיוב אבל בנדון דידן שבכל עיסה אין בו רק שיעור חלה אחת או אף שיעור חלה אין בו רק ע״י צירוף שני עיסות יחד נעשה שיעור חלה א״כ בזה ודאי לכ״ע אסור לחלקן לחצאין כון דבשעת חיובו לא הוי בהם כמה שיעורי חלה רק חד שיעור ודאילכ״ע אסור לחלקן לחצאין וכיון דכל עיסה או שנים ושלשה מהם נתחייבו כ״א בפ״ע ודאי אסור לחלקו ואם מחלקו ונפטר המחצה במקום אחד נפטד החלק השני בכל מקום שהוא כיון דבשעת חיובן הוי רק חדא שיעורא ודאי נפטר גם השני עמו וכשמפריש ממנו חלה על השאר הוי מן הפטור על החיוב ולכך חלילה לעשות p ואף אם תכוין האשה שאינה פוטרת רק מה שלפני' ל״מ אם מצה זו נילוש עם מה שכבר נפטר ולא הי' בהם רק שיעור חלה ולא ב׳ שיעורי חלה ל״מ כונה לפטור רק מה שלפני' ולחייב המותר ולכך אין תקנה רק ליטול אחת על כולן ודוק ובחבורי לאו״ח כתבתי עוד בזה:

  • הנה עיין בח״י ומק״ח ותבין דברי ות״ל כוונתי לדעתם מדעתי והנה אם אירע כן בדיעבד שלקחו ממקצת וממקצת לא לקחו או שלא לקחו ממצה הטחונה ומן המצות לקחו אז יש לה להתחרט על החלה שלקחה ויתירו לה החלה הראשונה ותחזור ותצטרף הבל יחד ליטול חלה אחת ואם אירע כן ביו״ט ישיירו מכל מצה מעט מעט ובחוה״מ תשאל על חלה ראשונה ויצטרפו הכל יחד ויטלו חלה אחת ואף לדעת הטו״ז דס״ל בעלמא לא מהני שאלה היינו אם אירע תערובות אח״ב בזה ס״ל דלא הוי פתח אבל כאן דהוי טעות דמעיקרא אם היתה יודעת דשלא כדין הוא לחלקו ולאינך אין תקנה לא היתה נוטלת לכך בזה מהני שאלה לכ״ע ותטול אף בברכה וז״ב. אך עיין בחבורי בספר טוב טעם ודעת מהדורא תליתאי חלק שני דפוס קראקא בהל' חלה סי' שכ״ד שם מצא צד היתר לזה ליקח רק חלה אחת עיי״ש:
< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף