דרישה/חושן משפט/שנט

דרישה ‏ חושן משפט שנט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

וכתב א"א הרא"ש ז"ל דוקא שאין התשלומין בעין כו' עיין בהרא"ש שם ומ"ש ב"י עליו ולעד"נ פשוט דמוכח מיניה וביה מההוא עובדא דעדיין לא היו בידן העדשים דא"כ ל"ל להנהו שלשה גבורים דדוד לסכן נפשם ולילך דרך מחנה פלשתים לבית לחם לשאול לסנהדרין אי מותר אי אסור הו"ל לשלוח אחר בעלי השעורים ובודאי נתרצו בחילוף זה לקבל עדשים משעורים כיון דעדיפי נינהו אלא ודאי לא היו בידן. עדיין העדשים ולזה אין פשוט שיתרצו הבעלים ואף אם יתרצו שמא מחמת מורא מלכות יתרצו ויש בו צד גזל ולכך הוצרך לשאול והא דכתב הרא"ש אי הוו בידן היו מזכים כו' לאו להוכחה כ"כ דודאי אינה הוכחה כ"כ לדבריו דדילמא לא אמרו זכין כו' אלא בבא ליתן לו מתנה ולא בחילוף דכה"ג אלא קושטא דמילתא לדינא כ"כ וה"ק יראה לי דעדיין לא היו מזומנים כו' וזה מוכח ממ"ש דאל"כ לא היו צריכין לשאול לסנהדרין ומסיק וכתב לדינא דאם היו בידן לא מיבעי' דלא הוצרכו לשאול לסנהדרין אלא אפי' הבעלים לא היו צריכין לשאול דזכין לאדם שלא בפניו והשתא א"ש מש"ר כההיא דמייתי עלה משום דמוכח כן מיניה וביה וק"ל:

ח

ואיזהו גזל ואיזהו עושק כו' דברי הרמב"ם פ"א דגניבה וז"ל המ"מ לפי דעת הרב הסוגיא שבפ' המקבל דף קי"א ע"א דאסיקנא התם בשם רבא זהו גזל זהו עושק ולמה חלקן הכתוב לעבור עליו בשני לאוין קאי דוקא אעושק וגזל האמורין גבי שכירות דלעיל מיניה שם בגמ' קאמר כל הכובש שכר שכיר עובר בה' לאוין (וכמ"ש לעיל סי' של"ט) משום בל תגזול ומשום בל תעשוק דגבי שכירות א"א לגזול כעין ויגזול את החנית בשום צד כו' אבל גזל דעלמא ס"ל להרמב"ם שהוא מחולק מעושק אבל לא נתחוור לי ענין זה לפי פשט הסוגיא שהרי בכתוב לא מצינו כ"א פסוק א' מלא תגזול ואוקמינא בפ' א"נ דף ס"א סע"ב בכובש שכר שכיר (ולעבור עליה בב' לאוין) דגזל גמור מרבית ואונאה אתיין (וא"ל דלגופא דגזל איצטריך ולעבור עליו בב' לאוין דלמנ"מ הב' לאוין בגזל כיון דאין לוקין עליו שהרי ניתק לעשה תוס' שם) וא"כ היאך נעשות מצות חלוקות וצ"ע עכ"ל המ"מ ומן הראוי לשום לב אל קושיא גדולה כזו שק' על הרמב"ם וגם על רבי' שכתב דברים הללו בסתם והסכים עמהם ונראה ליישב זה כאשר נעמוד על ביאור דברי התוס' דשם בפרק המקבל אהא דאמר רבא זהו גזל זהו עושק ולמה חלקן הכתוב לעבור עליו בב' לאוין כתבו התוספות שם ז"ל לאו משום דכתיב גזל ועושק ששינה בלשון דייק אלא משום דכתיב ב' לאוין תימה בשלמא הכא חלקן כדי לעבור עליו בב' לאוין אבל גבי אשם גזילה למה נכתבו שניהן או בגזל או בעושק עכ"ל התו' ונראה דה"פ לאו משום דשינה בל' דייק דא"כ הוה משמע דרבא פליג אכל אמוראי קמאי וס"ל דאין חילוק בין גזל לעושק מצד עצמן אלא דנכתבו אלא כדי לעבור בשני לאוין וזה ודאי אינו דגם רבא מודה דיש חילוק ביניהן כמו שמצינו בעלמא שיש חילוק בין גזל ועושק דגזל הוא ל' מדובר על כשבא ממון חבירו לידו שלא מדעת חבירו וכמו שנא' ויגזול את החנית מידו משא"כ עושק דהוא ל' המדובר כשבא ממון חבירו לידו ברשותו ובדעתו דחבירו וכמ"ש הרמב"ם כאן וזהו פשוט לכ"ע והא דפליגי שם רב חסדא ורב ששת ואביי במהו גזל ומהו עושק ל"פ אלא בגזל האמור גבי שכר שכיר עובר בלא תגזול ובלא תעשוק (ואף דלא תגזול לא כתיב בהדיא בשכירות הא אמרינן בפ' איזהו נשך דף ס"א דאם אינו ענין לגזל גופא דנילף במה הצד דרבית ואונאה נוקי' לשכירות כנ"ל בדברי המ"מ) ובלה"נ צריכין לומר כן דהא שם פריך אביי לאוקימתא דר"ח ורב ששת ומסיק וקאמר אלא לא שכרתיך מעולם זהו עושק נתתי לך זהו גזל עכ"ל וק' הא בכ"מ גזל הוא מתפרש כעין ויגזול את החנית כו' וכן ק' זה לאוקימתא דר"ח ורב ששת דלשם ועוד דדברי הרמב"ם הכא בפירושו איזה גזל ועושק הוא לא כדברי שום אחד מהאמוראים דלשם אלא ע"כ צ"ל דכל אמוראים דלשם לא קאי אלא אחילוקים דגזל ועושק דשכירות והוא דבר שבא לידו ברשות אבל בחילוק גזל ועושק דעלמא ל"פ ופשיט להו דפי' הוא כדברי הרמב"ם שבכאן מש"ה כתבו התוספות שפיר לאו משום דשינה בל' גזל ועושק קדייק כו' דגם רבא מודה דמש"ה שינה בל' משום דיש חילוק ביניהן גם בשכירות וכחד מהאמוראים דקאי עלייהו שם וכנ"ל אלא דקשי' לרבא למה נכתבו שניהן בשכירות לכתוב בל תעשוק בשכירות ומינה נילף במכ"ש ללא תגזול דשכירות לכל מר כדאית ליה וע"ז קאמר רבא דלא נכתבו שניהן אלא ללמדנו דעובר עליו בב' לאוין ומסקי התוס' וכתבו אבל תימה איך יתורץ זה בפרשת אשם גזילות למה נכתב ושניהן דהו"ל לכתוב הקל וכ"ש החמור דשם לא שייך לומר לעבור בב' לאוין וכמ"ש בדברי המ"מ הנ"ל אבל שינוי הל' א"ש גם שם דהא לחייבו אשם וחומש הן אגזל שלקח מתחלה שלא ברשות הן אעושק שבא לידו ברשות:

ט

ואפי' אם כופהו שמוכר לו כו' בפ' הכונס דף ס' ובפ' הגוזל בתרא דף צ"ו:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.