דרישה/חושן משפט/שנ

דרישה ‏ חושן משפט שנ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

גנב שור של שותפין כו' והודה לא' מהן כו' אע"ג דאכתי לא אשמועינן רבי' דהגונב מהשותפין ומכרה הוא דחייב עד לקמן ס"ז רבינו נמשך אחר ל' הגמרא דהקדים דין זה כמ"ש בפרישה גם ס"ל דכל זמן דלא ידעינן דבעינן מכירה או טביחה [בכולה לא] מחלקינן בין גונב מאדם אחד או מהשותפין ולהכי פשוט דגם במכר גניבת שותפין דחייב עד לקמן דקאמר בעינן מכירה בכולה הוצרך לכתוב בצדו דגונב משותפין חייב:

ו

מכרה חוץ מחלק א' מק' שבה כו' כן הוא לשון המשנה שם דף ע"ח ז"ל מכר חוץ מא' מק' שבה כו' עד אינו משלם תשלומי ד' וה' ובגמ' מאי חוץ מחלק א' מק' שבה (פירש רש"י כלומר ממאי דקאמרי' דשייריה דהוה שיורא) אמר רב חוץ לדבר הניתר עמו בשחיטה ולוי אמר חוץ מגיזותיה ומסיק הגמרא דפליגי בזה תנאי ולוי ס"ל כת"ק דברייתא דס"ל דמכרו כולו בעינן ורב ס"ל כר"ש בן אלעזר דדרש מכירה דומיא דטביחה וכל דבר הצריך טביחה הוה שיור במכירה משא"כ בגיזה וקרנה ועורה והנה הרא"ש פסק כלוי וכת"ק והרמב"ם פסק כרשב"א ובזה יתבאר למה האריך הרמב"ם לכתוב חוץ ממאה וגם חוץ מידה כו' משום דנקט ל' משנה ופירושה גם אשמועינן במ"ש חוץ ממאה שבה דאפילו לא שייר דבר מסויים אפ"ה היה שיור וק"ל:

יג

וכן השוחט את הכלאים כו' בפ' מרובה דף ע"ז וילפי' מדכתיב או לרבות את הכלאים וע"ש בגמרא ורש"י ובתוס' בד"ה גבי גניבה כו':

טו

היה העדר ביער כו' והטמינה בין האילנות חייב בכפל שם דף ע"ט ע"ב אר"א ראוהו שהטמין בחורשין וטבח ומכר משלם ד' וה' אמאי והא לא משך אמר רב חסדא שהכישה במקל והא כיון דראוהו גזלן הוא כיון דקמטמר מינייהו גנב הוא עכ"ל הגמרא וז"ל התוס' שם שהטמין בחורשין ס"ד שהטמין עצמו שם בחשאי וטבח הבהמה במקום שהיא שם ומש"ה פריך והא לא משך נמצא שהתרצן השיב שלא שחטה במקום שמצאה דמקום שמצאה לא הוה בחשאי אלא הכישה במקל במקום שהיה רועה שם עד שבאה בין האילנות ושם שחטה בחשאי ומש"ה פריך וכיון שראוהו שהביאה זהו אינו גנב אלא גזלן ומשני כיון שלבסוף מטמר מינייהו וק"ל וזהו ג"כ כוונת רבינו שכתב היה העדר ביער והגנב הלך והכיש א' מהן ממקום מרעה והיו שם בני אדם רואים הדבר והטמינה בין האילנות כיון שלבסוף מטמר מהן חייב בכפל כגנב וז"ש רבינו בריש סימן שמ"ז ס"ד ז"ל איזה גנב כו' אפילו רואין אותו כיון שמטמין עצמו כו' ורש"י כתב שם אהא דמקשה וכיון שראוהו גזלן הוא ז"ל ול"ד לגנב בפני שנים דהתם אע"ג דחזו ליה שאר אינשי לא מסתפי מינייהו דמימר אמר לא מינייהו שקילנא מידי אבל חורשים מרעה היא לכל ולא ידע דמאן נינהו הך בהמה וכיון דלא מיכתפי מכ"ע גזלן הוא עכ"ל:

טז

וכן הטובח בשבת או לעכו"ם פטור לא כתב רבינו בזה דמיתה וממון באין כאחד משום דבאמת אינן באין כא' דמיד כששוחט סי' א' לבהמה בשבת נתחייב מיתה למ"ד דשוחט משום צובע חיוב וגם למ"ד משום נטילת נשמה הא אמרו בירושלמי דעל כל הוצאת דם חייב משום נטילת נשמה ובזביחה דחייב עליה ד' וה' אינו אלא בשוחט לגמרי ואפ"ה פטור דמיד שחילל ונתחייב מיתה בהאי מעשה תו לא מחייב ממון אהאי מעשה דקם ליה בדרבה מיניה וכמ"ש בסמוך בסי' שנ"א ששם מוכרח לפרש כן ע"ש ועיין בגמ' שם דף ע"א דפריך ז"ל לר"מ אמאי קמחייב שוחט לעכו"ם הא כיון ששחט לה פורתא אסרה אידך איסורא הוא ולאו דמרי' קטבח ולא דידיה קטבח אמר רבא באומר בגמר זביחה הוא עובדה עכ"ל הגמ' וע"ש בפירש"י ונראה דאף שסתם רבינו וכתב השוחט לעכו"ם מיירי נמי בכה"ג ומש"ה הוצרך לטעם כיון דנתחייב במיתה וקלב"מ וק"ל: שכבר נתחייב בקרן דאין חיוב בא בשבת אלא חיובו כל כפל ד' וה' שהוא קנס כתב הב"י ז"ל ט"ס כו' [עיין בב"ח שמביאו] ואין להקשות על דברי הב"י הללו ממש"ר בסי' שנ"ד דאם היה שוה בשעת גניבה ד' והוזל אחר כך ועמד על זוז משלם קרן בשעת גניבה וכפל כבעת העמדה בדין ואתיא כמימרא דרב בפ' מרובה וכמ"ש שם) אלמא דכפילא לא אתחייב בשעת גניבה די"ל דודאי לענין ערך התשלומין לא משלמין אלא כערך שהוא בשעת העמדה בדין ומטעם שכתב הרא"ש שם דאילו בעי היה מודה ומפטר אבל גוף החווב שחיבו (רבנן) כפל על שעת הגניבה הוא בא ואף שטבח אח"כ בשבת לא מפטר מתשלומי כפל וא"ת א"כ למה כ"ר שכבר נתחייב בקרן כו' וכן בסמוך כתב ואצ"ל שפטור היכא שגם חיוב הקרן בא בשבת כו' ואילו חיוב כפל השמיט י"ל דרבינו לא בא אלא לאפוקי מר"מ דס"ל דמידי דבקנס אדם מת ומשלם קמ"ל דגם בקנס אין אדם מת ומשלם ומש"ה לא הזכיר אלא קרן שהוא ממון כנ"ל לדעת ב"י אבל הוא דוחק גדול למחוק ולשבש כל הספרים שבכולם בין דפוס בין כל כתב גם בשל קלפים איתא לתיבת כפל לכן נ"ל ליישב הגירסא ולומר דס"ל לרבינו דאע"ג דאם לא היה טובח פשיטא שהיה משלם כפל אמעשה דגניבה מ"מ השתא דטובחו אזיל ליה ההוא חיובא שהרי בטביחה ישלם ה' תחת הבקר וד' תחת השה אמרה רחמנא ולא לחנם כייל רחמנא חיוב דכפילא בהדי חיובא דטביחה אלא לומר לך שכל שבא לידי מעשה דהטביחה שטבח שחיטה ראויה דין תשלומי כל החלקים שווים דהיכא דחייב אינך ג' חלקים הבאים על הטביחה חייב גם על הכפל הבא על הגניבה והיכא דאיפטר מג' חלקים הבאים על הטביחה כגון שטבח בשבת דקלב"מ גם בחיוב כפל אפטר ליה ואע"פ דבנשחטה ונתנבלה בידו פטור מתשלומי ג' חלקים וחייב בכפל שאני התם דלא היתה כאן מעולם שחיטה ראויה וכאילו לא טבחה דמי לכן חיובא דכפל במקומו עומד משא"כ כאן ששחטה שחיטה ראויה אלא שמטעם אחר אפטר מתשלומי הג' חלקים לכן אפטר גם מכפל וא"ת א"כ גם מהקרן ליפטור כשטבח בשבת דהא ג"כ נכלל בד' וה' י"ל דודאי שאני קרן דגלי ביה רחמנא והוציאה מכלל ד' וה' כדדרש רב מדכתיב חיים שנים ישלם אחייה לקרן כעין שגנב ובאמת גם חיובא דקרן תלוי לפעמים בכלל חיובא דד' וה' והוא כשהיה מעיקרא בזול ונתייקר בשעת טביחה דמכח טביחתו נתחייב לשלם גם הקרן ביוקר וכאשר היה בשעה טביחה משא"כ כשמת מאליו וכמש"ר בסי' שנ"ד ואף שרש"י כתב דבשבת בא עליו חיוב ד' וה' ולא נקט כפל לק"מ דבכלל ד' וה' הוא ג"כ כפל כמ"ש ורבינו שכתב ד' וה' וג"כ כפל לא כתבו אלא לתוספת ביאור שלא תטעה לומר שכפל תליא בקרן ומ"מ כתבו רבינו ורש"י שם סתם דהקרן חיובא בא בימי החול משום דאף אם נתייקר בשעת טביחה מ"מ שם קרן הוא כשיעור שגנב ואותו שיעור נתחייב עכ"פ בחול בשעת גניבה מיד אלא כשטבחו אז נתחייב ג"כ בשעת היוקר וזה אינו תולה שם בהטביחה לחוד אלא בכל זמן שמוציא מן העולם אם היה ביוקר חייב לשלם ביוקר וכמש"ר לקמן בסי' שנ"ד בנשברה עיין שם (והוא מימרא דרב בפרק מרובה) ואף שהרמב"ם כתב בפ"ג מהל' גניבה בדין ד' ז"ל היתה פרה שאולה אצלו וטבחה בשבת דרך גניבה פטור אף מן הכפל שהרי איסור שבת ואיסור גניבה באין כא' כו' דמשמע מדבריו דוקא שאולה דלא התחיל הגניבה כי אם בשבת מש"ה פטור אף מן הכפל הא גנב בחול דהתחיל חיוב בחול חייב בכפל כמו בקרן אף שטבחה אחר כך בשבת ז"א קושיא דע"כ לאו דוקא קאמר הרמב"ם מה שכתב פטור אף מן הכפל דהול"ל אף מד' וה' וכפל ממילא בכללו וצריכין לומר דנקט כפל מקום ד' וה'. נדחקתי כדי ליישב גי' הספרים ויש בו נ"מ לדינא כי לפי מ"ש אם גנב בחול וטבחה בשבת פטור מהכפל וגם מהקרן נראה דפטור לפעמים והיינו אם היה בשעת גניבה בזול ובשעת טביחה והוצאתו מן העולם ביוקר דאינו משלם הקרן כשער הזול שהיה בשעת גניבה כ"א ביוקר כשעת הטביחה וכשהיתה טבוחה בשבת מסתבר לומר דפטור עלה מכח דקלב"מ אבל לב"י חייב כפל וכ"ש קרן כמ"ש בהדיא ואפשר דמודה הב"י למ"ש דכה"ג דטבחו בשבת ואז נתייקר דחיוב דקרן וכפל אינו משלם אלא בשעת הזול דגניבה ודו"ק:

יח

עשה שליח לשחוט לו בשבת כו' ולדעת א"א כו' ע"ש רבינו בשם הרא"ש כ"כ הרא"ש שם אהא דתנן גנב וטבח ומכר ביום כפורים חייב וכתב הרי"ף ל' הגמרא בלשון זה ואמאי נהי דקטלא ליכא מ"מ מלקות איכא וקיי"ל דאין לוקה ומשלם ומוקי לה בטובח ע"י אחר וכי זה חוטא וזה מתחייב כו' עד תחת לרבות את השליח (ואע"ג דבגמרא משני להאי קושיא בע"א וקאמר מתני' ר"מ היא צ"ל דס"ל לרי"ף דלפי המסקנא א"צ לההוא שינויא) וכ"כ הרא"ש שם ומסיים בה הרא"ש ז"ל ואפ"ה בשבת פטור דשחיטה שאינה ראויה היא וכר"י הסנדלר עכ"ל ש"מ שכ"כ לפסק הלכה אלא שצ"ע דשם דף ע"א מייתי הגמרא ברייתא ז"ל גנב וטבח לעכו"ם גנב שור הנסקל וטבחו משלם ד' וה' דברי ר"מ וחכמים פוטרין וקאמר דכ"ע מיתה וממון אינו חייב ממון והב"ע בטובח על ידי אחר ומ"ט דחכמים דפטרי מאן חכמים ר"ש דאמר (במתני' שם דף ע' ע"א בגנב ושחט ונמצאת טריפה פטור משום) שחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה וכר"י הסנדלר דאמר המבשל בשבת בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים מ"ט דר"י הסנדלר כדדרש ר' חייא ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם מה קדש אסור באכילה אף מעשה שבת אסור באכילה כו' עד פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר מעשה שבת אסורין. דאורייתא וחד אמר דרבנן ודרש כי קדש היא לכם היא קדש ואין מעשיה קדש כו' בשלמא למ"ד דאורייתא אמטו להכי פטרו רבנן הנ"ל (רצה לומר חכמים ומשום דאשחיטה שאינה ראויה אינו חייב ד' וה' וכר"ש הנ"ל) אלא למ"ד דרבנן אמאי פטרי רבנן ומשני אשארא דעכו"ם ושור הנסקל עכ"ל הגמרא בקיצור וז"ל הרא"ש דף קל"ח סע"א דתניא המבשל בשבת כו' והביא רב אלפס ז"ל כל זו הסוגיא ופלוגתא דרב אחא ורבינא וכתב דקיי"ל בכל התורה כולה כל היכי דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל ושמעינן מיניה דליתא לדרבי יוחנן הסנדלר והילכך הילכתא כרבי יודא דאמר המבשל בשבת בשוגג יאכל למ"ש בין לו בין לאחרים במזיד יאכל במוצאי שבת לאחרים ולא לו וקצרה דעתי מהבין מ"ש מדקיי"ל כדברי המיקל ליתא לדר"י הסנדלר והלא רב אחא ורבינא לא נחלקו בסברת עצמן אלא בפירוש דברי רבי יוחנן הסנדלר חד אמר דר"י הסנדלר אוסר מעשה שבת דאורייתא וחד אמר דרבנן ומדפריך תלמודא בשלמא למ"ד דאורייתא אמטו להכי פטרי רבנן אלא למ"ד דרבנן אמאי פטרי רבנן ואי בסברת עצמן פליגי מאי פריך לימא דחכמים סברי כר"י הסנדלר דאית ליה מעשה שבת דאורייתא א"כ מדהני אמוראי בתראי פליגי בפי' דברי ר"י הסנדלר היה מסתבר דהלכתא כוותיה וגם תמיהני על מה שפסק הלכה כרבי יודא הא אמרינן בפ"ק דחולין דרב מורה לתלמידיו כר"מ ובפירקא דריש כרבי יודא משום עמי הארץ וגם רבא סבר כר"מ עכ"ל הרא"ש והנה נראה לכאורה ביאור דבריו (כדי שלא יסתרו זא"ז דמסתבר ליה לומר דהלכה כר"י הסנדלר וסיים בהלכה כר"מ או כר"י) דה"ק הרי"ף מביא מפלוגתא דרבינא ורב אחא דליתא לר"י הסנדלר וע"ז כתב דאיפכא מסתברא דכיון דפליגי בדבריו היה מסתבר דהלכה כוותיה ואע"ג דקיי"ל כדברי המיקל היינו לומר שאין ר"י הסנדלר אוסר מעשה שבת דאורייתא אבל (אם) הוא סובר כר"י הסנדלר דמעשה שבת אסורין בין לו בין לאחרים מדרבנן ולא כרבי מאיר ור"י דמתירין אפילו מדרבנן ולא כהרי"ף דפסק כר"י דמותר אפילו מדרבנן לאחרים מיהו לא החליט הרא"ש דבריו לפסוק כר"י הסנדלר מדאשכחן בפ"ק דחולין דרב מורה לתלמידיו כרבי מאיר ודריש בפירקא כרבי יודא וגם רבא סבר כר"מ בפרק כירה ומש"ה כתב הרא"ש היה מסתבר דהלכה כוותיה דקדק לכתוב ל' היה וס"ל כמ"ש מכח האי פלוגתא היה נ"ל לומר כן לולי האי פסקא דרבא ודרשה בפרקא דרב דמעשה רב (מהם) הם הכריחוהו דלא ס"ל כר"י הסנדלר כנ"ל ביאור דבריו ומש"ה בפ"ק דחולין מייתי הרא"ש דעת הרי"ף דפסק כר"י ודעת ר"י בעל תוס' דפסק כר"מ והוכחותיו דר"י ומשמע משם דפסק כר"י בעל התוס' דלדינא הלכה כר"מ אלא שכיון דשכיחי ע"ה מש"ה פסקינן לרבים כר"י אבל לא כתב שום דעה לפסוק כר"י הסנדלר וגם רבינו בא"ח בריש סי' שי"ח הביא שם דעת הרי"ף ודעת ר"י ולא כתב שום דעה לפסוק כר"י הסנדלר וגם לא כתב רבינו שם הכרעת הרא"ש שהיא דלא כמאן וא"כ ק' לכאורה דברי הרא"ש אהדדי וגם תימה על רבינו שסתם כאן כדברי הרא"ש לפטור מד' וה' ולא זכר סתירת דבריו הנ"ל ואין לחלק ולומר דכאן דאיירי בשחיטה בשבת פסק כר"י הסנדלר לחומרא ובמבשל בשבת פסק לקולא או כר"י או כר"י הסנדלר וכדעת בע"ת שהביא רבינו שם בא"ח סי' שי"ח דכתב דאפילו מאן דמיקל במבשל מחמיר בשוחט ז"א דלא כ"כ בע"ת אלא להפוסקים כר"מ דאמר דבשוגג מותר בו ביום בין לו בין לאחרים ע"ז כתב דהיינו במבשל ומטעם דגם קודם בישול הוי חזי לכוס משא"כ בשוחט בשוגג כמו שדייק ל' רבינו שם וכ"כ בעל התרומות בהדיא בסימן רמ"ח לענין מזיד לר"מ ולשאר תנאים אפי' בשוגג אין חילוק בין מבשל לשוחט ומש"ה מייתי הגמרא והפוסקים משחיטה אבישול בפרק כירה ובפ"ק דחולין ובשמעתין בפרק מרובה ע"ש וצריכין לומר מדמצינו דבסוגיות הגמרא הביא בפרק מרובה רבינא ורב אחא הנ"ל דפליגי בדברי ר"י הסנדלר דמוכח מיניה דס"ל הלכה כרבי יוחנן וכמ"ש הרא"ש הנ"ל ולא הביאן הגמרא בפ"ק דחולין ולא בפ' כירה אלא אדרבא שם בפ' כירה הביא דברי רבא דפסק כר"מ וגם בפ"ק דחולין הביא דברי רב דאורי לתלמידיו כו' כר"מ ולא הביאם הגמרא בפרק מרובה מזה משמע להרא"ש ורבינו דלענין ד' וה' דמיניה איירי בפ' מרובה ס"ל לסוגיא דגמרא דהלכה כרבי יוחנן ונ"מ הוא לענין תשלומין ד' וה' דישאר הלכה כוותיה אלא שקשה הא מוכח מדברי הרא"ש ומהסוגיא הנ"ל דאפי' לר"י עצמו חייב בד' וה' דהא ודאי (אינו) מחולק הרא"ש עם הרי"ף דפליגי רבינא ור"א בסברא דנפשייהו והמיקל ס"ל דמעשה שבת דרבנן ולא כר"י הסנדלר דס"ל דאסור מדאורייתא דיליף לה מקדש תהיה לכם כמשמעות סתם הגמרא דמפרש טעמיה כן ונראה דמסתבר להרי"ף לפרש כן משום דאל"כ אלא פליגי בדעת ר"י הסנדלר הו"ל להגמרא מיד אחר דברי ר"י הסנדלר להביא האי פלוגתא לומר פליגי ביה רבינא ורב אחא כו' כדרך סוגיות הגמרא מוכח מדקי"ל כדברי המיקל דאין הלכה כר"י הסנדלר (ועמ"ש עוד בסמוך בשם הר"ן) והרא"ש מוכיח דלא בסברא דנפשייהו פליגי אלא בדברי ר"י הסנדלר וכנ"ל אבל גם הרא"ש מודה דקיי"ל כדברי המיקל שבשניהם שזהו כלל בכולה תלמודא וכדאיתא בפרק ג"ה דף צ"ג ע"ב וז"ל הכלל שם בגמרא כל היכא דפליגי רב אחא ורבינא רב אחא לחומרא ורבינא לקולא והלכתא כרבינא לקולא בר מתלת והם ביעי אומצא מזרקי דרב אחא לקולא והלכתא כוותיה וכיון שכן הוא צ"ל דגם ר"י הסנדלר דאוסר בין לו בין לאחרים אינו אוסר אלא מדרבנן דהא מדאורייתא מעשה שבת מותר וכדברי המיקל הנ"ל ובגמ' הנ"ל אמרינן בהדיא דמ"ד מעשה שבת דרבנן הטובח בשבת חייב בד' וה' דהא מדאורייתא שחיטה ראויה היא ומש"ה קאמר הגמ' אליביה דכי פליגי רבנן הנ"ל אשארא אשור הנסקל ואשוחט לעכו"ם לכן צריכין לומר דס"ל מדקיי"ל כדברי המיקל שבשניהן ולענין ד' וה' דברי האומר מעשה שבת דאורייתא הוא המיקל ותחשב שחיטתו בשבת שחיטה שאינה ראויה וקיי"ל כוותיה דקיי"ל כהמיקל בכל מקום ומקום כפי הקולא דאפשר לומר ביה אנא שאכתי קשה בין לפי מ"ש בין לפי מאי דס"ד ראשונה שהגנב הטובחו ע"י אחר (ואכלו) [יאכלו] הוא או אחרים לר"מ ולר"י לכל חד כדיניה כיון דאכלו הרי מחשב ליה לשחיטה ראויה ואיך לא ישלם ד' וה' מאחר שס"ל כר"י הסנדלר ואי מיירי בשאינו רוצה לאכלו הו"ל לרבינו לחלק ועיין בפרק כירה דשם הקשה הרז"ה ג"כ קושיית הרא"ש על הרי"ף והר"ן כתב שם ריש דף קי"ד די"מ דעת הרי"ף דגם הוא ס"ל דפליגי בדברי ר"י ומ"מ כיון דקיי"ל כדברי המיקל דאמר דר"י הסנדלר ל"ד דאורייתא קאמר מסתבר למימר דבדרבנן מקילינן ופסקינן כר"מ עכ"ל והנה מדכתב הר"ן דלדברי המיקל ר"י הסנדלר ל"ד דאורייתא קאמר (לא) [ולא] כתב דלדברי המיקל גם ר"י הסנדלר ס"ל מדאורייתא שאינו אסור כלל משמע כמ"ש לעיל דודאי מדמפרש טעמא דר"י הסנדלר מקרא קדש הם משמע דס"ל דאורייתא ומש"ה כתב דמ"מ ל"ד קאמר ולענין ד' וה' מחשב שחיטה שאינה ראויה ופטור כיון דמ"מ יש בו איסור דאורייתא ודו"ק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.