האלף לך שלמה/אורח חיים/קלז
|
< הקודם · הבא > |
|
דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי. | ||
| אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
הנה בדין אם לא נטלו חלה מפת של חמץ בשבת שחל בו ע"פ דעת המג"א בסי' תק"י והאחרונים דאין לו תקנה אך לדעתי נראה למצוא להם תקנה לשייר פחות מכזית פת וליתנו לנכרי במתנה ולומר לו הרי זה נתון לך במתנה ותחזור לי אחה"פ ואז מחויב הנכרי להחזיר לו והרי מדברי המג"א סי' תק"י משמע להדיא דדוקא מכח דאסור ליתן לנכרי על תנאי חיישינן שיאכלנו הנכרי אבל אם הי' מותר ליתן לו ע"ת לא הוי חיישינן שיעבור הנכרי ויאכלנו רק כיון דאסור ליתן לו ע"ת רק סתם אז חיישינן שיאכלנו הנכרי וא"כ אם יאמר ותחזור לי גמי מדינא מחויב הנכרי להחזיר לו וכל שמחויב להחזיר לו לא חיישינן שיאכלנו בפרט כיון ועיקר חשש זה הוי בדרבנן והנה המג"א כ' בסי' תמ"ח דבאומר ותחזור מותר מדינא ואינו אסור רק מכח חומרא דחמץ ונהי שהח"י השיג עליו כבר ישבתי זה בחבורי וא"כ כיון דמדינא מותר לומר ותחזור לי ואין הכונה מכח דבותחזור אין העכו"ם מחריב להחזיר לו כי יש בזה חיוב להחזיר לו [א] רק באומר ע"מ להחזיר הוי תנאי ואם לא יקיים התנאי בטלה מתנה למפרע לכך יש לחוש פן יתבטל למפרע ויעבור בב"י אבל באומר ותחזור נהי דמחויב מדינא להחזיר מ"מ אם לא יחזור לא בטלה למפרע ובזה מותר מדינא אבל עכ"פ מחויב העכו"ם להחזיר לו החמץ ובזה לא חיישינן שיעבור ויאכלנו ונהי דמכח חומרא דחמץ אסור היינו רק בכשיעור שלם דעובר עליו בב"י ממש גם הוי בכרת לכך החמירו בו אך בפחות מכשיעור דאין בו לאו רק איסור בעלמא ולדעת כפה פוסקים אחרונים אינו עובר כלל בב"י בח"ש מן התורה א"כ לא שייך בזה חומרא דחמץ ומותר לומר לו ותחזור לי וכדאי הם הפוסקים דס"ל דאין עוברין כלל בב"י בח"ש לסמוך עליהם כה"ג לומר ותחזור ויחזור לו הנכרי ויפריש מעט מן הפחות מכזית ולשייר המותר וראוי לעשות כן לכבוד שבת וז"ב ועיין בחידושי לאו"ח סי' שכ"ג היתר חדש בענין הפרשת חלה זו עיי"ש:
- ↑ וראי' ממ"ש המג"א בטעמו כיון דאין המתנה תלוי' כחזרה לכך הותר מדינא ולמה לא נתן הטעם מכח דאין העכו"ם מחויב להחזיר כלל ובע"כ דאף באומר ותחזור חייב להחזיר והיינו מכח שכירות כמ"ש הרשב"א והרא"ש ביבמות גבי חליצה רק דאין המתנה בטלה למפרע ומוכח כמ"ש לעיל.