חכמת אדם/צד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חכמת אדםTriangleArrow-Left.png צד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דין נדר ושבועה אינן חלין עד שיוציא מפיו ודין המתנה על נדריו (סי' ר"י רי"א)

א כתיב כי תשבע לבטא בשפתים קבלו חז"ל שאין שבועה או נדר חל עד שיוציא מפיו ויהיה פיו ולבו שוין לפיכך היה בלבו לידור מפת חיטים ונכשל בשפתיו ואמר פת שעורים מותר בשניהם. בחיטים שהרי לא הוציא מפיו. ובשעורים שהרי לא נתכוין לומר שעורים אבל אם הוציא מפיו פת סתם אסור בזה שהיה בלבו שאם היה בלבו פת חיטים אסור בשל חיטים לבד ואם פת שעורים אסור בשל שעורים לבד ואע"ג דגם הכא היה הוצאות פיו בטעות שהרי בלבו היה על פת של מין א' והוא הוציא פת סתם כיון שעכ"פ פיו אינו מכחיש מה שבלבו דפת חטים או שעורים נקרא ג"כ פת סתם מרבינן מדכתיב לכל אשר יבטא דאזלינן בזה אחר מחשבתו (סי' ר"י) ואם נדר ע"ד אחרים כגון שאמר שבועה שלא אוכל היום ועל דעתכם אני נשבע אין תלוי במה שיאמר שבלבו היה כך וכך שהרי לא נשבע על דעתו וכיון שלבם ופיהם של אחרים היה שווין חייב כפי שיאמרו האחרים שהיה דעתם כך יחול הנדר והשבועה שלבם במקום לבו (שם בש"ך ס"ק ג'):

ב ודווקא שטעה והוציא מפיו פת סתם אבל אם הוציא בכוונה פת סתם ומתכוין שלא לומר פת חיטים אלא שחשב כן בלבו כיון שאין כאן טעות בפיו לא אזלינן בתר מחשבתו דדברים שבלב אינם דברים ואסור בכל מיני פת וכן כל כיוצא בזה (ש"ך ס"ק כ') וכ"כ בסימן רל"ב ס"ק ל"ב:

ג הנודר או נשבע וחוזר בו מעצמו תוך כדי דיבור (דהיינו שלום עליך רבי) או ע"י שמיחו בו אחרים חזר בו תוך כ"ד לנדרו (אבל תוך כ"ד של מחאתן אינו חזרה כיון שהאחרים אינם שייכים לנדרו) (ר"י ש"ך ס"ק ז') לא הוי נדר ושבועה כלל והוא שיאמר כך בפיו שהוא חוזר אבל אם מחשב בלבו אינו כלום דדברים שבלב אינם דברים לבטל מה שהוציא בפיו בכוונה אבל כשמוציא מפיו בלחש להשמיע לאזנו מהני כאן (פרישה סי' ר"י):

ד הנודר או נשבע בחלום מדינא אינו כלום שהרי לא הוציא בפיו מ"מ י"א שיתירו עשרה דידעי למקרי ויתירו ע"י חרטה כאלו נדר בהקיץ וכן נוהגין. מיהו אי לית ליה בקלות עשרה דידעי למקרי יתירו בשלשה כשאר נדרים (שם) וה"ה אשה שנדרה בחלום דינו כאיש ואין הבעל יכול להפר ביום שמעו דדין נדר זה הוי כנידוי בחלום (ש"ך ס"ק ה'):

ה האומר נדר זה שאני רוצה לידור או נדרים שאני רוצה לדור לא יהיה נדר ותיכף אח"ז נדר אינו נדר (ט"ז ש"ך) (והפרישה כתב ומביאו הש"ך דאין הדבר תלוי באם מתנה עתה קודם הנדר רק שמתנה ואומר בפי' למחר או לאחר שנה אנדור נדר זה והריני מבטל מעתה הרי זה בטל) בד"א שהוצי' בתחלה בשפתיו בקול רם בפרהסיא אבל אם דבר בלחש לא מהני. וכיון שהתנה בפירוש שאף שידור לא יהא נדר (לכל א' מהפוסקים הנ"ל לפי דעתם הנ"ל) אינו חל כלל ואע"פי שבשעה שנדר זכר לתנאי וא"כ ה"א שעקר לתנאי (כמבואר בש"ע רי"א סעיף ב') ל"ד דהתם מתנה סתם אם אנדור אבל הכא כיון שאומר נדר זה שאדור לא יהא נדר אמרינן דאין הנדר חל ואם בשעה שנדר היה כוונתו שיחול הנדר חל הנדר:

ו ודווקא בזה שאמר נדר פלוני שאדור יהיה בטל אבל האומר סתם כל נדרים שאני אדור מהיום יהיו בטילים כמו שאנו נוהגין בער"ה י"א דלא מהני תנאי זה אא"כ יזכרנו לתנאי תוך כ"ד לאחר הנדר ויאמר בלבו שהוא סומך על התנאי ולכ"ע אם זכר בשעה שנדר שמסר מודעה ואעפ"כ נדר אז הנדר קיים כיון דלא מסר מודעה בפירוש על נדר זה אלא סתם וכיון דזכר שמסר מודעה ואעפ"כ נדר אמרינן עקריה לתנאי ואם לא זכר התנאי שמסר מודעה לצורך גדול סמכינן ע"ז וצריך שאלה (שם) (ויש להסתפק בנדר וזוכר לתנאי בשעת הנדר דאמרינן הנדר קיים דעקריה לתנאי אם אח"כ נדר איזה נדר ואינו זוכר עוד לתנאי מי אמרי' כיון דבדבור הראשון עקריה לתנאי מחמת שזכר התנאי א"כ התנאי עקור לגמרי ואף הדבר השני קיים א"ד דוקא לאותו נדר עקר אבל לא לנדרים אחרים והנדר השני בטל כיון שלא זכר התנאי עיין כ"ג (מהרי"ט):

ז כ"ז לא מהני אלא מה שנודר אדם לעצמו אבל מי שהשביעו חבירו או הדירו אינו מועיל לזה שום ביטול בעולם (שם סעי' ד') ואם נשבע לעצמו בנק"ח ספק אם מועיל לזה כל נדרי (ש"ך סק"ה):

ח ודוקא בזה שהתנה מתחלה שלא יחול הנדר אבל אם התנה אפי' בשעת הנדר והשבועה שאימת שירצה יבטלנו או שתלה באחר שאימתי שירצה יתיר אותו איש פלוני אינו בתנאו כלום דמיד כשחל הנדר אין לו התרה אלא ע" התרת ג' הדיוטות כדין כדלקמן בסי' שאח"ז סי' רל"א:

ט הנודר או נשבע על דעת חבירו שלא לעשות דבר פלוני אעפ"י שנתן לו חבירו רשות לעשותו לא מהני כיון שכבר חל הנדר אבל אם אמר שכוונתו היה כשנשבע ע"ד חבירו ר"ל אם יסכים אותו פלוני וכ"ש כשאמר כן בהדיא בשעת הנדר שלא יחול עד שיסכים חבירו אם תיכף כששמע חבירו אמר שאינו מסכים בזה נמצא נדרו ושבועתו ממילא בטל אבל אם שמע חבירו ולא בטלו תיכף בשמיעתו חל הנדר ולא מהני אח"כ מה שיאמר שאינו מסכים (סי' רכ"ח סעיף ל"ז וסימן רל"א עיין בא"ע סי' ל"ח סי' ח' וצ"ע אם ג"כ ה"ה הכא):

י אמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר לא יישן היום כיון שאין עיקר הנדר על מחר אלא שתלה נדרו בתנאי חיישינן שמא ישכח ויישן למחר שהרי אינו איסור בעצם ונמצא עבר למפרע אבל אם אמר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום ונמצא שעיקר האיסור הוא למחר והיום הוא התנאי מותר לישן היום ולא חיישי' שמא יישן למחר כיון שכבר ישן היום ונמצא אסור לישן למחר לא חיישי' שישכח לאיסורו וכן כל כיוצא בזה (ססי' רי"ג וס"ס ר"כ וססי' רל"ט וע' בר"ן נדרים ע"ט ע"ב ד"ה אילימא ודבריו סתומים דמשמע דוקא כשאמר מהיום וא"כ גבי ככרות ססי' רל"ט שאמר שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו דאסור לאכול של איסור תתלה מיירי נמי שאמר מהיום וזה דוחק אבל בר"ן שבועות באלפסי דף רצ"ח כ' דאם תלה דבר א' בחבירו כמו בככרות ושינה לעולם אסור וחיישי' שמא ישכח לתנאי דאם תאמר שלא נאסר אלא לאחר שיתקיים התנאי נמצא שיהא אפשר שיקיים תנאו ולא יחול נדרו כלל דהיינו אם נאכל איסור ראשון הילכך אמדינן לדעתיה ששבועתו היתה שכ"ז שלא יתקיים תנאו אפי' בסוף נדרו אבל האומר קונם פירות עולם עלי אם ארחץ בזה שרי לאכול פירות ואפי' אם רוחץ אח"כ לא עבר למפרע שכיון שהדבר נמשך קודם התנאי ואחר התנאי אמרי' דאין כוונתו לאסור אלא פירות שיאכל אחר הרחיצה שהרי אפי' יאכל קודם מ"מ אפשר שיחול הנדר שלאחר הרחיצה יהיה אסור בפירות) אבל האומר קונם בשר עלי אם אעשה דבר פלוני כיון שהוא דבר הנמשך אף לאחר שיעבור ויעשה הדבר יהיה אסור בבשר אז ולפיכך מותר לאכול קודם ולא חיישי' שמא ישכח ויעשה הדבר דאף אם ישכח לא יעשה שום איסור במה שאכל מקודם דאמרי' שלא היה כוונתו אלא אם יעבור אבל אם אמר קונם בשר זה עלי אם אעשה דבר פלוני אסור לאכול אותו בשר דבודאי דעתו הי' שיהיה הבשר הזה איסור עליו מעכשיו דאל"כ אפשר שלא יחול הנדר כלל וכן כל כיוצא בזה (עיין שם בר"ן שבועות פ"ג):


סי' רי"ד נתבאר לעיל כלל צ"ג סי' י"ד:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.