דרישה/חושן משפט/שסט

דרישה ‏ חושן משפט שסט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ז

נטלו לו מוכסין כו' כבר כתבתי בפרישה שזה הדין הוא מהמשנה דב"ק דף קי"ד ובגמרא קאמר שם עלה ז"ל תנא אם נטל מחזיר לבעלים הראשונים (ופירש"י ופליגא ברייתא אמתני') קסבר יאוש כדי לא קניא ומעיקרא (כי אתא ליד שני) באיסור בא לידו א"ד אם בא להחזיר (שחסיד הוא) יחזיר לבעלים הראשונים מ"ט יאוש כדי קנה מיהו אם אי אפשי בממון שאינו שלו מחזיר לבעלים הראשונים עכ"ל הגמרא עם פירש"י וצ"ע דבמשנה פירש"י דקנינהו האי שנתנו לו ביאוש ושינוי רשות וזה דלא כחד מהני לישני דהא בא"ד מסיק וכתב דטעמו דס"ל יאוש כדי קנה ונ"ל ליישב דמ"ש בא"ד יאוש כדי קנה ל"ד קאמר אלא כלפי מ"ש בלישנא דצריך להחזיר וחשבו ליאוש כדי ובודאי ה"ט אף שמוכסן נתנו לו לזה תחת שלו לא חשבו למכירה ולשינוי רשות כיון דלא מרצונו נתן לו המוכס אלא ע"י שזה הנגזל תבע ממנו את שלו והו"ל כאילו נכנס זה הנגזל ולקח לזה מבית המוכס שלא ברצונו דלא מיחשב שינוי רשות כמש"ר בסי' שס"א וסברא זו כתבו התוס' בהדיא בפ' מרובה דף ס"ז (בסוף ד"ה אמר עולא מנין ליאוש כו' ע"ש) ובזה פליג עליו הא"ד ואמר דגם זה מיחשב לשינוי רשות ולמכירה כיון שנתנו לו תחת שלו ומש"ה פירש"י במשנה דקנינהו ביאוש ושינוי רשות דבודאי ליכא מאן דפליג בהא דיאוש כדי לגמרי לא קנה וק"ל. ונראה שזהו דעת רבינו שסתם וכתב ז"ל הרי זה שלו מפני שהבעלים מתייאשין מהן והרי הוא ממונו כאילו מכרו לו ע"כ ומשמע דס"ל לרבינו דאפילו אם ידע האי מעיקרא דזה שנתנו לו הוא גזל בידו מ"מ הרי הוא שלו מן הדין מפני שמיחשב שינוי רשות דהא סתם מוכסן גזלן הוא ויודע שמה שנתן לו גזול הוא בידו וכן מוכח ממש"ר לעיל בסי' שס"א ס"ו דלא חילק לומר דאינו מיקרי שינוי רשות אא"כ נטלו מבית הגזלן מעצמו שלא מרצונו הא מרצונו וכ"ש כשהגזלן נעלו ומכרו או נתנו לו בידים דהוה שינוי רשות אע"פ דידע בשעה שנתנו לו שהיא גזולה בידו ומש"ר שם ז"ל ל"ש שידע השני שהיה גזול ביד הגזלן ל"ש לא ידע גם ארישא קאי דאל"כ הו"ל לחלק בזה ברישא וג"כ מוכח משם דאין חילוק בין נתנו לו הגזלן במתנה בחנם בין מכרו במזומנים או החליף עמו טלית בטלית לעולם מיקרי שינוי רשות וכל זה היא דלא כמשמעות הב"י וש"ע שאמש"ר נטל ממנו המוכסן חמור כו' הביא ב"י ל' הרמב"ם שכתב ג"כ כל' רבינו אלא שהוסיף וכתב ז"ל ואינו יודע בודאי שזו גזולה עכ"ל וכתב הב"י אח"כ ז"ל אע"ג דבעלמא יאוש לחוד ל"ק וכשנתן ליד זה באיסור בא לידו הכא שאני שהוא כמכירה שהרי לא נתנו לו בחנם אלא תמורת חמורו ונמצא שאינו נהנה מהגזילה ומסיק דאם ידע בשעה שנתנו לו שהיא גזולה לא הוה שלו אפי' בכה"ג שלא נתנו לו בחנם ע"ש וכל זה אין לדעת רבינו אלא כמ"ש ואף שהרמב"ם כתב ע"ז הטעם מפני שאינו יודע בודאי שזו גזולה וכנ"ל דמשמע הא אם ידע מתחלה בודאי שזו גזולה לא הוה שלו נראה דהרמב"ם כ"כ לטעמיה דס"ל ביאוש ושינוי רשות גמור לא קנה אלא לענין שא"צ להחזיר גוף הגניבה או הגזילה אבל דמיה צריך ליתן הלוקח להנגזל מן הדין וכמש"ר בסי' שנ"ו ובריש סי' שס"א אלא מפני תקנת השבים מנכין לו להנגזל מדמיה כפי הדמים שנתן להגזלן או להגנב וכשידע הלוקח שזה החפץ שקונה גנוב או גזול הוא לא עשו בו תקנת השוק וכמש"ר שס בסי' שנ"ו דבזה אפי' ר"י והרא"ש מודים ומש"ה הוצרך הרמב"ם לכתוב דלא ידע מתחלה כשנתנו לו בעד שלו שודאי גזול הוא ונמצא יש כאן תק"ה ומש"ה א"צ להחזיר להנגזל אפי' דמיה ולא איירי כאן כשיש יתרון בדמי שוויה דהגניבה שהרי נתנו לו חמור זה תחת חמורו ומסתמא איירי בשיוים ורבינו ס"ל כר"י והרא"ש דקנינהו ביאוש ושינוי רשות לגמרי וא"צ להחזיר אפי' דמיה כמ"ש בסימנים הנ"ל ומש"ה לא כתב האי נתינת טעם דלא ידע מתחלה שגזול הוא דאליבייהו אפי' ידע מתחלה שגזול הוא מ"מ קנהו ביאוש ושינוי רשות לגמרי ויש נ"מ ג"כ בינייהו אם לאחר יאוש נתנו הגזלן במתנה לאחר דלר"י והרא"ש קנהו המקבל לגמרי ולהרמב"ם צריך ליתן המקבל כל דמי שווים להנגזל כיון דבחנם בא לידו מיהו זהו דווקא לדעת הרשב"א דס"ל דבמתנה לא עשו תק"ה ואי ס"ל להרמב"ם כהרא"ש בהא א"כ גם במתנה הרי הוא שלו לגמרי אע"פ שבא לידו בחנם משום דאיכא יאוש ושינוי רשות וק"ל וזה ברור בעיני ואין לומר דגם דעת הב"י כן ומ"ש ולא ידע כו' הוא דוקא אליבא דהרמב"ם וכמ"ש דא"כ לא הו"ל לכתוב ז"ל אע"ג דבעלמא יאוש כדי לא קנה (כמו כאן) [כו'] דבאיסורא אתא לידיה כו' דמוכח מל' זה דבאם ידוע לו מתחלה שזו גזילה היא או שבאה לידו בחנם ל"ק הלוקח מכח דהוי יאוש לחודא וז"א דודאי גם להרמב"ם קנה בכל ענין כמו לדעת רבינו בזה אלא במה דס"ל להרמב"ם דאפי' ביאוש ושינוי רשות גמור שקנהו מ"מ צריך הלוקח ליתן דמי שווים להנגזל [המה מחולקים] וכמ"ש ודע שהמחבר ב"י בש"ע כתב ל' הרמב"ם הנ"ל ומהתימה שמור"ם ז"ל לא כתב עליו דמ"ש ולא ידע מתחלה כו' הוא דוקא לדעת הרמב"ם וכמ"ש אבל לדעת ר"י והרא"ש אפילו ידע הרי הוא שלו מאחר שמור"ם ז"ל כתב דעתו בסי' שנ"ג ושנ"ו ושס"א ושס"ב משמע דס"ל כוותייהו ודינא רבא נפקא מזה וכמו שכתבתי ודו"ק. וכאשר כתבתי לדעת רבינו כן מוכח מתוס' דפ' מרובה דף ס"ז ע"ב ועדיף מיני' דס"ל דאפי' ללישנא קמא הנ"ל דקאמר דצריך להחזיר לבעליו משום דקסבר יאוש כדי לא קנה זהו דוקא כשנתנו לו ואח"כ נתייאש אותו הבעל וז"ש משום דמעיקרא באיסור בא לידו ואע"ג דאח"כ נתייאש זהו מיקרי יאוש כדי דלא הוי יאוש ושינוי רשות אא"כ נתייאש קודם שקנאו וכתבו שם דהברייתא לא פליגי אמתני' [דמתני'] מיירי כשנתייאש קודם שנתנו לזה ומשמע מלשונם דכל שנתייאש קודם אף על גב דבשעה שנתנו לו ידע שגזולה היא בידו וכסתם מוכסן אפ"ה מיחשב שינוי רשות ולשיטתם אם נאמר דא"ד הנ"ל מיירי נמי בשנתייאש אחר שנתנו לו אפ"ה ס"ל דקנה א"כ אין הלכה כוותיה להרי"ף והרא"ש דס"ל דהיאוש צריך להיות קודם וכה"ג צריך להחזיר מן הדין אלא כהמשנה וכלישנא קמא מיהו י"ל דהא"ד מיירי ביאוש קודם שנתנו לו ומ"ש יאוש כדי (ל"ק) [קנה] ל"ד קאמר ודוק ועפ"ר.

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.