דרישה/חושן משפט/שנו

דרישה ‏ חושן משפט שנו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

כך כתב רב אלפס והרמב"ם אבל ר"י כתב דאף בגנב מפורסם כו' בב"ק דף קט"ו איתמר גנב ומכר ואח"כ ניכר הגנב רב משמיה דר' חייא אמר הדין עם הראשון ר"י משמיה דר' חנינא אמר הדין עם השני אמר ר"פ דכ"ע גלימא למריה הדר וכשעשו בו תקנת השוק קמיפלגי דרב משמיה דר"ח אמר הדין עם הראשון דינו דלוקח דלישקל זוזי מגנב ולא עשו בו תקנת השוק תו גרסינן אמר רבא אם גנב מפורסם הוא לא עשו בו ת"ה איתמר גנב ופרע בחובו גנב ופרע בהקיפו לא עשו בו ת"ה מ"ט כו' משכנת' שוה מאתן במאה עשו בו תקנת השוק שוה מאה במאה אמימר אמר לא עשו בו תקנת השוק מר זוטרא אמר עשו בו תקנת השוק והלכתא עשו בו תקנת השוק זביני שוה בשוה עשו בו תקנת השוק שוה מאתן במאה רב ששת אמר לא עשו בו תקנת השוק רבא אמר עשו כו' והלכת' בכולהו עשו בו ת"ח לבר מגנב ופרע בחובו ובהקיפו עכ"ל הגמ' וכתב הרא"ש ע"ז ז"ל וכתבו התוס' מדהוצרך להוציא פרע בחובו ופרע בהקיפו אע"ג דליכא בהו פלוגתא מכלל דבכל אינך עשו בו ת"ה אפי' בגנב מפורסם עכ"ל וז"ל ב"י יש לתמוה על רבי' וה"מ למה כתבו שהרי"ף פסק כהרמב"ם כיון שאפשר לפרש בו שסובר כדברי התוס' שהרי לא כתב אלא העתיק ל' הגמ' ואפשר שטעמו דכיון דהרמב"ם כתב כן ותלמיד תלמידו של הרי"ף הוה אית לן למימר דלא פליג עליה ומ"מ אין פי' זה שכתב הרא"ש בשם התו' מוכרח ואדרבה פשטי' דשמעתא לא משמע הכי וכ"כ בתו' שלנו שכתבו והלכת' בכולהו עשו תקנת השוק נ"ל דלא קאי אלא אהני דפליגי בהו אמוראי אבל אמילתא דרבא דגנב מפורסם דלא פליג עליה שום אמורא לא קאי עכ"ל ומה שהוכיח הרא"ש מדהוצרך להוציא פרע בחובו כו' אע"ג דליכא בהו פלוגתא אינו ענין להא דגנב מפורסם מימרא בפני עצמה היא וההיא דגנב ופרע כו' תחילת הענין הוא שמתחיל איתמר גנב ופרע כו' לא עשו בו ת"ה ומסיק בכולהו עשו תק"ה ואי לא היה מסיים בה לבד מגנב ופרע בחובו הו"א דעלייהו נמי קאי עכ"ל ולעד"נ דשפיר דייק הרא"ש מדקאמר בגמ' והלכתא בכולהו עשו בו סק"ה לבד מגיב ופרע כו' דק' מאי בכולהו דקאמר הא לא נזכר במימרא זו אלא דין דגנב ופרע כו' ודין משכנתא שוה בשוה כו' ודין זביני שוה כו' כיון שאדין משכנת' אמר הגמרא מיד והלכת' עשו בו ת"ה ודין דגנב ופרע הוציא מן כלל הלכה א"כ לא נשאר לומר עליו הלכתא דעשו ת"ה אלא אזביני שוה בשוה ולא שייך למימר והלכת' בכולהו כו' אלא ודאי מוכח דקאי אדיני' שהזכירו שם לפני מימרא זו וא"כ מוכרחין לומר דקאי גם אגנב מפורסם שהוזכר שם לפני זה וכנ"ל והא דתלה הרא"ש בשם התו' פסק הזה במה שהוציא גנב ופרע בחובו אע"ג דלית ליה פלוגת' כו' ה"ט דאל"כ לא הוה מצינו למימר דמ"ש והלכת' בכולהו כו' קאי גם אגנב מפורסם דכיון דלית ביה ג"כ פלוגתא לא שייך למימר עליו הלכת' אלא הול"ל ולא היא כו' מש"ה כתב שזה אינו דיוק מדהוצרך להוציא גנב ופרע כו' דנמי לית ליה פלוגתא וק"ל ובזה נתיישב ג"כ מש"ר דרי"ף לא ס"ל כר"י לפי שהרי"ף העתיק ל' הגמ' ודילג מ"ש בגמרא אדין משכנת' והלכתא דעשו בו ת"ה ואף אם נאמר שלא בכיון דילג אלא שכך היה גירסתו בגמרא מ"מ לפי גי' זו מסתבר למימר דמאי דמסיק לומר והלכת' בכולהו כו' לא קאי אלא על מאי שנזכר במימר' זו וכסברת ב"י הנ"ל ומ"ש ב"י עוד דבתו' שלנו משמע איפכא אמת שכן הוא בתו' שלנו אבל אינו ראיה דכמה פעמים מצינו שנעתקו הגהו' תוס' רי"ף בתוך תוס' שלנו ונאמן עלינו הראב"ד שכתב בהדיא להיפך בשם התוס' ונראה שגם זה הוא מתו' הרי"ף וכ"כ הג"מ בשם הרי"ף כל' התוס' הנ"ל וז"ל פי' הרי"ף כו' ומדכתב פי' הרי"ף משמע מיניה קצת שהיה כן לפניהן בתוס' הרי"ף בהדיא ולפ"ז א"צ למ"ש שמש"ר בשם הרי"ף למדו מדהשמיט הלכת' עשו בו ת"ה אלא י"ל דגם מצא כ"כ בהדיא בשם הרי"ף כמ"ש הג"מ הנ"ל ודוק:

ה

כתב הרמב"ם נתייאשו הבעלי' מהגניבה כו' עד אם לא היה המוכר גנב מפורסם כו' ז"ל ב"י ספר מוטעה נזדמן לרבי' בדברי הרמב"ם דהיאך כ' נותן להם דמיו אם לא היה המוכר גנב מפורסם כיון שאינו מפורסם אין ללוקח ליתן כלום דבשלא נתייאשו הבעלים אמרו דמחזיר הגניבה ונוטל דמים מבע"ה מפני ת"ה והיכא דנתייאשו הבעלים דא"צ להחזיר הגניבה עצמה אי אמרת שיתן דמים בטלת ת"ה ועוד כו' וע"ש שהרבה בקושיות וכתב הרב המגיד שהנוסחא הבדוקה היא נותן דמים אם לקח מגנב מפורסם או אינו נותן כלל לא חפץ ולא דמים אם לא היה זה הגנב מפורסם וכך היא גירסת ספרינו עכ"ל ב"י וכבר כתבתי נוסחתו האמיתית לפי דעתו ופירושה בפרי' ואני תמה על מה שכתב הב"י כאן שספר מוטעה נזדמן לרבי' בדברי הרמב"ם ובסימנים שלפני זה ושלאחר זה לא כתב הב"י כלום אמש"ר והרי מוכח בכמה סימני' שלא ס"ל כנוסחאתו זו דהב"י והוא דלפי נוסחא זו דב"י צ"ל מש"ר לעיל בס"ס שנ"ג בשם הרמב"ם שצריך ליתן דמיה היינו בגנב מפורסם הוא דוחק דהא לא נזכר שם גנב מפורסם ועוד דלקמן בר"ס שס"ח כ"ר בשם הראב"ד דהא דתנן הקונה מן הגנב קנה היינו גוף הגניבה אבל דמים מיהא בעי להחזיר וכדעת הרמב"ם והמשנה ודאי גם מגנב שאינו מפורסם איירי גם בר"ס שס"ט חזר וכ"ר בשם הרמב"ם כמ"ש בסימן שנ"ג ומשמע שם דקאי גם אגנב שאינו מפורסם המוזכר שם לפני זה ויותר מן התימה דלקמן בסימן שנ"ז כ"ר בשם הראב"ד ז"ל שגם הוא סובר שאין יאוש ושנוי רשות קונה אלא לענין שא"צ להחזיר הגניבה ומשמע [מל'] שגם הוא דר"ל דס"ל כהרמב"ם ושם קאי אגנב שאינו מפורסם וכ"כ ב"י עצמו שם ש"מ דבגנב שאינו מפורסם נמי בעי להחזיר הדמים להרמב"ם (וע' מ"ש עוד הוכחה לזה שם בסי' שנ"ז) גם מן הראוי לשום לב לקיים גירסת הספרים הנדפסים בדפוס ב"י כי גם בספרים ישני' מצאתי כ"כ בפרט מאחר שיש לנוסחא זו שכתב עלה המ"מ והב"י שהיא עיקר כמה סתירות מדברי רבי' וכנ"ל לכן נ"ל דגירסת דפוס ב"י הנ"ל היא היתה נוסחת ספרי הרמב"ם שהיה ביד רבינו וכדי לבוא אל הביאור אקדים ואומר דזה ידוע דסתם הקונה מן הגנב בזול הוא קונה (וכדאית' בגמ' וכתבו [רבי'] בסי' רל"ו בקונה מאנס ומסקריקון ע"ש) והיכא דאמרי' שהלוקח מחזיר דמיה ר"ל דמי המותר ששוה הגניבה יתר על מה שקנה אבל סך הדמים שנתן בה ודאי מנכה לבעלים מפני תק"ה וכ"כ מור"ם בהגהות שלו בסימן זה גם י"ל דמה שאמרו יחזיר דמיה מדינא קאמר דס"ל דלא קנה מן הדין אלא גוף הגניבה ולא שוויי' אלא שעשו תק"ה להחזיר הדמים שנותן לגנב היכא שלא נתייאש ולוקח הגניבה והיכא שנתייאש לכל הפחות צריך להחזיר להרמב"ם והראב"ד מותר שיווי הגנבה ממה שנתן להגנב ובזה יבוא הכל על נכון דמ"ש לעיל בסי' שנ"ג ולקמן סי' שס"ח ושס"ט בשם הרמב"ם וראב"ד דיאוש ושינוי רשות אינו קונה אלא לענין שא"צ להחזיר גוף הגניבה אבל דמיה צריך להחזיר מיירי אפי' בגנב שאינו מפורסם וחזרת דמים ר"ל דמי שיווי החפץ ששוה יותר ממה שקנאו אותן דמים הוא מחזיר אבל ודאי שמנכה לנגזל דמי המקח שנתן בעד החפץ ובזה מיושב ג"כ גירסתינו בכאן דה"ק כתב הרמב"ם נתייאשו הבעלי' כו' עד ואינו מחזיר הגניבה עצמה לבעלים דמדקדק לשונו שהגניבה עצמו הוא דא"צ להחזיר הא דמי שווייה של הגניבה צריך להחזיר והא דלא כתב כן בהדיא משום דדרך הרמב"ם לנקוט לשון המשנה והגמראיולשון המשנה הוא ג"כ סתם הקונה מן הגנב קנה וס"ל להרמב"ם והראב"ד בפשיטות דלא קנה אלא דא"צ להחזיר הגניבה עצמה הא דמיה צריך להחזיר וכמ"ש בר"ס שפ"ח בהדיא בשם הראב"ד וכנ"ל וע"ז מסיק הרמב"ם וכתב ז"ל אלא נותן להן דמיו ור"ל הבע"ה נותן להלוקח והראיה שאח"כ בגנב מפורסם פי' דבריו לכתוב אז אין נותן ללוקח כלום ש"מ דמנתינת בע"ה ללוקח מדבר וה"פ מ"ש דהגניבה עצמה אינו מחזיר הא דמי שווי' צריך להחזיר בזה יש חילוק בין אם קנה מגנב מפורסם או מגנב שאינו מפורסם דבקנה מגנב שאינו מפורסם א"צ להחזיר כל דמי שוויה שהרי הבע"ה צריך ליתן לו דמיו מפני תק"ה ואותן הדמים מנכה לו הלוקח אבל אם היה גנב מפורסם אז הבעלים א"צ ליתן להלוקח דמי המקח וצריך הלוקח להחזיר הכל (כצ"ל הכל ולא הכלי שהרי עד הנה לא נזכר כלי אלא גניבה) כנ"ל ביאור גירסת הספרים הנ"ל ובזה מסולקים כל קושיות ב"י ואם תדחוק נפשך מלפרש דמ"ש אלא מחזיר לו דמיו שקאי אדיוק דבריו דגניבה עצמה הוא דלא מחזיר הא דמי שוויי' מחזיר ואין זה מדרך לשון הרמב"ם שלשונו תמיד צח וברור אזי תגיה שתי תיבות ועוד וי"ו א' וכצ"ל אינו מחזיר הגניבה אלא דמי שוויה ונותן להן כו' ובזה יהיה הכל נכון ודוק. שוב מצאתי בד"מ שישב גירסא זו ג"כ עד"ז שכתבתי גם רמזו במקצת בש"ע ע"ש. ואף שהמ"מ הסכים לגירס' ספרי הרמב"ם שבידינו אין כל חדש תחת השמש בחילופי גירסאות וכן מוכח מל' השגות הראב"ד גם מל' המ"מ שם שהיתה לפניהן גירס' אחרת וכבר הוכחתי שכן היתה גירס' הרמב"ם לפני רבי':

י

ואם גנב מפורסם הוא נוטל הגניבה משמעון כו' הרמב"ם ז"ל כ' ואם גנב מפורסם הוא נוטל הק"ן מן התגר שלקח מגנב מפורסם והתגר תובע המאה של קרן מהגנב ופירשו המ"מ דר"ל הבעל נותן ללוקח שני הק"ן וחוזר וגובה אותו מן התגר שלקח מן הגנב דע"כ לא עשו בו תקנת השוק בגנב מפורסם אלא בלוקח מן הגנב עצמו דלא הו"ל ללקחו כיון שהוא ידע שהוא גנב אבל לוקח שאינו יודע זה ממי לקחו אינו מחזיר הגניבה בלא דמים והראב"ד כתב שהבעל נוטל בלא דמים וגם דעת הרמב"ם הנ"ל אפשר לפרשו כן דמ"ש נוטל הק"ן מן התגר ר"ל לוקח השני שמחזירו בלא דמים הוא חוזר על התגר שקנאו ממנו ונראה דמזה הטעם כתב המ"מ ז"ל (ואין הלשון משמע כן ועיין סמ"ע) ועיין פרישה שם כתבתי טעם לסברת הרמב"ם והמ"מ:

מעבר לתחילת הדף

· הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.