דרישה/יורה דעה/רלב

דרישה ‏ יורה דעה רלב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כדי לזרז חבירו ואין בלבו לשום נדר כו' אלא דעתו היה לג' דינרים וכתב הר"ן שאע"ג שדעתו היה לג' דינרין מוכר יכול ליתנו בפחות מג' ולוקח יכול ליתן בו יותר כיון שמשמעות הנדר אינו אלא לזרז אע"פ שהסכימו בלבם לג' דינרין דברים שבלב הוא ומיהא אין המוכר רשאי ליתנו בשקל ולא הלוקח רשאי ליתן סלע שהרי עיקר משמעות נדרם אינו אלא לכך ואיכא מ"ד דאפי' בכה"ג לא חייל נדרייהו עכ"ל ול"ד כשנותן לו בפחות מג' למאי דאמרינן בסמוך אם אמר המוכר קונם אם אפחות לך כו' דהתם היה ההפלגה ביניהם יותר מב' דינרים ואין דרך להפליג כ"כ כדי לזרז ומש"ה ודאי לנדר גמור נתכוון אבל הכא אפי' מתחילה לא היה ביניהם כ"א ב' דינרין ולכן אמרינן שנתכוונו לזרז:

ב

ואפילו לא ראה ר"ל דודאי ראה עם ונחש וחומה כו' עיין בב"י שהביא דברי ר"ן שכתב בפ"ג דשבועות דבנדר אם לא ראיתי כיוצאי מצרים בעינן שיראה עם רב ששייך לומר עליהן דרך גוזמא כיוצאי מצרים (וב"י תמה ע"ז דנתן דבריו לשיעורין ע"ש ועיין בפי' המשנה דנדרים דף כ"ד ע"ב) אבל בנחש כקורת בית הבד אפי' לא ראה כלל אפ"ה אין נדר נדר. ורמ"א ז"ל בד"מ תמה עליו ע"ש. והמעיין בדברי הר"ן נדרים ד' כ"ד ע"ב בפי' המשנה יראה דלא ק"מ דכתב שם דב' גווני מיני נדרי הבא נקט התנא חד דדרך לומר עליו כן דרך גוזמא וחד דרך הבאי כלל דאין שייך לומר כלל אנחש שהיא טרוף כקורת בית הבד ומעיקרא בשעה שהוציא הנדר מפיו כיון שלא יהא נדר דאל"כ הו"ל ליאסר עליו הככר כיון דודאי לא ראה כן ע"ש שהאריך: (כתב בתשובת מהרי"ו סימן נ"ט מי שנשבע בכעסו אם פלוני היה אצל עסק זו אתן להקדש אלף זהובים אם נמצא שהיה אותו פלוני אצל העסק נראה דפטור דהוי כנדרי שגגות וכ"פ רמ"א עכ"ה):

ג

הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר כו' וכתב הר"ן בשם הרמב"ן דה"ה אם נדר תחילה על י' ואח"כ נשאל על אחד מהן לא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו אלא במשנה אבל במעמיד דבריו לא וכדבריו נ"ל עכ"ל וכתב ב"י ולפ"ז מ"ש רבינו בסי' רכ"ט נדר שהותר מקצתו הותר כולו היינו במחליף דבריו לשון נדר בין שעת איסור לשעת חזרה וכן כתבתי לעיל שם (ועיין מ"ש בסימן רכ"ט ס"ד ובש"ע לא הזכיר פסק זה עכ"ה):

ד

אסור לידור בהן אם לא שרוצה לקיים דבריו דכתיב לא יחל דברו כו' כ"כ הרמב"ם בפ"ד דנדרים וז"ל ומניין שאפי' ד' מיני נדרים אלו שהם מותרין שאסור לו לאדם להיות נודר בהן ע"מ לבטלן כו' ולכאורה אלולי דברי הרמב"ם שכתב ז"ל ומניין שאפילו ד' מיני כו' הייתי אומר שמ"ש רבינו שאסור לידור בהן לא קאי אלא על ג' מיני נדרים ולא אנדרי אונסים דמאי הו"ל למיעבד הואיל שאירעו אונס אבל לשון הרמב"ם שכתב ד' משמע שקאי ג"כ אנדרי אונסין וכן משמע נמי מלשון רבינו שכתב אע"פ שכל אלו הנדרים כו' וצ"ל שהכי קאמר שאע"פ שהוא אנוס מכל מקום יקיים דבריו שלא יהנה אף ע"פ שהנדר לא חל מכל מקום לא יחל דבריו ומתחילה לא ידור אלא ע"מ שיקיים דבריו אף אם יארעו אונסין ומיהו אם נדר סתם ודאי מותר דהרי בשבועות שגגות כתב רבינו בסי' רל"ט ז"ל אם נשבע שלא אוכל ככר זה אם אמר פלוני זה ונמצא שאמרו מותר בככר עכ"ל וכ"כ הרא"ש והר"ן והביאן ב"י שם והיותר נראה דהקושיא מעיקרו ליתא דה"פ כל אלו הארבעה נדרים לא יעסוק בנדרם אם לא שרוצה שיקוים הדבר שנדר מחמתו דהיינו שאם זירז לחבירו ועשה הנדר מחמת שרוצה שיהיה חבירו מזורז לקיים רצונו כגון שנדר שאם לא יאכל חבירו יהיה ככר זה עליו אסור לא ידור כן כשהוא יודע שבודאי חבירו לא יאכל עמו ויעלה על דעתו מה איכפת לי במה שאני עושה הנדר כדי להראות לחבירי שאני רוצה לכבדו הלא אף אם לא יאכל עמי לא יחול הנדר כי נדרי זירוז הוא וכן אם נדר אסור עלי ככר זה אם אכלתי היום שהוא מנדרי שגגות לא ינדור כן אלא א"כ ישים אל לבו לדבר וסבר בודאי שלא אכל ולא ידור כן באקראי ויאמר אינני מפסיד בנדרי כלום וכן בנדרי אונסין אם יודע שחבירו לא יוכל לאכול עמו היום מחמת אונס לא יחל דברו בנדרו וק"ל: כ' הרא"ש והביאו ב"י וש"ע סעיף י"ו מי ששדך בתו ונדר לתת עמה סך מעות ואח"כ נתקלקלו החובות שהיו חייבים לו אם אין לו ממה לפרוע לא חובות ולא קרקעות וחפצים חוץ מבית דירתו וכלי תשמישו פטור דאין לך אונס גדול מזה ע"כ וע"ש עוד מזה ראובן ושמעון שהיו דרים בעיר א' ונשבעו להשיא בניהם זה לזה כו' ע"ש:

ה

אם הוא מוכס העומד בלא צווי כו' וכתבו התוספות והרא"ש והר"ן דוקא גבי ישראל קנהו שייך למימר דינא דמלכותא דינא ואסור לגנבו כו' ע"ש ולענין גיבוי המכס אין חילוק בין אם הגבאי הוא עכו"ם או ישראל אלא לענין קניית המכס יש חילוק וכן ביאר רבינו בח"מ סימן שס"ט ע"ש:

ו

וקי"ל דברים שבלב אינם דברים ז"ל הר"ן בפ"ג דנדרים דף כ"ח ומיהו נהי דהכא מסקינן דבלאו אונס לעולם משמע כיון דסתמא קאמר ואפילו אומר בלבו היום לא מהני אפילו הכי מי שגמר בלבו לדור מפת חטין והוציא פת סתם לא אמרינן כיון דסתמא קאמר וליכא אונסא שיהא אסור בכל פת דהכא האי טעמא מפני שנתכוון לומר לשון שיהא משמעותו לעולם ומש"ה כל היכא דליכא אונסא לעולם משמע אבל התם כיון דלהוציא פת חטים נתכוון אלא דבתר דאמר פת מיתקל מילוליה הרי אין ופיו לבו שווין ואינו אסור אלא בפת חיטין עכ"ל:

ז

שאביה רע ואמרו לו כבר מת כו' ועיין בפרישה מ"ש בשם ריב"ש וכן כתב הר"ן וכל זה הביא הב"י ברישא אצל מפני שהיא כעורה ולכאורה היה נראה דלדברי רבינו לק"מ שדקדק בלשונו וכתב ז"ל וא"ל כבר מת או שעשה תשובה כו' ר"ל כבר קודם שנדר נמצא שהנדר מעיקרא ליתא משא"כ לעיל באשה שיפוה אח"כ והריב"ש שהוצרך לתירוץ הנ"ל היינו טעמא מפני שהוא כתב שם ז"ל אף על פי שאחר הנדר מת או עשה תשובה מותר וק"ל. מיהו צ"ע (דלא הו"ל לרבינו לומר לטעם דהוי כאילו פירש כו' עכ"ה) דא"כ לא הו"ל להגמרא ורבינו לכתוב דין זה בבבא זו בנדר התלוי בדבר אלא הוה ליה למכתב זה לעיל בבבא דנדרי שגגות דהא זה שסבר שהוא חי והוא כבר מת נדרי שגגות הוא דומה למ"ש מפני שהיא כעורה והיתה יפה הנ"ל ומפני זה נראה דפירשו הריב"ש במת אח"כ וגם רבינו אפשר לדחוק ולפרש כן ומ"ש וא"ל כבר מת אינו ר"ל כבר קודם הנדר אלא ר"ל עכשיו שאינו רוצה לנושאה א"ל הגיע העת שתוכל לנושאה שהרי כבר הנה מת עכשיו מקרוב וק"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.