ביאור הגר"א/חושן משפט/שפח
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) המזיק כו'. כיצד כו' עבה"ג ס"ק ב':
(ב) או לאש. עתוס' שם ד"ה לר"י כו':
(ג) או שמסרו כו'. עמ"ש בס"ז:
(ד) שמא עפר כו' והוא כו'. ואם ידע המזיק כו' וי"א כו'. עמ"ש בסי' צ' ס"י:
(ה) בנק"ח. עמ"ש בסימן פט ס"ב:
(ו) ודרכן כו' אבל כו'. שם אי דקא כו' כמש"ו:
(ז) (ליקוט) אבל אם אין דרכם כו'. הרמב"ם ל"ג מי מנחי כו' אלא דקא טעין מרגניתא מאי ובלא עדים ולא משום דאין מחזיקין שהיה שם מרגניתא אלא אפי' היה שם משום דע"פ הדין אין נשבע ונוטל אלא דעשו תקנת נגזל ומיבעיא להו אם עשו תקנה בכה"ג ומרגניתא ודאי אין דרך להניח לפי גירסתו כנ"ל דהתקנה משום תיקון העולם אבל כאן אין דרך העולם והוא פשע וז"ש הוא פשע כו' (ע"כ):
(ח) הוא פשע בעצמו. נראה שט"ס הוא וצ"ל הרי זה ספק וכמ"ש המ"מ שדעת הרמב"ם דוקא בדליכא עדים וכמ"ש למטה אינו נאמן וז"ש בהג"ה וי"א כו' והוא דעת תוס' שם ד"ה מי כו' ואין לפרש כו' אבל הרשב"א פי' כדברי הרמב"ם וכ' דאם כדברי תוס' מאי קאמר אתא כו' הכי והכי כו' הל"ל וקא תבע מיניה מאי דהוה בגווה ומספקא ליה הואיל שזה אינו יודע אם שקיל בשבועה ופשיט ממתני' דשקיל בשבועה וא"ל אי כו':
(ט) ופטור המזיק. היינו לשיטת תוס' והכניס בדברי רמב"ם כדרכו:
(י) ואם תפס כו' וי"ח. עמ"ש בליק' א':
(יא) והוא כו'. כנ"ל:
(יב) בין כו'. ר"ל אע"ג דבגמ' וירושלמי תני עכו"ם ל"ד אלא בהוה דהא תנינן שם א"ל אנס כו' סתמא ובתוספתא ספ"י גנבים שנכנסו במחתרת ועשו תשובה כולן חייבין להחזיר עשה א' מהן תשובה אין חייב לשלם אלא על חלקו בלבד אם היה מוציא ונותן לפניהם חייב לשלם על הכל:
(יג) מהיפה כו'. דפריך שם ה' א' וליתנינהו ושם כולן כאבות כו' ועתוס' קט"ז ב' ד"ה ל"צ כו' וכן אמרינן שם ס"ב א' ובב"מ ע"ז ב' אפ"ת מעידית דנכסיו כו' וענ"י שם:
(יד) אע"פ כו'. קט"ז ב' קי"ז א' ושם ב':
(טו) אלא הרגיל כו'. ר"ל אפי' בדיבור וכמש"ש ה' א' בדיבורא כו' וכן מוכר שט"ח לחבירו ומחלו דיבורא הוא. מרדכי:
(ליקוט) אלא הרגיל כו'. כמו בדן את הדין ועסי' כ"ה ס"ד ומראה דינר לשולחני ועתוס' דב"ק ק' א' ד"ה טיהר כו' (ע"כ):
(טז) ואם מת כו'. כמ"ש דינא כו' וכ"כ הרשב"א דפשיט ליה דדינא הוא:
(יז) וי"א כו'. כדעת ריצב"א שכ' בסי' שפ"ו ס"ג דקנסא הוא ולא קנסינן לבניו כמ"ש בפ"ב דמ"ק ובפ"ד דגטין ובבכורות ועסי' ס"ו סל"ב שסתם כס' ראשונה:
(יח) שעמד בדין. דאז ממונא הוא ונתחייב בכך בב"ד וכמ"ש בכתובות מ"ב ועתוס' שם:
(יט) ואשה כו'. כמש"ש אלא א"ר משמתינן כו':
(כ) ואם יש כו'. כ"מ שם פ"ט א':
(כא) ואם יש כו' ואם מתה כו' ואין הבעל כו'. ר"ל לא מיבעיא דיכולה למכור בטובת הנאה כמ"ש בס"ס תכ"ד אלא אפי' הנכסים עצמה גובה ואע"ג דאמרינן שם תנינא לתקנת אושא כו' עתוס' בב"ב קל"ט ב' סד"ה התם עוד מקשינן כו'. וי"ל כו' וז"ש ואין הבעל כו' ודלא כתי' השני שם ולרשב"א כו' אבל הרמב"ן כ' כתי' הרשב"א וכ"כ בס"ס תכ"ד וכ"ד הפוסקים ועש"ך.
(כב) הבעל אוכל כו'. דמ"ש בב"ק שם תזבין לנכסי מלוג ל"ד דהא אמרינן שם ובב"ב קל"ו א' והבן א"י למכור כו' מכר הבן כו' ובב"ק שם מדמנינן זה לבעל אלא משום תקנת אושא אלא דר"ל תזבין כה"ג לאחר מותה וה"ה בנמסר עצמו כמש"ש וכ"ת זבינה ניהליה לההוא דחבלה כו':
(כג) ואם אנסו להראות כו'. עתוס' שם ד"ה ל"צ וי"ם דגרס כו' וע"ל ס"ס שע"א:
(כד) אע"פ שהוא כו'. שם ישראל שאנסוהו כו' ואם נטל כו' מ' דאפי' אנסוהו דומיא דרישא דאל"כ אפי' בהראה חייב כמש"ש אמר רבא כו' וכן העובדא לקמיה דר"א באנוס הוה מדקא' ה"מ היכא דלא כו' וע"ש ברי"ף שהאריך והוצרך לזה לאפוקי דעת ר"ה גאון שפוטר ופי' ואם נטל כו' שהוסיף מעצמו ונטל ונתן שלא אנסוה אלא להראות ולכאורה לפ"ז אין ראיותיו מכריעות ופי' הרמב"ן בזה דה"ק הרי"ף דליתני ישראל שאנסוהו ונטל ונתן פטור וכ"ש הראה וע' במלחמות וז"ש הרי"ף ל"ש אנסוה והלך הוא והביא ל"ש אנסוה להביא והביא ודעת ר"ח כדעת הגאון והביא ראיה ממ"ש ב' חזינן אי כו' ואי לא כו' ואע"ג דנשא ונתן ביד ובירושלמי פ' החובל תני ישראל שאנסוהו עכו"ם ונטלו ממנו ממון חבירו בפניו פטור נטל הוא ונתן להם חייב א"ר יוסי הדא דתימא באותן שא"ל תן לנו ממון סתם אבל אמרו של פלוני אע"פ שהוציא ונתן להם פטור אלמא באנסוה להביא פטור ודעת ר' אפרים לחלק בין שאנסוה להביא ממון סתם לאמרו ממון של פלוני וכמ"ש בירושלמי וכן הביא מעשה דכסא דכספא דקאמרינן חזינן כו' ומה שם משום דלא אמיד אמרינן אדעתא כו' כ"ש היכא דידיעא דעל ממון חבירו אתי וכמש"ש דלאו מציל עצמו בממון חבירו הוא היכא דאדעתא דכספא אתי דחיוביה דאונס משום דמציל עצמו כו' וכ' הרז"ה והרשב"א דראית הרי"ף מכרחת ממש"ש א"ל אנס הושיט כו' וע"כ באנסוהו דאל"כ מאי פריך מינה לרב אשי דהא עובדא דר"א ע"כ באנסוהו וקא' הושיט דעל ממון חבירו קאתי ועוד הקשה הרז"ה דא"כ מאי פריך שם בההוא חמרא והא מציל כו' הא שם מחמת ממון חבירו הוא ומיהו דוקא במקום שא"י ליטול האנס בעצמו כמש"ש איתביה ר"א כו' הב"ע כו' וכן אם יכול לחפש וליטלו דדוקא בתרי עברי דנהרא חייב ובזה ניחא העובדא דכסא כספא משא"כ באתו אדעתא דידיה אז לא היו נוטלין מעצמן וכן הירושלמי הנ"ל ג"כ כה"ג כ"כ הרז"ה והרשב"א שם וערא"ש. ותוס' שם תי' בדרך אחר וע"ש בד"ה ואי לא כו' וכ"כ הרא"ש וכ"כ הרמב"ן במלחמות וכ' שכה"ג איירי הירושלמי הנ"ל וכמש"ש ממון חבירו בפניו כו' ושם אע"פ שהוציא כו' ר"ל מביתו של עצמו וכמ"ש בספ"ק דגטין א"ה שפיר עבד. וכ"ד הרמב"ם וש"ע בדעת הרי"ף וכמ"ש בס"ד אע"פ שהמלך כו':
(כה) שהמציל כו'. ר"ל לא כדעת הראב"ד שכ' דוקא באונס ממון אבל אונס הגוף פטור והיינו עובדא דכספא דרבה אף שהרשב"א בתשובה הסכים עמו בחידושיו חלק עליו וכן הקשה הרמב"ן שם עליו דהא אמרינן שם סי' ב' אפי' במקום סכנת נפשות אסור להציל כו' ואע"ג שא"ל דבר שעומד בפני פ"נ מ"מ צריך לשלם וכ"כ תוס' ורא"ש שם וש"פ וכמ"ש בסימן שנ"ט ס"ד וכן עובדא דחמרא כו' ואמרינן שם ונרדף ששבר כו' דאסיר כו' וז"ש בעובדא דכסא דכספא הנ"ל והא מציל כו' וז"ש שהמציל כו' וכמ"ש בס"ג או ימיתהו ואפ"ה כ' בנשא ממון כו' בס"ד דמ"מ חייב וע' במלחמות שם שהאריך:
(כו) כיצד כו'. עכשיו מפרש והולך. הרי כו'. שם קט"ז ב' קי"ז ב':
(כז) ואפי' יסרוהו כו' שם אמר רבה אם הראה כו' ופי' הרשב"א דבכה"ג קאמר דאי במראה מעצמו בלא אונס מאי קמ"ל מתני' היא כמש"ש קט"ז ב' קי"ז ב' כנ"ל:
(כח) ולא מקרי כו'. דהטעם דבמקום אונס פטור כיון דאינו אלא גרמא בעלמא וחיובו משום קנס כמ"ש ריצב"א כה"ג לא קנסוה אבל באונס ממון אמרינן בפ"ב דכתובות דהוי רשיעי ועבהג"מ סימן ך' ובמרדכי שם ואף שהראב"ד אוקמי לסוגיא שם הכל באונס ממון כבר חלקו עליו כנ"ל וכ' הרשב"א דאנסוהו להראות בשלו והראהו בשל חבירו דנתכוין להציל את שלו חייב שלא כהר' אפרים ע"ש וכ"כ תוס' וכמש"ל בהג"ה ואם אנסו להראות כו' אבל הרא"ה חולק ע"ז מדקא' הראהו מעצמו כו' ועש"ך וי"ל לדעתו אע"ג דהוי רשיעי כמ"ש בכתובות שם אע"ג דלא הוי רק גרמא מ"מ פטירי כמ"ש בגרמא ועתוס' ס' א' ד"ה ר"א כו' ובב"ב שם:
(כט) היה רואה כו'. ירושלמי בפ"ג ראה אמת המים שוטפת ובאה לתוך שדהו עד שלא נכנסו המים לתוך שדהו רשאי לפנותו למקום אחר משנכנסו אין רשאי לפנותו למקום אחר אהן כריסו ארגירא עד דלא ייתי אהן כריסו ארגירא שרי למימר פלן עביד עבידתי פלן עביד עבידתי ר"ל הגובה דורן למלך קודם שנכנס שרי לאחד לומר פלוני ופלוני עניים הן ועושין מלאכתי ואע"פ שמתוך כך מכביד על אחרים מן דייתי אהן כריסו ארגירא אסור הדין אכסניא פרכא עד דלא ייתון רומאי שרי משחדוניה ומן דייתון רומאי אסור ועסמ"ע ועהג"א דפ"ק דב"ב סכ"ו ד"ה מכאן. ושוב מצאתי כו' וענ"י שם:
(ל) שאם לא כו'. מ' כמ"ש בהג"ה בס"ב ולא כו':
(לא) לא נשא כו' אע"פ כו'. כנ"ל ובעה"ע חולק ודעתו כדעת הר' אפרים ודחה ראיות הרי"ף וענ"י:
(לב) ב' שותפין כו'. כמ"ש במוחל שט"ח כו' דאינו חייב רק משום דינא דגר מי כמ"ש בפ' הכותב ואע"ג דבסנה' לג אמרי' כיון דאמר פטור כו' הא נשאר שם בקושיא ואמר רבינא כגון שה"ל משכון כו' ודוקא באונס כנ"ל ועסמ"ע ובלא משכון כנ"ל:
(לג) דהיינו כו'. כ"כ הרשב"א מההוא כסא כנ"ל:
(לד) מ"מ אין כו'. וכ"כ הר' אפרים דמ"ש אנסוהו עכו"ם כו' היינו להראות בשלו והראה בשל חבירו דפטור כיון שלא נתכוין להזיק אלא להציל שלו פטור מדיני דגרמי אבל הרשב"א חולק עליו וכ' דהא המראה דינר לשלחני אינו מתכוון להזיק ועסי' סו סך"ג ואין לי לשלם מדינא כו' אבל תוס' חולקים ע"ז וע"ש פ"ו א' ד"ה זיל כו' ועסי' כ"ה ס"א אע"פ שגרם כו' ושם ס"ס ד' כדין כל כו' שזה מתכוון כו' ועמ"ש שם:
(לה) אם תפס כו' וי"א דבספיקא כו'. כשיטתו כמ"ש בי"ד סי' שטו וכנ"ל:
(לו) ואם ידעו כו'. דכה"ג א"צ לתקנת נגזל והוא דינא דמתני' דפ' הנשבעין שכנגדו נשבע ונוטל ועסמ"ע:
(לז) ויש מי כו'. אבל הרמב"ם שהוא ס' ראשונה חולק ע"ז וכמ"ש בס"א או שמסרו ליד אנס כו' ואין לחלק בנשא ביד בין אונס או לא כנ"ל וכ' שם ואם ידע המזיק כו' וכן בהראה וכשיטתו דגרמי מזיק הוא ולכן כ' כאן שהמוסר כופר אבל באומר א"י א"צ לישבע כלל וכמ"ש הר"י מיג"ש בשק צרור וכמ"ש בסי' צ' ס"י אבל תוס' אזלי לשיטתייהו דבכל מידי דלא ה"ל לידע א"א משוילו"מ וכמ"ש הראב"ד וכמ"ש תוס' ברפ"ה דב"ק וש"מ ועמ"ש בסי' צ' ס"י ובסי' פז ס"ה ועתוס' שם ד"ה עשו. שר"י פי' דאף בכה"ג קמיבעיא לגמ' אם נשבע המוסר דומיא דתקנת נגזל באשו והנה לדעת ריצב"א דדינא דגרמי מדרבנן א"כ לא הוי משוילו"מ אלא בנשא ונתן אלא שהרי"ף והרמב"ם לא ס"ל ס' דריצב"א כמ"ש בר"ס שפח:
(ליקוט) ויש מי כו' אבל ר"י חולק וכ' דגם כה"ג מיבעיא להו וכ"כ הרשב"א בשם הראב"ד ונ"י ממש"ש צ"ח ב' ואי דליכא סהדי כו' וכ"ת בשבועה ותי' משום דלא איפשיטא לן כנ"ל וערשב"א שם ונ"י שם (ע"כ):
(לח) וכ"ז במוסר כו' וכן אם גרם כו'. דרבנן ל"פ אר"מ בדיני דגרמי אלא בממון אבל לא בגוף שהרי חובל בחבירו חייבה תורה ליתן שבת וריפוי וכן הדקיה באנדרונא כמ"ש בפ' החובל ובבהמה פטור משום דגרמא הוא וצריך לחלק בין נזקי גופו לממונו דבגופו הוי כמזיק בידום ולא איבעיא לן במסור אלא בדיני דגרמי כמש"ש אבל במזיק ממש לא כמ"ש בההו דבטש בכספתא כו' וכמ"ש בס"א וז"ש דהוי כמזיק בידים:
(לט) וצריך לשלם כו'. ר"ל אף שלא מסר לו כלל את ממונו אלא שהוצרך להוציא לפדות עצמו וכמו ריפוי בחובל כנ"ל:
(מ) האומר לחבירו כו'. דאף בגזל ממש הוא כן וכמ"ש בסי' ע"ה ס"ח וזה שכ' בס"ז שיש עדים שמסרו כו' וכמ"ש בפ' הנשבעין בנגזל ועסמ"ע ס"ק כ"ד בשם הרשב"א והוא תליא בפלוגתא הנ"ל בש"ע:
(מא) וי"א דצריך כו'. וכמ"ש בפ' הנשבעין נשבעין לבע"ה במעמד כו' ואמרי' בירושלמי שם מפני הבושה ועסי' פז סכ"ג:
(מב) וא"צ לעשות כו'. ר"ל אם אין הנמסר יודע בזה ועסי' קעו סל"ו אבל אף ע"י התובע בעצמו צריך ג"כ לישבע בפני השר כנ"ל ועש"ך:
(מג) שנים כו'. כמו בחמשה שישבו על ספסל כאחד וכמ"ש בסי' שפא וסי' שפג ס"ג. והשמיט מ"ש שם במרדכי אפי' אין לחבירו לשלם אין משלם רק החצי משום דהוא בפלוגתא בסי' ת"י סל"ז וסמך אשם:
(מד) ואם בזא"ז כו'. כמ"ש בפ"ק בחבילה וספסל אלא דבלאו כו' מאי קא עביד ופטור וכמש"ש ושם וכן כאן במסירת הראשון ברי היזקא כמש"ש כתוא מכמר כו' ואמרי' שם ה"מ היכא דלא אוקמי כו' מיקלי קלייה:
(מה) ואפי' לא מסרו כו'. עבה"ג וכנ"ל:
(מו) י"א כו'. דהא ר"ה קץ ידא. מהרמ"מ ואין זה ראיה דוקא בדיני ישראל אלא דוקא בא"א להציל בע"א כמ"ש שם וכמ"ש בס"ט בהג"ה ועש"ך:
(מז) אין כו'. כמ"ש בסי' צב ס"ג וכן הפסול כו' ועסי' לד סכ"ב ולכן מיבעיא להו אם עשו תקנת נגזל אע"פ שהמוסר כופר ויכול לישבע לפי' הרי"ף ורמב"ם:
(מח) לא כו'. עסי' צב ס"א:
(מט) ואפי' לא כו'. דהא רב כהנא הרגו ע"י שאמר כה"ג שם:
(נ) ולא אמרי' כו'. ר"ל אף דאמרי' בפ"ג דב"ב ובפ' הנשבעין עביד כו' מ"מ בכה"ג שהעיז בפרהסיא לא אמרי' ועמ"ש בס"י אם העיז פניו כו' ועמש"ש. וס' האחרונה ס"ל דודאי אמרי' ועובדא דר"כ שהיה מוחזק ועסי"א:
(נא) ואפי' לא יודעין כו'. כמ"ש הבא להורגך השכם להורגו וכעובדא דר' שילא בפ' בתרא דברכות אע"פ שלא מסרו עדיין ולא הוחזק בכך וכמ"ש ברודף דניתן להצילו בנפשו אע"ג דשמא לא יעשה אשר זמם ועמ"ש בס"י:
(נב) אבל המוסר כו'. דאף לכתחלה מותר ע"מ לשלם כמ"ש בסי' שנט ס"ד ואמרי' בפ' בתרא דיומא קפחיה לרועה:
(נג) ונשא ונתן כו'. אבל בהראה ע"י אונס אצ"ל דכשר וכמ"ש בפ"ב דכתובות לא שנו כו' ועסי' א' ס"ד בהג"ה ועס"ב בהג"ה:
(נד) אע"פ שאין כו'. כמ"ש בסי' צב ס"ה:
(נה) מ"מ כו'. דאף לדעת האומרים דקנסא הוא מ"מ לא אמרי' מודה בקנס פטור אלא בקנס דאורייתא דכתיב אשר ירשיעון אלקים פרט כו' ואמר ואין עדים דאלו באו עדים אפי' אח"כ לא הוי מודה בקנס כמ"ש הרא"ש בספ"ק והטור בסי' שמח משום דהאידנא ליכא ב"ד לקנס וחוץ לב"ד לאו הודאה הוא כמ"ש בפ"ז שאני ר"ג דלאו כו':
(נו) חייב כו'. עסי' א' ס"ב וסי' כט ס"ב:
(נז) אסור כו' ואפי' כו'. גטין ז' א' אע"פ שרשע כו':
(נח) בין כו'. כמ"ש כתוא מכמר כו':
(נט) ודוקא כו' דהרי כו'. כמ"ש בס"י וסי"א ואע"ג דקי"ל ממון מסור אסור לאבדו כמ"ש בסי"ג ולא אמרי' שלא יהא ממונו כו' התם בשאין מציל הנמסר עצמו בזה אבל להציל עצמו ודאי מותר דהא מטעם רודף הוא ואמרי' קיז ב' ונרדף כו' שלא יהא ממונו כו' ועתוס' סנה' ע"ד א' ד"ה שלא כו':
(ס) או אם כו'. או ט"ס הוא ש"ך וכ"ה במרדכי שם דהא הטעם שלא יהא ממונו כו' ואסור להרוג אותו בכה"ג כמ"ש בס"י בהג"ה ואמרי' ברפ"ג וקצותה את כפה כו' וילפינן בספרי מזה לרוצח וערמב"ם פ"א מה' רוצח:
(סא) אבל אם כו'. כמ"ש בפ"ג שנים שחבלו זה בזה כו' וכ"ש במקום שאין חשש שימסרנו שא"צ להציל ועסי' תכ"א סי"ג:
(סב) וכל המוסר כו'. פ"ק דר"ה:
(סג) או כו'. כנ"ל:
(סד) התיר כו'. עסי' ש"פ ס"ג:
(סה) ומתרין כו'. כמש"ש א"ל לא תחוי כו' וכמ"ש ברודף בסנה' ע"ב ב' ראה ישראל כו':
(סו) ואם אין כו'. כמו בעובדא דר' שילא בפ' בתרא דברכות:
(סז) י"א כו'. דאין הורגין אותו אלא מטעם רודף וכמ"ש בסי"א:
(סח) אסור כו'. סנה' עד א':
(סט) עשה כו'. שהרי אין הריגתו אלא משום להציל חבירו כמו ברודף אבל לא משום רוצח שהרי בגרמא פטור כמש"ש עו ב' שיסה בו כו' וכן בעדים זוממין הרגו אין נהרגין וכ"ש בזה"ז ועריב"ש סי' רלח:
(ליקוט) עשה המוסר כו'. כ' המרדכי מדברי הרי"ף ל"נ כן שהוכיח דממון מסור אסור מדאיבעיא להו בס"פ הכונס אם עשו תקנת כו' ואם איתא הא לאחר מעשה גם גופו אסור ול"ל שלא יהא ממונו כו' ובלא"ה אין ראייתו מוכרח די"ל דמיירי שם שעשה תשובה. שם במרדכי:
(ע) אח"כ הוחזק כו'. כמ"ש בפ"ב דע"ז המינין והמסורות כו' ועס"ס תכ"ה:
(עא) כל המוסר כו'. ט"ס הוא וצ"ל כל המיצר כו' וזה שסיים אבל מפני כו' אבל במוסר אפי' בשביל יחיד מותר כמ"ש בס"ט בהג"ה:
(עב) מותר כו'. שהוא כמו מסור כמ"ש בפ"ק דר"ה אבל המינין והמסורות כו' ושנתנו חתיתם כו':
(עג) אבל מפני כו'. כמ"ש בס"ט:
(עד) מי שעוסק כו'. דג"כ רודף הוא ואף שאין מתכוין כמ"ש בההיא חמרא בב"ק שם ובסנה' ע"ב ב' איתביה כו' יצא ראשו כו' ואף שאינו רק גרמא כמו במסור שאף ע"י ממון קל כמו תיבנא ואף שאינו רק חששא כמו במסור וכן מחתרת וכיוצא ועסי' תכ"ה ס"א בהג"ה וס"ב:
(עה) מתרין כו'. כמ"ש בס"י:
(עו) מי שרוצה כו'. עסי' כח ס"ג בהג"ה אבל אינו כו' ואם בע"ד כו':
(עז) מ"מ ברעה כו'. כמ"ש בב"ק קיג ב' דהפקעת הלואתו מותר והוי כאבידה כמש"ש ואמרי' בסנה' עו ב' אר"י כו' והמחזיר כו' והיינו במקום דליכא חלול השם כמ"ש בב"ק שם וכמ"ש בסי' שמח ס"ב בהג"ה:
(עח) ואם כו'. עבה"ג וכמ"ש בסי' כח שם בהג"ה אבל אם יש לברר כו':
(עט) אסור כו'. עבה"ג וראיה מדאיבעיא להו ספ"ו עשו תקנת כו' ואם איתא השתא לאבדו מותר כ"ש דנשבע ונוטל רי"ף שם:
(פ) וי"א כו'. ומדברי הרי"ף לא מ' כן מראיה הנ"ל עשו תקנת כו' אבל במרדכי שם כ' דשם עשה אשר זמם ואין מוחזק עוד דאסור להורגו לכ"ע דל"ל שלא יהא כו' וכן י"ל בעשה תשובה. וראייתו מדקא' לאבדו כמש"ו ובזה מתורץ קושית תוס' בע"ז כו ב' ד"ה אני. תימא כו'. וע"ש בתוס' ושמא מאן כו' ועספ"ג דפסחים ות"ק כו' והוא כס' ראשונה וכ"ש לפי' הרי"ף שם כגון שהיה רץ אחר הזכור או אחר כו' שמותר להצילו כו' ועהג"א ספ"ב דב"מ:
(פא) מוסר כו' וא"צ כו'. עסמ"ע ועבה"ג ועסי' ב':
(פב) מי כו'. כנ"ל בפ"ב דע"ז:
(פג) ששלשה כו'. דאז הוחזק ועבסנהדרין פ"א ב' במלקיות של כריתות כו' ושם קסבר כו':
(פד) ע"י גרמא כו'. כפי' ר"ח דוקא מורידין שהיא גרמא אבל אין דעת הרמב"ם כן כמ"ש ס"ס תכ"ה אם יש בידו כח כו' וכ"כ הרמב"ם כאן להדיא ומעשים בכל יום כו' וכ"כ הרשב"א ועש"ך ס"ק נו:
(פה) מי שמדבר כו'. כנ"ל סי"ב כל המיצר הצבור כו' וכן משום מיגדר מילתא כמ"ש בסי' ב':
(פו) מי ששלח כו'. ערש"י דב"ק נא א' ד"ה אין שליח כו' משא"כ כה"ג שמפורסם שאינו שומע דברי הרב ובב"מ יו"ד ב' חמר רבינא היכא כו' וכן לתי' דרב סמא אי בעי עביד כו' ושמא לא יעשה משא"כ כאן ועתוס' דב"ק עט א' ד"ה נתנו וי"ל כו' ובין כו' אבל כאן יודע הוא כו':
(פז) וכן אם מסר כו'. כמ"ש בסי' כחס"ג בהג"ה והרשב"א חולק ע"ז והביאו ב"י בסי' שפו וכשיטת ר"י משום שאין מתחייב מיד ואינו אלא גרמא כמ"ש בסי' שפו ול"נ דהא מראה ממון חבירו הוא ומסור ממש הוא וגם במעיד אינו מתחייב מיד עד שיפסוק הדין וכ"ש לס' ריצב"א משום קנס כמו בכל מסור:
(פח) הוצאות כו'. עסי' קסג ס"א בהג"ה וכמ"ש בב"ק קטז ב' בשיירא שעמד עליה גייס כו':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |