האלף לך שלמה/אורח חיים/ו
|
< הקודם · הבא > |
שאלתו היות כי נזהר מלהוציא בעיר אף שיש עירוב מכח דיש שאינו מודה בעירוב, מה יעשה במה שיש לו ב"ד[1] כנפות וציצית אחד גדול ואחד קטן של משי וחושש בשביל הקטן אולי אין בו כשיעור שחייבין בציצית.
הנה גוף הדבר חומרא בעלמא כמ"ש במק"א דמי שאינו מודה בעירוב לא גרע מנכרי ומהני לו השכירות משר של עיר והרי בלא"ה יש נכרים רק דסמכינן על השכירות משר העיר ומועיל לכל. ולכן אף אם רוצה רו"מ להחמיר על עצמו וכן אני נוהג כן מ"מ הרי בידו להתנות שחומרא זו אינו מקבל ע"ע ואף שכבר נהג סתמא יוכל להתיר ולא שמתחרט על גוף הדבר רק שמתחרט מה שלא אמר בלי נדר ומעתה מחדש יתנה בלי נדר וגם יתנה שאינו מקבל חומרא זו וגם לדידי אין צריך לא היתר ולא תנאי רק כיון שהיה מלובש בו בשבת ראשונה שהתחיל בנדר זה והטלית קטן היה עליו א"כ הוי כמתנה שחומרא זו אינו מקבל עליו ודי בזה.
ומה שחשש בנדון הקמיע הנה בתשובה לגיסי הגאון מוה"ר מרדוש אבד"ק אונגוואר שהיה בעצמו נצרך לאותו דבר וגם לא היה עירוב כלל והוריתי להיתר ומכ"ש במקום שיש עירוב.
ובגוף הדבר מה שהעיר שהמג"א בסי' יו"ד כתב בפשיטות דבמחצה פתוח ומחצה סתום אין יוצאין בו אפילו לכרמלית ובסי' י"ג הביא תשובת הרמ"א (סימן קי) שמפלפל אם מותר לצאת בו. הנה אין זה השגה דהרי בסימן י"ג לא פסק שום הלכה רק צוה לעיין בתשובת הרמ"א אבל לדינא מחמיר כמ"ש בסי' יו"ד.
ודרך פלפול יש לומר כך, דאף השואל בתשובת רמ"א דסבירא ליה דהיכי דהטלית מדינא אינו חייב בציצית בטלין הציצית לגבי הבגד ואינו משוי מכל מקום מודה בדין חציו סתום דדוקא היכא דגוף הטלית אינו חייב מצד גופו ואין בו שייכות ציצית כלל אז סבירא ליה דהציצית לא הוי כמשוי דלא שייך לומר דהמצוה אחשביה כגון בטלית קטן ואף דאפשר לעשותו גדול זה הוי פנים חדשות בא לכאן ואין זה הראשון וכמות שהוא עתה פטור מציצית לגמרי אך בסימן יו"ד דהטלית היתה חייבת בציצית רק מה דהוי חציו סתום והרי זה אפשר לפתחו וזה לא נקרא מחוסר מעשה להיות נחשב כפ"ח וגם הרי מתחלה קודם שנסתם חציו הוי פתוח אם כן מתחלה היה חייב בציצית רק אח"כ בטלו במה שתפר יותר בזה יש לומר כיון דמתחלה היה ראוי לציצית ובידו לפתחו לכך נחשב ראוי לציצית ובזה מהני חשיבות הציצית לשוייה כמשוי.
ובהיותי בזה, גוף הדין בסי' יו"ד צ"ע, למה אין יוצאין בו בשבת הרי קיימא לן דאי אפשר לצמצם אף בידי אדם, אם כן הרי הוי ספק ספיקא דלמא במע"מ חייב בציצית ואת"ל פטור הרי הוי אי אפשר לצמצם ואם כן דלמא הוי רובו פתוח וחייב מיהו יש לומר דהוי נמי ספק ספיקא להיפוך דלמא מע"מ פטור ודלמא רובו סתום וא"כ הוה ספק ספיקא להיפוך והיכי דהספק ספיקא סתרי אהדדי לא הוי ספק ספיקא ולפ"ז יהיה מוכח מדברי המג"א שאוסר אף לכרמלית דאף בדרבנן היכי דספק ספיקא סתרי אהדדי לא נחשב ספק ספיקא וגם אין עושין זה לכתחלה[2].
ועוי"ל בסתירת דברי המג"א לפי הבנת רו"מ, די"ל כיון דספקא דאורייתא לחומרא וא"כ עכ"פ מספק חייב בציצית לכך שייך ביה אחשביה אבל התם בטלית קטן דפטור בודאי לכך הוי דעת השואל בתשובת רמ"א שמותר לצאת בו:
- ↑ [-בגד ד'] (או ב' ארבע).
- ↑ א) שנית אודות זה להרב מו"ה צבי הורוויטץ מפ"ק
כבר למדתיו דרך השגה, אטו משועבד אני לסברת הפמ"ג מ"ש בס"י במג"א דז"א ספק גמור דהרי כתב המחבר דבטלית שחייב מדרבנן יוצאין בו לרה"ר בשבת גם כתב דהוי חסרון ידיעה.
אין אני משועבד לסברתו ולדעתי הוי ספק דאורייתא ומלבד שבסי' ט' סעיף א' אינו מפורש דבציצית דרבנן יוצאין בו לרה"ר כלל אף גם אם יהי' כן י"ל דלענין תכשיט הוי ודאי דרבנן עדיף לן מספק דאורייתא דודאי דרבנן הוי תכשיט כיון דהוא ודאי מצוה דאורייתא וספק דאורייתא דאינו ודאי אינו תכשיט ותדע דעל ודאי דרבנן מברכין ועל ספק תורה אין מברכין, עיין מג"א הל' ר"ה גבי ספק תקע ספק לא תקע. ועוד, לו יהא דאינו ספק גמור, סוף סוף כיון דחייב לעשות מספק י"ל דהוי אחשביה, משא"כ בט"ק דפטור לגמרי בודאי.
ומ"ש דהוי חסרון ידיעה, עיין בתוס' פ"ק דעירובין (טו: ד"ה פרוץ) גבי פרוץ כעומד דמצרפין הך ספק ספיקא דאי אפשר לצמצם ובע"כ אף למ"ד דספק חסרון ידיעה לכל העולם לא הוי ספק היינו אם אפשר עכ"פ בשום אופן לדעת וכגון בנדון הבית שמואל הל' מיאון שהיה אפשר בימים הקדמונים לבדוק אבל באי אפשר לצמצם כיון דבשום אופן א"א לצמצם לא נחשב ספק חסרון ידיעה.