דרישה/יורה דעה/רכג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דרישהTriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png רכג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
ש"ך
נקודות הכסף (להש"ך)
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז


חכמת אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל (הכסף משנה בפ' י' דנדרים האריך ליישב דברי הרמב"ם וכתב דברים אלו כו' עכ"ה) בפ' אין בין המודר כתב שני הפירושים ושהרמב"ן הכריע כפי' הראב"ד משום דהנך מילי שימוש נינהו ודברים שהבן עושה לאב ואין במשמע שיתן לו כלום אלא שימלא וידליק ויצלה לו דג משלו ועוד דלישנא דמדיר בנו לת"ת הכי משמע במדירו בשביל שילמוד ועוד בשאב מדיר את בנו מ"ש הני ואי אמרינן מחיותיה לא אדריה הול"ל שיתן לו מזונות שהוא צריך להם בצמצום עכ"ל וכ"פ הר"ן וכתב דהכי מוכח בתוספתא דבכורות וטעמא משום דמסתמא ממילי זוטרי כי הני דלית בהו ביטול תורה לא אדריה עד כאן לשונו. ולענין מה שהכריע משום דהנך מילי שימוש נינהו ודברים שהבן עושה לאב י"ל לדעת רבינו (ר"ל לדעת הרא"ש עכ"ה) שגם האב עושה כן לבנו לפעמים ומ"ש ואין במשמע שיתן כלום כו' גם דברי רבינו כן הם שאינו נותן לו כלום ומ"ש ועוד דמדיר את בנו לת"ת הכי משמע כבר כתבתי דלדעת רבינו הלמ"ד היא למ"ד של בעבור (ר"ל למ"ד של לתלמוד תורה וכמו תחת אשר קנא לאלהיו בפ' פנחס שפירושו בשביל אלהיו עכ"ה) ואדרבה משם ראיה לפי' רבינו דלישנא דמדיר את בנו משמע שמדיר הנאתו על בנו לא שהדיר הנאת בנו עליו דא"כ הול"ל המודר מבנו ולפי ע"ד זו היא ראיה שאין עליה תשובה ומ"ש ועוד אי כשהאב מדיר את בנו מ"ש הני כבר נתבאר דדברי רבינו שדברים אלו לגבי הבן אינם חשובין ואם דעתו ז"ל לומר מה נשתנו אלו מאחרים י"ל דבדברים אלו נצטרפו שלשה דברים חדא דחיותיה נינהו ועוד שאינן חשובים הנאה לגבי הבן ועוד דלית בהו חסרון כיס ומה שרצו להכריע מהתוספתא דבכורות אינה ראיה דבתוספתא הכי איתא מעשה באחד שהרצה את בנו ללמוד תורה והדירו מלעשות מלאכה והתירו לו ר' יוסי ורבי למלאות לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר דאיכא למימר דהתם מילתא אחריתא היא שהדירו מנכסיו אם יעשה שום מלאכה וקתני שאין באלו משום מלאכה ואין ענין זה לנדון דידן עכ"ל כסף משנה:

ב[עריכה]

וכן מותר לקנות לו מן השוק כו' וכתב כ"מ והוא ירושלמי בשלהי בכורים וז"ל הירושלמי שם ת"ק ס"ל מותר למלאות לו חבית כו' ר' יעקב בר אידי אמר אף ליקח לו חפציו מן השוק ול"פ כאן באיש כאן באשה וכן הביאו הרא"ש ופי' אותה דר"ל שהאשה הדירה את בנה או איש שהדיר את בנו שלא יהנו מן הבן כדי שלא יבטל מת"ת וכן פירשו הרמב"ן כמ"ש רבינו בשמם וה"ק אם אשה שהדירה את בנה שלא תהנה ממנו ואין דרכה לילך בשוק וה"ה אם אב המדיר הוא אדם חשוב מותר לבן לקנות לו או לה בשוק דאנן סהדי דאדעתיה דהכי לא אדריה אבל אם הוא איש שדרכו לקנות מן השוק אפילו בהכי אדריה וכסף משנה כתב ז"ל ורבינו השמיטו נראה שהוא סובר דגמרא דידן פליג דאל"כ לא הוי שתיק מינה עכ"ל וע"כ שהרמב"ם א"א לפרש הירושלמי כמו שפירשוהו הרא"ש והרמב"ן שהרי הרמב"ם סובר שהבן הוא המודר ולא האב וא"כ מה זה שכתב כ"מ ורבינו השמיטו עדיפא מיניה הו"ל להקשות הא הירושלמי הזה הוה סתירה לפירושו לכן נלע"ד שכ"מ סובר שהרמב"ם מפרש דברי הירושלמי לפי שיטתו ור"ל שהאיש ואשה שנקע הירושלמי הם מודרים מן האב ומיירי שהאיש והאשה הם רעים במעשיהם והאב מדירם שלא יהנו ממנו ולכן מקשה שהיה לו להביאו ולאשמעינן שאם האב מדיר את בתו מכח מעשיה הרעים שיכול ליקח לה מן השוק:

ג[עריכה]

סותר בהן אם יהיה ת"ח כמו שהתנה וכתב כ"מ בפ"ה מהל' נדרים שפירוש דברי הרמב"ם כמ"ש בפרישה ונלע"ד דבזה נתיישב מ"ש ב"י אדברי רבינו שכתב ומ"מ בן הבן מותר ז"ל כשוט הוא ואיני יודע מה מלמדנו עכ"ל וה"פ דקאי אדלעיל אדברי הרמב"ם שכתב מותר בהן אם יהיה ת"ח כמו שהתנה וקאמר ממ"נ אי פי' של כמו שהתנה ר"ל שזוכה בהן מכח התנאי שהתנה בקנין וכמ"ש בפרישה ז"א כיון שלא הקנה לבן כלום אלא לאחר שיהיה בן בנו ת"ח כו' ואי אין פי' של כמו שהתנה כאשר כתבתי בפרישה אלא ר"ל שבן הבן מותר בו בהנאה מכח התנאי ולא נאסר בהן ע"ז כתב ומ"מ בן הבן מותר ליהנות מהן אע"פ שלא קנהו וא"כ למה אמר כמו שהתנה וק"ל. ואע"ג דהאי ומ"מ כו' אינו מדברי הרא"ש מ"מ רבינו כתבו אדברי הרמב"ם כדי להגדיל הקושיא בדרך ממ"נ. ומ"ש ב"י דהרמב"ם פסק דלא כרב אשי בכולה וס"ל דאף דהדר סודר למריה מ"מ קונה ע"כ ז"א פשוט בדברי הרמב"ם דא"כ לא הו"ל לרבינו לסתום הדברים בח"מ בסימן קצ"ה ור"י ולמה כתב דאם הדר סודר למריה דלא קנה בלא פלוגתת הרמב"ם וגם ב"י לא הביא פלוגתא אלא שדעת המ"מ הוא שלדברי הרמב"ם שקנה ע"ש בסימן קצ"ה:

ד[עריכה]

ואיני מבין דבריו היאך יהא מותר לו לפרוע חובו כו' וכתב ב"י ז"ל לא על הרמב"ם תלונתו כ"א על מתניתין דהגוזל קמא דתנן בה כן בהדיא וז"ל האומר בנו כו' עפ"ר. ונראה דב"י לא הקשה כלום ואביא לך דברי הר"ן שכתב על משנה זו וב"י הביאה בסימן רי"ו ומתוכם יתבארו דברי הרמב"ם ורבינו וז"ל הא דקתני בסיפא לא יירשנו לאו למימרא דאסור לזכות בהן דא"כ היאך נותנין לבניו ולאחיו ולב"ח אלא שאינו רשאי ליהנות מהם אבל נכסים ודאי דידיה הם ואיידי דתנא רישא יירשנו לומר שמותר ליהנות מהם כשאר יורשים תנא סיפא נמי לא יירשנו ול"ד וכ"ת היכי נותנן לבניו או לאחיו בשלמא ב"ח נפרע מהם ל"ק דב"ח לאו מדעתיה מתפרע דליהוי פורע חובו מאיסורי הנאה אלא ב"ד מגבין להם ואע"ג דאיהו ממילא אתהני לא איכפת לן אבל נותן לבניו ולאחיו היאך שרי הא מתהני מטובת הנאה דידהו י"ל דלא נתנם להם ממש אלא שמראה להם מקום ואמר להם נכסי אלו אסר עלי אבא ואיני יודע מה אעשה בהן טלו לעצמכם ועשו בהם מה שתרצו וכה"ג לאו מתנה הוא אלא גוונא דהפקר עכ"ל והנה על המשנה אין תלונה כלל דרבינו סבר שהמשנה מיירי שב"ד מגבין לב"ח כמ"ש הר"ן וגם דברי הרמב"ם יש לפרש כן אלא מדסתם דבריו הבין רבינו שמיירי בכל ענין שאפי' הוא בעצמו פורע חובו. אלא שיש לדקדק שהרמב"ם השוה הנתינה לאחיו ובניו לפריעת חוב דכתבן בחד לישנא אם נתן אם פרע וא"כ הו"ל לרבינו לתמוה על הרמב"ם גם במ"ש אם נתן ירושת אביו לאחיו או לבנו היאך נותן להן בעצמו הא נהנה בזה בנתינתו. ונ"ל דס"ל דכיון דיש להן קצת שייכות בזה הממון מכח המוריש זולתו מש"ה מותר גם אין זה הנאה כ"כ כיון שהוא עצמו לא נהנה בגופו בנתינה זו משא"כ בפורע חובו שהוא עצמו נהנה מאותו חוב. ואפשר דמש"ה הקדים רבינו לכתוב גם ריש דברי הרמב"ם דנותן לבנו ואחיו אף דלא השיג עליה כדי לדייק מיניה דמדכתבם הרמב"ם בחד לישנא ש"מ דס"ל דכמו שהנתינה לבנו ואחיו מיירי דהוא בעצמו נותן להן מטעם שכתבתי כן ס"ל נמי דהוא עצמו פורע לב"ח ולכן תמה עליו היאך יהא מותר כו'. מיהו גם בזה אין קשיא כ"כ דהא הרמב"ם כתב אם נתן כו' דר"ל אם אירע שכבר נתן בדיעבד וכן אם אירע שבדיעבד פרע מה שעשה עשוי וגם הוא מודה שלכתחילה אסור וי"ל ג"כ איפכא דרבינו דייק מדכתב הרמב"ם ל' דיעבד פרע נתן ש"מ דמיירי דהוא בעצמו פרע או נתן דאי ב"ד או ע"י מראה מקום אפילו לכתחילה נמי ומש"ה מתמה עליו דא"כ אפילו בדיעבד אין נתינתו נתינה מדלא אמרו אלא שהמדיר פורע כו' משמע אבל המודר בכל ענין לא. וע"ל בח"מ סימן שס"ז דכתב כיוצא בזה בגוזל לאביו דקתני באותו משנה יחד בהגוזל קמא ושם פי' רבינו דאחיו ר"ל אחי אביו ובניו ר"ל אחיו והרמב"ם לא פי' כן וכתב עליו שאין ל' המשנה משמע כדבריו וכאן לא הזכירו מזה כלום. וכן מה שהקשה רבינו עוד מנ"מ שמודיעין כו' קשה דוקא אהרמב"ם דאילו להר"ן ההודעה היא המראה מקום משא"כ להרמב"ם כשהמודר נתנן מעצמו וק"ל. ותלונה זו אינה על המשנה שהמשנה לא כתבה דצריך להודיעו אלא שהרמב"ם מפרש כן המשנה מדעתו ומסברא ובאמת שגם על הרמב"ם לק"מ שהוא סבר שכל זמן שאינו מודיעם שממון זה אסור לו אסור אפי' בגוונא שכתב הר"ן מפני שהן מחזיקין לו טובה ע"ז שסוברין שהממון הוא שלו לכך צריך להודיעם שאז אינם מחזיקין לו טובה כ"כ ואין לו עליהם אפי' טובת הנאה כך הוא סברת הרמב"ם אלא שסברא זאת לא נראה בעיני רבינו ולכן כתב עליו מנ"מ שמודיעם כולי:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם ·
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.