דרישה/חושן משפט/שפח

דרישה ‏ חושן משפט שפח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וכגון שיטענו בדבר הרגיל כו' שם בגמ' ז"ל ההוא גברא דבטש בכספת' דחברי' שדא בנהרא אתא מריה ואמר כך וכך הוה לי בגווי' יתיב רב אשי וקא מעיין בה בכה"ג מאי א"ל רבינא לאו היינו מתני' דתנן ומודים חכמים לר' יודא במדליק את הבירה שמשלם כל מה שבתוכו שכן דרך בני אדם להניח בבתים וא"ל אי קטעין זוזי ה"נ הב"ע דקטעין מרגנית' מי מנחי אינשי מרגניתא בכספתא או לא תיקו וכל' זה הביאו הרי"ף והרא"ש איבעי' זו דקאמר מי מנחי אינשי כו' משמע דמיבעיא ליה אי דרך לאנוחי שם או לא ומינה דאי ודאי היה שאין דרך לאנוחי שם וזה טוענו שהניחם שם דאינו נוטל ממנו בשום צד וכ"כ המ"מ שם בשם המפרשי' וכתב שבדברי הרמב"ם משמע דהאיבעי' בגמ' הוא אף אם ודאי אין דרך להניחו שם ואפ"ה סלקא בתיקו ואם תפס אין מוציאין מידו לדעת הרמב"ם וכתב שכן נרא' לו שאין לפרש האיבעיא אי דרך להניחו שם או לא דנישיילינהו לאינשי כו' ע"ש ול' רבי' הוא כל' הרמב"ם דמפרש אף אם ודאי אין מניחין שם וזה טוענו אפ"ה עלתה בספק ונראה דלהרמב"ם ורבינו מ"ש מי מנחי אינשי בתמיה קאמר וה"פ מי אולינן בתר דרך הנחה ולא מיחייב דאטו מי מנחי אינשי כו' או לא פי' או לא אזלינן בתר דרך הנחה אלא בכל ענין נשבע על טענותיו ונוטל וק"ל: אבל טוענו בדבר שאינו רגיל כו' עד וא"א כתב כו' תימה הלא הרא"ש לא כ"כ כ"א כשהספק הוא בדין כגון כהן שתופס ספק בכור שלא מהני ביה תפיסה כדאיתא בפ"ק דב"מ וכתב שם הרא"ש ז"ל דתפיסה לא מהני אלא למי שטוען ברי אבל הכהן הזה אפילו אחר שתפס אין לו אלא טענת שמא הילכך מפקינן מיניה דמוקמינן ליה בחזקת מרא קמא כו' עד כללא דמילתא לטענות ברי מהני תפיסה כו' ע"ש וכ"כ נמי הרא"ש בריש פרק כיצד הרגל ז"ל ומיהו תימה כיון דספיקא דדינא הוא מאי מהני תפיסה אוקי ממונא בחזקת מרא ושלא כדין תפס כו' ע"ש הרי שלא איירי הרא"ש אלא היכא שהתופס אינו יכול לטעון ברי דכיון דיש ספיקא בדין איך מצי לטעון ברי אבל בנידון דהכא דטוען ברי שהיה בסל שזרק כך וכך משמע דמזה לא איירי הרא"ש ולא מצינו להרא"ש דקרי לזה ספיקא דדינא הוא ולא מהניא ביה תפיסה וכן ק' אמש"ר בדין מסור בס"ד דכתב דמיבעיא לן אי נמסר נשבע ונוטל ומסיק וכתב דלהרא"ש ספיקא דדינא הוא ולא מהניא ביה תפיסה ושם טוען הנמסר ג"כ ברי ולא מצינו שדיבר הרא"ש מזה וצ"ל דס"ל לרבי' אף שזה הניזק או הנמסר טוען ברי כיון דמ"מ איבעיא לן אם שומעין לטענתו היכא דהניח במקום שלא היה לו להניח וכן בנמסר מיבעיא לן אם תקנו לו שבועה להוציא ממון מחזקתו זהו מיקרי ג"כ ספיקא דדינא ואף דתפס אם התפיסה היתה בעדים הו"ל כאילו לא תפס כיון דאין לו מיגו ואוקמינא הממון בחזקת מרא קמא ואין חילוק בין אם טוען ברי ויש ספק לן אם טענתו אמת או אם גם הוא אינו טוען ברי כגון בספק בכור אלא באם תפס שלא בעדים דאז אם טוען ברי כגון שטוען שח"ל וזה מכחישו ואנו מסופקים בטענתן אם נאמן בתפיסתו במיגו דהיה טוען להד"ם או החזרתי לך כיון שהתפיסה היה שלא בעדים משא"כ כשהתופס עצמו אינו יכול לטעון ברי כגון בספק בכור הנ"ל דאז אף אם תפס שלא בעדים והיה יכול לומר להד"ם מ"מ השתא דמודה אין בתפיסתו כלום ואוקמינן הממון אחזקתו וק"ל ועיין בכללי דיני תפיסה שכתבתי בס"ד שהארכתי בזה: אם נטלו ונתנו לו בידו חייב כו' עד וכ"כ הרי"ף כו' כתב הר"ן דלדברי הרי"ף אפילו פרט האנס ואמר הביא לי כלי זה מבית פלוני ואנסו אפ"ה חייב ולא אמרינן דוקא אם אנסו להביא מעות של אחר או דוקא כשאנסו מה שבבית חבירו סתם וכלשון הרא"ש שם דמצי לאשתמוטי ולומר לא מצאתי בבית חבירי כלום אלא אפילו בכה"ג נמי חייב כיון שעשה מעשה ואמרינן דהוה נתפייס בדבר אחר ואף אם לא נתפייס נהי דמותר להציל נפשו בממון וכלים של חבירו מ"מ צריך לשלם לו הכל דהמציל בממון חבירו את עצמו צריך לשלם לו כו' ע"ש שהאריך וכן הם דברי רבינו: ואפילו בזה כתב א"א הרא"ש ז"ל כו' כבר כתבתי בפרישה ל' המרשים ופירושו. וי"מ דמש"ר אבל אם ידע האנס שהיה לפלוני כו' אפילו לא יכול ליטלו כיון דאנוס הוא על ההבאה והאנם ידע שיש לו מעות נמצא דליכא לאשתמוטי ליה מיניה להכי פטור ומפרשים שמ"ש המרשים נראים דבריו בשידע מקום הממון דלא הוה כדקאי כו' ה"פ נראה דהרא"ש מיירי בשידע האנס מקום שמונח שם הממון אך שאינו יכול ליטלו ולהכי פטור הישראל המביא לו דכיון שיודע המקום ליכא לאשתמוטי מיניה ולא הוי כתרי עברי דנהרא דאיכא לאשתמוטי מיניה לומר ביקשתיהו ולא מצאתיהו חייב המביא ע"כ תוכן דבריהם וכ"כ בש"ג ובאמת של' אפי' בזה כו' שכ"ר מתיישב יותר לפי פירושן אך של' המרשים אינו משמע כן חדא הא למד לנו בפי' שביאור דברי הרא"ש בשידע מקום הממון הא גם ההוא דתרי עברי דנהרא ידע האנס המקום ואפ"ה חייב כיון דמצי לאשתמוטי מיניה א"כ עיקר הגורם כאן פטור הוא דלא מצי לאשתמוטי מיניה ואין זה משמע ממ"ש כשידע מקום הממון ועוד מאי וכן כל שיכול המסור להציל כו' שכתב המרשים ש"מ דברישא לאו מתורת מצי לאשתמוטי מיניה נחית וק"ל:

ו

תשובה מה שתוכל לברר כו' וישבע ראובן עיין בב"י מ"ש על מה שקיצר רבינו ל' השאלה ויש ליתן קצת טעם שמש"ה קיצר רבינו מפני שקאי אמ"ש לפני זה דברי הרמב"ם שאין כל מלשין פסול לשבועה אא"כ נתכוין כו' וכתב התשובה מיד ע"ז ללמדך שגם בנדון זה מה"ט כתב הרא"ש שנאמן בשבועה שלא נתכוין למסור ולעיל בסי' צ' שלא כתב שם דברי הרמב"ם קיצר שם בתשובה משום דאין שם מקור דין מלשין והוא דוחק:

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.