האלף לך שלמה/אורח חיים/רב
|
< הקודם · הבא > |
שאלה יהודי רדף בפסח אחר גנב עכו״ם ולקח ממנו חמץ שגנב במק״א תתוודע הדבר שלקח החמץ לביתו שלחתי אחריו ושאלתיו למה לקח לביתו הלא ידוע שחמץ בפסח אסור לקחת לבית והשיב שיודע שחמץ זה של ישראל הוא אשר מכר לעכו"ם והי׳ כי ישאל ישראל עבורו אחזיר לו ואמרתי לו מהיכן לישראל חמץ בפסח וצויתי לו לבער החמץ הלז מאחר דדעתו הי׳ לזכות או עבורו או עבור איזה ישראל אחר הגם דישראל האחר לא קנהו דהיתרא ניחא לי׳ למקני ולא איסורא עכ״ז כיון דדעת הישראל המוציא לא לזכות לעכו״ם הי׳ וגם אפי׳ בדעתו הי׳ לזכות להעכו"ם הקונה החמץ אין זכי׳ לעכו״ם וסתם גניבה יאוש בעלים הוא והעכו״ם הקונה נתייאש מהחמץ שלו אם יתנו לעכו״ם הוי בדרך מתנה וזה אסור ע״כ צויתי לבערו יורני אדמו״ר אם כדין הוריתי:
תשובה. יפה הורה כי נהי מה שכוון לישראל לא מהני כיון דאיסורא לא ניחא לי׳ דלקני וגם הוא לא רצה לזכות בו לנפשו ומה בכך דהנכרי מייאש נפשי׳ וגם י״ל דיאוש של״מ הוי עדיין מיהו עכ״פ הוי כחמץ של נכרי באחריות ישראל כי אף דאין דין שומרים לנכרי כמ״ש בח״י סי׳ תמ״א מ״מ כיון דבדיניהם הי׳ חייב לשלם לנכרי בעל החמץ הוי נמי באחריותו לכך היטב הורה לבערו בפסח