דרישה/חושן משפט/תיא

דרישה ‏ חושן משפט תיא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אבל אם נתקל באבן והוזק בקרקע פטור כבר כתבתי בפרישה דכ"כ התוס' ע"ש בדף כ"ח בד"ה ונישוף באבן כו' דמסקי וכתבו שם ו"ל ואע"ג דשור שדחף חבירו לבור וגם הניח אבן ע"פ הבור ובא השור ונתקל בה ונפל לבור. מחייבינן בפ' הפרה (ר"ל וגם בעל האבן משלם מחצה אע"ג דלא ניזק באבן) ויש לחלק כיון שיש שם תקלה על הבור מיהו ודאי לרב ק' כי היכי דקאמר רב קרקע עולם הזיקתו ה"נ נימא בעל האבן בור של פלוני הזיקו עכ"ל התוס' ונ"ל ביאור דבריהן דמחלקי דל"ד לנפל לתוך הבור דהבור שם תקלה עליו דאין לך דחפר בור שלא יהא חייב בהיזק שנעשה ע"י בורו וכיון דבעל האבן הוא התחלת התקלה דין הוא שיהא שותפו בתשלומין ומסקי אבל ק' דאין על כל בור שם תקלה שהרי החופר בור בר"ה פטור על נזקי בורו א"כ בנפל ע"י שנתקל באבן לבור שכרה חבירו פטור בעל האבן כיון שאין שם תקלה על הבור עכ"פ וגם כאן יש לו התנצלות לומר בור של פלוני הזיקו (עכ"ל) [כנ"ל] כוונת התו' הנ"ל אכן ק' מ"ש נתקל באבן והוזק בקרקע עולם דפטור ומ"ש נתקל בגובה העשוי בר"ה והוזק בקרקע עולם דחייב לשמואל כמש"ר בסי' ת"י סי"ו וכן הוא בגמרא פ' הפרה דף נ' בהדיא ועיין בתו' שם בד"ה לשמואל בגובה נמי מתחייב כו' שכתבו ז"ל ע"כ בנתקל בגובה ונחבט בקרקע דאי בנחבט בגובה מודה רב דחייב כמו באבנו וסכינו ומשאו דאמר אי דאפקריה בין לרב בין לשמואל היינו בור והיינו משום דחבטה דידיה הוא וק' דבנתקל בגובה ונחבט בקרקע מודה שמואל דפטור דקרקע עולם הזיקתו כדמוכח לקמן דף נ"ג אמר שמואל היכי דמי לאחוריו דפטור כגון שנתקל בבור ונפל אחורי הבור כו' י"ל דסבר שמואל דאין לחייב בעל הבור לעולם אפי' מדר' נתן אלא כשעשה כל התקלה אז יתחייב בעל הבור כשנחבט ואפילו נחבט בקרקע עולם או כשעשה ההיזק אע"ג שלא עשה התקלה אבל בחצי תקלה לא יתחייב בעל הבור כשנחבט בקרקע עולם ולפ"ז א"ש הא דמשמע לקמן נתקל באבן ונפל לבור דמחייב אע"ג דהאי בור לאו איהו כרייה עכ"ל וכ"כ הרא"ש שם (דכתב) דטעם חיובו דנפל מן התל משום דעשה כל התקלה לחוד ובנתקל בבור ונפל לאחורי הבור מן הדין היה בעל הבור חייב אע"פ שנתקל בקרקע עולם אלא מפני שלא עשה כל התקלה לחוד כ"א בהצטרפות קול הכרייה ומינה נשמע דבנתקל באבן ונישוף בקרקע עולם חייב בעל האבן וא"כ סתרין דברי התו' והרא"ש וגם דברי רבינו אהדדי ובישוב סתירת דינייהו אהדדי היה נ"ל לומר דודאי בתר חבטה אזלינן ולהכי כאן כיון שהחבטה היתה בקרקע עולם פטור בעל האבן ובמניח אבן ע"פ הבור ונתרל עליו שור ונפל לבור חייב בעל האבן בתשלומין כיון שיש חיוב על מקום החבטה שהרי נחבט בבור וכדברי תו' הראשונים הנ"ל והא דנעשה תל גבוה י' ס"ל לשמואל דחייב אף כי נחבט בקרקע היינו משום דקרקע שסובבו שם בור עליה כיון דיש בו כדי להמית הנופל מהתל ע"פ הקרקע שסביבו נמצא דשם תקלה עליה דמה לי חפר בור ונחבט ע"י חפירתו בגובה עשרה בקרקע עולם דלמטה ומה לי עשה גובה עשרה ממטה למעלה ונחבט על ידו בקרקע עולם דלמטה ממנו דהוה ליה כקרקעית דבורו מה שאין כן בנתקל באבן ונישוף בקרקע עולם שבצדו שאין שם תקלה על הקרקע מכח האבן המונח בצדו דהרי אינו ראוי למות מכח זה וכדאמרינן בפ' הפרה דף נ"ג סוף ע"א דמצי בעל האבן למימר לבעל הבור אי לאו בירא דידך אבא דידי מאי הוה עביד אי הוה מיתקל בההוא הוה נפל וקאי קמ"ל אלא שדברי התו' אינם מיושבים בזה דא"כ למה כתבו שם דטעמא דפוטר שמואל בנפל נאחורי הבור משום דהוה חצי תקלה בלא"ה נמי פטור כיון דהוה החבטה במקום שאין שם תקלה עליו וצ"ע ודוחק לומר דמ"ש בדף כ"ח דגם שמואל מודה לא כ"כ אלא לשינויא קמא דתוס' דכתבו בדף הנ"ל דהפוסקים תפסו שינויא בתרא לעיקר ומחלקין כמ"ש בסמוך:

ב

וטנפה בהן כליו כו' כבר כתבתי הטעם בפרישה בשם רש"י דכיון דגללים דידיה הוא כו' וא"ל הא כתב רבינו לעיל סי' שי"ג דכל זבל המתחבץ משאר בהמות בחצר הרי הוא של בעל החצר או אם החצר מושכר של השוכר אבל של בעל הבהמה ודאי לא הוה י"ל דשאני הכא דלא ניחא ליה שיזכה לו חצירו לדבר שיוזק על ידו והכא בדלא ידע מיניה בעל החצר מיירי כמ"ש בפרישה אבל בודאי אי כבר ידע בהן בעל החצר וניחא ליה לזכות בהן שוב פטור בעל הבהמה מהיזקן:

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.