האלף לך שלמה/אורח חיים/פה
|
< הקודם · הבא > |
|
דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי. | ||
| אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
שא' בשכח ולא נטל ידיו ובירך המוציא אם צריך ליטול ולברך ענ"י ועיקר ספקו פסי' קנ"ח בניגב ולא בירך ענ"י ובירך המוציא אינו מברך עוד ענ"י ובאן נמי איך מברך ענ"י:
תשובה. דין זה מפורש בסי' קס"ד מי שעומד בסעודה וכו' צריך לחייו וליטול ידיו ולברך ענ"י מוכח דמ"מ לא הוי הפסק לברך גם המוציא ועיי' בטו"ו שם ועיי' ס"ס קע"ח בהג"ה ובמג"א והרי המחבר פסק בסי' קס"ד דמברך ענט"י והרמ"א שותק מוכח דאודויי אודי לי' ולמה כ' בסי' קע"ח דלא הוי הפסק ומוכח מזה דברכת ענ"י לא הוי הפסק לברך שנית המוציא וא"כ מכ"ש בלא נטל ידיו כלל ולא הוצרך לנקביו דלא הוי הפסק והוי צורך סעודה ומה דק' למה בסעיף זה יברך ענ"י הרי בסי" קנ"ח פסק דאחר המוציא לא יברך לק"מ חדא הרי הוי רק דעת היש"ש אבל המחבר משמע יכם דמברך תמיד אחר ניגוב אף אחר המוציא ושפיר פסק כאן המחבר לשטתו ואף להרש"ל דפליג היינו לכתחלה אין לו לברך אבל המחבר סי' קס"ז לא מיירי רק בדיעבד דאירע כך דבירך ענ"י ולו יהא לדעת הרש"ל דלא הוי צריך לברך מ"מ בדיעבד אם בירך לא הוי הפסק דהרי אף הפלה לא הוי הפסק באמצע סעודה מכ"ש ברכת ענ"י גם הרי עיקר טעם הרעיל מכח דכבר עבר המצוה והרי הש"ע מיירי דעריין לא ניגב בשעת המוציא וא"כ לא נדחה עדיין ואף דברביעית א"צ ניגוב חדא דהרי עכ"פ משום מיאוס יש לו לנגב והוי נמי צורך סעודה דא"א לו לאכול כך והוי עובר לעשייתן ועוד הרי המג"א סי' קנ"ח כ' דאף דברביעית א"צ ניגוב מ"מ לא פלוג רבנן א"כ כיון דבכל נטילות נחשב הניגוב עובר לעשייתן אף דנטל מרביעית ה"ה בזה הוי כן דכיון דעדיין לא ניגב לא הלך לו המצוה ולא נדחה מן הברכה גם לפי הבנתו א"צ לזה דבשלמא בנטל וניגב קודם המוציא דאז בשעת המוציא אזיל לי' כל מעשה נט"י לגמרי לכך כיון דבירך המוציא באמצע הוי זה הפסק והוי כהלך לו המצוה ואינו מברך אח"כ דהמוציא הפסיקו אבל בבירך המוציא קודם ניגוב א"כ אחר המוציא עדיין לא אזיל לי' מצות נטילה דהרי בעי ניגוב וכיון דבשעת ברכת המוציא לא כלה מעשה הניגוב שוב בין הניגוב דאח"כ להברכה של נט"י אין דבר אחר המפסיקו והוי כמו כל נט"י דמברך אחר ניגוב ואף דנטל מרביעית דלא פלוג רבנן כמו בכל נטילות וז"פ[א].
- ↑ א) ולכאורה הי' נראה דמ"ש המג"א בשם המהרש"ל דאם בירך המוציא אינו מברך ענ"י זה הוי דוקא אם כבר אכל כזית כדין הראוי לכתחלה לאכול כזית להסוברים דכזית בעי נטילה או כביצה להסוברים דכביצה בעי נטילה בזה כיון דנעשה מצות נטילה שוב לא שייך לברך אח"כ כיון דכבר נעשה מצותו לא שייך לברך אחר העשי' אבל אם לא אכל עדיין כשיעור דבעי נטילה א"כ עדיין לא קיים מצות נטילה כיון דעל שיעור זה לא בעי נטילה לא נעשה מצותו עדיין והוי עדיין עובר לעשייתן ואפשר דלכך תקנו לברך אחר הנטילה והיינו כיון דהנטילה אינו לצורך עצמו רק להכשיר הסעודה דהסעודה אסור בלי נטילה כל שלא אכל עדיין לא נעשה מצותו ואדרבא אם לא יאכל יהי' ברכה לבטלה א"כ הוי עדיין עובר לעשייתן אבל כשאכל כבר נעשה מצותו וא"כ ה"ה אם לא אכל כשיעור עדיין מודה הרש"ל דיברך ענ"י מיהו י"ל דנהי דבפחות משיעור לא בעי נטילה היינו אם דעתו לאכול רק פחות מכשיעור אבל אם דעתו לאכול כשיעור א"כ כל משהו ומשהו שלו גורם החיוב נטילה דהרי לולי משהו זו לא הוי כשיעור לכך כל משהו אסור בלי נטילה והרי בעלמא אף ח"ש אסור מן התורה מכח דהוי לאצטרופי והוי ראוי גם בנט"י לומר כן ונהי דקיי"ל דפחות מכשיעור לא בעי נטילה היינו מכח כיון דהוי דרבנן לא גזרו פחות מכשיעור אך היינו אם באמת אין דעתו לאכול רק זה אבל באם דעתו לאכול יותר אף פחות מכשיעור בעי נטילה ויתיישב בזה קו' עצי אלמוגים למה לא תקנו לברך המוציא ואח"כ ליטול ידיו כדי להיות תיכף לנטילה סעודה ועפמ"ש א"ש כיון דדעתו לאכול הרבה אף משהו אסור בלי נט"י כיון דחזי לאצטרופי ומצטרף באמת ולכך ממילא אם נטל ידיו ובירך המוציא אף על כל שהוא כבר נחשב דעשה המצוה יצא הוי עובר לעשייתן ולא יברך ענ"י להמהרש"ל