חכמת אדם/צט

חכמת אדם ‏ צט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דין הנודר הנאה מחבירו (מסי' רכ"א עד רכ"ח)

א ראובן שאסר נכסיו על שמעון או שאסר עצמו מנכסי שמעון אם אסר הנאתו כגון שאמר קונם שאתה נהנה לי או שאני נהנה לך הנאסר אסור אפי' לעבור על שדה האחר אפילו בבקעה בימות החמה שאין בני אדם מקפידים על דריסת רגל שבה דאפי' ויתור אסור במודר הנאה ואפי' אינו מקצר דרכו (סי' רכ"א ט"ז וש"ך שם) ואסור לשאול ממנו שום כלי שבעולם דהא נהנה. אבל אם לא נדר ממנו אלא מאכל שאמר קונם שאיני אוכל לך או קונם מה שאתה אוכל משלי אינו אסור אלא לאכול משלו: ואם אמר הנאת מאכלך עלי אסור לאכול משלו וגם אסור אפי' ללעוס חטים ליתן על גבי מכתו דאף על גב דאינו אוכל אותם מ"מ נהנה מגוף המאכל אבל מותר לשאול ממנו כלים שעושין בו מאכל: ואם אמר הנאה המביאה לידי מאכל עלי אסור לאכול משלו אבל מותר ללעוס חטין להניח על מכתו שהרי אינו בא לידי מאכל ואסור ליהנות בכל דבר שמשכירין כיוצא בו דכיון שמוחל לו השכירות ובאותן הדמים היה יכול לקנות אוכל נפש והרי הוא הדירו מהנאה המביאה לידי מאכל ומה שאין משכירין כיוצא בו מותר אם אין בו שייכות מאכל אבל אם יש בו שייכות מאכל כגון נפה וכברה ואפילו שק להביא בו פירות וחמור להביא עליו פירות וסוס לרכוב עליו לבית המשתה וטבעות לילך לבית המשתה שיהא נראה כאדם חשוב ויתנו לו חלק טוב ולעבור דרך שדהו לבית המשתה אעפ"י שאין משכירין כיוצא בו אסור וכן אסור לקנות לו צרכי סעודה ואסור להשאיל לו קרדום שמבקעין בו עצים לבשל בו מאכל דכיון שא"א לבשל בלא עצים א"כ הקרדו' הוא המתקן המאכל ומותר להשאיל לו כוסות וקערות ותמחויים שכבר המאכל מתוקן אלא שנותן לתוכן ואין זה הנאת המאכל אבל אלפסים וקדירות אסור וכן אסור להלוות לו מעות שהוא כנותן לו מעות ליקח בו ככר (שם בש"ך ס"ק ה'). וכל שאר פרטי דינים האסורין מבואר הכל בש"ע מן סי' רכ"א עד רכ"ז:

ב אף על פי שיכול האדם לאסור על עצמו דבר שלא בא לעולם ודבר שאינו ברשותו אבל על חבירו אינו יכול לאסור לא דבר שאינו שלו ולא דבר שלא בא לעולם (ססו' ר"ד בש"ך) לפיכך האומר לחבירו קונם נכסי עליך או פירות דקל אינו אסור אלא בנכסים ופירות שהיו לו באותה שעה אבל פירות שיגדלו או שיקנו מותר אבל האוסר הנאתו על חבירו כיון דהנאתו בדידיה תליא ואיהו בא לעולם אסור לפיכך האומר קונם הנאתי עליך או שאמר מה שאתה נהנה ממני קונם עליך אסור אפי' בנכסים שקנה את"כ (סי' רכ"ז בש"ך ס"ק ד') האומר קונם שאין אתה נהנה מדקל זה אסור אפילו מפירות שיגדלו שהרי האילן הוא בעולם:

ג נשבע או נדר שלא לדבר עם חבירו יכול לכתוב לו או לדבר עם אחר והוא שומע ובלבד שלא יתכוין להשמיע לזה אבל אם נתכוין להשמיע אפילו אם עומד אחורי הכותל או שמדבר בינו לבין עצמו לא יפה עשה (רכ"א סעי' י'):

ד אסור לנאסר ללמוד בספריו של האוסר אע"ג דמצות לאו להנות נתנו ה"מ כשאין נהנה ממנו אלא המצוה כגון לתקוע שופר בשבילו וליטול לולבו בי"ט ב' דלא בעינן לכם דאין כאן אלא הנאת מצוה אבל ספרים כיון שיש להשכיר הספרים וליקח שכר נמצא שזה נהנה וכן בכל המצות דינא הכי דאם יש איזה הנאת הגוף אסור (שם):

ה האוסר הנאתו על חבירו ואין לו מה יאכל נותן לאחר לשם מתנה והלה מותר בה ואם אין עמהם אחר מניח על הסלע ואומר ה"ז הפקר לכל מי שירצה ודוקא בנותן לאחר לשם מתנה בסתם אבל אם אמר לחבירו אני נותן לך ויבא פלוני שהוא אסור בהנאתו ויאכל עמך אסור ולא עוד אלא אפי' נותן לו סתם וחזר ואמר לו רצונך שיבא פלוני ויאכל עמך אם הוכיח סופו על תחלתו שלא נתן לו אלא ע"מ שיבא פלוני ויהנה כגון שהיה מתנה מרובה אסור שהרי ניכר הדבר שלא גמר להקנותו (שם סעיף ע'):

ו ולפ"ז החייב לאחרים ממון ושולח שלוחו לאותו מקום עם ממון ומתירא שישביעוהו לשליח שם אם אין בידו מעותיו ולכן מערים ונותן המעות במתנה גמורה להשליח כיון שמזכיר לשליח שהוא עושה כן רק כדי שיכול לישבע שאין בידו מעותיו אין במתנה זו כלום ואפי' לא אמר כלום להשליח בשעת מתנה אלא אח"כ אמר לו או שנתן לו רשימות איזה סחורות שיקנה לו הרי הוכיח הדבר שאינו אלא הערמה ואסור לשליח לישבע ואפי' אינן משביעין אותו ע"ד המקום וע"ד אחרים אסור שהרי הוא שבועת שקר שהרי אין במתנה זו כלום דדוקא במקום שמעלילין עליו ליקח שלא כדין מהני הערמה כדלקמן כלל ק"א סי' כ"א אבל הכא אין כאן עלילה (עיין בב"י בסי' רכ"ח בשם תשובת רא"ש וריב"ש ובח"מ סי' צ"ט ובס"ח סי' תכ"א:

ז ודוקא במתנה זו שהיתה ערמה במתנה וא"כ אין במתנה זו כלום אבל כשנותן לו במתנה גמורה ע"מ להחזיר כיון דאין במתנה ערמה הוי מתנה גמורה ויכול לישבע שהכל שלו במקום שאינו נשבע ע"ד המקדש וע"ד אחרים אבל כשמשביעין אותו ע"ד המקום גם זה לא מהני. ונ"ל דאפילו שנותן השליח שט"ח להמשלח ואפי' נכתב סתם שהוא חייב למוכ"ז מ"מ אינו יכול לישבע שזה אינו ממון של פלוני ועוד שהרי עכ"פ משועבד לזה מדר' נתן וחייב ע"פי שדר"נ לשלם לזה (ואפי' במתנה גמורה סתם כיון שאינו נותן לו אלא להפקיע מבעל חובו וכן כשהקהל עושין איזו נתינה מסחורותיו או ממעותיו לא מהני אפילו מתנה גמורה (ב"י שם בשם תשו' רא"ש) ומשמע שם דאפי' במתנה ע"מ להחזיר אינו יכול לישבע ע"ד המקום ע"ש בתשובת ריב"ש ורא"ש. (ועיין בא"ע סי' ל"ח סעיף י"ח ובח"מ שם ר"ל דהתם משמע אדרבה אע"ג דמשועבד לבע"ח אם לא אמר מעכשיו הוי כממון שלו מ"מ נ"ל דלא עדיף ממתנה דאם היתה ערמה מוכח' אינה מתנה ה"נ בזה ולכן נ"ל כאן דאין תקנה כלל אלא שלא יקבל המעות מן המשלח אלא המשלח יתן לו רייסטער איזו סחורה יקנה ויאמר לו שיקבל ממון ע"ז מאחר ואז כשיקבל ויאמר לו שנותן לו מעות לקנות כפי הרייסטער שנתן לו המשלח ואז יוכל לישבע שאין לו ממון מן המשלח ואם משביעין אותו שהוא אינו שלוחו נ"ל שיוכל לומר בפני עדים שחוזר בו משליחותו:

ח הנודר הנאה מחבירו אסור ליתן לו לעשות מלאכה בשכר דמקרי הנאה מה שהניח אחרים ושכר לו (ט"ז ס"ק מ"ד):

ט המודר הנאה מחתנו מותר לזון אשתו ובניו אע"ג שהבעל חייב במזונתם ונהנה שא"צ ליתן מזונות מ"מ הנאה זו ממיל' אתי ועוד שהיו יכולין לחזור על הפתחים (רכ"א סעי' ב') אבל אם רצה ליתן מעות לבתו כדי שתהא נהנית בהם ומוציאה אותם בחפציה ה"ז נותן לה ואומר לה המעות האלו נתונים לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעלך רשות בהן אלא יהיו למה שאת נותנת לתיך פיך או למה שתלבשי וכיוצא בו ואז לא קנה הבעל אותם אפי' לאכול הפירות ומ"ש יכול גם הבעל להנות מהם דמשל אשתו נהנה (סי' רכ"ב בט"ז ס"ק א') ואם אמר רק ע"מ שאין לבעלך רשות בהן ולא פירש שתהא המתנה דוקא לכך ולכן ה"ז קנה הבעל לאכול פירותי' ואסור וכן אם אמר המעות האלו נתונים לך שתהיה אוכלת ולובשת ולא אמר ע"מ שאין לבעלך רשות בהן זכה הבעל ואסור (ט"ז וש"ך). ואם אמר ע"מ שאין לבעלך רשות בהן ומה שתרצי תעשי בהם מחלוקת בין הפוסקים י"א דלא קנה הבעל ומותר וכן סתם בש"ע (וכ"כ באה"ז סי' פ"ה) וי"א כיון דאינו מפרש בפירוש לצורך מה נתנו לה א"כ הוי מתנה לכל דבר ולכן לענין נדרים הולכין לחומרא ולענין ממונא קיי"ל המ"עה ולכן יכול המוחזק לומר קים לי כדע' זו (ולפי מה שכ' בא"הע סי' פ"ה סעי' י"א שאם היא בת יורשת אעפ"י שנתן לה אביה ואמר ע"מ שאין לבעלך כו' אלא מה שתאכל ותלבש אפ"ה כשמת אביה והיא יורשת אותו נתבטלה המתנה וזכה בה הבעל א"כ יהיה אסור ליתן לה מתנה במודר הנאה שהרי הוא נהנה שאם ירצה ימכור זכות זה שמא ימות האב וצ"ע:

י האומר לחבירו פירותיו של פ' אסורין עליך אינו כלום שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו על חבירו אא"כ ענה הנאסר אמן או שאר ענין שמשמעו שמקבל דבריו (סי' רכ"ה):

יא דין המודר הנאה מבנו כדי שלא יתבטל מת"ת איזה דבר מותר הבן לעשות לאביו ודין אוסר בנו מהנאתו אם מת מבואר בש"ע סימן רכ"ג:

יב שותפין שנדרו הנאה זה מזה אע"ג דמדינא אסורין ליכנס לבית הכנסת כבר תיקנו הראב"ד וכל חכמי דורו שאין אדם יכול לאסור חלקו מבה"כנ ולא מספרים ואם אסר אין אסורו אסור. ומי שהשאיל ביתו לב"הכנ תיקן ר"ג שאין רשאי לאסרו על א' מבני הקהל אא"כ יאסרנו על כלם ושאר הדברים שאסורין זה בזה מבואר בסימן רכ"ד רכ"ו רכ"ז. ואם יש להם מקום בב"כנ בשותפות או שאר מטלטלים מבואר בסי' ר"ו סעי' א':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.