האלף לך שלמה/אורח חיים/פא
|
< הקודם · הבא > |
|
דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי. | ||
| אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
שא' בא' שקנה בית ובו הי' בהכ"נ ובתנאי שיוכל להתבטל ובעת המכירה התנו המוכרים שלא יתבטל הבה"כ לעולם רק שיוכל למכור המקומות לאחדים שלא התפללו שם עדיין אך אנשי בה"כ לא ילכו דרך ביתו רק יפתחו להם פתח דרך חלון והלוקח לא מיחה באנשי בה"כ והניח לילך דרך ביתו כמקדם ואתר שנה נסע הלוקח לאה"ק יקם בנו וסגר בה"כ כי אביו נתן לו במתנה ובשט"מ לא כתב כלום מהבה"ב שיתי' לעולם וגם בא בטענה שיש לו רשות לסתום דרך ביתו לכך בודאי אין להם רשות כלל בבה"ב אף אם ירצו לילך דרך אחד להבה"כ וגם שיש לו כח למכור המקומות ואנשי בה"כ טוענים מיצר שהחזיקו בו רבים כי הלוקח הניח להם שנה אחת ואף שימכור המקומות האמצעיות הבה"כ א"י למכור:
תשובה. בדין מיצר וכו' אין לו ענין למה שבה"כ אין לו חזקה ושרשו של הדין מבואר בסי' שצ"ז ולכאור' מוכח מן הסמ"ע סק"א דדוקא אם החזיקו גם רבים דעלמא לא בני העיר לבד אך י"ל התם הכונה אם החליפו מדעתו אבל שלא מדעתו גם בבני העיד הדין כן ובסי' קס"ב בהג"ה סעי' א' ובסמ"ע סק"ח מוכח דאף בבני העיד לבדם נמי שייך דין מיצר ושם מוכח דל"ב חזקה ג"ש וטענה אך כבר כתבנו דבזמנינו לא שייך זה כמ"ש הרמ"א קס"ב דבזה"ז דינא דמלכותא דינא ולבך אם יכול להשיג דשות בדיניהם לסתום הדרך דרך ביתו יכול לעשות כן כי הבית קנה אבל למכור המקומות של בה"כ כיון דהלוקח עדיין חי ולא מכר לו הבה"ב הוי הבן נגד המקומות כאיש אחד וא"י למכור עד שיתן לו אביו כרה או ח"ו בהעדר אביו לכך כ"ז שלא נתן לו אביו כו"ה א"י למכור המקומות רק לסתום הדרך יכול ולשנותו אין לו כח בשום אופן בין בחיי אביו בין אחר מותו ולזה לא מהני כרה כי גם אביו אין בידו לבטלו לגמרי. ובגוף הדין אם במיצד וכר בעינן ג"ש וטענה או לא נ"ל לחלק דבאם הוי הדרך לילך למקום מצוה לבהכ"נ ובהמ"ד או מקוה בזה כיון דאמרינן דניחא לי' לאינש לקיים מצוה בממוני' או מן הסתם ניחא לי' שילכו דרך ביתו בזה הוי אומדנא דמחל והקנה לחלוטין להם ול"ב ג"ש וטענה אבל היכא דהדרך לסחורה או לטייל אז הוי אומדנא להיפוך דאין דרך אדם לוותר ממוני' בזה בעינן ג"ש וטענה וי"ל דלכך דייק הרמ"א בסי' קס"ב שהם הולכין לטבילה ולתפלה ולמ"ל זה ילכו מה שילכו אך הכונה בזה צריך ג"ש וטענה וגם אם הוי ג"ש וטענה לא הי' מועיל בזה דינא דמלכותא דאטו אם יקנה אדם איזה בית ושדה מאחד יועיל דד"מ ליטלו ממנו זה ודאי אינו ולכך ודאי מוכח מדברי הרמ"א דל"ב טענה ולכך דייק לטבילה ולתפלה בזה ל"ב טענה והוי מעלה אך כנגדו הוי חסרון דמהני בזה דד"מ אבל אם הליכה לדבר בעלמא אז בעינן טענה וכיון דבעינן טענה בעינן ג"ש ואז אם הוי אינו מועיל דדמ"ד בזה כן נ"ל להכריע בזה מיהו בנדון כזה דהוי לתפלה ליב טענה וג"ש אך מועיל בזה דרמ"ד אך מטעם אחר א"י למחות בהם בלי כו"ה מאביו. ועוי"ל דלא שייך בזה דין מיצר כיון דהראשון אף דהניח להם כמה שנים לילך דרך ביתו מ"מ הי' יכול לסתום הדרך כ"ש שידצ' ול"ש בי' מיצר דבידו לבטל כל הבה"כ כפי תנאו א"כ בידו לסתום הדרך ג"כ וז"פ וא"כ כיון דהוא הי' יכול לסתום אף הלוקח נהי שהתנה עמו שלא יבטל הבה"ב לגמרי מ"מ כיון דנתן לו רשות לסתום א"כ מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו לכך מכר לו כח זה שהי' לו לסתום בכ"ש שירצה כמו שהוא הי' יכול לעשות כן דנהי דהתנה עמו שלא יבטל הבה"כ מ"מ לענין זה שייד לו כח לסתום הדרך כאלו הי' יכול לבטל הבהכ"נ לגמרי:
ומה ששאל אם אחד יכול לעכב וזה פשוט דיכול לעכב דאין בידם לאבד זכות אחר ודאי יכול לעכב: