דרישה/אורח חיים/תצג

דרישה ‏ אורח חיים תצג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויש מסתפרים מל"ג בעומר כו' הר"ר דוד אבודרהם כתב בשם אבן ירת משמו של הרז"ה וכ"כ נמי האבן שועיב וכן הועתק בספר אדם נ"ה וכן השיב הר"ש בר צמח בתשובה שכל ל"ג ימים אסור ומקצת יום ל"ד ולפי דעת הרמב"ם מקצת ליל ל"ד סגי ופסק ב"י עד יום ל"ד בבוקר אבל רמ"א כתב ובמדינות אלו אין נוהגין כן אלא מסתפרין ביום ל"ג ומרבין בו קצת שמחה וא"א בו תחנון ואין להסתפר עד ל"ג בעצמו ולא מבערב ואם חל ביום א' נוהגין להסתפר ביום ו' לכבוד השבת ומי שהוא בעל ברית או מל בנו מותר להסתפר בספירה לכבוד המילה עוד כתב ובהרבה מקומות נוהגין להסתפר עד ר"ח אייר ואותן מקומות לא יספרו מל"ג בעומר ואילך ואעפ"י שמותר להסתפר בל"ג בעומר עצמו ואותן מקומות שנוהגין להסתפר מל"ג בעומר ואילך לא יסתפרו כלל עד אחר ל"ג בעומר ולא ינהגו מקצת העם מנהג זה ומקצת מנהג זה משום דלא תתגודדו וכ"ש שאין לנהוג היתר בשתיהם עכ"ל וטעם דמנהגים הללו הוא משום דאיתא ל"ג ימים שאין מסתפרין בהן ונוהגין בהן אבילות דהיינו מתחלת הספירה עד ל"ג בעומר ואז מותר בכל דבר ואיכא דמפרש דהיינו כל הספירה עד שבועות אלא שמתחיל האבילות בר"ח אייר וגם ל"ג בעומר אינו בכלל נמצא שנשאר ל"ג ימים מר"ח אייר עד שבועות שהוא ו' בסיון וטעם שלהם הוא משום דאיתא במדרש ט"ו יום קודם שבועות פסקו מלמות וכשתסיר ט"ו יום ממ"ט יום ישארו ל"ד יום והם ל"ג שלימים ומגלחין ביום ל"ד דמקצת היום ככולו כ"כ רשב"ץ:

ב

וכתיב שבע שבתות תמימות תהיינה מל' שבות ול' שמיטה שבע שבתות שנים ר"ל דלהכי אין עושין מלאכה בשעת הספירה מדאפקיה רחמנא לספירה בל' שבתות ושבתות הוא ל' שבות דהיינו שישבתו וינוחו ממלאכה וג"כ הוא ל' שמטה כמ"ש שבע שבתות שנים דאותו שבות ר"ל שישמטו ג"כ ממלאכה וזריעה בימי השמיטה וכאשר פירשתי כ"כ רבינו ירוחם בהדיא בספר תא"ו נ"ה חלק ד' ע"ש ומסיק ע"ז הלימוד מה שמטה אסור במלאכת קרקע אף כאן אחר שקיעת החמה סופרין ושובתין ממלאכתן כן כתב רב האי בתשובה עכ"ל ומ"ש רבינו וכתיב וספרת לך שבע שבתות שנים וכתיב שבעה שבועות תספר מכאן שהספירות בב"ד כו' אינו שם ברבינו ירוחם וגם בשום מחבר לא מצאתיה והנה שמעתי מפרשים דפרשוהו דר"ל דכמו שאנו לומדים שמטה מספירת העומר מדכתיב בשניהן לשון ספירה דצריכין ב"ד לספור שנת השמטה כמו שאנו סופרין שבתות העומר כך ילפינן נמי ספירת העומר משמיטה מה שנת השמטה אסור במלאכה אף אחר שקיעת החמה שהוא זמן הספירה אסור במלאכה וכן פירש נמי האלוף מהור"ר מרדכי יפה בספר לבוש החור שלו וק"ל על פי' זה טובא חדא דגזירה שיה זו לא מצאתיה לא במשנה ולא בברייתא לא בגמרא ולא בתורת כהנים ספרא וספרי ופסיקתא שיגעתי לחזר אחריה ולא מצאתיה אך זה מצאתי שבספרא פ' בהר דרש על מ"ש וספרת לך הנאמר בשמיטה ז"ל וספרת לך בב"ד ובספרי פ' ראה דורש על הספירה שנאמר בעומר ז"ל שבעה שבועות תספר לך בב"ד ומניין לכל א' ואחד ת"ל וספרתם לכם ר"ל בפ' אמור כתיב כן הרי לפנינו בשניהן שווין נדרש שיהא ספירה בב"ד והשנית מה ענין הג"ש זו ללמוד זה מזה מאי פסקא ומאי אולמא הא מהא וא"ל דלמדין מינה דדמו שכמו שאנו מברכין על ספירת עומר כך היה הב"ד מברכין במנין שנת השמיטה דממ"נ אם פשוט הוא דאמצות הש"י צריך לעשות ברכה בשעה שמקיימין ציויו א"כ אין אנו צריכין ללמוד זה מספירת העומר דמגופה נלמד ממה שנצטוו הב"ד למנות כמ"ש וספרת לך ואי אינו פשוט תקשה לנפשך בספירת עומר גופא מנ"ל שאתה לומד שמטה ממנו ואף שהתוס' כתבו במנחות פרק ר' ישמעאל דף ס"ה גבי יובל כתיב וספרת לך דאב"ד קאמר להו רחמנא ושמא ב"ד סופרין ומברכין כמו שאנו מברכין על ספירת עומר עכ"ל מ"מ אין שייך לומר ע"ז ג"ש אלא שכ"כ מן הסברא שהיו עושין ג"כ כמו שאנו עושין סופרים ומברכין וגם יש ראייה משם שאין כפירוש רבינו במ"ש שהרי הם מסופקים וכתבו זה בתורת שמא ואי ג"ש הוא מאי ספיקא יש בדבר וע"ק כיון דהתוס' המה מסופקים בדבר אם יספרו ויברכו למה כתב רבינו מכאן שהספירה בב"ד כאילו זה פשוט לו שיספרו ויברכו אלא שגילה לנו שמכאן הוא וכ"ש להרמב"ן שכתב בפי' בפ' אמור ז"ל בתורת כהנים וספרת לך בב"ד ולא ידעתי אם לומר שיהיו הב"ד הגדול חייבים לספור שנים ושבועות בראש כל שנה ולברך עליהם כמו שנעשה בספירת העומר או לומר שיזהרו ב"ד ויקדשו שנת החמשים עכ"ל הרי לפנינו שנסתפק בזה יותר מהתוס' וכ"ש לבעל החזקוני שכתב בסדר בהר ז"ל וספרת לך שבע שבתות שנים לפי שאין כאן אלא ספירה א' והוא בב"ד א"צ לברך אבל עומר דכתיב ביה ב' ספירות אחד בפ' אמור ואחד בפ' ראה אחד לב"ד ואחד לציבור צריך לברך הרי לפנינו שהוא סובר שלא היו מברכין הב"ד אספירת השמטה ולא באתי להקשות מחזקוני או מהרמב"ן אדברי רבינו דבודאי נוכל לומר גברא אגברא קרמית אלא להוכיח מינה דאין זה ג"ש מקובלת וגם לתמוה אפשיטות דכתב רבינו מכאן שהספירה בב"ד אי לענין ברכה קאי הרי אינו פשוט בעיני כל הני רבוותא ובעיני קצת פשיטא להיפך והיותר ק' מזה דאין הלשון של מכאן שהספירה בב"ד סובל זה הפי' דקאי אברכה דג"כ עיקר חסר מן הספר והלשון אינו סובל אלא כאילו בא ללמד שהספירה שנצטווינו למדנו מכאן שיהא בב"ד וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מאי אולמיה האי קרא דספירת עומר מהאי קרא דשמיטה דנלמוד ממנה עליה וע"ק דלפי דבריהם הוי לרבינו להפך להקדים קרא דספירה לקרא דשמיטה כי כן דרך הלימודים להקדים המלמד ללמד וכל זה ק' לי לגירס' הספרים המדוייקים שנדפס בהן כמ"ש לעיל וכ"ש שיותר ק' לגירסת הספרים שנדפס בהן בל' הזה וכתיב וספרת שבע שבתות שנים מכאן שהספירה בב"ד מה שנת השמיטה כו' דלגירסא זו בלי קושיותינו הנ"ל אין לה הבנה דמשמע מינה דנלמד דהספירה בב"ד מקרא זה לחוד מדכתיב בשמיטה וספרת לך שבע שבתות שנים זולת מקרא דוספרת הנאמר בספירת עומר ואם כן אין לו שום קישור בכאן לכן היה נלע"ד לפרש דכוונת רבינו הוא להיפוך ללמד ספירת עומר מספירה דשמיטה דכמו שאותו ספירה דשמיטה בודאי קאי אב"ד ור"ל שהם יקדשו היובל וימי השמיטות ויקבעו זמן התחלתן וסופן דמה"ט צוה הש"י לב"ד ע"ז כל מקראי קודש שנאמר בהן אלה מועדי יי' אשר תקראו אותם מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם ודרשו תקראו שהכל תלוי בכם אפי' מוטעין כו' כך מ"ש בפ' ראה שבעה שבועות תספר לך קאי אב"ד ואף שמצות ספירה מוטלת על כל א' וא' מישראל מ"מ תלה ציוו הספירה בב"ד שהם יאמרו לכם באיזה יום יהיה ראשון של פסח שידעו להתחיל כל ישראל למנות ספירה מיום השני וכן איתא בהדיא בפ' ר' ישמעאל הנ"ל וגם בתוספתא בפ' אמור ז"ל ר"א אומר הרי הוא אומר תספר לך ספירתך תלוי בב"ד ופירש"י תספר לך משמע לך תהא מסורה הספירה התלויה בב"ד שב"ד קובעין המועדות וצריך לשאול אימתי חל י"ט ראשון שתתחיל למנות הספירה ממחרת והשתא א"ש דהוצרך ללמד זה מספירה הנאמרה בשמטה משום דאי לאו מ"ש בשמטה ה"א מדגילה לן התורה ממ"ש בפ' אמור וספרתם לכם שהספירה יהיה לכל א' וא' מישראל ולא קפיד לצוות הב"ד ה"ה נמי במ"ש בפ' ראה שבעה שבועות תספר לך נמי קאי אכל א' וא' מישראל אלא שהתורה כותב פעם בל' רבים ופעם ל' יחיד וכמו שע"כ צריך אתה לומר במ"ש בתר ההוא קרא ועשית חג שבועות לה' אלהיך מסת נדבת ידך שכתוב בל' יחיד וקאי אכל יחיד ויחיד מישראל אבל השתא שמצינו שכתב נמי גבי שמטה וספרת לך שבע שבתות שנים והתם ודאי אב"ד קאי שהרי לא כתב גביה בשום מקום לרבים מסתברא נמי לדרוש מ"ש שבעה שבועות תספר לך אב"ד וכמ"ש ומדילפינן בהא ספירת עומר משמיטה ילפינן נמי לענין שביתת מלאכה וזה שסיים מה שנת השמטה כו' ולא איירי בזה הלמד מענין ברכה כלל וי"ל דמברכין אספירה דשמיטה או לא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ע"כ שכתבתי לעיל דעת התוספות והרמב"ן והחזקוני. וא"ל מאחר דילפינן ספירת העומר משמיטה נילף נמי שמיטה מעומר דיברכו הב"ד אספירה דידהו וי"ל דאין זה ג"ש אלא גילוי מילתא ואסמכתא משמיטה שלא יעשו מלאכה בשעת הספירה צירוף הטעמים הנ"ל אין ללמד למוד גמור לענין ברכה די"ל דוקא גבי ספה"ע ס"ל דגלי קרא מדכתיב גבי ספירה פעמים כמ"ש החזקוני או שלא היתה ספירה גמורה בשמיטה כמ"ש הרמב"ן. וגם לגירסת הספרים שלא כתיב בהו האי קרא דשבעה שבועות תספר לך י"ל הכי ור"ל מכאן מפסוק זה הנאמר בשמיטה נלמד שהספירה של עומר תהיה בב"ד ע"ד שכתבתי ודו"ק:

מעבר לתחילת הדף ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.