דרישה/יורה דעה/רי

דרישה ‏ יורה דעה רי

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אבל אם היה בלבו פת חטין כו' וכתב הרמ"א דה"ה אם היה בלבו כו' וכן משמע ממ"ש היה בלבו לידור מפת חטין והוציא כו' מותר בשניהן מדלא חילק בהיה בלבו פת שעורין והוציא בשפתיו פת סתם דמותר משמע דאסור בפת שעורין וכן לקמן סי' רי"ז כתב רבי' הנודר מהפת אסור בפת חטין ושעורין כו' והוא מדברי הירושלמי כמ"ש ב"י שם וא"כ צ"ע על הב"י שהעלה כאן בצ"ע אם דעתו על פת שעורין והוציא פת סתם אם אינו אסור אלא בפת שעורין שהוא נקרא פת סתם (גם בתשובת בן לב חלק א' דף ע"א ובחלק ג' דף קי"ח ע"א כתב דיראה מדברי הטור דאם היה בלבו פת שעורין והוציא מפיו פת סתם דאסור בכל מיני פת ומותיב ומפרק ע"ש ומסיק ומהתימא איך הניח סברת אביו הרא"ש וסברת כולהו רבוותא ולא הזכירם ולפי מה שכתב א"א ז"ל בפרישה ודרישה לק"מ עכ"ה):

ב

כתב א"א הרא"ש ז"ל שאינו כלום והרשב"א כתב בתשובה דיש לחוש וז"ל וראיתי בתשובת הגאונים שנשאל על מי שנשבע או נדר בחלום והשיבו מביאין י' בני אדם דידעי למקרי ומרחמי ליה ומתירין לו את נדרו ובחרטה כמו שנדר ונשבע בהקיץ ע"ש בב"י וכ"כ מ"ו שהרמב"ן מחמיר בנודר בחלים וגם ב"י הביא דברי רמב"ן וכ"פ ב"י בש"ע ורמ"א כתב ומיהו אי לית ליה בקנות עשרה דידעי למקרי יתירנו בג' בשאר נדרים וכ"כ הרשב"א:

ג

או שמיחו בו אחרים תכ"ד וקיבל דבריהם לא הוי נדר עיין בש"ע שהגיה רמ"א וכתב ז"ל וקיבל דבריהם תכ"ד לנדרו. ובד"מ ביאר דבריו שכתב ז"ל הראב"ד השיג על דברי הרמב"ם (פ"ב דהל' שבועות) בזה וכתב ז"ל דבר זה אינו מחוור שאין אחרים מזדקקין לנדרו שתהא מחאה שלהם סומכת נדרו לחזרתו עכ"ל וכתב ב"י עליו ז"ל ואיני יודע טעם למה כתב שאינו מחוור שהרי לא מפני דברי האחרים הוא מתיר אלא מפני שקיבל דבריהם עכ"ל ב"י וכתב עליו רמ"א ז"ל בד"מ ז"ל ול"נ דכוונת הראב"ד הוא שהוא הבין דברי הרמב"ם שמתיר כשהמחאה מהאחרים תכ"ד לנדרו ואע"פ שחזרתו לא הוי תכ"ד לנדרו כ"א תכ"ד להמחאה אפ"ה בטל הנדר ומש"ה השיג וכתב דאינו מחוור דכיון דהפסיקו האחרים במחאתן יותר מכדי דיבור בין הנדר והחזרה ששוב אינו יכול לחזור ולא אמרינן מאחר שחזר תכ"ד למחאתן והם מיחו בו תכ"ד לנדרו דזה יחשב תכ"ד. וכה"ג אמרינן פרק שבועת העדות לענין חזרת וכפירת העדים לזה אמר הראב"ד שכאן אינו כן מאחר שאין אחרים שייכין לנדרו ואיך יסמיכו נדרו לחזרתו שיחשב תכ"ד. ואפשר שאף הרמב"ם ורבינו לא כיוונו שיכול לחזור אלא כשהוא תכ"ד לנדרו וכן משמע מדברי הרמב"ם אלא שהראב"ד הבין דבריו בכל ענין ולכן השיגו עכ"ל ד"מ:

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.